תל זית
מראה כללי של תל זית | |
מידות | |
---|---|
שטח | 250 דונם |
גובה מעל פני הים | 140 מטר |
היסטוריה | |
תרבויות |
התרבות הכנענית התרבות הפלישתית. |
תקופות |
תקופת הברונזה המאוחרת תקופת הברזל I תקופת הברזל II התקופה הצלבנית בארץ ישראל התקופה הממלוכית בארץ ישראל |
ננטש | התקופה הממלוכית בארץ ישראל |
סוג | תל |
אתר ארכאולוגי | |
חפירות |
1999–2008 |
ארכאולוגים | רון אי. טאפי |
מצב | הרוס |
גישה לציבור | כן |
מיקום | |
מדינה | ישראל |
מיקום | ממערב לקיבוץ גלאון בסמוך לכביש מס' 335 |
קואורדינטות | 31°37′45″N 34°49′49″E / 31.6292°N 34.8303°E |
תל זַית (בערבית: תֵל זֵיתַא) הוא תל קטן באזור השפלה, כ-5 ק"מ מצפון-מזרח לקריית גת ומספר קילומטרים ממערב לקיבוץ גלאון בסמוך לכביש מס' 335.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]המקום היה מיושב החל מתקופת הברונזה המאוחרת ועד לתקופה הממלוכית בארץ ישראל. הדעה הרווחת בקרב קהילת הארכאולוגים היא שהיישוב הגיע לשיא גודלו כבר בסוף תקופת הברונזה המאוחרת, וכלל שטח של למעלה מ-30 דונם, מה שמעיד על שגשוג כלכלי באותה התקופה. הממצאים הקרמיים באתר תומכים בהנחה שהמקום לא היה מיושב על ידי אוכלוסייה פלשתית[1].
בתקופת הברזל IIא נוסדה עיר חדשה בראש התל, וממצאיה החומריים המוקדמים מתקופה זו מעידים על דמיון תרבותי לתל לכיש המשויכת במחקר לממלכת יהודה. עם זאת, בהמשך הממצאים מציגים תמונה שונה, של חיזוק קשרי מסחר ותרבות עם תרבויות מישור החוף, לצד קשריה עם אזור ההר. בהמשך נחרבה העיר בשריפה. לדעת מספר חוקרים, ובהם מנהל הפרויקט הארכאולוגי, רון אי. טאפי (Ron E. Tappy), היה זה חזאל מלך ארם אשר החריב את העיר בפעם הזו[1]. לטענתו, ניתן להתבסס על ממצאים רבים התומכים בהשערה זו, כגון אופי החורבן של גת הפלשתית, הממוקמת לא הרחק מהאתר אשר זהה לגמרי לחורבן תל זית, וגם על הסיפור המקראי המתאר בפרוטרוט את מסע המלחמה של חזאל מלך ארם בשפלת יהודה בסביבות המאה ה-9 לפנה"ס.
מיקומו של תל זית מבחינה אסטרטגית וכלכלית היה הגורם המרכזי בהאצת שגשוגו הכלכלי, וזאת עקב קרבתו לפרשת דרכים מרכזית של העולם העתיק אשר חיברו את יהודה עם שפלת יהודה וממלכת מצרים. מחפירות נרחבות שנעשו בתל עקרון שליד קיבוץ רבדים התברר שהאזור שימש בתחילת הכיבוש הבבלי כאחד המרכזים הגדולים בעולם לייצור וליצוא שמן זית, בהפעלתו בידי פלשתים בני המקום.
החפירות באתר
[עריכת קוד מקור | עריכה]החפירות הארכאולוגיות על התל החלו במימון המכללה התאולוגית של פיטסבורג (Pittsburgh Theological Seminary)(אנ') בשנת 1999, והן נמשכו במשך תשע עונות חפירה.
במהלך שתי העונות הראשונות נחשפו עדויות רבות לשתי שרפות גדולות שפרצו ככל הנראה עקב פעולה צבאית גדולה וגרמו להריסתו של היישוב פעמיים: השרפה הראשונה התרחשה בסביבות שנת 1200 לפנה"ס, והשנייה במהלך המאה ה-9 לפנה"ס.
אבן תל זית
[עריכת קוד מקור | עריכה]התגלית המרכזית שבזכותה נודע התל ברבים התרחשה בשנת 2005, כאשר באחת החפירות חשפו ארכאולוגים את אבן תל זית. על גבה של אבן בקירו של אחד הבתים ביישוב המתוארך למאה ה-10 לפנה"ס מופיעה כתובת המכילה את אותיות האלף-בית (abecedary). לאחר פענוח הכתוב ובדיקות נרחבות הגיעו החוקרים לידי מסקנה כי מדובר בגרסה מוקדמת ביותר של האלפבית העברי העתיק, בשלב ביניים בין הכתב הפיניקי לגרסה המגובשת של האלפבית העברי העתיק[1]. אמנם האוסטרקון העברי ממבצר האלה הוא קדום יותר, אולם הוא כתוב באלפבית פרוטו-כנעני[2].
הכתובת כוללת מערך של 22 אותיות (abecedary) חקוקות בשורה הראשונה ועוד שתי אותיות בשורה השנייה יחד עם שני סימנים שלדעת החוקרים שמשו כקווים מפרידים בין חלקי הכתובות על צדה האחד של האבן, בנוסף לשלוש מילים על צדה השני.
תיאור הכתובת
[עריכת קוד מקור | עריכה]צדה הראשון של האבן כולל את האותיות (מימין לשמאל): א ב ג ד ו ה ח ז ט w י ל כ מ נ ס פ ע צ בשורה הראשונה ואת האותיות ק ר ש ת יחד עם שני סימנים, כנראה קווים מפרידים || בשורה השנייה. משמעותו של הסימן w החקוק בין האותיות ט' ו י' אינו ברור, עם זאת הועלו מספר השערות בנידון הטוענות כי הוא מציין את העיצור מ' או ש'. על צדה השני של האבן חקוק המשפט "עזר...כס...".
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Tappy, Ron E. at al, 'An abecedary of the mid-tenth century B.C.E. from the Judaean Shephelah', Bulletin of the American Schools of Oriental Research, 344 (2006), pp 5-46.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- פרופ' רון א' טפי* תל זית - יישוב ספר בשפלת יהודה בביטאון רשות העתיקות דבר עבר, חוברת 20, אוגוסט 2014, עמ' 22-21
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 3 רון א' טפי, תל זית | יישוב ספר בשפלת יהודה, באתר ביטאון רשות העתיקות
- ^ עמירם ברקת, האם האותיות שהתגלו על לוח אבן ליד לכיש הן הכתב העברי הקדום ביותר?, באתר הארץ, 9 בנובמבר 2005