תל חנן

תל חנן
	רחוב בשכונת תל חנן בעיר נשר, ברקע בנין הספרייה העירונית
מידע
עיר	נשר
תאריך ייסוד	24 באפריל 1948
על שם	חנן זלינגר
קואורדינטות	32°46′11″N 35°02′42″E / 32.769722222222°N 35.045°E
	(למפת חיפה רגילה) תל חנן

תל חָנָן היא שכונה בעיר נשר. ראשוני תושביה היו מקרב עולים חדשים שהשתכנו בבתי הכפר הערבי בלד א-שיח', לאחר שנכבש על ידי כוחות ההגנה ב-24 באפריל 1948 ותושביו התפנו.^[1]

השכונה נקראת על שמו של לוחם החי"ש מפקד פלוגה בגדוד 21 בחטיבת כרמלי חנן זלינגר אשר נהרג ב-1 בינואר 1948 בפעולת תגמול של ההגנה כנגד הכפרים בלד א-שיח' וחוואסה, שרבים מהשותפים לטבח בתי הזיקוק, התגוררו בהם.

השכונה משתרעת בין אפיק נחל נשר ממזרח לבין נחל בן דור ממערב המפריד בין השכונה לבין שכונת בן דור (חוואסה לשעבר).

לאחר מלחמת העצמאות בעקבות חקיקת חוק נכסי נפקדים, עברו הבתים והאדמות של הכפרים הערביים לבעלות המדינה, ולניהולה של רשות הפיתוח. הבתים ביישובים בלד א-שייח' וחוואסה אוכלסו על ידי יהודים. יישובים אלה לא קיבלו כל מעמד רשמי ונוהלו על ידי מחלקת הקליטה של הסוכנות.^[2] תושביה ביקשו להצטרף כשכונה לעיר חיפה אבל משרד הפנים התנגד. ב-22 ביולי 1952 התקיימו בחירות ביישובים הנפרדים תל חנן, נשר, גבעת נשר וחוואסה, בעקבותיהן אוגדו ארבע השכונות תחת המועצה המקומית נשר, והיישוב לשעבר תל חנן הפך לשכונה ביישוב.^[3]

הקמת השכונה

ב־21 באפריל 1948 השתלטה ה"הגנה" על שכונותיה הערביות של חיפה, בעקבות כך עזבו חלק מתושבי בלד א-שיח' את הכפר. ב-24 באפריל, ערב ליל הסדר תש"ח, נדרשו תושבי בלד א-שיח' וחוואסה למסור את נשקם. מנהיגי הכפר בלד-א-שיח' מסרו 22 "רובים ישנים", וההגנה השיבה כי תתקיף את הכפר אם לא יועברו לה אמצעי לחימה נוספים. בבוקר ליל הסדר פתחה ההגנה בירי מרגמות 3 אינץ' ומקלעים, תגבורת בריטית שהגיעה לכפר יעצה לתושבי הכפר לעזוב את המקום, והם עשו זאת מיידית בליווי בריטי. בני מוריס מציין כי ”אין ספק, נפילת העיר [חיפה] דכדכה אותם והכשירה אותם נפשית לנטישה”^[4] בעקבותיהם התפנו גם תושבי חוואסה ויאג'ור. משקיפים בריטיים שנכחו במקום סברו, לפי שיטת ההתקפה ודרך ניהול המשא ומתן, כי מטרת ההתקפה הייתה לגרום ליציאת התושבים שנותרו ולכיבוש הכפר.^[5] מיד לאחר הפינוי נכנסו לכפר אנשי חטיבת כרמלי והתבצרו בו אל מול חיילי הלגיון הירדני שאיישו מחנה צבא הבריטי בגבול נשר ובלד א-שייח'. לאחר מספר ימים נטשו גם אנשי הלגיון הערבי את המחנה. תושבי הכפרים הערבים, כ־5,000 איש, עברו לחיפה וללבנון.^[6]^[7]^[8]

בעקבות חקיקת חוק נכסי נפקדים, עברו הבתים והאדמות של הכפרים הערביים לבעלות המדינה, ולניהולה של רשות הפיתוח. היישוב נותר ללא מעמד רשמי.^[9] עם כניסת יהודים מקרב העולים החדשים לבתי בלד א-שייח' לאחר נטישתו^[10] נקרא המקום "תל חנן".

בחודש אוגוסט 1949 מנה היישוב 600 תושבים. הסוכנות היהודית ארגנה בחירות מוניציפליות ביישוב.^[11] היישוב סבל מבעיות צנרת מים ותושבי צלע ההר היו מכתתים את רגליהם למכון המים בתחתיתו כדי להעלות מים בדליים לביתם.^[12] מוצאם של ראשוני התושבים בשכונה ממדינות מזרח אירופה ובשנות ה-50 וה-60 של המאה ה-20 נוספו אליהם עולים ממדינות צפון אפריקה בעיקר ממרוקו. הקרבה לחיפה ולמקומות עבודה באזור כגון נמל חיפה, בתי הזיקוק, בית חרושת נשר, הטחנות הגדולות^[13] ועוד היוו גורם משיכה לתושבים החדשים. חלק מהתושבים מצאו את פרנסתם בעבודות דחק ובמסחר זעיר. תל חנן אוכלסה ללא הכוונה או וויסות של הסוכנות או ההסתדרות, אף על פי שאלו העניקו את השירותים הנדרשים ליישוב. בשנותיה הראשונות של השכונה הוקמה בה מעברת צריפים בקטע שבין הרחובות "ברק", "דבורה" ו"דרך השלום" של היום. המעברה נסגרה ובמקומה נבנו שיכונים.

בשנים הראשונות כל הדרכים שעברו ביישוב היו דרכי עפר, בחלק מהבתים לא היו מים זורמים והתנאים היו קשים. בחורף הקשה של שנת 1950 הציפו הגשמים בתים רבים בשכונה שלמורדות הכרמל. ביישוב לא הייתה מערכת ביוב מוסדרת, והבתים היו מחוברים לבורות ספיגה שלעיתים קרובות עלו על גדותיהם וגרמו לבעיות תברואה קשות. מועצת נשר בתמיכתה של ההסתדרות חיפה השקיעו סכום של 130,000 ל"י לבניית מערכת ביוב מרכזית ועבודת ניקוז בבן דור ותל חנן. בנייתה של מערכת זאת הסתיימה בחודש דצמבר 1954. בסיום בניית מערכת הניקוז נערכה חגיגת המונים בבית הקולנוע "קול" בתל חנן.^[14]

באמצע שנות החמישים החלה בנייה של שיכונים חדשים ביישוב בתחילה ליד הכביש הראשי בקרבת מבנה המועצה. כן החלו להיסלל חלק מרחובות היישוב, בעיקר הרחובות הראשיים. החלה גם בנייה במעלה ההר, בשטח שמעל שטח הכפר המקורי. אחד הרחובות הראשונים היה רחוב אברהם פרץ שלאורך צידו הצפוני נבנו שיכונים. הרחוב אוכלס בספטמבר 1959.

במשך השנים נהרסו כמעט כל הבתים שנשארו מהכפר הערבי (כולל המבנים היפים והמפוארים) וכאשר חודשה השכונה בשנות ה-60 וה- 70 עיקר הבנייה הייתה של 'שיכוני רכבת'.

בשנת 1978 הוכנסו חלק מבתי השכונה הוותיקים לפרויקט שיקום שכונות במסגרתו שופצו חלק מהשיכונים הוותיקים שנבנו בשנות ה-50 וה- 60 של המאה ה-20. פרויקט זה הסתיים בשכונה בשנת 1993.

מקום בילוי מרכזי בשכונה היה בית קולנוע "קול" של משפחת קולסקי, אשר נבנה בשטח שבין הכביש הראשי לבין מסילת רכבת העמק. בית הקולנוע נסגר בשנות ה-70.

למרגלות שכונת בן דור השתרע מגרש הכדורגל של קבוצת "הפועל תל חנן" אשר בשיאה שיחקה בליגה הארצית בעונת 1981/1982. במחזור הסיום של העונה הביסה הקבוצה 5 - 1 את הכח רמת גן, ובכך מנעה ממנה לשוב ולהעפיל בחזרה לליגה הלאומית (אז הליגה הבכירה). מגרש זה אינו פעיל יותר.

שכונת תל חנן נשענה על המרכז המסחרי לאורך הכביש הראשי שהוביל מעמק יזרעאל לחיפה. לאורך הכביש נוצרו מספר מוקדים מסחריים שכללו מספר מסעדות ששרתו את נהגי המשאיות, חנות לסדקית וחנות דגים בבית אבן קטן של משפחת אלנקווה, סנדלר, חייט וכו'. השכונה השתרעה בין הכביש להר. מצפון לכביש עד פסי רכבת העמק השתרעו שדות וכן בית משפחת פייבושביץ אשר כלל משק של פרות (הבית קיים עד היום נמצא באזור המסחרי והפך למסעדת בית הסטייק). בשכונה שני בתי ספר יסודיים בית הספר הממלכתי דתי "ישורון" ובית הספר הממלכתי "גבעון". בשנות ה-60 כללה השכונה שני בתי ספר נוספים אשר נסגרו בית הספר הממלכתי "מוזס" ובית הספר הממלכתי דתי "קדמי"

במשך השנים נסלל כביש 75, כביש עוקף נשר בין צומת יגור לצ'קפוסט. הכביש הראשי לשעבר הפך לכביש חוצה שכונה - כביש 752. השדות מנגד לשכונה ומצפון לכביש הפכו לאזור מסחרי. בשכונה נמצאים היום בנין העירייה, גן עירוני, היכל תרבות, ספרייה עירונית, מרכז קהילתי, מרכז מוזיקה ומשטרת נשר.

גלידה תל חנן

ערך מורחב – גלידת תל חנן

בשנת 1961 נפתחה ביישוב על הכביש הראשי חנות לממכר גלידה בשם "גלידת תל חנן" גלידה אמריקאית רכה בטעם וניל ובתוספת קצפת וסירופים בטעמים מגוונים. החנות נפתחה בקונספט אמריקאי וכללה דלפק גדול עם כיסאות בר לישיבה ליד הדלפק. גלידת תל חנן היוותה מקום בילוי מרכזי לתושבי היישוב והיישובים בסביבה. המבנה המקורי שבו נפתחה חנות הגלידה היה מבנה בית אבן ערבי אשר נהרס עם השנים. החנות קיימת עד היום בשכונה במבנה תעשייתי על הכביש הפנימי, וכן מחזיקה הגלידריה ארבעה סניפים נוספים ברחבי הארץ.

ממצאים ארכאולוגיים

בשנת 1998 במהלך סלילת כביש ברחוב האשכולות נתגלו שרידים עתיקים. רשות העתיקות ערכה חפירת בדיקה במקום. הבדיקה נעשתה בשני שטח חפירה.^[15]

שטח A - נחשפו בו שרידים של שני מבנים מהתקופה הפרסית ששימשו גם בתקופה ההלניסטית. שני המבנים נפגעו בתקופה עות'מאנית וכן מהכלי המכני שעבד במקום. המבנים נבנו מאבני גוויל גדולות. השתמרו ארבעה נדבכים. מהמבנה הדרומי נחשפו 4 חדרים. מתחת לרצפת אחד החדרים נתגלו שברי חרס מהתקופה הנאוליתית (תרבות ואדי רבה), תקופת הברונזה המאוחרת, וברזל I. במבנה הצפוני נחשפו שני חדרים עם שברי חרס מהתקופה הפרסית. מהתקופה ההלניסטית נתגלו שברי חרס ושתי טטרדרכמות כסף מימי דמטריוס השני. נמצאו גם טביעות חותם וטבעת ברונזה.
שטח B - השטח נמצא על מדרגת סלע. נחשפו שרידי בנייה בעיקר מתקופת ברזל I וכן מהתקופה הפרסית וההלניסטית. כן נתגלו שרידי בנייה הקשורים למסילת הברזל מהתקופה העותמאנית. החפירה בשטח זה הופסקה בגלל הגעה למי תהום.

גלריית תמונות

בית הכנסת ע"ש רבי שמעון בר יוחאי בשכונה. אחד משלושה בתים ששרדו מתקופת בלד א-שייח', הבית הרביעי ששרד נהרס בחודש מאי 2020, למרות שהופיע ברשימת השימור של העיר נשר
רחוב בשכונה
מבט מרחוב ששת הימים על אזור רחוב אשכולות של היום מצד ימין לשיכונים בין עצי הברוש מבנה שנשאר מבלד א-שייח' ששימש כגן ילדים ממלכתי דתי. היום בפינת רחוב פרץ ודרך השלום. במרכז התמונה אזור השדות שהיום משמש כאזור התעשייתי והמסחרי של נשר רחובות היצירה והתעשייה. משמאל באזור השדות הדרך שהובילה למשק הפרות של משפחת פייבישביץ. היום בבית זה קיימת מסעדה בבעלות המשפחה
מחלק הקרח דוד סלומון על סוסו "שימל" על רקע תל חנן של שנות ה-50
קברו של שייח' עבדאללה אל סהלי בבית הקברות המוסלמי בשכונה. שייח' אל סהלי היה דרוויש סופי שפעל באזור כגובה מיסים בתחילת המאה ה-16.^[16]
הרחוב הראשי בשכונה, היום דרך השלום. המבנה הוא בית מפלגת אחדות העבודה בבניין מתקופת היישוב הערבי בלד א-שיח'

ראו גם

הפועל תל חנן

לקריאה נוספת

יוסי בן-ארצי ומרדכי נאור, חיפה בהתפתחותה: 1948-1918 מקורות סיכומים, פרשיות נבחרות וחומר עזר, הוצאת יד בן צבי, 1989, ירושלים.
מרכז השלטון המקומי, ספר הרשויות המקומיות והמועצות האזוריות בישראל, הוצאת טליגרף, 1998
עמוס כרמלי, מאה שנות עשייה בחיפה רבתי 1906–2006 , הוצאת נ.י.ר, 2006
יעל רובינשטין, התפתחות שכונת תל חנן תוך החלפה ושנוי מרכיבה הפיזיים והאנושיים, עבודת מוסמך, החוג לסוציולוגיה אוניברסיטת חיפה, דצמבר 1983
סקר תל חנן, הוכן עבור הרשות לבינוי ופינוי אזורי שיקום במשרד השיכון, חברה לפיתוח תעשיות-IDC, 1970
ישראל בן דור, "100 שנים לנשר - משכונת צריפים לעיר מגדלים, אפי מלצר בע"מ, מאי 2023
עומר עינב, כבר לא כפר, עוד לא עיר: תל חנן בראשיתה, 1952-1948, מרץ 2024. ארכיון ההיסטורי של העיר נשר

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא תל חנן בוויקישיתוף

תל חנן - קבר השייח', באתר הסקר הארכאולוגי של ישראל
מידע על אתר תל חנן, בארכיון המנדטורי באתר רשות העתיקות
אתר עיריית נשר
נשר - המרכז לחקר היישוב ומורשתו (אורכב 21.03.2009 בארכיון Wayback Machine)

הערות שוליים

^ בני מוריס, לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים 1947–1949, עמ' 132-3
^ יעל בורשטיין, התפתחות שכונת תל חנן תוך החלפת ושינוי מרכיביה הפיזיים והאנושיים, עמוד 17
^ פ' רוזניצקי, עם הבחירות למועצה המקומית נשר, דבר, 22 ביולי 1952
^ בני מוריס, 1948: תולדות המלחמה הערבית-ישראלית הראשונה. עם עובד וספריית ספיר, 2010, עמ' 169
^ בני מוריס, לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים 1947–1949 – עמוד 133
^ בני מוריס,לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים 1947–1949, הוצאת עם עובד, 1991, עמוד 133
^ אהרון קמינקר, השכונה בצל ארובות העשן, 1978, עמוד 122.
^ שלל רב נפל בידי ההגנה, דבר, 25 באפריל 1948.
^ יעל בורשטיין, התפתחות שכונת תלחנן תוך החלפת ושינוי מרכיביה הפיזיים והאנושיים, עמוד 17
^ בשולי הדברים - תל חנן, דבר, 31 באוקטובר 1948
^ שלטון עצמי לכפרים הנטושים, דבר, 23 באוגוסט 1949
^ מיכאל גרינברג, בחוברת יובל ה-15 למועצה המקומית נשר, 1967
^ הטחנות הגדולות
^ פ' רוזניצקי, מבצע הבראה בתל חנן ובן דור, דבר, 20 בדצמבר 1954
^ אלה נגורסקי, חדשות ארכאולוגיות, 115
^ על פי יגאל גרייבר מהעמותה לתולדות חיפה

[1] בני מוריס, לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים 1947–1949, עמ' 132-3

[2] יעל בורשטיין, התפתחות שכונת תל חנן תוך החלפת ושינוי מרכיביה הפיזיים והאנושיים, עמוד 17

[3] פ' רוזניצקי, עם הבחירות למועצה המקומית נשר, דבר, 22 ביולי 1952

[4] בני מוריס, 1948: תולדות המלחמה הערבית-ישראלית הראשונה. עם עובד וספריית ספיר, 2010, עמ' 169

[5] בני מוריס, לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים 1947–1949 – עמוד 133

[6] בני מוריס,לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים 1947–1949, הוצאת עם עובד, 1991, עמוד 133

[7] אהרון קמינקר, השכונה בצל ארובות העשן, 1978, עמוד 122.

[8] שלל רב נפל בידי ההגנה, דבר, 25 באפריל 1948.

[9] יעל בורשטיין, התפתחות שכונת תלחנן תוך החלפת ושינוי מרכיביה הפיזיים והאנושיים, עמוד 17

[10] בשולי הדברים - תל חנן, דבר, 31 באוקטובר 1948

[11] שלטון עצמי לכפרים הנטושים, דבר, 23 באוגוסט 1949

[12] מיכאל גרינברג, בחוברת יובל ה-15 למועצה המקומית נשר, 1967

[13] הטחנות הגדולות

[14] פ' רוזניצקי, מבצע הבראה בתל חנן ובן דור, דבר, 20 בדצמבר 1954

[15] אלה נגורסקי, חדשות ארכאולוגיות, 115

[16] על פי יגאל גרייבר מהעמותה לתולדות חיפה

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]