תיאור יוון

תיאור יוון
	תיאור דלפי של פאוסניאס
מידע כללי
מאת	פאוסניאס
שפת המקור	יוונית עתיקה
סוגה	ספרות מסעות
נושא	יוון העתיקה

תיאור יוון^[1] (ביוונית: Ἑλλάδος Περιήγησις, תעתיק: הלאדוס פרייגסיס) הוא החיבור היחיד ששרד מאת ה"גאוגרף" או הנוסע הקדום פאוסניאס (110–180 לספה"נ לערך).

החיבור כולל עשרה ספרים, שכל אחד מהם מוקדש לחלק כלשהו של יוון היבשתית.^[2] פאוסניאס בעצם מתאר את מסעותיו שלו, ואינו מכסה חלקים גדולים מיוון, כולל האיים. הסיור שלו מתחיל באטיקה וממשיך עם אתונה, כולל הפרברים או הדמוי (δήμοι) (אנ') שלה. החיבור ממשיך עם קורינתיה (אנ'), לאקוניה, מסניה (אנ'), אליס (אנ'), אכאיה (אנ'), ארקדיה (אנ'), בויוטיה, פוקיס (אנ'), ואוזוליה לוקריס (אנ').^[2]

העניין העיקרי של החיבור הוא הגאוגרפיה התרבותית של יוון העתיקה, במיוחד אתריה הדתיים, שבהם פאוסניאס לא רק תיאר אובייקטים אדריכליים ואמנותיים, אלא גם סקר את היסודות ההיסטוריים והמיתולוגיים של התרבות שיצרה אותם.^[2] במרוצת העשורים האחרונים, שבהם הארכאולוגיה אישרה תיאורים שונים של פאוסניאס, גברה אמינותו כעד בקרב חוקרים, בעוד שבמאה ה-19 תיאוריו נחשבו לעיתים קרובות כלא אמינים.^[2]

איננו יודעים דבר על פאוסניאס מלבד מה שניתן להסיק מספרו. אין אזכורים עתיקים שלו או של חיבורו עד המאה ה-6, ונראה שהחיבור שרד עד לימי הביניים בכתב יד אחד, שאבד כעת. עם זאת, הוא משך עניין רב בתקופת הרנסאנס, והועתק בכתב יד מספר פעמים, לפני שהודפס לראשונה בשנת 1516.

תיאור

פאוסניאס הונע מהתעניינותו בדת, במיתולוגיה ובאגדות המקומיות סביב אתרים דתיים. פאוסניאס מתאר את האמנות הדתית והארכיטקטורה הקדושה של אתרים מפורסמים רבים כמו אולימפיה ודלפי.^[2] למרות שכמבקר אמנות ואדריכלות הוא בדרך כלל מעורפל וקצר, מילותיו המועטות הן לרוב או בדרך כלל המקור הספרותי היחיד ששרד מהעת העתיקה, ומעוררות עניין רב עבור היסטוריונים וארכאולוגים.

אפילו באזורי יוון הנידחים ביותר, הוא הוקסם מסוגים רבים של שרידים קדושים, תיאורי אלוהויות ודברים מסתוריים וקדושים אחרים. לדוגמה, בתבאי, הוא רואה את חורבות ביתו של המשורר פינדארוס, את מגניהם של לוחמים שמתו בקרב לאוקטרה, בפסלי אריון (אנ'), הסיודוס, אורפאוס ותאמיריס (אנ'). הוא גם ביקר בחורשת המוזות על הליקון וראה את הדיוקנאות של פוליביוס ושל קורינה (אנ') בטנאגרה (אנ') בארקדיה (אנ').^[2]

פאוסניאס התעניין בעיקר בשרידים מהעת העתיקה, ולא באדריכלות בת זמנו או במקומות קדושים.

למרות שהוא לא היה חוקר טבע, הוא מרבה להעיר הערות קצרות על ההיבטים הפיזיים של הנופים העתיקים בהם עבר. פאוסניאס כתב על עצי האורן הממוקמים על החוף של אליס העתיקה, חזירי הבר והצבאים ביערות האלון של סליאנה (אנ') (פלוי), והעורבים בין עצי האלון באללקומנאי (אנ'). לקראת סוף "תיאור יוון", פאוסניאס נוגע בפירות הטבע, כמו התמרים של אוליס העתיקה (אנ'), תותי הבר בהר הליקון, שמן הזית בטיתוריאה (אנ'), וכן "הקיכלים הלבנים" של הר קיליני (אנ') והצבים של ארקדיה.^[2]

סופו של החיבור נותר מסתורי: יש הסבורים כי פאוסניאס מת לפני שסיים את עבודתו, ואחרים סבורים שסופו המוזר היה מכוון. הוא מסיים את ה"פרייגסיס" (סקר גאוגרפי או יומן מסע) שלו בסיפור על כותבת יווניה, שחושבים שהיא אניטה מטגאה, שיש לה חלום אלוהי. בחלום נאמר לה להציג את הטקסט של "תיאור יוון" לקהל יווני רחב יותר כדי לפקוח את עיניו ל"כל הדברים היווניים".

תוכן החיבור

החיבור, בעשרה ספרים, מכיל תיאור עקבי של יוון, בוודאי על פי מסעו של המחבר. הוא עובר בין חבליה של יוון ואתריה העיקריים בסדר הבא:

ספר ראשון: אטיקה, על אתריה העיקריים ובהם סוניון, פיראוס, אתונה וסביבותיה, מרתון, אוֹרוֹפּוֹס, האיים פאטרוקלוס, הלנה וסלמיס, אלאוסיס, מגארה, ניסאיה, מגאריס.
ספר שני: קורינתוס, האיסתמוס הקורינתי, אקרוקורינתוס, סיקיון, פְלִיוּס, ארגוס, מיקנה, אורנאי, טירינס, אפידאורוס, אייגינה, טרויזן, הרמיונה.
ספר שלישי: לקוניה, ובה ספרטה.
ספר רביעי: מסניה ובה פילוס.
ספר חמישי: אליס ובה אולימפיה.
ספר שישי: המשך חבל אליס.
ספר שביעי: אכאיה ובה אייגיום, פטראי.
ספר שמיני: ארקאדיה, ובה מגלופוליס.
ספר תשיעי: בויאוטיה ובה תבאי.
ספר עשירי: פוקיס, לוקריס ובה אמפיסה, דלפי.

אזכורים על העברים, ארץ העברים ופלשתינה

פאוסניאס לא סייר רק ביוון, אלא גם בארצות המזרח. בסיוריו הגיע גם לארץ ישראל, אך רק אזכורים ספורים מצויים אצלו על הארץ. פאוסניאס לא משתמש בשמות "יהודה" או "יהודים", אלא באופן עקבי משתמש במושגים "ארץ העברים" ו"עברים", כאשר "ארץ העברים" כולל אצלו את יפו, ים טבריה, הירדן וזהה לארץ יהודה שלאחר הכיבושים של החשמונאים:^[3]

בספר הראשון הוא מזכיר את "העברים" שמרדו בקיסר אדריאנוס, שהכניעם.^[4] העובדה שפאוסניאס מצא לנכון להזכיר את המרידה היהודית כאירוע היחיד שהפר את השלום תחת שלטון הקיסר הזה, מצביעה על מידת הרושם שנשאר ממרד בר כוכבא בשנים שאחריו. הספר הראשון של פאוסניאס נכתב לא הרבה לאחר דיכוי המרד ומותו של אדריאנוס.^[5]
בספר הרביעי הוא מזכיר מעיין ב"ארץ העברים", קרוב לים, ליד העיר יפו, שמימיו אדומים כדם. הוא מספר שילידי המקום מיחסים זאת לפרסאוס, ששטף במעיין את דמה של מפלצת־הים שהרג, שאנדרומדה ניתנה לה כקורבן.^[6]
בספר החמישי מזכיר את הפשתה הצהובה של העברים ואיכותה.^[7]
בספר החמישי הוא מספר כעד ראייה, ש"בארץ העברים... נהר הירדן זורם דרך אגם ששמו טבריה (ים כנרת), ואז בהיכנסו לאגם נוסף ששמו הים המת (ים המלח), הוא נעלם בתוכו". הוא מציין שבים המלח "יצורים חיים צפים מבלי לשחות", ואילו "יצורים מתים שוקעים לקרקעית". הוא מסביר שמסיבה זאת "האגם שומם מדגים", מכיוון ש"הסכנה שלהם מביטה בהם בפנים והם בורחים בחזרה למים שהם סביבתם הטבעית".^[8]
בספר החמישי יש רמיזה אפשרית למקדש בירושלים.^[3] הוא מספר כי במקדש זאוס באולימפיה מצוי וילון צמר המעוטר באריגה אשורית ובארגמן פיניקי, שהוקדש למקום בידי אנטיוכוס. זהו וילון שאיננו נמשך מעלה אלא כזה המורד כלפי מטה. אם אנטיוכוס הנזכר הוא אנטיוכוס הרביעי אפיפנס (שבו מרדו החשמונאים), אזי ייתכן כי מדובר בפרוכת שהייתה קבועה במקדש בירושלים שאותו חלל ובזז אנטיוכוס, והביא לאולימפיה.^[9]
בספר השישי הוא מציין "שיש קבר של סילנוס בארץ העברים".^[10] ייתכן שהצהרה זאת משקפת את הדעה הנפוצה לגבי הקשר בין הפולחן היהודי לפולחן דיוניסוס, מאחר שסילנוס (אנ') היה בן לווייתו של דיוניסוס.^[11]
בספר השמיני הוא מצהיר שהוא "מכיר קברים נפלאים רבים" ומציין שניים מהם, אחד מהם נמצא בהליקרנסוס והשני "בארץ העברים":^[12] "לעברים יש קבר, זה של הלני, אשה מקומית, בעיר ירושלים, שהקיסר הרומאי הרס עד היסוד. יש מתקן בקבר, שבאמצעותו הדלת, שכמו כל הקבר עשויה מאבן, לא נפתחת עד שהשנה מחזירה את אותו היום ואותה השעה. ואז המנגנון, ללא עזרה, פותח את הדלת, שלאחר פרק זמן קצר, סוגרת את עצמה. זה קורה באותו הזמן, אבל אם תנסה בכל זמן אחר לפתוח את הדלת, לא תוכל לעשות זאת; כח לא יפתח אותה, אלא רק ישבור אותה".^[13] המאוזוליאום בהליקרנסוס נחשב לאחד משבעת פלאי תבל של העולם העתיק. העובדה שפאוסניאס מזכיר יחד איתו את קבר הלני בירושלים, מצביעה על הרושם העצום שעשה עליו.^[14]
בספר התשיעי הוא מזכיר את "התמרים של פלשתינה" כ"אכילים לגמרי".^[15] זוהי הפעם הראשונה שפאוסניאס משתמש בשם "פלשתינה" במקום "ארץ העברים".^[16]
בספר העשירי הוא מזכיר אישה "שגדלה בקרב העברים מעל פלשתינה", שהייתה אורקל ושמה "סַבֵּה" (Σάββη), אולם מיד אחר כך הוא מציין שאומרים שאביה היה ברוסוס ושיש הקוראים לה "סיבילה בבלית" ואחרים "מצרית".^[17] פאוסניאס ממקם את העברים "מעל פלשתינה", ובכך משתמש במשמעות העתיקה והמוגבלת של "פלשתינה". השם "סבה" נגזר מהשם המלא יותר שנושאת הסיבילה היהודית במקורות אחרים: "סמבתה" (Sambethe). קשה להבין כיצד הפך ההיסטוריון ברוסוס לדמות מיתולוגית ואביה של הסיבילה.^[18]

כתבי יד ותרגומים

"תיאור יוון" הותיר רק עקבות קלושים בקורפוס היווני הידוע. נראה כי הוא לא נקרא, שכן אין אף ציטוט מתוכו או אזכור של המחבר לפני המאה ה-6 (סטפנוס מביזנטיון), וישנם רק שתיים או שלוש התייחסויות אליו לאורך כל ימי הביניים.^[2] בשנות ה-30 של המאה ה-19 היו ידועים 18 כתבי יד ששרדו של פאוסניאס: עותקים מהמאה ה-15 או ה-16. הם מלאים בחוסרים ובשגיאות, ונראה שכולם תלויים בכתב יד בודד, שאבד כעת, אך הועתק. ארכיטיפוס זה היה בידי לניקולו ניקולי (אנ'), אספן כתבי יד מהעת העתיקה, בפירנצה בסביבות שנת 1418. לאחר מותו בשנת 1437, הוא נשלח לספריית סן מרקו, פירנצה (אנ'), ובסופו של דבר נעלם לאחר שנת 1500.

המהדורה המודפסת הראשונה נדפסה בשנת 1516 בוונציה, על ידי חברתו של אלדו מנוציו (שמת בשנה הקודמת).^[19] העורך היה מרקוס מוסורוס מכרתים הוונציאנית שעשה את הקריירה שלו באיטליה, וכבר ערך סופרים יוונים קלאסיים רבים.

החיבור תורגם ללטינית על ידי רומולו אמסאו (Romolo Amaseo), נדפס ברומא בשנת 1547,^[19] ומהדורה משולבת ביוונית ולטינית מאת תומאס פריטש (Thomas Fritsch) מלייפציג יצאה בשנת 1696.^[20] בשנת 1593 החיבור תורגם לאיטלקית במנטובה על ידי אלפונסו בונצ'יולי (Alfonso Bonacciuoli).^[19] בשנת 1731 פורסם תרגום לצרפתית מאת ניקולא גדוין (אנ'). בשנת 1896 פורסם תרגום נוסף ללטינית.

בשנת 1794 תורגם החיבור לראשונה לאנגלית על ידי תומאס טיילור בלונדון. גרסה ידועה של הטקסט תורגמה על ידי ויליאם הנרי סמואל ג'ונס (אנ') והיא זמינה דרך ב-Loeb Classical Library. תרגום פופולרי מאת פיטר לוי (אנ') פורסם תחת השם Guide to Greece, אך לרוב נחשב כתרגום רופף של הטקסט המקורי: לוי לקח חופש בתרגומו, שיצר לחיבור מבנה חדש, כדי שיתפקד כמו ספר הדרכה כללי ליוון היבשתית. ג'יימס ג'ורג' פרייזר פרסם גם שישה כרכים של תרגום ופרשנות ל"תיאור יוון", שנותר יצירה מלומדת אמינה לקוראים כיום.

לקריאה נוספת

Menahem Stern, Greek and Latin Authors on Jews and Judaism. Jerusalem, Israel Academy of Sciences, 1980, Vol II: CVIII. Pausanias, pp. 191–200.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא תיאור יוון בוויקישיתוף

Description of Greece (Jones), ויקיטקסט באנגלית
Pausanias, Description of Greece, התרגום לאנגלית של ג'ונס
Pausanias, Description of Greece, באתר פרסאוס
Arthur Richard Shiletto, Pausanias' Description of Greece, volume I; volume II, 1886
Pausanias (traveller), המהדורה האחת-עשרה של אנציקלופדיה בריטניקה, ויקיטקסט באנגלית

הערות שוליים

^ ישראל ל. לוין, יהדות ויוונות בעת העתיקה: עימות או מיזוג, תרגמה מאנגלית טל אילן, מרכז זלצן שזר לתולדות ישראל, ירושלים תש"ס 2000, עמ' 60, 186: "תיאור יוון".
^ ¹ ² ³ ⁴ ⁵ ⁶ ⁷ ⁸ Pausania detto il Periegeta
^ ¹ ² M. Stern, Greek and Latin Authors on Jews and Judaism, Vol II, p. 191
^ פאוסניאס, תיאור יוון, 1.5.5
^ M. Stern, Greek and Latin Authors on Jews and Judaism, Vol II, p. 192
^ פאוסניאס, תיאור יוון, 4.35.9
^ פאוסניאס, תיאור יוון, 5.5.2
^ פאוסניאס, תיאור יוון, 5.7.4–5.7.5
^ פאוסניאס, תיאור יוון, 5.12.4
^ פאוסניאס, תיאור יוון, 6.24.8
^ M. Stern, Greek and Latin Authors on Jews and Judaism, Vol II, p. 196
^ ישראל ל. לוין, יהדות ויוונות בעת העתיקה: עימות או מיזוג, תרגמה מאנגלית טל אילן, מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל, ירושלים תש"ס 2000, עמ' 60.
^ פאוסניאס, תיאור יוון, 8.16.4–8.16.5
^ M. Stern, Greek and Latin Authors on Jews and Judaism, Vol II, p. 197
^ פאוסניאס, תיאור יוון, 9.19.8
^ M. Stern, Greek and Latin Authors on Jews and Judaism, Vol II, p. 198
^ פאוסניאס, תיאור יוון, 10.12.9
^ M. Stern, Greek and Latin Authors on Jews and Judaism, Vol II, pp. 199-200
^ ¹ ² ³ Giovanni Mazzaferro, review of the Italian Musti and Torelli translation
^ Pausanias. Graeciae descriptio accurata, Leipzig, Thomas Fritsch, 1696, Forum Auctions

[1] ישראל ל. לוין, יהדות ויוונות בעת העתיקה: עימות או מיזוג, תרגמה מאנגלית טל אילן, מרכז זלצן שזר לתולדות ישראל, ירושלים תש"ס 2000, עמ' 60, 186: "תיאור יוון".

[פרייגטה-2] ¹ ² ³ ⁴ ⁵ ⁶ ⁷ ⁸ Pausania detto il Periegeta

[שטרן_191-3] ¹ ² M. Stern, Greek and Latin Authors on Jews and Judaism, Vol II, p. 191

[4] פאוסניאס, תיאור יוון, 1.5.5

[5] M. Stern, Greek and Latin Authors on Jews and Judaism, Vol II, p. 192

[6] פאוסניאס, תיאור יוון, 4.35.9

[7] פאוסניאס, תיאור יוון, 5.5.2

[8] פאוסניאס, תיאור יוון, 5.7.4–5.7.5

[9] פאוסניאס, תיאור יוון, 5.12.4

[10] פאוסניאס, תיאור יוון, 6.24.8

[11] M. Stern, Greek and Latin Authors on Jews and Judaism, Vol II, p. 196

[12] ישראל ל. לוין, יהדות ויוונות בעת העתיקה: עימות או מיזוג, תרגמה מאנגלית טל אילן, מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל, ירושלים תש"ס 2000, עמ' 60.

[13] פאוסניאס, תיאור יוון, 8.16.4–8.16.5

[14] M. Stern, Greek and Latin Authors on Jews and Judaism, Vol II, p. 197

[15] פאוסניאס, תיאור יוון, 9.19.8

[16] M. Stern, Greek and Latin Authors on Jews and Judaism, Vol II, p. 198

[17] פאוסניאס, תיאור יוון, 10.12.9

[18] M. Stern, Greek and Latin Authors on Jews and Judaism, Vol II, pp. 199-200

[ג'ובאני-19] ¹ ² ³ Giovanni Mazzaferro, review of the Italian Musti and Torelli translation

[20] Pausanias. Graeciae descriptio accurata, Leipzig, Thomas Fritsch, 1696, Forum Auctions

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]