לדלג לתוכן

תיאודור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תיאודור
מידע כללי
מלחין יונתן כנען
לבריתן עידו ריקלין עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך יצירה 2020 עריכת הנתון בוויקינתונים
מבוסס על חייו של תיאודור הרצל
סוגה אופרה דרמטית
שפה עברית
זמן התרחשות העלילה 18811895
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

תיאודור היא אופרה ישראלית על תיאודור הרצל, שהולחנה על ידי יונתן כנען עם לברית מאת עידו ריקלין.[1] האופרה עוקבת אחרי 2 צירי זמן שמתערבבים זה בזה: אחד מתרחש ב-1881, ובו הרצל בן ה-21 מנסה להתערבב בחברה הוינאית; ושני ב-1895 ובו הרצל בן ה-35 חוזה במשפט דרייפוס ובאנטישמיות הגוברת, ומתחיל לחפש בלהט פתרון.[2] האופרה עלתה במאי 2023 באופרה הישראלית תל אביב-יפו,[2] ובמאי 2024 הופצה הקלטה של האופרה בבתי הקולנוע.[3]

תיאודור משחזרת אירועים היסטוריים-ביוגרפיים מחייו של תיאודור הרצל, ומכווצת אותם ללילה דרמטי אחד בו חייו משתנים לנצח. בלילה הזה הרצל חוזה במשפט דרייפוס, הסצנה הפותחת את האופרה ומשפיעה באופן עמוק על הרצל; יחסיו השבריריים עם אשתו ז'ולי מגיעים לפיצוץ; הוא נזכר באירועים קשים מהעבר ויוצא לרחובות פריז כדי לחפש תשובות. במהלך השוטטות שלו הרצל (מגולם על ידי עודד רייך) נזכר בעצמו כאדם צעיר (נעם היינץ) אופטימי ומלא שמחת חיים, החי כיהודי מתבולל בוינה. הוא מנסה בכל כוחו להשתלב בחברה הנוצרית-גרמאנית, אבל חווה דחייה כואבת שמותירה אותו עם תחושת כישלון. העלילה ממשיכה להתקיים בשני צירי זמן מקבילים לאורך האופרה כולה, כאשר עבר והווה משלימים זה את זה לכדי תמונת נפש מורכבת של אדם ברגע מכונן בחייו. סערת הרגשות שהרצל חווה באותו לילה מובילה אותו להתגלות, במהלכה הוא ממציא את עצמו מחדש כדמות משיחית עם רעיון חדש שהופך לתכלית חייו- חזון המדינה הציונית.

אתר האופרה הישראלית[1]

תהליך היצירה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

האופרה נוצרה לאורך שלוש שנים, החל מ-2020-2021. תחילה בוצעה סדנה מוזיקלית שמשתפת מלחין, זמרים, מנצח וכותב טקסטים.[2] כתיבת המוזיקה והמילים (לִיבְּרִית) נעשו במעין פינג פונג שבין המלחין יונתן כנען לבין כותב המילים (ובהמשך גם הבמאי) עידו ריקלין. השני כותב סקיצה של תמונה, כנען מלחין כמה גרסאות שלה, ובתהליך משותף מתגבשת המוזיקה והליברית הסופי.[2] העובדה שבמהלך העבודה היו נוכחים גם מנצח נמרוד דוד פפר וצוות הזמרים, אפשרה כתיבת מוזיקה מותאמת אישית לזמר ולאפשרויות הקוליות שלו. כך למשל מסביר פפר כיצד הלכה והשתנתה והתפתחה האריה של ז'ולי, רעייתו הזועמת של הרצל, תוך כדי העבודה עליה.[2]

היזומה ליצירה הגיעה מהפילנתרופ דניאל חוסידמן, שגם איפשר את כתיבתה וביצועה מבחינה כלכלית.[4]

יון פדר כתב ב-ynet: "המוזיקה של כנען מרתקת; מצד אחד זו מוזיקה עכשווית של המאה ה-21, אך בו בזמן היא רוויה הדים מקומיים - לרגע נדמה שמבצבצים כאן וילנסקי או סשה ארגוב, אולי משה זורמן או יוחנן זראי. היא קלילה לעיתים, מעמיקה ורבודה לעיתים. וניכר שכנען עסק במגוון ז'אנרים בקריירה שלו מקלאסי מובהק ועד למחזמרים ורוק."[2] בריאיון למעריב, כנען אמר ש"מה שמשותף לכל הסגנונות שאני נוגע בהם זו מוזיקה מלודית ודרמטית וזה מה שיהיה ניכר ב'תיאודור'. זה כולל רגעים מאוד דרמטיים לצד רגעים מלודיים ושיריים".[5]

כך המוזיקה מתוארת באתר האופרה:

תיאודור היא אם כן אופרה העוסקת בנושא היסטורי המתואר דרך פרספקטיבה עדכנית, בין עבר ובהווה, בין שייכות לניכור, בין אופטימיות לייאוש. הדואליות הזו מתקיימת בכל רובדי היצירה, גם במוזיקה שכתב כנען. "העולם המוזיקלי של האופרה מאד מגוון" מספר כנען, "האופי הכללי של היצירה הוא קולנועי מאד, וגם במוזיקה יש רגעים שבקלות יכולים היו להשתלב בסדרה בנטפליקס". כמו עולמו המוזיקלי של כנען, גם הפרטיטורה מושפעת מז'אנרים מוזיקליים מגוונים, החל מקברט, דרך מוזיקה לסרטים, ואפילו שירים עבריים ישנים. העבר של הרצל בווינה מתחיל בצורה נאיבית ואופטימית, ומיוצג עם מוזיקה של אופרטה וינאית. עם השבר הגדול שהרצל הצעיר חווה, גם המוזיקה הופכת מטונאלית ומנחמת למורכבת וקודרת. תחושת השייכות של הרצל לחברה הגרמנית-נוצרית באה לידי ביטוי באזכורים של מוזיקה כנסייתית בנגינת אורגן, ובהתייחסות לדמותו של ואגנר שהיה אחד המלחינים האהובים על הרצל, והיווה חלק משמעותי בעולמו התרבותי (הרצל אף בחר להשמיע את אחת האופרות שלו כמוזיקת רקע בקונגרס הציוני הראשון). "הריבוי של הסגנונות המוזיקליים בא לשרת את הפנים השונות של אישיותו של הרצל, והמסע שלו" אומר כנען, "אבל לא פחות מזה, השפה המוזיקלית המגוונת שנוצרה משרתת את הרצון שלי לפנות לקהל מגוון, גם כזה שלא בהכרח מכיר ואוהב אופרה".

העולם האסתטי של האופרה מתבונן אל העבר, ומתכתב עם ההיבטים הקלאסיים של היצירה. "גם מהבחינה הזו הושפעתי מהמוזיקה של יונתן" מספר ריקלין, "הסינמטיות והעושר הסימפוני גרמו לי לייצר במה רחבה ומרשימה, כמו באופרות הרומנטיות הגדולות". ריקלין הרגיש שלאור המורכבות של הסיפור, האסתטיקה צריכה להיות מיידית ואינטואיטיבית. "לא רציתי להעמיס דימויים נוספים ברמה הוויזואלית" משתף ריקלין, "ההתרחשות על הבמה מחזקת את הטקסט והולכת איתו באופן פשוט ומוחלט". ריקלין מייצר רחוב פריזאי בלתי נגמר שמשרת את סיפור החיפוש העצמי בהווה, לצד תפאורה וינאית מוארת ומלאת הדר המהווה רקע לזכרונות העבר. "מי שמצפה לבמה מודרנית-מינימליסטית צפוי להיות מופתע" אומר ריקלין, "רציתי שהמסך יעלה ואנשים יגידו 'איזה יופי! אני באופרה!'".

אתר האופרה

האופרה צולמה והופצה בבתי הקולנוע בארץ בתקופת יום העצמאות 2024.[3]

יון פדר שיבח את האופרה בביקורתו ב-ynet, וכתב: "שורה תחתונה: זוהי אופרה מצוינת. היא מעניינת, מעוררת מחשבה, המוזיקה סוחפת והביצוע משובח. אני ממליץ בחום".[2]

בביקורת בישראל היום, עידו שרים כתב: "השילוב בין טקסט בעברית, משך מופע יחסית קצר וסיפור עלילה מעניין ומוכר הופך את ההפקה החדשה של האופרה הישראלית, "תיאודור", לאירוע שגם מי שלא חובב את הז'אנר ימצא בו הרבה מאוד עניין והנאה", אך התלונן על החוסר ב"תפאורה מרהיבה, בקאסט של רקדנים ובתלבושות סופר מושקעות שרק בגללן שווה לבוא לראות את המופע", בניגוד לאופרות קלאסיות.[6]

מגזין האופרה הבין-לאומי "Opera Now" בחר ב"תיאודור" לאחת משבע ההפקות הטובות של שנת 2023.[7]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]