תחנת מחקר האלי

תחנת מחקר האלי
Halley Research Station
מידע כללי
סוג	תחנת מחקר אנטארקטית
על שם	אדמונד היילי
מיקום	אזור הברית האנטארקטית
בעלים	סקר שטחי חסות איי פוקלנד
מפעיל	סקר שטחי חסות איי פוקלנד
הקמה ובנייה
תקופת הבנייה	? – 5 בפברואר 2013
תאריך פתיחה רשמי	5 בפברואר 2013
מידות
גובה מעל פני הים	1,270 מ'
קואורדינטות	75°34′25″S 25°28′01″W / 75.57349°S 25.46696°W
	אתר רשמי
	(למפת אנטארקטיקה רגילה) מסיב וינסון אמונדסן-סקוט מקמרדו ווסטוק ים ודל ים רוס מדף הקרח; רוס; מעבר דרייק ארץ גרהאם האוקיינוס הדרומי תחנת מחקר האלי

תחנת מחקר האלי (באנגלית: Halley Research Station) בניהול הסקר האנטארקטי הבריטי שוכנת על מדף הקרח בראנט, הצף על גבי ים ודל באנטארקטיקה. זהו מתקן מחקר בריטי, המוקדש לחקר אטמוספירת כדור הארץ. מדידות שנערכו בהאלי הובילו לגילוי החור באוזון בשנת 1985.

היסטוריה

תחנת האלי נוסדה ב-1956, לכבוד השנה הגאופיזית הבינלאומית של 1957–1958, על ידי משלחת החברה הגאוגרפית המלכותית. המפרץ שבו החליטה המשלחת לקבוע את בסיסה נקרא מפרץ האלי (אנ'), על שם האסטרונום אדמונד האלי. השם שונה להאלי ב-1977, כשהמפרץ המקורי נעלם עקב שינויים במדף הקרח. התחנה האחרונה בשורה, האלי VI, נפתחה באופן רשמי בפברואר 2013 לאחר תקופת מבחן בחורף.^[1]

הבניינים

חמישה בסיסים קודמים היו בהאלי. נעשו ניסיונות בשיטות בנייה שונות, מצריפי עץ חשופים עד למנהרות פלדה. ארבעת הראשונים נקברו כולם במצבורי שלג והתנפצו עד שלא היו ראויים למגורים. המבנים העדכניים יותר תוכננו כך שיישארו על פני השלג.

האלי I

צריף קורות. נבנה ב-1956.^[2] הצריף ניטש ב-1968.

בניין משרדים על משטח שנבנה ב-1964, צריף מגורים ראשי שנבנה ב-1961.

האלי II

בשנת 1976 נבנה האלי II כמספר צריפי עץ.^[3]

האלי III

נבנה ב-1973 בתוך צינור פלדת ארמקו (אנ'), שתוכנן לעמוד במעמס השלג שהצטבר עליו. תוך 10 שנים נקבר הבסיס בעומק של 12 עד 15 מטרים מתחת לפני השטח ובעיות נגישות ואוורור הביאו לנטישתו.^[4] שנים לאחר זאת הגיח הבסיס מתוך צוק הקרח בים.

האלי IV

נבנה ב-1983 - תוכנן להתמודד עם מצבורי השלג הנערמים עליו. מבנים דו-קומתיים נבנו בתוך צינורות דיקט מחוברים ביניהם ומצוידים בארובות יציאה אל פני השטח. קוטר הצינורות היה 9 מטרים והם הורכבו מלוחות מחוזקים ומבודדים, שתוכננו לעמוד בלחצים של עומסי שלג וקרח שיצטברו עליהם.^[5] הוא הוצף וניטש ב-1992.

האלי V

היה מבצעי מ-1989. הבניינים הראשיים של האלי V נבנו על משטחי פלדה, שהוגבהו מדי שנה כדי לקיים אותם מעל פני השלג. הכלונסאות נקבעו על מדף הקרח הצף, כך שבסופו של דבר הם התקרבו יותר מדי אל שולי ההינתקות. המשטח העיקרי היה משטח לואוס.

בניין דרורי הדו-קומתי למגורי קיץ הוקם על גבי מגלשי סקי ואפשר היה לגרור אותו כל שנה אל מיקום גבוה יותר.^[6] (בניין דרורי הוזז בהמשך וצורף אל בסיס האלי VI).

בניין סימפסון ("בניין קרח ואקלים") בנוי על כלונסאות^[7] ומוגבה מדי שנה כנגד הצטברות הקרח. בתוכו נמצא ספקטרופוטומטר דובסון המשמש לגילוי החור באוזון.

משטח פיגוט ("בניין מדעי החלל") משמש לחקר האטמוספירה העליונה.^[8]

האלי V פורק בסוף 2012, מיד לאחר שהאלי VI נכנס לפעולה.^[9]

האלי VI

האלי VI הוא טור של שמונה מודולים, אשר, כמו האלי V, מחוברים על רגליים הידראוליות כדי לקיים אותם מעל פני השלג. בניגוד להאלי V, ישנם מגלשיים ענקיים נשלפים בחלק התחתון של הרגליים הללו, המאפשרים העברת המבנה מעת לעת.

ביוני 2004, הושקה תחרות אדריכלים על ידי המכון המלכותי לאדריכלים בריטים והסקר האנטארקטי הבריטי לתכנון תחנת המחקר האלי VI. לתחרות ניגשו מספר משרדי אדריכלות והנדסה והתכנון הזוכה נבחר ביולי 2005. תחנת המחקר תוכננה על ידי חברת האדריכלים האנגלית, יו ברוטון (אנ') וחברת המהנדסים האמריקאית, AECOM (אנ') כמבנה מודולרי ונבנתה בחודשי הקיץ על ידי הקבלן האנגלי, חברת Galliford Try (אנ'), בעלות 26 מיליון ליש"ט. התאים המודולריים של האלי VI נבנו בקייפטאון, דרום אפריקה על ידי קונסורציום דרום אפריקאי. בסך הכל נוספו 26 תאים מודולריים, שהותקנו בשמונה מודולים, המספקים אירוח בשירות מלא ל-50 אנשי צוות. הקטעים הראשונים נשלחו לאנטארקטיקה בדצמבר 2007. המודולים הורכבו ליד האלי V ונגררו אחד אחד 15 ק"מ וחוברו מחדש.

בתכנון חחנת המחקר הובאו מספר שיקולים של אלמנטים עיצוביים כדי לשפר את תנאי החיים של המדענים וצוות התחנה. הפתרונות כללו התייעצות עם פסיכולוג ליצירת פלטת צבעים מיוחדת כדי לקזז יותר מ-100 ימי החושך בכל שנה, מנורות הדמיית אור יום, שימוש בציפוי עץ מיוחד כדי להחדיר את ניחוח הטבע ולטפל בחוסר של צמחייה ירוקה, כמו גם עיצוב תאורה ותכנון חלל כדי לתת מענה לצורכי אינטראקציה חברתית ולסוגיות של חיים ועבודה בבידוד. שיקול נוסף בבניית המבנה היה, לצמצם את ההשפעה הסביבתית על הקרח.

תחנת האלי VI נפתחה רשמית באנטארקטיקה ב-5 בפברואר 2013.

בקיץ 2016–2017, מבנה התחנה הועבר 23 ק"מ, בעקבות סדק גדול שהתפשט דרך הקרח ואיים לנתק את התחנה מהגוף הראשי של מדף הקרח. בזמן העברת התחנה, עלו חששות לגבי סדק אחר (שמכונה "סדק ליל כל הקדושים"). הסדק הזה התגלה ב-31 באוקטובר 2016. מכיוון שפינוי צוות התחנה הוא כמעט בלתי אפשרי במהלך החורף, הוחלט שהחל משנת 2020, הצוות מוסר מדי חורף מהבסיס במהלך מרץ עד אוקטובר.

סביבה

הטמפרטורות בבסיס האלי עולות לעיתים נדירות מעל C°‏ 0, אך הטמפרטורה השכיחה בימי קיץ שטופי שמש היא בסביבות C°‏ 10−. טמפרטורות טיפוסיות לחורף הן מתחת ל-C°‏ 20− וקור קיצוני צולל לסביבות C°‏ 55−.

משבי הרוח מגיעים רוב הזמן ממזרח; רוחות עזות סוחפות לעיתים קרובות את אבק השלג מעל פני השטח ומפחיתות את טווח הראות למטרים ספורים.

אחת הסיבות למיקומו של בסיס האלי היא, שהוא נמצא תחת אזור סגלגל של זוהר הקוטב, וכתוצאה מכך זוכה לתצוגות תדירות של זוהר הדרום היישר מעליו. הסיכוי רב ביותר לראותן במהלך 105 הימים (29 באפריל - 13 באוגוסט) שבהם השמש אינה מתרוממת מעל האופק.

דיירים

במשך חודשי החורף יש בדרך כלל בתחנה בסביבות 14 אנשי צוות חורפים. בחורף טיפוסי הצוות מבודד מאז הפלגת האונייה האחרונה בסוף פברואר עד להגעת המטוס הראשון בראשית נובמבר. בתקופת שיא הקיץ, מסוף דצמבר עד סוף פברואר, עולה מספר אנשי הצוות והם מונים כ-70 נפש.

לעיתים קרובות קורה, שאיש מאנשי צוות החורף איננו מדען. רובם הם מומחים טכניים הדרושים לתחזוקה שוטפת של התחנה והניסויים המדעיים. בצוות החורף של שנת 2012 בתחנת האלי היו שף, רופא, מנהל תקשורת, מכונאי רכב, אלקטרונאי, שרברב, עוזר בעבודת שטח, שני מהנדסי אלקטרוניקה, שני מטאורולוגים ומנהל נתונים. נוסף לכך משרת במקום מפקד בסיס חורף, המושבע כשופט שלום לפני כניסתו לתפקיד. תפקיד המפקד הוא לפקח על ניהולה היום-יומי של התחנה.

בשנת 1996 שירתו בפעם הראשונה שתי נשים בצוות החורף של האלי. לפחות שתי נשים נשארו לחרוף בתחנה מדי שנה עד 2009.^[10]

החיים בבסיס

החיים באנטארקטיקה נתונים לשליטת עונות השנה, קיץ קצר ובלתי יציב וחורף ארוך. בבסיסים כדוגמת האלי שמקבלים חידוש אספקה בדרך הים, האירוע המשמעותי ביותר במשך השנה הוא בואה של ספינת האספקה (עד 1999, האונייה "ברנספילד (אנ')", עד 2020, האונייה "ארנסט שקלטון (אנ')" והחל מ-2021, האונייה "סר דיוויד אטנבורו (אנ')") בסוף דצמבר. הגעת הספינה מחוללת פעלתנות נמרצת לפריקת כל הצידה לפני שיהיה עליה לחזור ולהפליג לדרכה - פריקת מטען טיפוסית מתבצעת תוך פחות משבועיים.

עונת הקיץ בהאלי נמשכת מראשית נובמבר, עם נחיתת המטוס הראשון, עד סוף פברואר, כשהאונייה האחרונה יוצאת לדרכה.

תאריכים משמעותיים בחורף הם שקיעת השמש (היום האחרון שבו אפשר לראות את השמש) ב-29 באפריל, אמצע החורף (21 ביוני) וזריחת השמש (היום הראשון שבו זורחת השמש אחרי החורף) ב-13 באוגוסט. לפי המסורת, האדם המבוגר ביותר בבסיס מוריד את הדגל עם שקיעת השמש והצעיר ביותר מעלה את הדגל החדש עם זריחתה. אמצע החורף הוא שבוע של חגיגות, שבמהלכו נבחר חבר בצוות החורף לשמור על הדגל הישן. אנשי צוות החורף גם מחליפים ביניהם מתנות מלאכת-יד.