תחנת הרכבת ההיסטורית של פתח תקווה

תחנות רכבת היסטוריות בישראל
פתח תקווה
	מבנה תחנת הרכבת ההיסטורית
מידע על הבנייה
חנוכת התחנה	1922
סגירת התחנה	2000
מיקום
מיקום	צפון פתח תקווה (בין רחוב האחים בכר לרחוב פינסקר)
מדינה	ישראל
קואורדינטות	32°05′49″N 34°52′53″E / 32.096833333333°N 34.881277777778°E
מידע על התחנה
	מפת מיקום; מפה דינמית; (למפת גוש דן רגילה) תחנת הרכבת ההיסטורית של פתח תקווה תחנת הרכבת ההיסטורית של פתח תקווה תחנת הרכבת ההיסטורית של פתח תקווה מפת __ פתח תקווה __ גבעת שמואל; [‌למפה דינמית של גוש דן וסביבותיו‌] מצפון: __ רמת השרון, __ הוד השרון; מצפון, ממזרח ומדרום: __ מועצה אזורית דרום השרון; מדרום: __ מועצה אזורית חבל מודיעין, __ גני תקווה, __ קריית אונו; מדרום-מערב: __ רמת גן; ממערב: __ בני ברק, __ תל אביב
	למידע מקיף על רכבת ישראל עיינו גם בפורטל רכבת ישראל

תחנת הרכבת ההיסטורית בפתח תקווה הייתה תחנת קצה של שלוחת רכבת (כיום חלק ממסילת הירקון) שהתפצלה ליד ראש העין מהמסילה המזרחית ושימשה להובלת תוצרת חקלאית ומשאות מהמושבה לנמל יפו. השלוחה והתחנה פעלו עד שנת 2000.

ההיסטוריה של התחנה

עד הקמת שלוחת המסילה הובילו איכרי המושבה את תוצרתם החקלאית (בעיקר תפוזים) לנמל יפו בעזרת גמלים. בתקופת מלחמת העולם הראשונה התפתחה תשתית הרכבות ונעשה ברכבות אלו שימוש רב להובלת משאות ולכן פנה וועד המושבה לשלטונות המנדט הבריטי בבקשה לאשר סלילת מסילת רכבת שתחבר את המושבה למסילה המזרחית (שהייתה מרוחקת רק 7 ק"מ מהמושבה). לאחר אישור השלטונות תרמו פיק"א והברון רוטשילד את הכספים שנדרשו לפרויקט. במסגרת חוזה ההקמה שנחתם בין וועד המושבה והנהלת הרכבת התחייב הוועד למינימום נוסעים ומטען בעוד שהנהלת הרכבת התחייבה לא להפעיל את הרכבת בשבת (לכן היו שכינו את הרכבת "הרכבת היהודית").

רכבת תלך בכל יום מחוץ לשבתות ויום ראשון וחגים עבריים

— סעיף מתוך החוזה להקמת ותפעול המסילה

ביצוע עבודות המסילה נמסר למשרד לעבודות ציבוריות ולבנין (סולל בונה) וזה מסר את העבודה ל"פלוגת בוני מסילת הברזל" של גדוד העבודה (אל כח העבודה הצטרפה קבוצת פועלים שקראה לעצמה "חבורת בורוכוב").

העבודות על המסילה החלו ב-1921 והסתיימו ב-1923 וכשבניית התחנה הסתיימה ב-1922. במקביל לסיום המסילה הוארך רחוב פינסקר דבר שאיפשר לחקלאי המושבה להוביל את תוצרתם החקלאית לתחנה שם הועלו לרכבת שנסעה לראש העין ולוד והתחברה למסילת הרכבת יפו–ירושלים והגיעה ליפו.

לאחר מלחמת העצמאות הוארך הקו מראש העין עד תל אביב (ונקרא מסילת הירקון) והקו לפתח תקווה הפך לשלוחה של מסילה זו. התחנה שימשה מדי פעם גם רכבות נוסעים^[1].

בשנת 1987, קודמה תוכנית לחידוש תחנת הרכבת של פתח תקווה, במסגרת תוכנית להקמת קו שירות של רכבת פרוורית לתל אביב. התחנה החדשה תוכננה להבנות מעט מזרחה מהתחנה הישנה על תוואי חדש, בצמוד לתחנה המרכזית של פתח תקווה^[2]. תוכנית זו בוטלה ובמקומה הוקמה תחנת הרכבת פתח תקווה – קריית אריה על מסילת הירקון הקיימת, שנפתחה ב-2008^[3].

המסילה המשיכה להיות פעילה עד שנת 2000 אז נסגר הקו. פסי הברזל נלקחו למיחזור וחלק גדול מסוללת העפר, עליה עברה המסילה, נהרס בתהליך בנייה מואץ (אזור התעשייה סגולה, שכונת אם המושבות). נכון לשנת 2016 גרה בבית מנהל התחנה משפחתו של מנהל התחנה האחרון.

מבנה התחנה

התחנה כללה את בית מנהל התחנה וכן מספר מחסנים שחלקם נהרס וחלק אחר משמש עדיין לאחסון.

בית מנהל התחנה משמש למגורים ובנייתו אופיינית לתחנות רכבת אחרות שנבנו בתקופת הבריטים:

הקירות נבנו מאבן ולבנים.
הרצפה מאריחים בצבע לבן ושחור.
הגג כוסה ברעפי מרסיי מקוריים.
במבואה של הבית ניתן לראות אח.
במשרד (הפונה לכיוון הרציף) נמצאת כספת ששימשה את מנהל התחנה

בחצר הבית נבנו קירות עם מעברי אוויר. זוהי פרשנות לאלמנטים שמאפיינים את הבנייה הערבית ומאפשרים זרימת אוויר לחצר, מניעת מבטים זרים לתוך הבית ומאפשר מבט החוצה^[4]. כמו כן קיימים בחצר פסי רכבת ששימשו כעמודי גדר^[5].

בחזית המשרד נמצאים שני רציפים וביניהם נסללו 3–4 שלוחות של פסי הרכבת. עם סגירת התחנה נלקחו הפסים.

מסלול המסילה היה מוצל על ידי אקליפטוסים שנטעו עם הקמת המסילה ונכרתו על ידי עיריית פתח תקווה^[6].