לדלג לתוכן

תחבורה בניו יורק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

מערכת התחבורה בניו יורק היא רשת מסועפת של תשתיות. לעיר ניו יורק, בהיותה הגדולה ביותר באוכלוסייתה בארצות הברית, אחת ממערכות הרכבת התחתית הגדולות בעולם; מנהרת כלי הרכב המאווררת הראשונה בעולם וחשמליות עיליות. ניו יורק מפעילה גם רשת קווי אוטובוס נרחבת; מערכת מעבורות ומספר רב של מוניות שמסתובבות בעיר. בהשוואה לערים אחרות בארצות הברית, בניו יורק השימוש ברכב הוא נמוך יותר.

ניו יורק מכילה גם מספר נמלי תעופה: נמל התעופה הבין-לאומי ג'ון פ' קנדי, לה גוארדיה, ניוארק ליברטי, סטיוארט ומספר שדות תעופה קטנים יותר. בים, נמל ניו יורק וניו ג'רזי הוא בין העמוסים ביותר בעולם.

רקע

[עריכת קוד מקור | עריכה]

היסטוריה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההיסטוריה של התחבורה בניו יורק נטועה בימי הקמת נמל ניו אמסטרדם, שהיה מחובר בכמה דרכים לערים מסביבו. המאה ה-19 הביאה לשינויים באופן תכנון התחבורה בעיר. במסגרת תוכנית הנציבים של 1811 הוקמה רשת הדרכים של מנהטן, וכן נבנתה דרך מקשרת חסרת תקדים לאותה תקופה בין ניו יורק וברוקלין, שהיו אז ערים נפרדות, באמצעות גשר ברוקלין שנחנך ב-1883[1].

המהפכה התעשייתית השנייה עוררה שינויים מהיסוד של העיר. הנמל גדל במהירות אחרי השלמת חפירת תעלת אירי, והעיר הפכה לנקודת החיבור החשובה יותר בין אירופה לארצות הברית.

ב-1904 נחנך קו הרכבת התחתית הראשון[2]. ב-1930 החלו המכוניות הפרטיות להיכנס ביתר שאת לניו יורק ולגרום לתשתיות להתאים עצמן, במיוחד עם חפירת מנהרת הולנד ב-1927. ככל שהמכוניות צברו חשיבות, כך עלייתו בהמשך של רוברט מוזס התבררה לחשובה מבחינה היסטורית. מוזס, שהיה מתכנן עירוני, בנה רשת אוטוסטרדות שחיברו את ניו יורק לפרבריה. עם זאת, מטרתו בבניית האוטוסטרדות הייתה להפריד בין האוכלוסייה השחורה והלבנה, על ידי יצירת מכשולים פיזיים.

הסעת המונים ובעלות על רכב

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניו יורק בעלת השיעור הגבוה ביותר של שימוש בתחבורה ציבורית מבין ערי ארצות הברית, ונכון ל-2013, כ-56% מהתושבים משתמשים במערכות התחבורה הציבורית[3]. התושבים בניו יורק מחכים בממוצע 15 דקות בתחנות, הנתון הנמוך ביותר בארצות הברית. עם זאת, בניו יורק זמן הנסיעה הממוצע הארוך ביותר מבין הערים הגדולות בארצות הברית יחד עם ניו ג'רזי וקונטיקט – 58 דקות.

נכון לשנת 2021, 69.63% ממשקי הבית החזיקו בלפחות מכונית אחת, הנתון הנמוך ביותר מבין ערי ארצות הברית[4].

סוגיות חברתיות וסביבתיות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

השימוש הייחודי של ניו יורק בתחבורה ציבורית הביא לחיסכון של 1.8 מיליארד גלוני דלק בשנת 2006, וצריכת הבנזין בעיר דומה לממוצע צריכת הבנזין בארצות הברית של שנות ה-20.

ב-2005, אזור המטרו של ניו יורק הוגדר על ידי מכון ברוקינגס כאזור בעל טביעת הפחמן הנמוכה ביותר מבין 100 אזורים שנמדדו בארצות הברית, ובמקום הרביעי בטביעת פחמן לנפש, אחרי הונולולו, לוס אנג'לס ופורטלנד[5].

למערכת התחבורה בניו יורק השפעות על בריאות הציבור. מדענים מאוניברסיטת קולומביה מצאו שתושבי ניו יורק שמתגוררים באזורים צפופים והליכתיים היו בעלי מדד BMI נמוך יותר לעומת מי שגרו במקומות אחרים בעיר. מגורים באזורים עם עירוב שימושים, מגורים בסמוך לתחנות אוטובוס ורכבת תחתית ומגורים במקומות צפופים היו בעלי מתאם הפוך למדד ה-BMI[6][7].

למרות היעילות האנרגטית, הרחובות בניו יורק פחות בטוחים להולכי רגל ורוכבי אופניים. בשנת 2019 נספרו כ-225 אלף תאונות, 61 אלף פצועים, ולמעלה מ-200 הרוגים בתאונות דרכים בעיר ניו יורק לבדה[8]. 75% משטחי הרחוב בעיר מוקדשים לנסיעת וחניית מכוניות, ואילו הולכי הרגל והרוכבים מסתפקים ב-25% בלבד.

פיצול נסיעות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבין כלל הנסיעות לעבודה בניו יורק, 39% משתמשים ברכבת התחתית, 23% נוסעים ברכב, 11% נוסעים באוטובוס, 9% הולכים ברגל, 7% משתמשים ברכבת, 4% משתמשים בנסיעה שיתופית (קארפול), 1.6% במונית, 1.1% רוכבים על אופניים ו-0.4% עולים על המעבורת[9].

3.7 מיליון אנשים עובדים בניו יורק, שליבה הוא מנהטן, שם מרוכזות 56% מהמשרות. מבין העובדים במנהטן, 30% מתגוררים במנהטן, 17% בקווינס, 16% בברוקלין, 8% מהברונקס ו-2.5% מסטטן איילנד.

נסיעה בתחבורה ציבורית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

רשות התחבורה המטרופולינית (MTA) מפעילה את רוב מערכות התחבורה בעיר. לפי נתוני הרשות, בין 1995 ל-2005 גדל מספר הנוסעים באוטובוסים עירוניים וברכבת התחתית ב-36%, לעומת גידול של 7% באוכלוסייה באותה תקופה[10].

בשנת 2013, מספר הנוסעים ברכבת התחתית היה 1.7 מיליארד[11], המספר הגבוה ביותר מאז 1946, למרות סגירת הרכבת התחתית בשל הוריקן סנדי[12][13]. באוטובוסים העירוניים נסעו באותה עת 803 מיליון נוסעים[14].

בתרבות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ניו יורקרים קוראים ברכבת התחתית, מאי 2005

מערכת התחבורה הציבורית היא מקור מרכזי למסחר, בידור ופוליטיקה. חלק גדול מהעיר, למעט סטטן איילנד, מסתמך על הרכבת התחתית שפתוחה 24 שעות ביממה. קמפיינים נערכים ברכבת התחתית באופן תדיר. מדי שבוע, יותר מ-100 הרכבים מוזיקליים עורכים יותר מ-150 הופעות במסגרת מיזם Music Under New York שמשלב מגוון ז'אנרים[15]. רבים אחרים מופיעים ללא אישור, תוך בקשת תרומות בזמן הנגינה.

הרכבת התחתית יצרה גם תעשיית מקומונים חזקה. קהל הקוראים של מקומונים רבים מורכב ברובו מנוסעי הרכבת התחתית. שביתה בת שלושה ימים בדצמבר 2005 פגעה בתפוצת העיתונים, והוכיחה את חשיבות הרכבת התחתית לתעשייה זו[16].

רכבת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אמצעי התחבורה העיקרי בניו יורק הוא הרכבת. רשת התחבורה הציבורית של העיר היא הנרחבת ביותר ובין הוותיקות ביותר בצפון אמריקה. האחריות על ניהול מרכיבי המערכת השונים מוטלת על מספר רשויות. החשובה ביותר היא MTA, רשות התחבורה המטרופולינית, שמפעילה שתיים מתוך שלוש מערכות התחבורה הציבורית המהירה בעיר, את רוב מערך האוטובוסים ושתיים משלוש רשתות רכבות הנוסעים.

MTA

[עריכת קוד מקור | עריכה]
הרכבת התחתית של ניו יורק

רשת הרכבת התחתית בניו יורק היא הגדולה ביותר בעולם מבחינת מספר התחנות (472)[17], והיא השנייה הכי ותיקה בארצות הברית אחרי מערכת התחבורה המהירה בבוסטון.

מספר הנוסעים ברכבת גדל בעקביות מאז תחילת המאה ה-21, בזכות היעילות האנרגטית של הרכבת התחתית[18]. החיים בניו יורק תלויים במידה רבה ברכבת התחתית, אשר היא בין הבודדות בעולם שפועלות 24 שעות ביממה[19].

נוסעי הרכבת התחתית משתמשים ב-MetroCard, כרטיס שתקף גם ביתר מערכות התחבורה בעיר.

PATH

[עריכת קוד מקור | עריכה]
רכבת PATH בתחנת מרכז הסחר העולמי

רשות נמל טרנס–הדסון (PATH) מפעילה מערכת תחבורה מהירה שמקשרת בין מנהטן לג'רזי סיטי, הובוקן, הריסון וניוארק. בעוד שחלק מהתחנות צמודות לתחנות הרכבת התחתית של ניו יורק, ניוארק ולרכבת הקלה במחוז הדסון, אין מעבר חינם בין שירותי התחבורה. בדומה לרכבת התחתית, גם PATH פועלת 24 שעות ביממה. היא נפתחה ב-1908 כרכבת ההדסון ומנהטן, והחל מ-1962 מופעלת בידי רשות הנמלים של ניו יורק וניו ג'רזי.

רכבות לשדות תעופה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיימות רכבות בין–מודליות לשדות התעופה ג'ון פ. קנדי וניוארק ליברטי, שמאפשרות חיבור לרכבת התחתית ובין הטרמינלים. בנמל ניוארק קיימת מערכת AirTrain שהיא מונורייל באורך 3 ק"מ שמחברת בין שלושת הטרמינלים לרכבות הבינעירוניות והעירוניות.

רכבות יוממים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
תחנת גרנד סנטרל, תחנת הרכבת השלישית הכי עמוסה בצפון אמריקה

מערכת רכבות היוממים של ניו יורק היא הגדולה ביותר בארצות הברית, עם 250 תחנות ו-20 קווים שמשרתים מעל 150 מיליון נוסעים בשנה[20]. שירותי הרכבת מופעלים על ידי שתי סוכנויות: MTA ו-Metro-North Railroad.

רכבות בין–עירוניות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעוד שתחבורת מטענים רכבתית בניו יורק הצטמצמה עם מעבר התנועה לצפון ג'רזי, קיים בעיר שירות רכבות תדיר שכולל נסיעות בין עירוניות יותר מכל עיר אחרת בארצות הברית, שמופעל על ידי אמטרק. בנסיעות של עד 800 ק"מ, רכבת אמטרק היא לרוב זולה ומהירה יותר מטיסה. היא מהווה 47% מהנסיעות הבין עירוניות שאינן ברכב בין ניו יורק ווושינגטון די. סי., ובסך הכל כ-14% מכלל הנסיעות ביניהן[21].

רכבות ה-Acela המהירות של אמטרק נוסעות מניו יורק לבוסטון ולוושינגטון די. סי. דרך המסדרון הצפון–מזרחי, ומשתמשות בקטרים חשמליים. תחנת פן בניו יורק היא העמוסה ביותר של אמטרק בארצות הברית.

רכבות לילה מחברות בין ניו יורק ושיקגו, אטלנטה, ניו אורלינס ומיאמי. כמו כן פועלות רכבות בינלאומיות לטורונטו ולמונטריאול שבקנדה.

אוטובוסים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
אוטובוס של MTA Bus במנהטן

נכון לשנת 2014, פעלו בניו יורק 5,710 אוטובוסים שהסיעו 2.5 מיליון נוסעים מדי יום בלמעלה מ-238 קווים מקומיים ו-62 קווי אקספרס, ובסך הכל היו בהם 793 מיליון נסיעות. בניו יורק פועל צי האוטובוסים המופעלים בגז טבעי ודיזל היברידיים הגדול ביותר בארצות הברית[22].

קווי אוטובוס מקומיים מסומנים במספר ובקידומת לפי הרובע בו הם פועלים (לדוגמה, B מסמל את ברוקלין, M את מנהטן וכדומה). קווי אוטובוס אקספרס של MTA New York City Bus משתמשים בקידומת X, ואילו קווי אקספרס של MTA Bus מסומנים בקידומת הרובע ו-M בסופה, לדוגמה BM עבור ברוקלין. בנוסף, ניתן לראות את זמן ההגעה המדויק של האוטובוסים לתחנה על ידי סריקת קוד QR, ובחלק מהתחנות קיים גם לוח זמן אמת דיגיטלי.

מעבורות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

המעבורת לסטטן איילנד היא העמוסה ביותר בארצות הברית, ומדי שנה נוסעים באמצעותה 19 מיליון נוסעים במסלול שאורכו 8.4 ק"מ ונמשך 25 דקות. המעבורת פועלת 24 שעות ביממה כל השנה, ובכל יום שמונה סירות מסיעות למעלה מ-65 אלף נוסעים. מאז 1997 המעבורת פועלת ללא עלות, ומאז פיגוע 11 בספטמבר חל איסור להעלות עליה כלי רכב. היא פופולרית במיוחד בקרב תיירים, שמנצלים את ההזדמנות כדי לצפות בקו הרקיע של ניו יורק, פסל החירות ומנהטן.

מאז שנות ה-80 שודרג והורחב שירות המעבורות על נהר ההדסון והאיסט ריבר. בנוסף, במשך כל השנה קיים קו מעבורת לאליס איילנד וליברטי איילנד, ושירות עונתי לגברנרז איילנד[23].

רכבל

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – הרכבל לאי רוזוולט (ניו יורק)
הרכבל לאי רוזוולט

בשנת 1976 נחנך הרכבל לאי רוזוולט, קו שנועד להיות קישור זמני בין תושבי האי למרכז העיר, עד לבניית תחנת רכבת תחתית. עם זאת, גם אחרי חיבור הרכבת התחתית לאי ב-1989, הרכבל היה פופולרי מאוד ונותר בשימוש.

הרכבל מופעל על ידי חברת Roosevelt Island Operating Corp, ובכל קרון נכנסים עד 125 נוסעים. זמן הנסיעה בין האי רוזוולט למנהטן הוא קצת פחות מ-5 דקות, ותעריף הנסיעה זהה לזה של הרכבת התחתית.

אמצעי תחבורה נוספים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • מערך האוטובוסים Bee-Line, שמחבר בין הברונקס למחוז ווסטצ'סטר.
  • Nassau Inter-County Express, מערך אוטובוסים שמחבר בין מחוז נסאו לקווינס.
  • The Downtown Connection, אוטובוסים חינמיים בדאונטאון מנהטן.

כבישים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לצד התחבורה הציבורית שמאפיינת את העיר, קיימים בה גם כבישים רבים, ורשת השתי וערב בעיר השפיעה משמעותית על תכנון התחבורה בה.

הרמזורים בניו יורק נשלטים ממרכז ניהול התנועה בלונג איילנד סיטי, ומבוצעות בהם התאמות תכופות כדי להתמודד עם העומסים הקשים בעיר[24].

במנהטן עצמה קיימות פחות מ-40 תחנות דלק, מה שיוצר עומס רב סביבן, וגורם למחירי הדלק שם להיות גבוהים יותר מהממוצע הלאומי.

גשרים ומנהרות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
גשר ברוקלין, סמל בולט של ניו יורק

גשר ברוקלין, שבנוי ממגדלי אבן בסגנון גותי נחנך ב-1883, והיה הארוך ביותר בעולם בעת שהושלם. גשר ויליאמסבורג וגשר מנהטן הם שני הגשרים הנוספים שחוצים את איסט ריבר והפכו לסמלים אדריכליים של ניו יורק. גשר ג'ורג' וושינגטון שחוצה את ההדסון הוא הגשר העמוס ביותר בעולם, וב-2016 עברו עליו 106 מיליון כלי רכב.

ניו יורק הייתה לחלוצה בתחום המנהרות, שרובן מכילות פסי רכבת, עם ארבע מנהרות חריגות: מנהרת לינקולן, שמעבירה מדי יום 120 אלף מכוניות מתחת להדסון בין ניו ג'רזי למנהטן, מנהרת הולנד, שהייתה למאווררת בצורה מכנית הראשונה בעולם, והיא העמוסה ביותר. השתיים האחרות הן מנהרת קווינס מידטאון שמחברת בין קווינס למנהטן, ומנהרת ברוקלין בטרי, שמחברת בין ברוקלין למנהטן.

כבישים מהירים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

רשת הכבישים המהירים של ניו יורק, שתוכננה בידי רוברט מוזס כוללת ארבעה כבישים מהירים בין–מדינתיים וארבעה כבישים בין–עירוניים. כבישי הגישה המוגבלים של ניו יורק (Parkway) שתוכננו בידי מוזס עמוסים גם הם בדרך כלל, אף על פי שתוכננו להכיל רק מכוניות פרטיות, ולא משאיות או אוטובוסים.

אגרת גודש

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעבר עלתה הצעה להטיל אגרות גודש על כלי רכב שנכנסים למרכז העיר. אגרות הגודש היו חלק מתוכניתו של ראש העיר מייקל בלומברג לשפר את הקיימות הסביבתית של העיר תוך הגידול באוכלוסייתה, אולם הרעיון מעולם לא הובא לדיון במועצת העיר[25].

רכבי משלוחים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז תחילת שנות ה-2000, הצמיחה של חברות משלוחים כמו אמזון גרמה לעלייה בכמות רכבי המשלוחים שנעים בתוך העיר. נכון ל-2019, נמסרו מדי יום מיליון וחצי חבילות. הנסיעה של כלי רכב גדולים ברחובות העיר השפיעה על זרימת התנועה. באזורים הצפופים ביותר במנהטן, נרשמה ירידה של 23% במהירות הנסיעה ב-2019 בהשוואה ל-2010. בין 1990 ל-2019 עלה הזיהום מכלי רכב ב-9% בהתאמה לגידול באוכלוסייה[26].

לרכבי משלוחים מותר לחנות ב"דאבל פארקינג" כדי למסור הזמנות מחוץ לשעות השיא, אולם הדבר גורם לרוב לעומסי תנועה נוספים, כשהדבר מתרחש בשעות העומס[27]. לעיתים קרובות נשמעות גם תלונות על כך שרכבי משלוחים תופסים מקומות חניה או נתיבי רכיבה. ב-2018, ארבע חברות המשלוחים FedEx, UPS, FreshDirect ו-Peapod נקנסו ב-27 מיליון דולר על עבירות חניה ותנועה. עם זאת, חלק מהחברות עדיין מבצעות דאבל פארקינג, ומכניסות את עלות הקנסות לעלות המשלוח[28].

בשנת 2019 החלה ניו יורק לאכוף הגבלות משלוחים במרכז העיר בשעות השיא ולאסור חניה כפולה ברחובות עם נתיב אחד[29]. כמו כן, פועלת תוכנית משלוחים במנהטן, שמחייבת את המשלוחים להתבצע בין 19:00–6:00[30].

מוניות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מוניות בניו יורק

בניו יורק קיימות מעל 13 אלף מוניות, שבולטות בצבען הצהוב[31].

המוניות בעיר פועלות ברישיון של נציבות המוניות והלימוזינות של ניו יורק. המוניות הצהובות הן היחידות שמורשות לאסוף נוסעים שמאותתים להן ברחוב. כשהכובע של המונית מואר, סימן שהיא פנויה לאיסוף נוסעים.

מאז 1999 נסעו במוניות בניו יורק 241 מיליון נוסעים. לפי מפקד האוכלוסין משנת 2000, 82% מנהגי המונית בניו יורק הם ממוצא זר[32]. בשנת 2005 פרסמה ניו יורק תוכנית להחליף את צי המוניות בעיר למכוניות היברידיות[33].

הולכי רגל ואופניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
רוכבת אופניים בטיימס סקוור

רכיבה על אופניים היא כלי התניידות נוסף בניו יורק. הליכה ורכיבה הם 21% מכלל הנסיעות בעיר[34].

בשנת 2013 הושק שירות אופניים שיתופיות בשם Citibank, עם יותר מ-6,000 זוגות זמינים[35]. מאז השירות הורחב משמעותית, וב-2014 וב-2018 פורסמו הגדלות משמעותיות של מספר הזוגות הזמינים בעיר[36][37].

תוכנית "גל ירוק" מעניקה לרוכבים בניו יורק אפשרות רכיבה רציפה לאורך צמתים. בשנת 2019, אחרי סדרה של תאונות קטלניות, הוחלט בעירייה שרכבים לא יוכלו להאיץ מעל 25 קמ"ש בין שני אורות ירוקים עוקבים, מהירות שמתאימה לאופניים[38]. כמו כן, רשות התחבורה של ניו יורק דוחפת לסלילת שבילי אופניים נוספים, דבר שיוצר מחלוקות בעת הורדת מקומות חניה או נתיבים לטובת מטרה זו[39].

שדות תעופה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
נמל התעופה ג'ון פ. קנדי, העמוס ביותר מבין נמלי ניו יורק

ניו יורק היא העיר עם תנועת המטוסים הגדולה ביותר בארצות הברית[40]. במאי 2023 נרשם שיא בתנועת הנוסעים, כשיותר מ-12.9 מיליון נוסעים עברו דרכם[41].

נמלי התעופה בעיר הם נמל התעופה ג'ון פ. קנדי, ניוארק ולה גוארדיה. כמו כן קיים נמל התעופה טטרבורו שפועל כשדה תעופה כללי ראשי. נמלי JFK וניוארק מחוברים שניהם למערכת הרכבות באמצעות רכבות קלות. שניהם משמשים לטיסות פנים ובינלאומיות, בעוד לה גוארדיה מיועל לטיסות קצרות ומקומיות.

נמל התעופה JFK הוא הנקודה העיקרית בה מתקבלים משלוחים אוויריים[42]. כ-100 חברות תעופה מלמעלה מ-50 מדינות מפעילות טיסות לנמל התעופה. זהו גם נמל התעופה החדש ביותר, והוא נחנך ב-1947.

ניוארק היה נמל התעופה הגדול הראשון שהחל לפעול בניו יורק והוא החמישי העמוס ביותר בארצות הברית. בניין מנהלת הנמל נחנך ב-1935 על ידי אמיליה ארהארט. הוא ממוקם 19 ק"מ מערבית למנהטן.

לה גוארדיה הוא הקטן מבין נמלי התעופה של ניו יורק, וקרוי על שמו של פיורלו לה גוארדיה, ראש עיריית ניו יורק בתקופת השפל הגדול. טיסות מעל 2,400 ק"מ אסורות בנמל התעופה, למעט בשבתות, ולמעט לדנוור, שלה יש פטור. ביולי 2015 הוכרז על הכוונה לערוך שיפוץ נרחב בנמל התעופה בעלות של מיליארדי דולרים כדי להחליף את המתקנים המיושנים שקיימים בו[43]. בשנת 2022 הושלם השיפוץ בעלות של 8 מיליארד דולר[44].

נמלים ימיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

נמל ניו יורק וניו ג'רזי היה באופן היסטורי אחד מהנמלים החשובים ביותר של ארצות הברית, והוא השלישי הכי עמוס אחרי נמל דרום לואיזיאנה ויוסטון. בשנת 2011, יותר מ-34 מיליון טון מטען כללי עבר בנמל, לצד עוד 52 מיליון טון מטען בתפזורת. כ-367 אלף כלי רכב יובאו דרך הנמל, ו-284 אלף יוצאו[45]. אוניות מכולות עברו בעיקר לנמל ניוארק–אליזבת, הגדול ביותר בחוף המזרחי, שמכיל 4.3 מיליון TEU של מכולות. בשנת 2011 עבר בנמל מטען בשווי כולל של 208 מיליארד דולר.

נמל ניו יורק הוא נמל מרכזי לאוניות נוסעים. יותר מחצי מיליון נוסעים יוצאים מדי שנה מנמל ספינות הנוסעים על גדות ההדסון, והם 5% מתעשיית השייט העולמית. איכות המים בנמל ניו יורק השתפרה דרמטית בסוף המאה ה-20. תושבי ניו יורק שטים בקיאקים בקביעות בנמל, שהפך לאתר בילוי מרכזי בעיר.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא תחבורה בניו יורק בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ "Glorification! The Cities Celebrate the Work That Makes Them One". Brooklyn Daily Eagle. 24 במאי 1883. p. 12. ארכיון מ-26 במרץ 2023. נבדק ב-26 ביוני 2019 – via Brooklyn Public Library; newspapers.com תבנית:Open access. {{cite news}}: (עזרה)
  2. ^ Walker, James Blaine (1918). Fifty Years of Rapid Transit, 1864–1917. ארכיון מ-26 במרץ 2023. נבדק ב-7 בינואר 2015. {{cite book}}: (עזרה)
  3. ^ Public Transit Facts, nytransit.org
  4. ^ How Many Vehicles Are There In The U.S.? – Forbes Advisor, www.forbes.com
  5. ^ Marilyn A. Brown (29 במאי 2008). "Shrinking the Carbon Footprint of Metropolitan America". The Brookings Institution. ארכיון מ-9 במאי 2012. נבדק ב-7 בינואר 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  6. ^ Andrew Rundle, P.H. (מרץ 2007). "Living Near Shops, Subways connected to Lower BMI in New York City". American Journal of Health Promotion. אורכב מ-המקור ב-פברואר 6, 2012. נבדק ב-פברואר 17, 2007.
  7. ^ "Living Near Shops, Subways Linked to Lower BMI in New York City". Emaxhealth.com. אורכב מ-המקור ב-1 במאי 2015. נבדק ב-7 בינואר 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  8. ^ Kuntzman, Gersh (18 ביולי 2019). "Think Cars Will Always Dominate Because 'New York's Not Holland'? Well, Neither Was Holland!". StreetsBlog NYC. ארכיון מ-4 בנובמבר 2019. נבדק ב-4 בנובמבר 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  9. ^ "Table B08406. Sex of Workers by Means of Transportation to Work for Workplace Geography – Universe: Workers 16 Years and Over". 2017 American Community Survey. United States Census Bureau. אורכב מ-המקור ב-13 בפברואר 2020. נבדק ב-29 במרץ 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  10. ^ Lueck, Thomas J. (24 באוגוסט 2006). "M.T.A. Ridership Grows Faster Than Population". New York Times. ארכיון מ-14 באפריל 2021. נבדק ב-24 בפברואר 2010. {{cite news}}: (עזרה)
  11. ^ "mta.info – Facts and Figures". ארכיון מ-12 בספטמבר 2014. נבדק ב-14 ביולי 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  12. ^ "NYC Subway Ridership At 62 Year High, Despite Sandy Disruptions". WNYC. ארכיון מ-2 באפריל 2015. נבדק ב-2 במרץ 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  13. ^ "Facts and Figures: Annual Subway Ridership". Metropolitan Transportation Authority. ארכיון מ-2 במאי 2016. נבדק ב-19 באפריל 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  14. ^ "Facts and Figures: Annual Bus Ridership". Metropolitan Transportation Authority. ארכיון מ-24 בספטמבר 2017. נבדק ב-19 באפריל 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  15. ^ Isra, Tessio. "Limo NYC, Limo Service JFK, New York Limousine, Limo NY". www.nycrichlimo.com (באנגלית). New York City Rich Limo. ארכיון מ-25 באוקטובר 2020. נבדק ב-1 בפברואר 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  16. ^ Ivry, Sara (26 בדצמבר 2005). "Since Riders Had No Subways, Commuter Papers Struggled, Too". New York Times. ארכיון מ-15 באפריל 2009. נבדק ב-24 בפברואר 2010. {{cite news}}: (עזרה)
  17. ^ "The MTA Network – New York City Transit at a Glance". Metropolitan Transportation Authority. ארכיון מ-3 ביוני 2019. נבדק ב-29 באוגוסט 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  18. ^ "Subway and Bus Ridership Statistics 2013". Metropolitan Transportation Authority (MTA). אורכב מ-המקור ב-22 באפריל 2012. נבדק ב-9 במרץ 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  19. ^ "Which cities have 24 hours public transport? Zicla" (באנגלית אמריקאית). 2017-11-30. ארכיון מ-27 בנובמבר 2021. נבדק ב-2022-06-06. {{cite web}}: (עזרה)
  20. ^ Metropolitan Transportation Authority. "About the MTA Long Island Railroad". ארכיון מ-2 בפברואר 2007. נבדק ב-18 בפברואר 2007. {{cite news}}: (עזרה)
  21. ^ Congressional Budget Office (בספטמבר 2003). "The Past and Future of U.S. Passenger Rail Service" (PDF). אורכב מ-המקור (PDF) ב-15 בפברואר 2007. נבדק ב-18 בפברואר 2007. {{cite news}}: (עזרה)
  22. ^ Metropolitan Transportation Authority. "Facts and Figures". ארכיון מ-21 בינואר 2020. נבדק ב-11 במאי 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  23. ^ "The Trust for Governors Island – Visit the Island – Directions & Ferry Schedule". Govisland.com. אורכב מ-המקור ב-15 בינואר 2015. נבדק ב-7 בינואר 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  24. ^ Greenman, Catherine (17 בספטמבר 1998). "Choreographing the Dance of Traffic Lights". The New York Times. ארכיון מ-12 באוקטובר 2009. נבדק ב-21 ביולי 2011. {{cite news}}: (עזרה)
  25. ^ Confessore, Nicholas (8 באפריל 2008). "$8 Traffic Fee for Manhattan Gets Nowhere". The New York Times. ארכיון מ-15 באוגוסט 2017. נבדק ב-7 בינואר 2015. {{cite news}}: (עזרה)
  26. ^ Popovich, Nadja; Lu, Denise (2019-10-10). "The Most Detailed Map of Auto Emissions in America". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. ארכיון מ-8 בנובמבר 2019. נבדק ב-2019-11-05. {{cite news}}: (עזרה)
  27. ^ "The DOT Quandary: Double-Parking Isn't Illegal — Except When It Actually Is". Streetsblog New York City (באנגלית אמריקאית). 2019-05-02. ארכיון מ-9 ביולי 2019. נבדק ב-2019-11-05. {{cite web}}: (עזרה)
  28. ^ "NYC Plans New Crackdown On Double Parked Vehicles In Quest To Get Traffic Moving" (באנגלית אמריקאית). 2019-04-26. ארכיון מ-5 בנובמבר 2019. נבדק ב-2019-11-05. {{cite web}}: (עזרה)
  29. ^ Berger, Paul (25 באפריל 2019). "Double-Parking Crackdown in NYC Would Pinch Businesses". Wall Street Journal (באנגלית אמריקאית). ארכיון מ-5 בנובמבר 2019. נבדק ב-2019-11-05. {{cite news}}: (עזרה)
  30. ^ "NYC DOT - Manhattan Off Hours Delivery Program". www1.nyc.gov. אורכב מ-המקור ב-5 בנובמבר 2019. נבדק ב-2019-11-05. {{cite web}}: (עזרה)
  31. ^ New York City Taxi and Limousine Commission (9 במרץ 2006). "The State of the NYC Taxi" (PDF). אורכב מ-המקור (PDF) ב-25 בדצמבר 2010. נבדק ב-18 בפברואר 2007. {{cite news}}: (עזרה)
  32. ^ "Turning yellow cabs into gold". The Real Deal New York. 15 בספטמבר 2007. ארכיון מ-24 בפברואר 2015. נבדק ב-7 בינואר 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  33. ^ "Taxi and Limousine Commission Votes Today to Authorize Cleaner, Greener Hybrid-Electric Taxicabs" (הודעה לעיתונות). New York City Taxi & Limousine Commission. 8 בספטמבר 2005. אורכב מ-המקור ב-12 באוקטובר 2006. נבדק ב-13 בפברואר 2010. {{cite press release}}: (עזרה)
  34. ^ U.S. Department of Transportation (בדצמבר 2004). "2001 National Household Travel Survey: Summary of Travel Trends" (PDF). ארכיון (PDF) מ-24 במרץ 2018. נבדק ב-18 בפברואר 2007. {{cite news}}: (עזרה)
  35. ^ James Hamblin (28 ביוני 2013). "The Summer Bicycles Took Control". The Atlantic Monthly. The Atlantic Monthly Group. ארכיון מ-28 ביוני 2013. נבדק ב-28 ביוני 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  36. ^ "NYC DOT, Alta and Citi Announce Agreement to Expand and Enhance Citi Bike Program in New York City". New York City Department of Transportation. אוקטובר 28, 2014. אורכב מ-המקור ב-נובמבר 3, 2014. נבדק ב-נובמבר 3, 2014.
  37. ^ Tieu, Van (30 בנובמבר 2018). "Citi Bike is Planning to Triple the Number of its Bikes in NYC". Spectrum News NY1 | New York City. ארכיון מ-30 בנובמבר 2018. נבדק ב-30 בנובמבר 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  38. ^ Hu, Winnie (2019-10-23). "After Cyclist Deaths, City Adjusts Traffic Lights to Slow Cars". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. ארכיון מ-29 באוקטובר 2019. נבדק ב-2019-11-04. {{cite news}}: (עזרה)
  39. ^ Basu, Shumita (2019-07-16). "Why Do NYC Drivers And Pedestrians Loathe Cyclists?". Gothamist (באנגלית). אורכב מ-המקור ב-27 באוגוסט 2019. נבדק ב-2020-11-30. {{cite web}}: (עזרה)
  40. ^ "Table 10: Top 20 U.S. Gateways for Nonstop International Air Travel: 1990, 1995, and 2000". U.S. International Travel and Transportation Trends, BTS02-03. Bureau of Transportation Statistics, U.S. Department of Transportation. 2002. אורכב מ-המקור ב-2 באוקטובר 2006. נבדק ב-18 בפברואר 2007. {{cite web}}: (עזרה)
  41. ^ Charlotte Seet, New York City Airports Saw Record Traffic Of Nearly 12.9 Million Passengers In May, Simple Flying, ‏1 ביולי 2023
  42. ^ Bureau of Transportation Statistics, U.S. Department of Transportation (2004). "America's Freight Transportation Gateways" (PDF). אורכב מ-המקור (PDF) ב-27 בספטמבר 2006. נבדק ב-18 בפברואר 2007. {{cite news}}: (עזרה)
  43. ^ Patrick McGeehan (27 ביולי 2015). "La Guardia Airport to Be Overhauled by 2021, Cuomo and Biden Say". The New York Times. ארכיון מ-28 ביולי 2015. נבדק ב-28 ביולי 2015. {{cite news}}: (עזרה)
  44. ^ Ted Reed, In a Queens Miracle, New York LaGuardia Airport Goes From Loser to Winner, Airlrine Weekly, ‏21 במרץ 2023
  45. ^ "2011 trade statistics" (PDF). Panynj.gov. אורכב מ-המקור (PDF) ב-24 בספטמבר 2015. נבדק ב-7 בינואר 2015. {{cite web}}: (עזרה)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=תחבורה_בניו_יורק&oldid=39797681"