ניו אמסטרדם
ניו אמסטרדם ("אמסטרדם החדשה", בהולנדית: Nieuw-Amsterdam) היה שמו של היישוב המבוצר בקולוניית הולנד החדשה, יישוב אשר הפך ב-1665 לעיר ניו יורק בארצות הברית. היישוב, שהוקם בשנת 1625 על ידי סוחרי חברת הודו המערבית ההולנדית, מוקם במיקום אסטרטגי ובר הגנה בקצהו הדרומי של האי מנהטן, ונועד להגן על הכניסה לנהר ההדסון, אשר במעלהו מוקמו מפעלי עיבוד הפרוות של החברה. היישוב הפך עד מהרה לקולוניה גדולה ומפותחת והוא נשאר בחזקה הולנדית עד לשנת 1664, אז נפל לידי האנגלים. בשנת 1673 הועברה העיר חזרה לידי ההולנדים, אשר קראו לה "ניו אוראנג'" (אוראנג' החדשה). ברם, ההולנדים החזיקו בעיר כשנה בלבד, ואיבדו אותה בשנית לטובת האנגלים בשנת 1674.
כיום, העיר המודרנית ניו יורק, מחשיבה את תאריך ייסודה כתאריך תחילת ההתיישבות ההולנדית - 1625 (בעבר היה נהוג להחשיב את שנת השתלטות האנגלים על העיר - 1664, כשנת הייסוד).
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ההתיישבות הראשונה (1609–1625)
[עריכת קוד מקור | עריכה]התיעוד הראשון של האזור שכיום מכונה מפרץ ניו יורק נעשה בשנת 1609 במסעו של הנרי הדסון, אשר ניסה למצוא את המעבר הצפון-מערבי מהאוקיינוס האטלנטי לאוקיינוס השקט. הדסון, אשר נכשל במטרתו, הביא עמו בשובו דיווח על האפשרות לניצול פרוות הבונה כאפיק כלכלי כדאי. דיווחו של הדסון עורר עניין בקרב חברת הסחר ההולנדית אשר החלה שולחת משלחות נוספות לאזור. באותו הזמן החזיקה פרוות הבונה בפופולריות עצומה באירופה, בשל היותה ניתנת לליבוד, ובכך מתאימה ביותר לייצור כובעים חסיני-מים. המשלחות אשר נשלחו בידי ההולנדים היו משלחות ניידות אשר תרו את אזור עמק הדסון של ימינו ולא הקימו יישובי קבע. בשנת 1614 הוקם מושב הקבע הראשון באזור - "הולנד החדשה" על ידי משלחת הולנדית בראשות אדריאן בלוק.
בעשור הראשון להתיישבות ההולנדית באזור, השתמשו ההולנדים בשטח האי מנהטן בצמצום, והשפעתם על המקומיים כמעט ולא ניכרה, עקב היות המושבה בסיס כלכלי יצרני ולא בסיס להפצת התרבות ההולנדית בקרב תושבי האזור המקוריים. למעשה, מרבית המתיישבים ב"הולנד החדשה" בחרו להתיישב במעלה הנהר, בקרבת היערות המקיפים אותו, בסמוך לאינדיאנים אשר סיפקו להולנדים את פרוות הבונים תמורת חפצים פעוטי ערך, כחרוזים. את שטח האי מנהטן המרוחק מהיערות, ניצלו המתיישבים לגידול מטעים ובקר, ולא להתיישבות.
בניית המבצר (1625)
[עריכת קוד מקור | עריכה]ככל שחלף הזמן, החלו נציגי שאר המעצמות האירופאיות להתעניין ב"מכרה הזהב" אותו גילו ההולנדים בצפון היבשת. בשנת 1625 גבר האיום לפלישה של כוחות אירופאים נוספים לאזור בו הייתה להולנדים בלעדיות מסחרית מלאה. התרעות אלו הניעו את חברת הודו המערבית ההולנדית להתחיל במהלך של תכנון מבצר אשר יגן על הכניסה לעמק נהר ההדסון, מבצר אשר גם יהיה מסוגל לשכן את תחנת המסחר אשר פעלה עד לאותו הזמן בשטחי היערות הקשים להגנה אשר מצפון למנהטן.
ישנן בנמצא עדויות לכך שההולנדים בנו את מבצרם בחלקה הדרומי של מנהטן כבר בשנת 1620. העדות המרכזית לכך הוא מכתב עליו חתום אדריכל אנגלי בשם איניגו ג'ונס המתוארך לאותה שנה והעוסק בבקשת ההולנדים מג'ונס לתכנן את אותו המבצר. במכתבו מיעץ ג'ונס להולנדים שלא לבנות מבני עץ בחיפזון כפי שהיה נהוג באותה תקופה, אלא להקים מבצר מוקף חפיר בנוי אבן. למכתבו צירף ג'ונס תרשים של מבצר דמוי כוכב אשר היה פופולרי ביותר בתקופה זו וזאת בשל עמידותו הגבוהה בפני אש תותחים.
הממונים על מיזם בניית המבצר, ובראשם נציג חברת הסחר וילם ורחוסט, בחרו למקמו בדיוק מעל קצהו הדרומי של האי מנהטן. הם קראו לו מבצר אמסטרדם והחלו בבנייתו במקום בו עומד כיום בית המכס האמריקאי בניו יורק. ייבוש ים שנעשה מאוחר יותר, יצר את פארק באטרי ממערב למבצר.
יוהנס דה לאט העלה את האזור על המפה והיה הראשון שהשתמש בשמות כמו מסצ'וסטס ומנהטן.
1626–1673
[עריכת קוד מקור | עריכה]עם תחילת הקמת המבצר, ירדה קרנו של ורחוסט בקרב המתיישבים, בעיקר עקב ניהולו הכושל את התחומים הכספיים של הקולוניה, ויחסו המתנשא כלפי המתיישבים, אותם תפס כשכירי חברת הסחר. בתחילת 1626 הוא הוחלף בתפקידו על ידי פטר מינואי.
כחלק ממבצע הבניה, החל מינויט במדיניות רכישת קרקעות האי מנהטן מאנשי שבט הלנאפי המקומיים, מדיניות אשר הביאה לבסוף לרכישת כל אדמות האי במחיר של 60 גילדנים. מעשה זה הוא היסוד לאגדה המספרת על קניית האי מהאינדיאנים תמורת חרוזי זכוכית בשווי 24 דולרים. מרבית ההיסטוריונים מניחים כיום, כי שבט הלנאפי לא דגל כלל באחזקת אדמה כרכוש, מפאת היותו שבט נודד המתיישב במקומות שונים בהתאם לעונות השנה. לפי דעה זו, אנשי השבט האמינו לכל היותר כי הם מוכרים למתיישבים ההולנדים את זכויות הדיג והציד באזור, זכויות אשר ישובו אליהם עם עזיבת ההולנדים את האזור.
ראשוני המתיישבים עברו להתגורר בקרבת מבצר ניו אמסטרדם עוד לפני השלמת בנייתו, בשל חששותיהם מהיפגעות מקרבות מלחמת השבטים האינדיאנים (מלחמת המוהוק-מאהיקן) אשר התרחשה באזורי היישוב המקוריים של ההולנדים. הדחיפות אשר התעוררה להשלמת בניית המבצר, יחד עם העובדה שמלחמת האינדיאנים גרמה למושבה הפסדים כלכליים כבדים, הביאו את פרנסי הקולוניה להצניע מעט את תוכניותיהם לבניית המבצר, ובמקום אחוזת אבן מבוצרת היטב, הוחלט לבנות מעין מבנה אבן פשוט, המבוצר בחומות עץ פשוטות.
לאחר השלמת בניית המבצר הפשוט מנתה אוכלוסיית המושבה כ-270 נפש. מציור מים אשר נתגלה בשנת 1992 בספרייה הלאומית של אוסטריה, (ראו קישורים חיצוניים) ניתן ללמוד על מראה המושבה באמצע המאה ה-17 כפי שנשקף מהמנסרה אשר הוקמה בסמוך אליה (בגוברנורז איילנד של ימינו).
ב-2 בפברואר 1653 הוכרז על הפיכתו של המבצר לעיר רשמית - ניו אמסטרדם שמה. בשנת 1658 הוקמה מצפון לעיר עיר הולנדית חדשה אשר נקראה ניו הארלם, שכונת הארלם של ימינו.
23 היהודים הראשונים הגיעו לניו אמסטרדם מהעיר רסיפה שבברזיל ב-1654, לאחר שגורשו מפרנמבוקו בידי הפורטוגזים. בתחילה לא הותר להם לבנות בית כנסת, אך ב-20 באפריל 1657 העניקה העיר חופש דת ליהודים, מה שמשך אליה עוד יהודים ספרדים רבים אשר נמלטו מהכיבוש הפורטוגזי של המושבות ההולנדיות שבברזיל.
עם פרוץ מלחמת הולנד-אנגליה השנייה, הטילו המתיישבים האנגלים ביבשת אמריקה מצור על הולנד החדשה. ב-24 בספטמבר 1664 נכנעו ההולנדים בפיקודו של פיטר סטויווסנט(אנ') לכח האנגלי. הסכם הכניעה כלל את החלת השלטון האנגלי במושבה, כמו גם חילופי טריטוריות באוקיינוס השקט. לאחר הכיבוש הוחלף שמה של העיר לניו-יורק, על שמו של דוכס יורק, אחיו של מלך אנגליה צ'ארלס השני.
בשנת 1667, עם החתימה על חוזה ברדה, חדלו ההולנדים מדרישותיהם לקבל חזרה את המושבה לידיהם, תמורת קבלת המושבה האנגלית בסורינאם וויתור אנגלי על תביעות טריטוריאליות באיי בנדה (באינדונזיה של היום) מרכז הגידול היחיד באותו הזמן לאגוז מוסקט. אולם, במלחמה שפרצה מאוחר יותר בין אנגליה להולנד, כבשו ההולנדים את המושבה לזמן קצר ב-1673, אולם החזירו אותה לאנגלים לצמיתות בשנת 1674 עם החתימה על חוזה וסטמינסטר ב-19 בפברואר של אותה שנה.
