תאופיק א-סווידי
לידה |
1892 בגדאד, האימפריה העות'מאנית | ||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|
פטירה |
1968 (בגיל 76 בערך) לבנון | ||||||
מדינה | עיראק | ||||||
השכלה | סורבון | ||||||
| |||||||
| |||||||
| |||||||
תאופיק א-סווידי (בערבית: توفيق السويدي; 1892–1968) היה מדינאי ודיפלומט עיראקי, כיהן בשלוש תקופות כהונה כראש ממשלת עיראק[1] תחת שלטון המלכים פייסל הראשון ופייסל השני, והיה שגריר ארצו לחבר הלאומים ולאו"ם.
תולדות חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]א-סווידי נולד בבגדאד ליוסף סווידי שהיה מראשי הלאומנים בעיראק עוד בתקופה העות'מאנית. הוא למד בבית ספר כל ישראל חברים בבגדאד ורכש שם חברים יהודים[2]. לאחר שהצטיין בלימודיו בארצו ובקולג' למשפטים בקושטא, שאותו סיים בשנת 1912, היה המוסלמי הראשון שנשלח מעיראק ללימודים בסורבון בפריז. בעת שהותו בפריז היה חבר בתנועת אל-פתאת הפאן-ערבית. ב-1913 היה ציר בקונגרס הערבי הלאומי הראשון[3].
לאחר סיום לימודיו בפריז ב-1914 הצטרף למשרד החינוך של האימפריה העות'מאנית ועבד בהפקת מילון צרפתי–טורקי. לאחר מכן עבד כעורך דין פרטי וכמרצה למשפטים בבית הספר לחוקים בדמשק[3]. הוא דחה משרות שיפוט בדיר א-זור ובדמשק כיוון שלא השתלמו כלכלית. בשנת 1920 הוא נבחר לראש הוועידה העיראקית הלאומית שנתכנסה בדמשק והכריזה על עצמאות עיראק. לאחר הקמת ממלכת עיראק באוגוסט 1921 שב לעיראק וכיהן במשך ארבע שנים כשר המשפטים של הממלכה. בתפקידו זה, א-סווידי היה יועץ לנציג העיראקי בוועידת לוזאן 1922–1923 (אנ') שבה נדונה חלופה להסכם סוור[3].
בשנת 1928 כיהן א-סווידי כשר החינוך של עיראק, ובין השאר דיכא ביד קשה את מחאות הסטודנטים הפטריוטים[4]. באפריל 1929, לאחר שעיראק נותרה שלושה חודשים בלי ממשלה, נקרא על ידי המלך פייסל להרכיב קבינט ולעמוד בראשו. בנוסף לתפקידו כראש ממשלה כיהן א-סווידי גם כשר חוץ מ-28 באפריל 1929 ועד 25 באוגוסט 1929. כמו כן היה חבר ועדת העוצרות שתפקדה במקום המלך בעת היעדרו מהמדינה. בשנים 1930–1932 כיהן כשגריר עיראק באירן[3].
שר החוץ ושיחות ארץ ישראל
[עריכת קוד מקור | עריכה]עם התקבלות עיראק לחבר הלאומים (ב-1932), מונה א-סווידי לציר ארצו לחבר הלאומים, בין היתר בשל שליטתו הטובה בשפה הצרפתית. בשנת 1937 מונה לשר החוץ של עיראק[3]. בפגישת חבר הלאומים באותה שנה טען שהעלייה היהודית לארץ ישראל עלולה לגרום לערבים להיות מיעוט בה, ועל כן היא מפירה את חוקת חבר הלאומים ועלולה לגרום למהומות לא רק בארץ ישראל אלא גם בשכנותיה[5]. בדיוני חבר הלאומים בשנת 1938 הביע את התנגדותו לתוכנית החלוקה של ועדת פיל[6]. כנגד תוכניתה של ועדת פיל הציג א-סווידי את תוכניתו שעיקריה היו[7][8]:
- עצמאות לארץ ישראל כמו העצמאות של עיראק, שתכלול העברה הדרגתית של הסמכויות מהבריטים לממשלה
- הממשלה תיבחר על ידי המועצה המחוקקת
- פדרציה של מצרים, סוריה, ארץ ישראל ועיראק[9][10]
- זכויות אזרחיות שוות לכל תושבי המדינה
- הרחבות הסמכויות של המועצות העירוניות והכפריות במידה מקסימלית, כדי להעניק ליישובים היהודים שלטון עצמי פנימי
- העלייה היהודית תופסק או תצומצם למינימום.
בעיתונות נטען שתוכניתו זאת הייתה במרכז הדיונים בלונדון לגבי המדיניות בארץ ישראל[7][11]. בדבר תואר א-סווידי כנציג הפאן-ערביות של המופתי, יחד עם היותו נציג פרו-בריטי של העולם הערבי[12].
בתחילת 1939 התחלפה הממשלה בעיראק, וראש הממשלה החדש, נורי א-סעיד, נטל לעצמו את תפקיד שר החוץ[13]. אך בגלל ההתחייבויות של נורי א-סעיד כראש ממשלה, א-סווידי השתתף במקומו בפברואר 1939 בשיחות בלונדון סביב הספר הלבן[14].
שנות הארבעים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בפברואר 1941, נתמנה א-סווידי שוב לשר החוץ של עיראק[15] בממשלתו של טאהא אל-האשמי. במרץ 1941 הגיע א-סווידי לקהיר, להיפגש עם שר החוץ הבריטי, אנתוני אידן[16]. אידן דרש מעיראק כי תכריז מלחמה על גרמניה, וכי תנטרל את הגורמים הפרו-נאצים בהנהגתה. בתגובה דרש א-סווידי כי בריטניה, שהחזיקה במנדט על ארץ ישראל, תיענה לדרישות הלאומיות של הפלסטינים, על מנת שיוכל להציג ויתורים אלו לבריטניה כהישגים במאבק הפאן-ערבי. בתגובה שלח צ'רצ'יל את קינאהאן קורנווליס כשגריר לבגדאד, כשהוא מצויד במכתב הנוקט עמדה תקיפה בשאלת ארץ ישראל[17]. בסמוך לאחר מכן, בראשית אפריל 1941 הודח טאהא אל-האשמי בהפיכה שהעלתה לשלטון חבורה של קציני צבא פרו-נאצים, בראשות סלאח א-דין א-סבאע', ועימה את רשיד עאלי אל-כילאני, והביאה לפרוץ המלחמה האנגלו-עיראקית.
במהלך מלחמת העולם השנייה הקדיש א-סווידי זמן לעסקיו הפרטיים והקים מפעל גפרורים בשיתוף עם האחים מאיר[18].
בסוף 1943 הקים נורי א-סעיד ממשלה חדשה וא-סווידי, שהיה בהפוגה מפוליטיקה, צורף אליה כשר בלי תיק והוכתר בתואר סגן ראש הממשלה. במרץ 1944 התפטר א-סווידי מתפקיד סגן ראש הממשלה[19][20]. עם התקבלות עיראק לאו"ם כיהן א-סווידי כשגריר ארצו למוסדות האו"ם. ביולי 1945 נבחר א-סווידי לראש הוועדה הכלכלית של הליגה הערבית[21].
ב-23 בפברואר 1946 שב א-סווידי לכהן כראש ממשלה[22], במסגרת צעדי ליברליזציה בעיראק. ממשלתו של א-סווידי סיימה את מצב החירום, התירה הקמה של מפלגות ואפשרה דיון פוליטי חופשי יחסית בעיתונות[23]. א-סווידי ייעץ באותה תקופה שהוועד הערבי העליון יופיע בפני ועדת החקירה האנגלו-אמריקאית לענייני ארץ ישראל[24].
אולם במהרה הוחלט להשיב את העניינים לאחור וב-31 במאי 1946[25] פוטר א-סווידי, בטענה שיש צורך בממשלת מעבר כדי להתכונן לבחירות לפרלמנט[26].
שנות ה-50
[עריכת קוד מקור | עריכה]בפברואר 1950 מונה א-סווידי בשלישית לראש ממשלה[27], לאחר שהממשלה הקודמת נפלה בגלל הבטחתה למצרים למנוע איחוד של עיראק עם סוריה. ממשלתו של א-סווידי נועדה לקדם את האיחוד עם סוריה[28], אך א-סווידי הבטיח שהאיחוד לא ייעשה בכוח אלא רק בהסכמת סוריה[29].
א-סווידי התיר ליהודי עיראק לטוס לקפריסין, אף על פי שידע שיעדם הסופי הוא ישראל[30]. במרץ 1950, גיבש יחד עם שר המשפטים סאלח ג'בר את חוק שלילת האזרחות שהתיר לכל יהודי לצאת מעיראק בתוך שנה, בתנאי שיוותר על אזרחותו ולא יורשה לחזור לעיראק לעולם[2]. חוק זה איפשר את עלייתם של רבים מיהודי עיראק במבצע עזרא ונחמיה. א-סווידי תמך בחוק מתוך גישתו הנוחה ליהודים[31] וכדי להתמודד עם טענות בעולם שעיראק אינה מתייחסת כראוי לאזרחיה היהודים. הוא הכיר את היהודים בעיראק כאזרחים נאמנים של המדינה והעריך שלא יותר מ-7,000–10,000 יהודים יעזבו. מספר זה היה אמור להשקיט את הטענות בעולם נגד עיראק, מבלי לפגוע מהותית בכלכלה העיראקית[32].
א-סווידי התפטר בספטמבר 1950. לנסיבות התפטרותו נתנו הסברים שונים. היו שכתבו שההתפטרות נבעה מסכסוכים בתוך ממשלתו, בין השאר עם סאלח ג'בר[33]. אחרים כתבו שההתפטרות נבעה מניסיונו של א-סווידי להגיע להסכמות עם מצרים, שטורפדה על ידי הנאמנים לבריטניה[34]. בדצמבר 1950 הוא שב לממשלה כסגן ראש הממשלה[35] ושר חוץ בפועל[36], אך התפטר ביולי 1951[37].
הוא שב לממשלה בינואר 1953 בתפקיד שר החוץ[38]. בשנת 1954 עמד בראש הוועדה המתמדת של הליגה הערבית לעניינים כלכליים וכספיים ועסק בחיזוק החרם הערבי נגד ישראל[39].
בתחילת 1955 לקח חלק בשיחות של נציגי עיראק עם נציגי מדינות אחרות בליגה הערבית, שכעסו על עיראק על שכרתה ברית עצמאית עם טורקיה[40]. במאי 1955 יצא א-סווידי לסוריה לנסות לשכנע את הסורים שלא לכרות ברית עם מצרים, אך הדבר לא עלה בידו[41].
ביוני 1957 מונה א-סווידי לשר החוץ בממשלתו של עלי ג'אודת אל-איובי[42].
במאי 1958, בעקבות האיחוד ההאשמי בין עיראק וירדן, מונה לשר חוץ של האיחוד[43][44]. בעקבות ההפיכה של עבד אל-כרים קאסם נגד בית המלוכה הוא נעצר. א-סווידי העיד במשפטים שנערכו לאחר ההפיכה שעיראק יכלה להשיג נשק רק מהמערב ולכן היה צריך להגיע להסכם עם בריטניה. עם זאת, הוא טען שיוצרי ברית בגדאד, שהוא לא נמנה עימם, הגזימו בוויתורים לבריטניה[45]. א-סווידי נידון על ידי בית דין מהפכני למאסר עולם בשל חלקו במשטר המלוכני[46]. עונש זה קוצר במרץ 1960[47] וביולי 1961 שוחרר א-סווידי ממאסרו[48] ונשלח לגלות בלבנון, שבה חי עד מותו.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Harris M. Lentz III, Heads of States and Governments: A Worldwide Encyclopedia of Over 2,300 Leaders, 1945 through 1992. McFarland & Company, Inc., 1994, p. 411. ISBN 0-89950-926-6
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ בתקופות:
28 באפריל - 25 באוגוסט 1929
23 בפברואר - 31 במאי 1946
5 בפברואר - 4 בספטמבר 1950 - ^ 1 2 Yehouda A. Shenhav, The Arab Jews: A Postcolonial Reading of Nationalism, Religion, and Ethnicity, Stanford University Press, 2006, page 122
- ^ 1 2 3 4 5 מי הוא המתווך החדש מבגדאד?, הארץ, 20 באוקטובר 1938
- ^ לשם מה נסע נורי סעיד ללונדון, על המשמר, 31 במרץ 1950
- ^ נאום ב"כ עיראק בחבר הלאומים, דבר, 21 בספטמבר 1937
- ^ נציגי איראן ועיראק על א"י, הצופה, 20 בספטמבר 1938
- ^ 1 2 בפרלמנט הבריטי, הצופה, 7 באוקטובר 1938
- ^ מה מציע מיניסטר החוץ העיראקי?, הצופה, 9 באוקטובר 1938
- ^ באלה הימים, הצופה, 20 באוקטובר 1938
- ^ תופיק סווידי על ה"אחדות הערבית וארץ־ישראל, דבר, 23 באוקטובר 1938
- ^ מאחורי הקלעים של תכנית סווידי, הצופה, 5 בפברואר 1939
- ^ דבר היום, דבר, 9 באוקטובר 1938
- ^ מי ומי בשיחות לונדון?, הצופה, 8 בפברואר 1939
- ^ השבוע - ההכרעה בשיחות לונדון, הצופה, 21 בפברואר 1939
מסביב לשיחות לונדון , הארץ, 26 בפברואר 1939
יציאות המשלחות הערביות מלונדון, הארץ, 20 במרץ 1939 - ^ חילופי הממשלה בעיראק, הארץ, 9 בפברואר 1941
- ^ אחרי שיחותיו של עידן בקאהיר, הַבֹּקֶר, 19 במרץ 1941
- ^ מיכאל אפל, המזרח התיכון בימינו; עיראק - מלוכה, מהפכה, רודנות, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, 2005, עמ' 57
- ^ חביב כנען, האחים מאיר-דרכם של מיליונרים ישראליים, הארץ, 23 באוקטובר 1959
- ^ התפטר סגן ראש ממשלת בגדד, הארץ, 10 במרץ 1944
- ^ משבר בממשלת עיראק, הארץ, 26 במרץ 1944
- ^ מזכיר הליגה הערבית מתקיף בחריפות את הציונות, הַבֹּקֶר, 17 ביולי 1945
לא הובן כהלכה, המשקיף, 9 בינואר 1946 - ^ שעה אחרונה, הארץ, 24 בפברואר 1946
- ^ A Brief History of Iraq, pages 177-178
- ^ הערבים הם סבלניים ואוהבי שלום, אבל בני דודינו היהודים..., דבר, 3 במרץ 1946
- ^ ממשלת עיראק נאשמת בחולשת עמדה בעני! א"י, הַבֹּקֶר, 2 ביוני 1946
- ^ הגלגל חוזר בעיראק, משמר, 19 בנובמבר 1946
- ^ תופיק סווידי ראש ממשלת עיראק, על המשמר, 6 בפברואר 1950
- ^ ק. מנחם, קאביבט עיראקי _להגשות האיחוי עם סוריה, דבר, 6 בפברואר 1950
- ^ עיראק לא תשתמש בכח, דבר, 20 בפברואר 1950
- ^ איך הוטסו יהודי עיראק, דבר, 21 במרץ 1966
- ^ מאבס דני, להיתר יציאת היהודים מעיראק, דבר, 9 במרץ 1950
- ^ Marina Benjamin, Last Days in Babylon: The Exile of Iraq's Jews, the Story of My Family, Simon and Schuster, 24 Jun 2008, page 167
- ^ Charles Tripp, A History of Iraq, page 128
- ^ סימני שאלה באופק הפוליטיקה הערבית, הארץ, 2 באוקטובר 1950
- ^ שינויים בממשלת עיראק, הַבֹּקֶר, 21 בדצמבר 1950
- ^ היום מושב ה"חבר" בדמשק, הארץ, 14 במאי 1951
- ^ נתמנה מיניסטר חוץ חדש בעיראק, הארץ, 19 ביולי 1951
- ^ ג'אמיל מדפעי כונן ממשלת מעבר בעיראק, דבר, 30 בינואר 1953
- ^ מציעים הידוק החרם על ישראל, שערים, 19 ביולי 1954
- ^ עיראק אינה מוותרת על עמדתה, למרחב, 2 בפברואר 1955
- ^ סוויידי נכשל בשליחותו בדמשק, הארץ, 24 במאי 1955
- ^ עלי ג'אודת הרכיב ממשלת עיראק, דבר, 19 ביוני 1957
- ^ הורכבה ממשלת הפדראציה ההאשמית, דבר, 19 במאי 1958
- ^ "המדינות המוסלמיות בברית בגדד מוכנות להגיש סיוע ללבנון אם ממשלתה תבקש זאת", הצופה, 14 ביולי 1958
- ^ התכנית לאיחוד עיראק עם סוריה-במשפט פדיל ג'מלי, דבר, 21 בספטמבר 1958
- ^ עוד שר בעיראק נדון למוות, למרחב, 20 בנובמבר 1958
- ^ הומתק דינם של 8 מדינאים בעיראק, למרחב, 28 במרץ 1960
- ^ קאסם שחרר את רשיד עלי, הארץ, 14 ביולי 1961