טאהא אל-האשמי
 | |||||
| טאהא אל-האשמי | |||||
| לידה |
1888 בגדאד | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
1961 (בגיל 73 בערך) טורקיה | ||||
| מדינה |
 עיראק | ||||
| מקום קבורה | בגדאד | ||||
| השכלה |
הקולג' הצבאי העות'מאני  | ||||
| מפלגה | החזית העממית המאוחדת | ||||
| |||||
  | |||||
טאהא אל-האשמי (בערבית: طه الهاشمي; 1888–1961) היה איש צבא, פוליטיקאי וסופר עיראקי ששימש כראש ממשלת עיראק.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]האשמי נולד בבגדאד ב-1888 וקיבל חינוך צבאי. הוא שירת בצבא האימפריה העות'מאנית. לאחר מלחמת העולם הראשונה שהה בסוריה ובטורקיה. ב-1922 שב לבגדאד, ולצד אחיו יאסין, שהיה מדינאי מוביל בעיראק בשנות ה-20 וה-30, ושימש כראש ממשלה מספר פעמים, פתח בקריירה פוליטית, ונשא במספר משרות בכירות.[1] בשנת 1929 מונה למפקד צבא עיראק. אל-האשמי היה הראשון ששימש כראש המטה הכללי בצבא עיראק, שכן עד אז פיקד על הצבא העיראקי "מפקח כללי" בריטי, הגנרל דיילי (Daily)..[2]
הוא עמד בראש "הליגה להגנה על פלסטין" (לג'נת א-דפאע עין פלסטין), שהוקמה בשנת 1937 על ידי חוגים לאומניים.[3]
בשנת 1936 שימש כמפקד הצבא כאשר התחוללה הפיכת בכר סדקי. אל-האשמי, מפקד הצבא, שהה בטורקיה, בעוד שאחיו ששימש כראש הממשלה נשאר בבגדאד. סדקי, גנרל בצבא ששימש כמפקד הצבא בפועל בהיעדרו של אל-האשמי, שלח מברק לאל-האשמי המורה לו להישאר בטורקיה, הזרים כוחות צבא לבגדאד, הטיל מן האוויר כרוזים הדורשים את פיטורי ראש הממשלה יאסין אל-האשמי, ורצח את שר ההגנה ג'עפר אל-עסכרי.[4] לאחר אירועים אלו היה סדקי האיש החזק בעיראק, החליף את ראש הממשלה בעושה דברו, ופיקד על הצבא. הייתה זו ההפיכה הצבאית הראשונה בתולדות מדינות ערב בעידן המודרני. משטרו של סדקי החזיק מעמד כשנה, עד לרציחתו.
לאחר רצח סדקי ב-1937 שב אל-האשמי לעיראק, ושב והשתלב בפוליטיקה העיראקית. הוא מונה לתפקיד שר ההגנה ב-1938 ונאלץ לתמרן בין הגורמים השונים בפוליטיקה העיראקית, שבה הלך וגבר כוחה של חבורת קצינים שכונתה "ריבוע הזהב". ב-1 בפברואר 1941 מונה לכהונת ראש הממשלה[5] על ידי העוצר עבד אל-אילה כמועמד של פשרה בין הסיעות השונות, והחליף את המדינאי הפרו-נאצי רשיד עאלי אל-כילאני (על אף שגם אל-האשמי נחשב לאישיות פרו-נאצית ואנטי-בריטית מובהקת)[6].
על אף שמונה בהסכמת אנשי "ריבוע הזהב", מצא עצמו אל-האשמי בין הפטיש לסדן, כאשר עמד בלחץ בריטי כבד לנתק את היחסים עם איטליה הפשיסטית, לעצור את פעילות ההסתה של המופתי הירושלמי חאג' אמין אל-חוסייני שמצא מקלט בבגדאד, ולנקוט במדיניות התומכת במלחמתה של בריטניה בנאצים.[7]
ב-2 באפריל 1941 שב אל-כילאני לשלטון, בהפיכה צבאית שבוצעה בתמיכת קציני "ריבוע הזהב", ובראשם הקולונל סלאח א-דין א-סבאע'. משטרם של קצינים אלו היה דיקטטורי, ולא היה אפילו בעל מראית עין פרלמנטרית. הקצינים הדיחו את העוצר עבד אל-אילה, החליפו את אל-האשמי באל-כילאני, והחלו במדיניות פרו-נאצית ואנטי-בריטית מוצהרת, שהביאה לפריצת המלחמה האנגלו-עיראקית ולכיבוש עיראק על ידי הבריטים.
לאחר הכיבוש הבריטי שהה אל-האשמי בתחילה בטורקיה ולאחר מכן בסוריה. ב-1948 מונה לכהונת המפקח הכללי על המתנדבים של צבא ההצלה, שנשלח להתערב במלחמת העצמאות.[8] במהלך המתקפה על קיבוץ משמר העמק, באפריל 1948 נדרש להמציא לפאוזי אל-קאוקג'י תגבורת ואספקה, ודרש במברק כי קאוקג'י יפסיק את המתקפה עד שיצליח להמציא לו תגבורת. בסופו של דבר נכשל צבא ההצלה במתקפה, ומסע המלחמה של קאוקג'י נחשב לכישלון חרוץ.[9]
לאחר כישלון צבא ההצלה במלחמת העצמאות שב לעיראק, והיה פעיל במפלגה המכונה "החזית העממית המאוחדת". במסגרת זו התמנה לראש מועצת הפיתוח הממשלתית, והיה אחראי לעבודות בינוי רבות היקף.[10] ב-1961 מת בטורקיה, וגופתו הוטסה לבגדאד ונטמנה שם. אל-האשמי היה גם סופר פורה, ופרסם מספר רב של ספרים בנוגע להיסטוריה, צבא, גאוגרפיה, ואף יומנים אישיים.[1]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 טה אל האשמי באתר "הספרייה הערבית" (ערבית)
- ^ פסח מלובני, מלחמות בבל החדשה, הוצאת מערכות, 2009, עמ' 38
- ^ נסים קזז, השפעת הנאציזם בעיראק והפעילות האנטי-יהודית 1933–1941, פעמים 29 (תשרי תשמ"ז), עמ' 52.
- ^ נרצח 'האיש החזק' של עיראק, מעריב, 12 באוגוסט 1962
- ^ הממשלה העיראקית החדשה, דבר, 3 בפברואר 1941
- ^ י. שמעוני, מדינות ערב, פרקי היסטוריה מדינית, הוצאת עם עובד, 1994, עמ' 197
- ^ מיכאל אפל, המזרח התיכון בימינו; עיראק - מלוכה, מהפכה, רודנות, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, 2005, עמ' 57
- ^ לימור אבוניל, הקמת צבא ההצלה ומינוי אל-קאוקג'י כפשרה פוליטית ערבית, נתיב 117-118, ספטמבר 2007
- ^ אלחנן אורן, הדיפת צבא ההצלה ממשמר העמק, מערכות 294-295, יולי 1984
- ^ מיכאל אפל, המזרח התיכון בימינו; עיראק - מלוכה, מהפכה, רודנות, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, 2005, עמ' 117
| בקרת זהויות |
|
|---|