תאופיל סטנלן
 | |
| לידה |
10 בנובמבר 1859 לוזאן, שווייץ  |
|---|---|
| פטירה |
13 בדצמבר 1923 (בגיל 64) הרובע השמונה-עשר של פריז, צרפת |
| מקום קבורה |
Saint-Vincent Cemetery |
| מקום לימודים |
אוניברסיטת לוזאן |
| תקופת הפעילות |
1879–1923 (כ־44 שנים) |
| תחום יצירה |
אמנות חזותית, גרפיקה, ציור |
| זרם באמנות |
אר נובו |
| הושפע על ידי |
François Bocion |
| בן או בת זוג |
Masseïda |
| חתימה |
_-_signature_de_l%27illustrateur_(illisible_sur_exemplaire_r%C3%A9-impression)_(M%C3%A9diHAL_1247924).jpg) |
  | |
תאופיל אלכסנדר סטנלן (בצרפתית: Théophile Alexandre Steinlen; 10 בנובמבר 1859 – 13 בדצמבר 1923) היה צייר אר נובו צרפתי יליד שווייץ.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]סטנלן נולד בלוזאן שבשווייץ. הוא למד באוניברסיטת לוזאן לפני שהתחיל לעבוד כמתמחה בבית חרושת לטקסטיל במילוז שבמזרח צרפת. בתחילת שנות העשרים לחייו פיתח את כישוריו כצייר כאשר הוא ואשתו אמילי עודדו על ידי הצייר פרנסואה בוסיון לעבור לקהילה האמנותית ברובע מונמארטר בפריז. שם התיידד סטנלן עם הצייר אדולף וילט, שהציג אותו בפני הקהל האמנותי בקפה Le Chat Noir, שהוביל לעבודות תמורת שכר כגון כרזות עבור אריסטיד ברואן, זמר ובעלים של קברט ועסקים מסחריים אחרים.
בראשית שנות ה-90 של המאה ה-20 הוצגו יצירותיו בסלון דה אינדפנדנט ציורי נוף כפרי, פרחים ועירום. כמו הליטוגרפיה שלו משנת 1895 שכותרתה "Les Chanteurs des Rues" הייתה על הכריכה של היצירה בשם "Chansons de Montmartre". הוא יצר שש עשרה ליטוגרפיות מקוריות שהמחישו את שירי תקופת ה"בל אפוק". חמש מכרזותיו פורסמו גם ב-"Les Maîtres de l'Affiche".
ביתו ברובע מונמארטר וסביבתו היה נושא מועדף לאורך חייו של סטנלן ולעיתים קרובות הוא צייר סצנות של כמה מההיבטים הקשים יותר בחיים באזור. בתו קולט הופיעה בחלק ניכר מעבודותיו.[1] בנוסף לציורים ורישומים, הוא גם עסק בפיסול ובמיוחד פיסל דמויות של חתולים שהייתה לו חיבה רבה אליהם, כפי שרואים ברבים מציוריו.[2] סטנלן כלל חתולים ברבים מאיוריו, ואף פרסם ספר בעיצוביו, "Dessins Sans Paroles Des Chats".[3]
יצירותיו של סטנלן הופיעו בקביעות במגזינים ובהם "Le Rire" ואיור לסיפור "המחרוזת", שפורסם בעיתון "Gil Blas", ועוד מספר רב של פרסומים אחרים, התפרסמו בין היתר ב-"L'Assiette au Beurre" ו-"Les Humouristes", מגזין קצר מועד שהוקם יחד עם תריסר אמנים אחרים בשנת 1911.[4] בין השנים 1883–1920 הוא הפיק מאות איורים, שחלקם נעשו תחת שם עט כדי להימנע מבעיות פוליטיות בגלל הביקורת הקשה שלהם על עוולות חברתיות. האמנות שלו השפיעה על עבודתם של אמנים אחרים, כולל פבלו פיקאסו.[5]
תאופיל סטנלן נפטר בשנת 1923 בפריז ונקבר בבית הקברות סן ונסן במונמארטר. כיום ניתן למצוא את עבודותיו במוזיאונים רבים ברחבי העולם, כולל במוזיאון הארמיטאז' בסנקט פטרבורג, רוסיה. והגלריה הלאומית לאמנות בוושינגטון די. סי., ארצות הברית. אנדרטת אבן מאת פייר ונייר נוצרה עבור סטנלן בשנת 1936; היא ממוקמת בכיכר יואל לה טאק בפריז.[6]
יצירות נבחרות
[עריכת קוד מקור | עריכה]-
wiktionary:cocorico (1896) -
La tournée du Chat Noir de Rodolphe Salis (1896) -
Mothu et Doria (1896-1900) -
Lait Pur Stérilisé de la Vingeanne (1897) -
קפה א-ליאון (1921) -
25 ביוני 1916 -Journée Serbe (1916)
_-_Google_Art_Project.jpg)
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- תאופיל סטנלן, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Asimakis, Magdalyn (2 בנובמבר 2017). "War, Socialism, and Cats: Théophile-Alexandre Steinlen's Political Artistic Practice". The Metropolitan Museum of Art. נבדק ב-3 ביולי 2019.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Steinlen". Denison. Denison Museum. נבדק ב-2 ביולי 2019.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Price, Matlack (בפברואר 1924). "Illustrator, Posterist, Lithographer: The Graphic Arts Lose Théophile Alexandre Steinlen". Arts & Decoration. Nineteen: 35. נבדק ב-3 ביולי 2019.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ "La Marseillaise / The Mobilisation". Graphic Arts Collection. Princeton University. נבדק ב-1 ביולי 2019.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Miller, Brian (20 באוקטובר 2010). "Denison revives prints in three-pronged show Exhibit of tobacco print ads also shown". The Advocate.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ "Square Joël Le Tac (ex-Constantin Pecqueur)". Mon Paris. נבדק ב-3 ביולי 2019.
{{cite web}}: (עזרה)