שנית (סוג)
 שנית
| |
|---|---|
| |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | צומח |
| מערכה: | בעלי פרחים |
| מחלקה: | דו-פסיגיים |
| סדרה: | הדסאים |
| משפחה: | כופריים |
| סוג: | שנית |
| שם מדעי | |
 Lythrumלינאוס, 1753 | |
שָׁנִית (שם מדעי: Lythrum) הוא סוג של עשבים חד-שנתיים או רב-שנתיים או שיחים קטנים ממשפחת הכופריים[1][2]. היא כוללת 40 מינים, מהם 9 מצויים בישראל ובסביבתה הנפוצות והמוכרות שנית גדולה ושנית מתפתלת[3]. תחום התפוצה הטבעי של הסוג שנית משתרע מחצי כדור הארץ הצפוני הממוזג ועד לאמריקה הסובטרופית[1]. הפרחים בסוג זה הם הטרוסטיליים.
מורפולוגיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הסוג שנית כולל עשבים או שיחים קטנים שגדלים בקרקעות לחות. הגבעולים בדרך כלל רבועים (בעלי 4 מקצועות), לפחות כשהם צעירים. העלים נגדיים, מסורגים או מסודרים בדורים, פשוטים ותמימים.
הפרחים דו-מיניים, כמעט סימטריים עם נטייה לסימטריה דו-צדדית, חיקיים, עם 2 חפיות, יחידים או ערוכים בתפרחות קטנות (מסוימות או שיבולים), בצבע סגול או ורוד.
מצעית הפרח עשויה בצורת צינור ובקודקודו מאוחים בסיסי עלי הגביע, בסיסי עלי הכותרת ובסיסיהם של האבקנים. מבנה זה קרוי צינור הפרח והוא אופייני לכל משפחת הכופריים ולא רק זאת משפת צינור הפרח יוצאות שיני הגביע. בין שיני הגביע העיקריות מצויות שיניים נוספות, שאינן אלא שיני הגביעון (כעין הגביעון שבמשפחת החלמיתיים)[4][5][6].
צינור הפרח גלילי או גלילי-פעמוני, ישר, בעל 8 עד 12 צלעות (עורקים); ובעל 8 עד 12 שיניים מתוכם 4 עד 6 שיניים חיצוניות של עלי הגביעון לסירוגין עם עוד 4 עד 6 שיניים פנימיות של עלי הגביע. יש הקוראים לשיניים – אונות. עלי כותרת בדרך כלל 4 עד 6, מעורים לחלק העליון של צינור הפרח.
האבקנים 2 עד 12, מסודרים בשתי דורים, בשתי קומות, מעורים בבסיסו או באמצעו של צינור הפרח.
השחלה יושבת, בת 2 מגורות. עמוד השחלה דקיק, עם צלקת מעוגלת, דמוית כיפה. היות שהפרחים הם הטרוסטיליים, וליתר דיוק טריסטיליים (tristyly), באוכלוסיות של המין ישנם 3 טיפוסים שונים ביחס לאורכי עמוד השחלה: באחד עמוד השחלה ארוך מכל האבקנים, בשני עמוד השחלה קצר מהאבקנים הארוכים וארוך מהקצרים, ובשלישי עמוד השחלה קצר מכל האבקנים. לעולם אין בפרח אחד, ואף בצמח אחד, עמוד שחלה ואבקנים שקומתם שווה. האבקה תיתכן אך ורק כאשר אבקה מאבקנים בגובה מסוים מגיעה לצלקות של עמודי שחלה בעלי גובה זהה. לכן, סידור זה מבטיח שהאבקה תתרחש רק בין פרחים מפרטים שונים באוכלוסייה, ובכך נמנעת ביעילות האבקה עצמית.
הפרי הוא ההלקט בן 2 מגורות, מכיל זרעים רבים, בדרך כלל נפתח על ידי 2 קשוות.
הזרעים עם עובר ישר וללא אנדוספרם.
מיני הבר בישראל וסביבתה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הסוג שנית (Lythrum) כולל 40 מינים, מתוכם 9 מצויים בישראל ובסביבתה. שניים מהמינים התגלו בישראל בשנת 2019, ואחד מהם תואר לראשונה למדע בשנת 2020. בישראל מלבד שני מינים רב-שנתיים, שנית גדולה ושנית מתפתלת, כל שאר המינים הם חד-שנתיים. תחום התפוצה הטבעי של הסוג שנית משתרע מחצי כדור הארץ הצפוני הממוזג ועד לאמריקה הסובטרופית[1][2]. המין המוכר ביותר מבין המינים המקומיים הוא שנית גדולה.
שנית גדולה
[עריכת קוד מקור | עריכה]שָׁנִית גְּדוֹלָה (Lythrum salicaria) - עשב רב-שנתי זקוף וצופני או בן שיח שבסיסו מעוצה. הוא גדל בבתי גידול לחים: בגדות נחלים, בתעלות ניקוז ובשולי מעיינות, בחגורה הראשונה הקרובה ביותר למים. הוא נפוץ בארץ ברוב חלקי החבל הים תיכוני. הוא נפוץ בבקעת החולה; מצוי בגולן, בבקעת כנרות, בכרמל, עמק עכו, מצוי בעמק יזרעאל, ובשרון; נדיר בגליל העליון, במישור החוף הדרומי, בשומרון, ובשפלה; נדיר מאוד בחרמון, בגליל התחתון, בבקעת בית שאן, בגלבוע, חוף הכרמל, בהרי יהודה ובאדום.
שנית החלוקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]שנית החלוקה (Lythrum thesioide) היא צמח חד-שנתי, אפיזודי ונדיר מאוד, הגדל בבתי גידול לחים. זהו אחד משני מינים חדשים שהתגלו בישראל, לצד שנית הציפורנית. המינים נמצאו בקיץ 2019 בשקע לח מאוד, שאינו צמוד למים זורמים, במעיינות נוחיילה שבצפון עמק החולה. זהו צמח קירח, מסועף ובגובה של עד 40 ס"מ. מאפייניו הבולטים כוללים העלים נגדיים, סרגליים ומחודדים בקודקודם, הפרחים יושבים אחד או שניים בחיק העלים עם שתי חפיות זעירות בבסיס העוקץ. צינור הפרח זעיר (1.75 עד 3.5 מ"מ), פעמוני בפרי, ובעל 8 שיניים באורך 0.5 מ"מ, לרוב 4 שינים חיצוניות ו-4 פנימיות, דמוי אזמל-ביצה. עלי הכותרת, 4 במספר, ורודים, זעירים או חסרים, באורך של כמילימטר אחד. ישנם 4 אבקנים בלבד שאינם בולטים מצינור הפרח; ההלקט גלילי וזעיר חורג במידה מועטה מצינור הפרח והוא נושא צלקת כמעט יושבת. עמוד שחלה קצר מאד, שזהו סימן נוסף החשוב בהגדרה. הפריחה מסוף יוני עד תחילת ספטמבר[7][8].
שנית הציפורנית
[עריכת קוד מקור | עריכה]שנית הציפורנית (Lythrum silenoides) היא צמח חד-שנתי, אפיזודי ונדיר מאוד, הגדל בבתי גידול לחים. זהו אחד משני מינים חדשים שהתגלו בישראל בקיץ 2019 (המין השני הוא שנית החלוקה), בשקע לח מאוד שאינו צמוד למים זורמים, במעיינות נוחיילה שבצפון עמק החולה. הצמח קירח, מעוצה בבסיסו, מסועף, וגובהו נע בין 40 ל-60 ס"מ, לעיתים רחוקות מגיע עד ל-100 ס"מ. מאפייניו הבולטים כוללים גבעולי משנה כמעט ניצבים לגבעול הראשי שהוא רָבוּעַ (בעלי 4 מקצועות) או לפעמים מכונף בחלקו העליון. העלים נגדיים, יושבים, תמימים, רחבים בבסיסם ומחודדים בקודקודם, אורכם 5 עד 24 מ"מ ורוחבם 1 עד 5 מ"מ. בסיס העלים מעוגל ולופת במעט את הגבעול. הפרחים יושבים אחד או שניים בחיק העלים עם שתי חפיות זעירות בבסיס העוקץ. צינור הפרח זעיר, באורך 6 עד 7 מ”מ, בעל 12 עורקים בולטים המתמשכים לתוך 12 שינים, 6 חיצוניות ו-6 פנימיות. השיניים באורך 1.5 מ"מ, צרות וחדות. עלי הכותרת, 6 במספר, סגולים, זעירים, באורך של 3 עד 4 מ"מ או יותר. ישנם 6 אבקנים הבולטים מעט מצינור הפרח. עמוד השחלה בולט מעבר לשיני הגביע. ההלקט באורך של כ-6 מ"מ, מוארך, בקושי בולט או חבוי בתוך צינור הפרח. הפריחה מסוף יוני עד תחילת אוקטובר[9][10].
שנית הקורנית
[עריכת קוד מקור | עריכה]שָׁנִית הַקּוֹרָנִית (Lythrum thymifolia) היא צמח חד-שנתי קטן הגדל בבתי גידול לחים בצפון ישראל. הצמח נדיר מאוד בגולן, בגליל העליון, ייתכן שגם בגליל התחתון, ובמישור החוף הדרומי ובהרי יהודה. בעולם, שנית הקורנית אינה נתונה בסיכון הכחדה, ותפוצתה משתרעת באזורים הממוזגים מאגן הים התיכון ועד מרכז אסיה ואיראן[11]. השם המדעי (thymifolia), השם העברי (שנית הקורנית) והשם האנגלי העממי (Thymeleaf Loosestrife) מתייחסים כולם לצורת העלים של הצמח, הדומים לעלי הקורנית (תימין).
יש נטייה לבלבל בין שנית הקורנית לבין שנית נטופה ומינים אחרים, אך היא נבדלת מכל המינים המקומיים האחרים במספר האבקנים ובצורת צינור הפרח. שנית הקורנית מאופיינת בשני האבקנים ובצינור פרח צר ומוארך, בעל 4 שיניים דמויות מרצע ארוכות ו-4 קצרות ורחבות. הפרח כולל 4 עלי כותרת ולעיתים רחוקות 3 או 5.
זהו מין חד-שנתי, קירח, בגובה 10 עד 30 ס"מ. מאפייניו הבולטים כוללים גבעולים שרועים או משתרעים, דקים ומצולעים. העלים מסורגים, צרים, באורך 0.6 עד 2 ס"מ וברוחב 0.15 עד 0.3 ס"מ, כאשר העלים התחתונים אזמליים-מוארכים; שפת העלה מחוספסת קלות. החפיות באורך מחצית מצינור הפרח או פחות, נושרות, צרות-אזמליות.
הפרחים קטנים, באורך 5 עד 7 מ"מ, בעלי 4 (לעיתים רחוקות 5) איברים, בודדים, כמעט יושבים (חסרי עוקץ), יחידים על פי רוב או בזוגות בחיק עלים. צינור הפרח באורך 4 עד 5 מ"מ, גלילי, בעל 8 עורקים; השיניים 8, 4 החיצוניות משולשות-אזמליות, מחודדות, והפנימיות קצרות בהרבה, רחבות-דמויות ביצה, ומסתיימות בפתאומיות ולא בהדרגה בקצה קצר, חד וגמיש (apiculate). עלי הכותרת באורך 1 עד 3 מ"מ, בצבע ורוד-סגול עד לבן, דמויי ביצה הפוכה ומוארכים. האבקנים, שמספרם בדרך כלל 2, נגדיים, ואינם חורגים ובולטים מצינור הפרח. ההלקט מוארך וכלוא בתוך צינור הפרח ואינו בולט ממנו[6].
שנית מתפתלת
[עריכת קוד מקור | עריכה]
שָׁנִית מִתְפַּתֶּלֶת (Lythrum junceum) - היא צמח גדות רב-שנתי או הלופיט (צמח עם יכולת לנבוט ולגדול במים רדודים) ממשפחת הכופריים. זהו צמח קירח שרוע ומשתרג, שגובהו עד 60 ס"מ עם פרחים בצבע לילך עמוק. הפריחה מתחילה בתחילת מרץ ונמשכת עד תחילת אוגוסט.
שנית נטופה
[עריכת קוד מקור | עריכה]שָׁנִית נְטוֹפָה (Lythrum netofa Vered, Mazar & Gazaix) היא צמח חד-שנתי גדל בבתי גידול לחים. שמה ניתן על שם האזור בו היא נמצאה – בחלקה המזרחי של בקעת בית-נטופה[12][13]. מין זה אותר כבר בשנת 2012 אך זוהה בטעות כשנית הקורנית, לבסוף הוא הוגדר כמין חדש. התגלית פורסמה בעיתון פיטוטקסה ב-23 מרץ 2020. ובכך מספר מיני השנית עלה לתשעה[14]. מאפייניו הבולטים כוללים גבעול ראשי רָבוּעַ (בעל 4 מקצועות) ולעיתים מכונף, העלים נגדיים בחלק התחתון של הגבעול ומסורגים בחלקו העליון והם תמימים וקודקודם מתחדד. הפרחים יחידים בחיקי העלים. צינור פרח בעל 4 כנפיים המסתיים ב-8 שיניים, 4 שינים חיצוניות בולטות ו-4 פנימיות. עלי כותרת, 4 במספר, ורודים-סגולים. האבקנים ועמוד העלי כלואים בצינור הגביע. ישנם 6 עד 8 אבקנים ועמוד שחלה החבויים בצינור הפרח (בשנית הקורנית יש רק 2 אבקנים). ההלקט הבשל בולט לעיתים מתוך צינור הגביע. הזרעים זעירים (0.4 מ”מ) ומרובים (כ-140).
שנית נטופה נבדלת משנית קטנת-עלים ושנית שוות שיניים במספר שיני הגביע, 8 לעומת 12 עד 10 שיניים ובמספר עלי הכותרת, 4 לעומת 5 או 6. שנית נטופה נבדלת משנית החלוקה בצינור פרח מכונף לעומת צינור פרח מעורק, ובמספר האבקנים, 6 עד 8 לעומת 4 בלבד בשנית החלוקה. שנית נבדלת משנית הציפורנית בצינור גביע מכונף עם 8 שיניים לעומת צינור גביע מעורק בעל 12 עורקים ו-12 שינים, ובמספר עלי הכותרת, 4 לעומת 6, בשנית הציפורנית.
הפריחה מסוף מאי ועד תחילת ספטמבר.
שנית קטנת-עלים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
שָׁנִית קְטַנַּת-עָלִים (Lythrum hyssopifolia) היא צמח חד-שנתי לא מצוי, אך גדל באתרים רבים בצפון הארץ ובמרכזה. הוא גדל בבתי גידול לחים: בשלוליות חורף, בביצות ובקרקעות מוצפות בחורף. הוא מצוי בבקעת החולה, בבקעת כנרות, בכרמל, בחוף הגליל, בעמק עכו ובשרון; נדיר בגולן, במישור החוף הדרומי ובשפלה; נדיר מאוד בגליל העליון, בחוף הכרמל, בשומרון, בהרי יהודה ובאדום. השם המדעי (hyssopifolia), השם העברי (קטנת-עלים) והשם האנגלי העממי (Hyssop-leaved Lythrum) מתייחסים כולם לצורת העלים של הצמח, דמויי אזוב.
שנית קטנת-עלים היא צמח חד-שנתי, קירח, שרוע עד זקוף בגובה עד 50 ס"מ. הגבעולים זקופים או נוטים כלפי מעלה, רבועים, פשוטים או לעיתים מסועפים בצורה מפוזרת, ונושאים עלים רבים וצפופים. העלים מסורגים, באורך 1 עד 2.5 ס"מ וברוחב 0.2 עד 0.8 ס"מ; העלים התחתונים מוארכים עד דמויי ביצה הפוכה-מוארכת, והעלים האחרים דמויי אזמל-מוארך עד מוארכים (בשנית שוות-שיניים העלים קהים בקודקודם).
הפרחים בקוטר כ-8 מ"מ, בודדים, כמעט יושבים, עם 2 חפיות זעירות, משתיירות, קרומיות ודמויות מרצע. צינור הפרח באורך של כ-5 מ"מ, גלילי ומתארך מעט בפרי; השיניים 10, דמויי מרצע; החיצוניות באורך 1 עד 1.5 מ"מ, והפנימיות קצרות יותר (בשנית שוות-שיניים השיניים שוות). עלי הכותרת, שמספרם 6, קצרים יותר מצינור הפרח, ורודים, דמויי ביצה הפוכה-מוארכת, וקהים בקודקודם. האבקנים 4 עד 6, חבויים בצינור הפרח. הלקט גלילי, חבוי בתוך צינור הפרח, ואינו בולט ממנו. הזרעים מרובים זעירים, קטנים ממ"מ אחד ודמויי ביצה מחודדת.
הפריחה מסוף פברואר עד תחילת ספטמבר.
שנית רחבת-עלים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
שָׁנִית רַחֲבַת-עָלִים (Lythrum borysthenicum) היא צמח חד-שנתי נדיר מאוד שגדל בבתי גידול לחים, כמו שלוליות חורף מתייבשות. הצמח ממהר לנבוט בסוף פברואר, לפרוח באביב, בסוף מרץ, ולקמול בסוף מאי, לפני התייבשות הקרקע. היא נמצאה בעבר בקרקעות לחות בשרון, אך מאז לא נראתה שוב. בשנת 2016 איתר אותה שמואל מזר בשלולית מתייבשת ברמת דלתון, ולאחר מכן בשנת 2018 גם ד"ר אורי פרגמן-ספיר, כמו כן היא אותרה באזור מסיל עסניה בגולן. תפוצתה הטבעית משתרעת באזורים הממוזגים, מצפון-מערב אפריקה ודרום ומזרח אירופה עד מערב סיביר וצפון-מערב טורקיה, וכן בצפון ישראל. מין זה אינו מופיע בפלורה של לבנון. יש המאמינים ששנית רחבת-עלים היא צמח אקראי בישראל, ואחרים סבורים שהקושי לאתרו הוא הסיבה למיעוט התצפיות עליו. השם המדעי borysthenicum כנראה מתייחס לנהר "בוריסתנס" (Borysthenes), שהוא השם העתיק לנהר דניפרו (Dnieper) באוקראינה. סביר להניח שזהו האזור שבו הצמח נמצא או תואר לראשונה.
שנית רחבת-עלים היא צמח חד-שנתי, קירח או מעט שעיר ומחוספס, שגובהו עד 15 ס"מ. הגבעולים זקופים, מסועפים מהבסיס, מעורקים (מצולעים) ואורכם 4 עד 8 ס"מ, והם מאדימים. העלים נגדיים ומרווחים, למעט העלים העליונים ביותר, שהם מסורגים וצפופים. העלים כמעט יושבים, אורכם 0.8 עד 1.5 ס"מ ורוחבם 0.4 עד 0.8 ס"מ, דמויי ביצה או ביצה הפוכה (אורכם אינו עולה בהרבה על רוחבם; בשאר מיני השנית אורך העלים הוא לפחות פי ארבעה מרוחבם, ומכאן שם המין בעברית), מעט דמויי יתד בבסיסם, בעלי שוליים גלוניים וריסניים. העורק הראשי מורחב בבסיסו. החפיות שבבסיס צינור הפרח קצרות בהרבה מצינור הפרח, מחוספסות, ודקיקות כמו חוט.
הפרחים זעירים, יושבים יחידים בחיק העלים, ולעיתים רחוקות בזוגות, וקוטרם 4 מ"מ. צינור הפרח דמוי פעמון או דמוי כד, באורך 2 עד 3 מ"מ בזמן הפריחה, והוא מאדים בעת ההבשלה. בראש צינור הפרח ישנן 12 שיניים: ששת השיניים החיצוניות, שמספרן 6, הן דמויות מרצע, כפופות לאחור, ובדרך כלל שעירות לאורך העורקים שעוברים לאורכן; השיניים הפנימיות, שמספרן 6, משולשות, ובאורך שווה או קצר יותר מהחיצוניות. הכותרת בעלת 6 עלים או חסרה, נושרת במהרה, באורך שווה לצינור הפרח ולעיתים בולטת מעט ממנו. צבע הכותרת כתום-אדמדם או סגול חיוור, וצורת העלים דמוית ביצה הפוכה. האבקנים, שמספרם 6 או לעיתים רחוקות 5, חבויים בתוך צינור הפרח. ההלקט מעט קצר יותר מצינור הפרח, צורתו ביצתית עד כדורית, הוא קרומי, כמעט שאינו נפתח ומרובה זרעים.
הפריחה מסוף מרץ עד תחילת יוני.
שנית שוות-שיניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]שָׁנִית שְׁוַת-שִׁנַּיִם (Lythrum tribracteatum) היא צמח חד-שנתי שרוע וצמוד לקרקע. היא נדירה בישראל וגדלה בבתי גידול לחים: בשטחים מוצפים, בשלוליות חורף מתייבשות ובגדות מעיינות. היא מצויה בגולן, ובשרון; נדירה במישור החוף הדרומי; ונדירה מאוד בחרמון, בבקעת החולה, בגליל העליון, בבקעת כנרות, בכרמל, בגלבוע, בעמק עכו, בחוף הכרמל, בשומרון ובהר הנגב. תפוצתה העולמית רחבה ובעיקר באזורים הממוזגים, ממרכז-מזרח אירופה ומדרומה עד מרכז אסיה ומערב ההימלאיה, וכן בצפון אפריקה.
שנית שוות שיניים היא צמח חד-שנתי, קירח, שרוע, שגובהו נע בין 10 ל-50 ס"מ. הגבעולים זקופים, מזדקפים או שרועים, רבועים, מסועפים מהבסיס, ולעיתים קרובות נושאים גבעולי משנה קטנים בחיקי העלים, ונושאים עלים כמעט לכל אורכם. העלים מסורגים או נגדיים, לעיתים קרובות בבסיס הגבעול, יושבים, דמויי סרגל-מוארכים עד דמויי סרגל, מתחדדים בבסיסם וקהים בקודקודם, אורכם 5 עד 20 מ"מ ורוחבם 1 עד 5 מ"מ. החפיות באורך זהה לצינור הפרח או קצרות ממנו בהרבה, מוארכות-מלבניות או אליפטיות, מחודדות, ירוקות, בדרך כלל משוננות.
הפרחים בקוטר של כ-5 מ"מ, יחידים לאורך הגבעולים הראשיים המלאים בעלים, וגם מקובצים על הגבעולים הצדדיים הקצרים. הם מתפתחים לאורך הגבעולים, מבסיס הגבעול כלפי מעלה. צינור הפרח באורך של כ-4 מ"מ, מתארך בפרי, גלילי, בעל 10 עד 12 צלעות; צינור הפרח בעל 8 עד 12 שיניים קצרות מאוד, כמעט שוות באורכן, ולעיתים קרובות כמעט שאינן נראות. השיניים החיצוניות משולשות וקהות (אינן בעלי חוד פתאומי כמו בשנית הקורנית). בשלב הפקעית, שיני הגביע החיצוניות והפנימיות נוטות כלפי פנים וסוגרות את הפרח מלמעלה. בשלב פתיחת הפרח, מזדקפות כל שיני הגביע ורק אז ניתן להבחין בהן בין עלי הכותרת. בשלב הפרי, השיניים חוזרות וכולאות את הפרי מלמעלה.
הכותרת בעלת 6 עלים ורודים-סגולים, שאורכם שליש עד מחצית מצינור הפרח. חלקה התחתון של הכותרת צינורי, ואילו חלקה העליון פרוש לרווחה. עלי הכותרת דמויי ביצה הפוכה-מוארכת או דמויי אזמל, ואורכם 5 מ"מ. האבקנים, שמספרם 4 עד 6, חבויים בתוך צינור הפרח, וקשה להבחין בהם מבחוץ. ההלקט צר, חבוי בתוך צינור הפרח, גלילי, חום וקירח.
הפריחה ממושכת, מסוף פברואר עד תחילת ספטמבר, והיא חופפת פחות או יותר לתקופת העלווה. הפצת הזרעים ממושכת אף היא, מאמצע אפריל עד אמצע אוקטובר.
שנית שוות-שיניים דומה לשנית קטנת-עלים, להלן ההבדלים הבולטים: העלים של שנית שוות-שיניים קהים בקודקודם, בעוד שאלו של שנית קטנת-עלים מחודדים בקודקודם. השיניים החיצוניות בצינור הפרח קצרות מאוד (כחצי מ"מ) ושוות לפנימיות, לעומת אורכן הכפול בשנית קטנת-עלים, וההבדל בין אורך השיניים הפנימיות לחיצוניות ניכר. השיניים של שנית שוות-שיניים זקופות בשלב הפריחה ונוטות פנימה בשלב הפרי, לעומת השיניים החיצוניות של שנית קטנת-עלים, שבדרך כלל נוטות החוצה הן בשלב הפריחה והן בשלב הפרי.
מיני תרבות ונוי
[עריכת קוד מקור | עריכה]בישראל, מוכרים שני מינים המטופחים בגינות: שנית גדולה, המאופיינת על פי רוב בשעירות ובתפרחות דמויות שיבולת צפופות פרחים, ושנית אירופאית (Lythrum virgatum), שכולה קירחת ופרחיה דלילים לאורך התפרחת.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- שנית, באתר ITIS (באנגלית)
- שנית, באתר NCBI (באנגלית)
- שנית, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
- שנית, באתר Tropicos (באנגלית)
- שנית, באתר GBIF (באנגלית)
- שנית, באתר IPNI (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 3 .Lythrum L, POWO plants of the World Online. Published on the Internet, 22-8-2024
- ^ 1 2 Lythrum, WFO: World Flora Online. Published on the Internet, 6-2024
- ^ שנית, באתר צמחיית ישראל וסביבתה
- ^ מיכאל זהרי, כל עולם הצמחים, תל אביב: עם עובד בע"מ, 1982, עמ' 450-3
- ^ א. פאהן, ד. הלר, מ. אבישי, מגדיר לצמחי התרבות בישראל, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1998, עמ' 292-4
- ^ 1 2 Zohary, M., Flora Palaestina – Part Two,, Jerusalem: The Israel Academy of Israel Academy of Sciences and Humanities,, 1972, עמ' 368-71
- ^ Lythrum thesioides M.Bieb., POWO plants of the World Online. Published on the Internet
- ^ שנית החלוקה, שמואל מזר וטליה אורון, באתר צמחיית ישראל וסביבתה, 27-8-2024
- ^ Lythrum silenoides Boiss. & Noë, POWO plants of the World Online. Published on the Internet
- ^ טליה אורון ושמואל מזר, שנית הציפורנית, באתר צמחיית ישראל וסביבתה
- ^ Lythrum thymifolia, POWO plants of the World Online. Published on the Internet
- ^ מזר שמואל וורד שור, שנית נטופה Lythrum netofa – מין חדש למדע מבקעת בית-נטופה,, באתר כתב-עת "כלנית", 2020
- ^ Lythrum netofa, Board of Trustees of the Royal Botanic Gardens, Kew
- ^ Gazaix A Mazar S and Vered, Lythrum netofa (Lythraceae) a new species from a Israel, Phytotaxa 437(1), 2020, עמ' 47-5
