שמות של אלוהים ביהדות

מנורת למנצח וסביבה שמות קודש

ביהדות שמות וכינויים רבים לאלוהים. בתנ"ך נקרא האלוהים בעיקר יהוה, אֲדֹנָי, או בשם הכללי 'אלוהים', בהלכה נקבע שישנם שמות נוספים הנחשבים קדושים ואינם נמחקים. בנוסף קיימים שמות אחרים הנחשבים 'כינויים' וקדושתם פחותה, ושמות קבליים שמשמשים גם למאגיה.

בתנ"ך

השמות העיקריים של אלוהים בתנ"ך הם 'יהוה', 'אדוני', או בפשטות 'אלוהים'. שמות נוספים השכיחים פחות הם 'צבאות', 'שדי', 'אל', 'יה', ו'אהיה אשר אהיה'.

יהוה

ערך מורחב – יהוה

יהוה נחשב השם הקדוש ביותר של האלוהים על פי המסורת היהודית, והוא השם הנפוץ ביותר של אלוהים בתנ"ך. הפרשנות המקובלת של השם היא 'הוא היה הוא הווה והוא יהיה' כלומר האלוהים הקדמון והנצחי. השם יהוה כאלוהי ישראל מופיע גם במקורות חוץ מקראיים כמו מצבת מישע ומכתבי לכיש. לדעת הרמב"ם זהו השם המפורש. השם 'יה' המופיע עשרות פעמים בתנ"ך הוא קיצור של השם 'יהוה' ומשמש גם מרכיב שכיח בשמות תאופורים כמו זכריה ועתליה, וכחלק מהמילה הללויה.

על פי ההלכה אין להגות את השם יהוה, ויש להחליפו ב'אדוני' גם בקריאת פסוקי קודש.

אדוני

במאות מקומות בתנ"ך נקרא האלוהים 'אֲדֹנָי' במשמעות 'אדון', אך המילה 'אדוני' עצמה מתפרשת לפעמים גם כלפי אדון אנושי. גם שם זה נקרא 'כינוי' לשם 'יהוה', ועל פי המסורת היהודית אין להגותו אלא בקריאת פסוק או תפילה, במקרים אחרים נהוג לשנות ל'השם', 'שם אדנות', או 'אדושם'. בתורה מופיע שם זה רק כשאדם משוחח בדיאלוג עם ה', וכן בספרי יהושע, שופטים ושמואל. ורק החל מספר מלכים, ובמקביל בספרות הנבואה בת המאה ה-8 לפנה"ס, מוזכר השם אדוני כשם אובייקטיבי של האל.

אֲדֹנָי יְהֹוִה

לעיתים ניתן למצוא בתנ"ך את הצירוף "אֲדֹנָי יֳהֹוִה", באופן שמראה יחס בין שני השמות. לדוגמה: ”רוּחַ אֲדֹנָי יְהֹוִה עָלָי יַעַן מָשַׁח יְהֹוָה אֹתִי לְבַשֵּׂר עֲנָוִים” (ספר ישעיה, פרק ס"א, פסוק א').

במסורה האות י' שבשם הוי"ה מופיעה בחטף סגול בניגוד לניקוד המקובל, כדי להנחות להגות את השם "אדוני אלוהים", מכיוון שמשמעות הכינוי אובדת כשהוגים את שם הוי"ה עצמו "אדני".

אלוהים

במקומות רבים בתנ"ך נקרא אלוהי ישראל 'אלוהים', אך שם זה מופיע לפעמים גם כ'אלוהים אחרים'. למרות המוספית 'ים' המשמשת בדרך כלל ללשון רבים מתפרשת המילה במסורת על אלוהים יחיד, ואת הריבוי מפרשים על ריבוי כוחותיו (אל = כח), או כריבוי מופשט כמו ב'רחמים' או 'בעלים'. לפעמים מופיע בקיצור כ'אלוה'.

אל

השם 'אל' מופיע בתנ"ך הן כשם גנרי לאל, והן כשמו של אלוהי ישראל, לפעמים בצירוף תארים נוספים כמו 'אל שדי', 'אל עליון', 'אל עולם'. במיתולוגיה הכנענית, אל הוא ראש האלים בפנתאון. המסורת היהודית מפרשת את השם כקיצור של 'אלוהים'. משם זה נגזרים שמות תאופורים רבים כמו מיכאל ודניאל.

שדי

ערך מורחב – שדי

עשרות פעמים בתנ"ך נקרא האלוהים 'שדי' או 'אל שדי'. אחד הפירושים המסורתיים לשם הוא חזק ותקיף מלשון שודד. במחקר משערים שמשמעותו היא מלשון שדה או הר. בפרשת וארא נאמר שאלוהים התגלה לשלושת האבות בשם 'אל שדי' ולא בשם 'יהוה'. השמות עמישדי צורשדי ושדיאור המופיעים בתורה נגזרים משם זה.

צבאות

ערך מורחב – צבאות

השם 'צבאות' כשמו של אלוהים אינו מופיע בתורה אלא רק בנביאים ובכתובים. בכל התנ"ך הוא אינו מופיע בפני עצמו אלא כתוספת לשמות 'יהוה' 'אלוהים' ו'אדוני'. קיימת מחלוקת הלכתית אם להחשיב את השם 'צבאות' כשם קדוש, או שמשמעותו היא 'אלוהי צבאות ישראל' ואז אין בו קדושה.

אהיה אשר אהיה

בסיפור הסנה הבוער נאמר שמשה שאל את האלוהים לשמו ואלוהים השיב 'אהיה אשר אהיה':

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָאֱלֹהִים הִנֵּה אָנֹכִי בָא אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתִּי לָהֶם אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיכֶם שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם וְאָמְרוּ לִי מַה שְּׁמוֹ מָה אֹמַר אֲלֵהֶם. וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל מֹשֶׁה אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה וַיֹּאמֶר כֹּה תֹאמַר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶהְיֶה שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם

— ספר שמות, פרק ג', פסוקים י"ד–ט"ו

זו הפעם היחידה שמופיע שם זה בתנ"ך. פירוש השם לפי חז"ל הוא – 'אני הייתי עמכם בשעבוד זה ואני אהיה עמכם בשעבוד מלכויות'. שם זה מופיע בתלמוד ברשימת השמות שאינם נמחקים, אך בהלכה יש שסבורים שלשם זה אין קדושה.

שמות אחרים

בשפת היומיום כשמזכירים את האלוהים נהוג לומר 'השם', כינוי זה מופיע בתורה, ובמשנה, והוא נכתב בדרך כלל בקיצור ה'. יש שמשתמשים בכינוי 'אדושם' - הלחם של 'אדוני' ו'השם'. השימוש בכינוי זה נפוץ אצל חזנים וזמרים המשתמשים בשם זה כתחליף להגיית השם 'אדוני', תוך שמירת משקלו הפונטי. בהלכה הובעה התנגדות לשימוש במילה זו בנימוק שיש בה חוסר כבוד.

בחז"ל מופיע פעמים רבות הכינוי 'הקדוש ברוך הוא', (בראשי תיבות 'הקב"ה', בארמית 'קודשא בריך הוא' ובראשי תיבות 'קוב"ה'). אחת המשמעויות של 'קדוש' בתנ"ך היא מלאך, אך גם אלוהים עצמו מוגדר 'קדוש'. הפירוש המילולי של קדוש הוא מובדל ומופרש. במחקר נטען שהביטוי המקורי היה "הקודש" או "שם הקודש" ונוסף לו העיטור המקראי "ברוך הוא".

שם נוסף לאלוהים המופיע בחז"ל הוא 'שלום'. לדברי התלמוד בשם זה יש קדושה ואסור לאמרו בבית מרחץ. הרמ"א כתב שיש נזהרים לא לכתוב שלום באיגרת כדי שלא יבוא לידי בזיון.

לעיתים נקרא אלוהים בפי חז"ל 'שכינה', והוא השם היחיד של האלוהים ביהדות המופיע בלשון נקבה. המילה נגזרת מהשורש שכ"ן וההסבר המסורתי הוא שהכוונה להתגלות האלוהית בעולם. בקבלה מוצגת השכינה (ספירת 'מלכות') כמתייחדת עם 'קודשא בריך הוא' (ספירת 'יסוד'), ומוסבר שהמצוות נעשות לשם ייחוד קודשא בריך הוא ושכינתו. הצורה הערבית של המילה ("سكينة") מוזכרת גם בקוראן.

בחז"ל ישנם כינויים נוספים, ביניהם: 'מי שאמר והיה העולם', 'מלך מלכי המלכים', 'המקום' ו'הגבורה', בעיקר בשימוש הביטוי "מפי הגבורה".

במגילת העצמאות נכתב "מתוך ביטחון ב'צור ישראל' הננו חותמים בחתימת ידינו לעדות על הכרזה זו". נוסח זה נבחר כפשרה בין החילונים והדתיים שביקשו להכליל הודיה לשמו; כיוון שניתן לפרשו הן ככינוי מכובד של אלוהים והן לייחסו כלפי חוזקו של עם ישראל.

כינויים בקהילות שונות

בפי לומדי הקבלה שגורים הכינויים 'אין סוף ברוך הוא' ו'המאציל' המרמזים לתורת הצמצום.

בקרב רפורמים ורקונסטרוקטיבים בארצות דוברות אנגלית (כמו ארצות הברית) נפוץ הכינוי 'Eternal One' (הנצחי) כדי להימנע מייחוס מגדר לאלוהים.

דוברי יידיש מכנים את אלוהים 'אויבערשטער' (עליון) או גאָט (Gott מגרמנית "אלוהים").

בביתא ישראל שמו של אלוהים הוא אֶגזִאַבְּחֶר.

בקרב יהודים יוצאי ארצות ערב, מקובל לכנותו "אללה" בהשפעת הערבית והאסלאם, בייחוד בביטויים נפוצים כמו "יא אללה" (קריאת התפעלות או ייאוש) או "אללה ירחמו" (ביטוי נפוץ על אדם שנפטר). יש לציין כי גם בתרגום התורה לערבית של רבי סעדיה גאון המילה "אללה" מחליפה את שמות האל.

שמות קבליים

בקבלה היהודית קיימים שמות שונים לאלוהים, המשמשים ל'כוונות' ו'ייחודים' או למאגיה (קבלה מעשית). בין השמות:

• שם בן ע"ב הנגזר מפסוקים בסיפור קריעת ים סוף.
• שם בן מ"ב היוצא מפסוקי בריאת העולם, ועל פיו בנויה תפילת אנא בכח.
• 'שם בן כ"ב' (אנקתם פסתם פספסים דיונסים) היוצא מפסוקי ברכת כהנים ונאמר בחלק מהקהילות בתפילה שלפני תקיעת שופר. בספר שערי ציון כתב תפילה שנאמרת בשעת נשיאת כפיים בעת שהכהנים מנגנים במילה 'שלום', ובה רמוז שם של כ"ב.
• 'שם בן י"ב' – שם המוזכר בתלמוד, יש שמזהים אותו עם שם 'יהוה' במילוי אותיות (יוד היא ואו היא).
• 'יאהדונהי' (שילוב 'יהוה' ו'אדני'), שם המסמל את הייחוד העליון ומשמש לכוונות בתפילה ובעניית אמן.

הלכות הקשורות לשמות

בזמן כתיבת סת"ם על הסופר לכוון לשם 'קדושת השם' כשכותב את שמות הקודש. אין לנהוג ביזיון בשמות הקודש, אסור למחקם, ויש לגנוז אותם כשהתבלו. גם את השמות המותרים בהגייה אין לומר ב'מקומות המטונפים' כמו שירותים או בית מרחץ.

ראו גם

• אלוהים (יהדות)
• השם המפורש
• גניזה

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא שמות של אלוהים ביהדות בוויקישיתוף

• רוחמה וייס, אלוהים הוא זכר או נקבה: אלוהימה, אלוהים או שדי, באתר ynet, 20 בפברואר 2020
• אלוהים (יהדות) - שם, דף שער בספרייה הלאומית