לדלג לתוכן

שלוש השפות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יונה לבנה המסמלת את בחירתו של אפיפיור חדש, איור מאת ג'ון באטן

מעשיית שלוש השפות (במחקר: הטיפוס הפולקלורי Aa Th 671) היא סיפור פולקלור אירופאי המספר על ילד שידע את שפת החיות (אנ'), הסיפור הודפס בספר המעשיות של האחים גרים כמעשייה מספר 33.

המעשייה מספרת על ילד שלמד את שפת החיות, אביו שהיה איש אצולה חשב את בנו לטיפש וציווה על עבדו להורגו, בחלק מהגרסאות ניבא הבן שאביו ירחץ את רגליו ומשום כך ציווה האב להורגו, העבד הבריח את הבן והציג בפני האב עדות מזויפת למותו, הילד נדד בדרכים ובעזרת יכולותיו העל טבעיות הציל נערה ממוות או - בגרסאות מסוימות - אכסניה משודדים. בנדודיו הגיע לרומא ונבחר לאפיפיור הודות ליונה שנחה על כתפיו. לאחר שנבחר זימן את אביו לוותיקן והציב לפניו את הברירה לשאת בעונש על רצח בנו או לרחוץ את רגלי האפיפיור, בגרסאות אחרות הגיעו ההורים מיוזמתם לאפיפיור כדי לבקש ממנו מחילה על שהרגו את בנם, והאפיפיור מציב לפניהם את הברירה לשאת בעונש או לרחוץ את רגליו, לאחר שרחץ האב את רגלי האפיפיור הזדהה לפניו האפיפיור כבנו.

איור מאת אוטו אובלודה (גר'), 1909

בחלק מהגרסאות האב מת לאחר המפגש, בגרסתם של האחים גרים ההורים כלל לא נפגשים עם בנם והסיפור מסתיים בבחירתו של הילד לאפיפיור.

ארנה ותומפסון[1] מסווגים את הסיפור לקבוצת "כח ידיעה על טבעי - ידיעת שפת החיות", זאת בגלל שליטת הנער בשפת החיות. עם זאת, יש חוקרים[2] המערערים על קביעה זו וטוענים כי ידיעת שפת החיות היא מוטיב משני בסיפור, ומשייכים את הסיפור לקטגוריית "סיפורי נבחרים", לשיטתם, מגדיר מיון זה את תבנית העומק של הסיפור.

יוסף במברגר[3] עסק רבות בחקר הגרסאות השונות של הסיפור וההבדלים ביניהם, הוא מבחין בחמש גרסאות שונות שנפוצו באירופה, לבד מגרסתם של האחים גרים. במברגר מעיר כי לסיפור נמצאו גם גרסאות יהודיות בהם ההורים מתבשרים על ידי מלאך או על ידי אליהו הנביא בדמות זקן שעתיד להיוולד להם בן, קו העלילה כמעט זהה, למעט זה שהנער לא נעשה אפיפיור אלא מלך, בגרסאות אלו באו הוריו אל המלך כדי שישפוט בריב שפרץ ביניהם לאחר שהאב השליך את בנו לנהר.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא שלוש השפות בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ The Types of the Folk-Tale: A Classification and Bibliography. Antti Aarne's Verzeichnis der Märchentypen, translated and enlarged by Stith Thompson (Helsinki: Suomalainen Tiedeakatemia, 1928).
  2. ^ אבידב ליפסקר, האספקלריה שלא האירה לר' שמעון הגדול ממגנצא, חוליות 1996
  3. ^ יוסף במברגר, האפיפיור היהודי, לתולדותיה של אגדה מימי הביניים באשכנז, הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, רמת גן, תשס"ט.