שלומית (אופרה)

שלומית (אופרה)
Salomé
	כרזה משנת 1910
מידע כללי
מלחין	ריכרד שטראוס
לבריתן	ריכרד שטראוס
מבוסס על	סיפור מקראי
סוגה	אופרה
שפה	גרמנית
מספר מערכות	1
זמן התרחשות העלילה	תקופת הורדוס אנטיפס
מקום התרחשות העלילה	ארץ ישראל
תפקידים
	A Cappadocian; The Page of Herodias; Narraboth; Salome; Herodias; 2 soldier; 2 Nazarene; Jochanaan (John the Baptist); A slave; 5 Jews; Herodes ;

שלומית (סלומה) (בצרפתית: Salomé) היא אופרה במערכה אחת של ריכרד שטראוס (אופוס 54, TrV 215). אורך האופרה הוא כשעה ו-40–45 דקות. הופעות היצירה לוו בדיונים סוערים ובשערוריות במשך שנים רבות.

הלברית היא התרגום הגרמני של הדוויג לחמן למחזה הצרפתי "Salomé" (אנ') משנת 1891 של אוסקר ויילד, בעריכת המלחין. שטראוס הקדיש את האופרה לחברו סר אדגר ספייר. האופרה מפורסמת (בזמן הופעת הבכורה שלה, הייתה "ידועה לשמצה") בזכות "ריקוד שבעת הצעיפים" (אנ'). הסצנה האחרונה נשמעת לעיתים קרובות כקונצרט של סופרן דרמטית.

הצגת הבכורה הייתה בשנת 1905 בדרזדן ב-9 בדצמבר.

תולדות האופרה

לאחר סיבוב ההופעות הראשון של ריכרד שטראוס בצפון אמריקה בהצלחה מלאה כמנצח וכמלחין, החל לעבוד על שלומית בשנת 1905. העבודה נוצרה בהשראת חוויה תיאטרלית שנתיים קודם לכן.

"הייתי בברלין בתיאטרון קליינס (Kleines Theater) של מקס ריינהרדט כדי לראות את סלומה של ויילד. לאחר ההופעה פגשתי את הצ'לן היינריך גרינפלד.

»שטראוס, זה יהיה חומר האופרה עבורך!«

על כך עניתי, »אני כבר כותב אותו.«

כמעט במקביל, בא אליו ליברתן וינאי, אנטון לינדנר, כדי ליצור לברית אופרה מהמחזה של ווילד. עם זאת, שטראוס לא היה שבע רצון, שלומית בשום אופן לא רצתה להתחבר ללברית זו. בסופו של דבר עלה לו רעיון הצלה: מדוע לא להתחיל את האופרה כמו שהדרמה, מתחילה במילה? "איזו יפה הנסיכה שלומית הלילה."

הסיפור המקראי, הריקוד המפורסם של שלומית, קבלת הפנים ראשו הכרות של יוחנן המטביל, הפך לנושא של יצירות רבות באמנות, בספרות ובמוזיקה הנוצרית האירופית, בהן ציוריהם של גוסטב מורו, גוסטב קלימט, ברדסלי, יצירותיהם הספרותיות של גוסטב פלובר, אוסקר ויילד וז'וריס-קרל הויסמנס, האופרה של ז'יל מאסנה על בסיס יצירתו של פלובר, "הרודיאס" (1881, בריסל), או הטרגדיה של המחזאי פ' שמיט "סלומה", ועוד.

כיום, בהכרת שלומית של ויילד ושל שטראוס ובעקבות תורתו של זיגמונד פרויד, מאחורי הסיפור הטרגי ניתן למצוא גורמים פסיכולוגיים וגורמים מיניים, אם כי מאפיינים אלה בהיסטוריה של האמנות נכנסו לאגדות ורעיונות של שלומית די מאוחר, רק בשנת 1842. זה קרה כאשר הופיע אטה טרול של היינריך היינה, (Atta Troll: A Midsummer Night's Dream, long poem, written 1841–1846), ובו פרק 19 מציג את הרודיאס (אמה של שלומית), אשתו המופלאה של הורדוס אנטיפס.

גומרץ קארילה, חברו של ויילד, תיאר בשנת 1906 באלמנך של מינכן כיצד העסיקה את המשורר דמותה הבשר ודם של הנסיכה. איך היא הייתה, או אפילו יותר: איך היא צריכה להיות? ויילד רצה לנסוע לספרד כדי לראות את שלומית של טיציאן בפראדו. את התמונה שלפניה טינטורטו צעק: "סוף סוף מישהו מצייר בשר מתפתל!" הוא רצה לראות תמונות של סטנציוני וורונזה. לא חלף יום שהוא לא דיבר, שהוא לא חלם על הנסיכה היהודייה. הוא עמד מול חלון חנות תכשיטים במשך שעות כדי לבחור את התכשיטים שיתאימו באופן אידיאלי לגוף האלילה הדמיונית שלו. הוא גם לא מצא שהבדים השופעים ביותר בחנויות מספיקים בכדי לכסות את העירום המדהים של אחייניתו של הורדוס בסטייל. ערב אחד הוא עצר באמצע הרחוב ואמר פתאום, "מוטב להיות עירום לגמרי. אתה לא חושב? בלי כל הבגדים, אבל מכוסה בשפע של אבנים יקרות, טבעות, תכשיטים, פעמונים בשיער, על פרקי ידיה, סביב זרועותיה, סביב צווארה, ותכשיטים שיקיפו גם את מותניה. אני אפילו לא רוצה לשמוע על שלומית התמימה שהיא רק הכלי של אמה. לא, לא, שלומית יודעת מה היא עושה. לאונרדו דה וינצ'י צייר אותה כך ששפתיה שיקפו את אכזריות הלב".

תפקידים


דמות	קול
הורדוס אנטיפס מלך יהודה. לאחר מות אביו שימש כטטרארך הגליל והפראיה	טנור
הרודיאס, אשתו וגיסתו	מצו סופרן
שלומית, בתו החורגת ואחינית	סופרן
יוחנן המטביל	בריטון
מפקד המשמר	טנור
המשרתת של הרודיאס	אלט
היהודי הראשון	טנור
היהודי השני	טנור
היהודי השלישי	טנור
היהודי הרביעי	טנור
היהודי החמישי	בס
הנצרתי הראשון	בס
הנצרתי השני	טנור
החייל הראשון	בס
החייל השני	בס
קפדוקי	בס
עבד	סופרן/טנור
אורחים מלכותיים (מצרים ורומאים), ובני לוויה, משרתים, חיילים (כולם שקטים ולא מדברים)

אפיון

שטראוס סבר שדמותה של שלומית מזוהה עם ציורו על הבד של הצייר גוסטב קלימט. "זהב מנצנץ כזה צף לנגד עיני במהלך המכשור," אמר מאוחר יותר.

דיסקוגרפיה

מונסראט קאבאייה (שלומית), שריל מילנס (יוחנן), ריצ'רד לואיס (הורדוס), רג'ינה רזניק (הרודיאס); התזמורת הסימפונית של לונדון, מנצח. אריך ליינסדורף (1968) RCA (סוני) GD 86 644 (2)
הילדגרד בהרנס (שלומית), חוסה ואן דאם (יוחנן), קארל-וולטר בהם (הורדוס), אגני באלצה (הרודיאס); התזמורת הפילהרמונית של ברלין, מנצח הרברט פון קאראיאן (1977) EMI 9 66832 2

לקריאה נוספת

Gilman, Lawrence (1907). Strauss' Salome: A Guide to the Opera, with Musical Illustrations. J. Lane.
Kennedy, Michael (2001). Holden, Amanda (ed.). The New Penguin Opera Guide. New York: Penguin Putnam. ISBN 0-14-029312-4.
Del Mar, Norman (1962). Richard Strauss. London: Barrie & Jenkins. ISBN 0-214-15735-0.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא שלומית בוויקישיתוף

מידע על היצירה "שלומית" באתר מיוזיק בריינז
מידע על הקומפוזיציה "שלומית" באתר AllMusic
שלומית, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)