שטפאן פוריש
 | |
| צילום משנת 1940 | |
| לידה |
9 במאי 1892 טטראנג, ברומנית טרלנג'ן, על יד ברשוב, בטרנסילבניה, ממלכת הונגריה במסגרת האימפריה האוסטרו-הונגרית, (כיום ברומניה)  |
|---|---|
| הוצאה להורג |
1946 (בגיל 53 בערך) |
| מדינה |
רומניה, הונגריה |
| השכלה |
אוניברסיטת אטווש לוראנד (1914) |
| עיסוק | עיתונאי, פעיל קומוניסטי |
| מפלגה |
המפלגה הקומוניסטית הרומנית, המפלגה הקומוניסטית של הונגריה |
  | |
שטפאן פוריש (ברומנית: Ștefan Foriș; 9 במאי 1892 - קיץ 1946) היה פעיל קומוניסטי הונגרי יליד טרנסילבניה שפעל בהונגריה וברומניה, עיתונאי ועורך עיתונים, מנהיג המפלגה הקומוניסטית הרומנית בשנים 1940 - 1944, שהודח בטענות שווא ומאוחר יותר נרצח בפקודת יריביו בהנהגת המפלגה. היה אקדמאי, בוגר פקולטה לפיזיקה ולמתמטיקה בבודפשט. היה צ'אנגואי במוצאו, מחבל ברסה
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]פוריש נולד בשם אישטוואן פוריש, בכפר טרלונג'ן (Tărlungeni, בהונגרית - טטראנג Tatrang), באזור ברשוב (ארץ הברסה או בורצנלנד), אז באימפריה האוסטרו-הונגרית, להורים הונגרים: אישטוואן פוריש ו-אנה לבית קוצ'יש. ההורים היו מבוססים היטב והיו בעליו של מפעל לבנים ורעפים. פוריש סיים בית ספר יסודי בטרלונג'ן, תיכון מסחרי בברשוב ואת הפקולטה למתמטיקה ופיזיקה באוניברסיטת בודפשט. הוא לחם במסגרת הצבא האוסטרו-הונגרי במלחמת העולם הראשונה בדרגת סגן והמשיך במסגרת צבא הונגריה בעת המלחמה עם רומניה. ב-1919 חזר לברשוב, בעת הזאת ברומניה, וב-1920 הצטרף למפלגה הסוציאליסטית הרומנית ובהמשך הצטרף למפלגה הקומוניסטית הרומנית. פוריש דיבר הונגרית, רומנית, גרמנית וצרפתית וב-1923 עבר לבוקרשט שם עבד כעיתונאי וערך שני כתבי עת שמאלניים.
המפלגה הקומוניסטית נאסרה ברומניה ב-1924 וב-1927 נעצר פוריש ופתח בשביתת רעב שנמשכה 27 ימים עד ששוחרר בערבות משפחתו עד לפתיחתו משפטו בקלוז'. פוריש ברח לברית המועצות ובמשפט, ב-1928, נידון בהיעדרו לעשר שנות מאסר.
פוריש חי זמן מה במוסקבה ולאחר מכן עבר לברלין ולווינה. ב-1930 חזר לרומניה וריצה חלק מעונש המאסר בכליאה בין השנים 1931 - 1935. ב-1940, בתקופה בה חלק ממנהיגי המפלגה הקומוניסטית הרומנית היו בגלות מחוץ לרומניה ואחרים נכלאו, החליטו במוסקבה למנות את פוריש החופשי כמנהיג המפלגה הקומוניסטית ברומניה.
פוריש היה סטליניסט מסור ודקדקן מאוד במילוי תפקידו, תוך מילוי ההוראות שקיבל ממוסקבה. עם פתיחת המלחמה בין רומניה ובין ברית המועצות נותק פוריש ממנחיו ולא ידע מה לעשות. במהרה הסתכסך עם הקומוניסטים הרומנים הכלואים וגם עם חלק מהקומוניסטים הלא כלואים וסביבו היו רק חמישה תומכים, שקודמו על ידו לעמדות הבכירות, פילגשו העתידה להיות אשתו, ויקטוריה סרבו, חברו, רמוס קופלר ועוד שלושה צעירים.
במפלגה החלו לחשוד שפוריש הוא מלשין של סקוריטטה ואשם במעצרם וכליאתם של יוסיף קישינבסקי וקומוניסטים נוספים. לאחר שלוקרציו פטרשקנו ובהמשך גם אמיל בודנראש השתתפו במגעים חשאיים לתפיסת השלטון ברומניה, התחילו לדון גם בצורך לסלק את פוריש מתפקידו ולהחליפו. הנהגת הקומוניסטים הכלואים יזמה את הדחת פוריש ופטרשקנו ובודנראש, שיצאו לחופשי, השיגו את הסכמת הקומוניסטים החופשיים - עם הקומוניסטים הגולים לא היה קשר.
בודנראש נסע לטרגו ז'יו, שם היה גאורגיו-דז' כלוא, והשניים הצליחו להיפגש בבית החולים המקומי, שם תכננו את צעדיהם. בודנראש הגיע לפוריש עם מכתב מזויף, שהגיע כביכול ממוסקבה, ובו נדרש פוריש למסור את הנהגת המפלגה, את הכספים, הקודים וכתובות הבתים הבטוחים. בנוסף למכתב בודנראש נשא גם פטיש בחגורתו ואקדח בידו. פוריש נבהל, ציית, מסר כל מה שנדרש והובל למעצר חברים לבית בטוח שלא הכיר. חברי המפלגה בחרו במקומו בגאורגיו-דז'.
לאחר הפיכת 23 באוגוסט 1944 שוחרר פוריש והתחתן עם סרבו, אך כעבור זמן מה שוב עצרו אותו חבריו מהמפלגה והחזיקו בו במעצר חברים עד קיץ 1946. בקיץ 1946 הוצע לחסל אותו ומנהיגי המפלגה, כולל גאורגיו-דז', תאוהרי ג'אורג'סקו ואנה פאוקר נתנו הסכמתם לכך, אז הוא נלקח בכוח למרתף מסוים, שם גאורגה פינטיליה הכה בראשו במוט ברזל עד שמת וקבר אותו במקום. גאורגיו-דז' דווח על השלמת המשימה והזמין את הרוצח לארוחה. אשתו נעצרה ונשפטה למאסר ארוך. גופת אמו בת ה-70 נמצאה ערומה באחד הנחלים, אך נקבע שמתה מוות טבעי.
הרהביליטציה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר מותו של גאורגיו-דז', ב-1968, המקרה נחקר ביסודיות ונקבע שפוריש לא נמצא אשם באף אחד מהחשדות, אך הדחתו הייתה מוצדקת. אשתו שוחררה וטוהרה מכל אשמה. גופתו של פוריש נמצאה במרתף הבית בדרך אלכסנדרו מס .23 (Aleea Alexandru ) בבוקרשט, בניין ששימש בעבר את שרותי המודיעין הגרמניים (Abwehr), אחר כך כמרכז המפלגה הקומוניסטית ומאוחר יותר כבית שגרירות פולין בבוקרשט.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ולדימיר טיסמניאנו, Stalinism pentru eternitate, היסטוריה פוליטית של הקומוניזם הרומני, הוצאת Humanitas, בוקרשט, 2014.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Moartea lui Ştefan Foriş. Politica făcută cu ranga (אורכב 30.03.2016 בארכיון Wayback Machine) (ברומנית)
- Romania sub regimul comunist (V) (ברומנית)
| בקרת זהויות |
|
|---|