צנטוריון

צנטוריון
Centurion

צנטוריון סימן 3
מידע כללי
סוג	טנק שיוט/טנק מערכה
מדינה מייצרת	בריטניה
יצרן	ליילנד מוטורס, Royal Ordnance Factory, ויקרס
משתמשים עיקריים	צבא בריטניה, צה"ל, צבא דרום אפריקה, הלגיון הערבי
שנת ייצור	1949
תקופת השימוש	1946–2012 (כ־66 שנים)
דגם קודם	קומט
דגם עוקב	צ'יפטיין
מערכה מרכזית	מלחמת קוריאה, מלחמת ששת הימים, מלחמת יום כיפור, מבצע שלום הגליל
יחידות שיוצרו	4,423
מידע טכני
אורך	7.6 מטרים (תובה)
רוחב	3.38 מ'
גובה	2.94 מ'
משקל	53 טונות (מוכן לקרב)
מהירות	43 קמ"ש על כביש
טווח פעולה	500 ק"מ
מנוע	מנוע בנזין "מטאור" מתוצרת רולס-רויס, 650 כ"ס (480 קילוואט)
שריון	17–118 מילימטר פלדה
צוות	4
מערכות נשק
חימוש עיקרי	תותח 17 ליטראות, 76.2 מ"מ
חימוש משני	מקלע 7.62 מ"מ, מקלע נוסף בקוטר של 12.7 מ"מ בצריחון מפקד

שוט קל
Centurion

שוט קל א'
שוט קל א'
מידע כללי
סוג	טנק מערכה
מדינה מייצרת	בריטניה /
יצרן	הסבה על ידי התעשייה הצבאית ומש"א
משתמשים עיקריים	צה"ל
שנת ייצור	1970
תקופת השימוש	1946–2012 (כ־66 שנים)
דגם קודם	צנטוריון שוט מטאור
דגם עוקב	מרכבה סימן 1
מערכה מרכזית	מלחמת יום כיפור, מבצע שלום הגליל
יחידות שיוצרו	?
מידע טכני
אורך	7.6 מטרים (תובה)
רוחב	3.38 מטרים
גובה	2.94 מטרים
משקל	53 טונות (מוכן לקרב)
מהירות	43 קמ"ש על כביש
טווח פעולה	500 ק"מ
מנוע	מנוע סולר AVD-S-1790-2A של טלדיין קונטיננטל, 750 כ"ס (560 קילוואט)
שריון	17–118 מילימטר פלדה + מיגון ריאקטיבי
צוות	4
מערכות נשק
חימוש עיקרי	תותח L7 בקליבר 105 מ"מ
חימוש משני	מקלע 7.62 מ"מ בפתח הטען-קשר, מקלע נוסף בקוטר של 12.7 מ"מ בפתח מפקד, ועוד שניים מקבילים לתותח (כשאחד מעל התותח ואחד מבפנים)

צנטוריון הוא טנק בריטי, שפותח בסוף מלחמת העולם השנייה, אך יצורו החל מאוחר מכדי שיכנס לשירות במהלכה. הצנטוריון יועד להיות טנק שיוט, אך למעשה היווה את אבן הדרך לתפיסת שריון חדשה לפיה הצנטוריון סווג כטנק מערכה.

הצנטוריונים שירתו במספר צבאות בעולם במהלך שנות המלחמה הקרה ולאחריה, גם כיום הטנק משמש מספר מדינות כמו גם כלים המבוססים עליו. בצה"ל שירת הצנטוריון בשם שוט משנת 1959 ועד שאחרוני הכלים הוצאו משירות בשנת 2002, נגמ"שים המבוססים עליו נמצאים בשירות גם כיום. השוט על גרסאותיו השונות שירת בחיל השריון במלחמת ששת הימים, מלחמת יום הכיפורים ומלחמת לבנון הראשונה והיה לאחד הטנקים החשובים והמוצלחים שידע צה"ל.

פיתוח

לאורך שנות מלחמת העולם השנייה מערך פיתוח הטנקים הבריטיים סבל מתפיסת העולם הבעייתית שתפקיד השריון מחולק לשלושה סוגי טנקים בשדה הקרב: הטנק הקל שמסייר בשדה הקרב, טנק החי"ר בעל מיגון וחימוש רב לסיוע לחיל הרגלים, וטנק השיוט לפריצה ואיגוף כוחות האויב. הבעיה המרכזית עם תפיסה זו הייתה שאף אחד מסוגי הטנקים האלו לא נועד להילחם כנגד כוחות השריון של האויב, כך שלבריטים היו קשיים רבים במרוץ החימוש של לוחמת השריון ולא נמצאו מענים מספקים להתמודד עם פיתוח הטנקים הגרמניים שלרוב נועד לקרבות כנגד שריון.

לאחר המערכה הכושלת בצרפת ב־1940, איבד הצבא הבריטי כלים משוריינים רבים והיה מעט זמן לבחון מחדש את העיצוב והפיתוח של טנקים חדשים. טנקי השיוט היו מהירים ובעלי עבירות גבוהה, אך היו בעלי אמינות נמוכה מאוד ורבים מהר אבדו בשדה הקרב כתוצאה מכשלים מכניים; במהלך הלחימה בצפון אפריקה לעיתים חצי מהטנקים שנשלחו לקרב אבדו מסיבות טכניות. במהלך 1942 החל הצבא הבריטי לקבל טנקים אמריקאים ובמיוחד טנקי M4 שרמן בעלי אמינות גבוהה ותותח בקוטר 75 מ"מ שהיה מסוגל להתמודד עם רוב השריון הגרמני בתקופה. הופעת הפאנצר סימן 5 (פנתר) בשדה הקרב בחזית המזרחית ביולי 1943 הפתיעה את בעלות הברית, שנדרשו לייצר חימוש ומיגון מתאימים כדי להתמודד עם טנק זה. כתגובה פיתחו הבריטים את תותח 17 ליטראות 76.2 מ"מ, אך לא היה טנק בריטי שניתן היה להרכיב לו את התותח החדש. כאמצעי ביניים, הרכיבו הבריטים את התותח על משחיתי טנקים כגון M10 וולברין, שגרסתו בעלת תותח זה נקראה "אכילס", ועל M4 שרמן שגרסתו עם התותח החדש נקראה "שרמן פיירפלי".

בתקופה זו החל להיות ברור שישנה עדיפות רבה לטנקים "אוניברסליים" במקום החלוקה המורכבת לשלושה סוגים שונים. בסוף שנת 1943 החלו הבריטים לפתח ולבחון אופציות לטנק שכזה, שיהיה בעל חימוש, מיגון ומהירות המספיקים כדי להתמודד עם השריון של האויב. ב־7 באוקטובר 1943, בפגישה של הדירקטוריון של חיל השריון המלכותי, הוחלט ליישם צרכים אלו בצורת טנק שנקרא בשלב זה טנק השיוט A41, כלומר ממשיך דרכו של הקרומוול שהיה טנק השיוט האחרון בסדרה. בפגישה הוחלט על מפרט עתידי לטנק זה: מנוע בנזין 650 כ"ס, שריון קדמי בעובי 3 אינץ', משקל כולל של 45 טון ותותח 76.2 מ"מ - מפרט שהיה דומה מאוד לזה של הפנתר הגרמני בתקופה.

המנוע שנבחר ל־A41 היה מנוע הבנזין "רולס־רויס מטאור", שהיה התאמה לשימוש בטנקים של מנוע "מרלין" המוצלח של רולס־רויס, ששימש במטוסי ספיטפייר, במפציץ אוורו לנקסטר ובהוקר הוריקן. נבחנו מספר סוגי מערכות זחלים, נמצא כי מערכת זחלים מסוג 'קריסטי' שטנקי שיוט קודמים השתמשו בה, לא התאימה לטנק במשקל רב כל כך, ולבסוף נבחרה מערכת "גלגלי הבוגי הכפולים הורסטמן" (Horstmann) שהעניקה עבירות טובה בשטח ופשטות לטיפול. אלמנט חדשני שהוכנס לפיתוח הטנק היה השימוש במנוע רכב משני מסוג "מוריס" (8 כ"ס) כדי לשמש גנרטור להפעלת ציוד הקשר והתותח מבלי להפעיל את המנוע הראשי. המפרט הסופי של ה־A41 הוצג בפגישת הדירקטוריון ב־23 בפברואר 1944; המפרט אושר והוחלט לייצר 20 אבות טיפוס. במהלך המחצית השנייה של 1944 החלו בתהליך הייצור של אבות הטיפוס דרך המפעלים השונים, אך האבדות בכלים במהלך הפלישה לנורמנדי והצורך לייצר טנקים במהירות לשדה הקרב, עיכבה את הרכבת הטנק הניסיוני החדש והעבודה עליו החלה רק בינואר 1945. בזמן זה, המשיכו עבודות העיצוב והתכנון בעיקר בחלקי הצריח, והטנק נקרא טנק שיוט כבד A41A.

באפריל 1945 הורכבו הטנקים הראשונים והם נשלחו לשטחי האימונים לבחינה כללית. בשלב זה ה־A41 כבר קיבל את השם צנטוריון (Centurion), בהתאם לשמות טנקי השיוט האחרים המתחילים באות "C" לסימון "Cruiser" (שיוט). הניסוים הראשונים היו כל כך מוצלחים שהוחלט לשלוח 6 אבות טיפוס לבחינה קרבית עם היחידות הלוחמות באירופה במבצע שקיבל את הכינוי "מבצע זקיף", אלו הגיעו מספר ימים לאחר הניצחון באירופה אך זכו לתגובות אוהדות מאוד בקרב צוותי הטנקים של רגימנט האינסקילינג (הדרגונים ה־6) ורגימנט הטנקים החמישי המלכותי.

הצנטוריון שקל מעל 40 טון בשל השריון העבה למדי (17–118 מ"מ). החימוש הראשי היה תותח 17 ליטראות (76.2 מ"מ), שהוכיח את עצמו כמסוגל לחדור כל טנק גרמני בעת המלחמה (פרט לטיגר 2) מטווח מרבי של קילומטר. נקודת התורפה העיקרית הייתה המהירות הנמוכה, שנגרמה משילוב של משקל כבד יחסית ומנוע חלש. כמו כן טווח הפעולה היה קצר מאוד.

היסטוריית שירות

צנטוריון של רגימנט הטנקים ה־6 המלכותי ליד פורט סעיד, במהלך מלחמת סיני, 1956.

בשנת 1949 נכנס הטנק לשירות וכ־4,000 צנטוריונים יוצרו, ב-13 גרסאות מרכזיות. השיפורים לאורך השנים כללו שינוי התותח לתותח 20 ליטראות (83.4 מ"מ), ולאחר מכן לתותח L7; הוספת מערכות ראיית לילה וזרקורי תת־אדום; והוספת מערכות מיגון נגד אב"כ ומערכת בקרת אש משופרת. האחרון בדגמי הצנטוריון שיוצר היה הצנטוריון סימן 13. הצנטוריונים שירתו בצבאות רבים בעולם, כולל צבא ירדן, צבא סינגפור, צבא דרום אפריקה וצה"ל (ראו פירוט בהמשך). רוב המדינות המפעילות את הצנטוריונים מחזיקות בטנקים שעברו הסבה למנוע דיזל, ומערכות בקרת האש שלהם שופרו.

מלחמת קוריאה, שהחלה ביוני 1950, הייתה טבילת האש הראשונה של טנקי הצנטוריון כאשר אלו שירתו בשלוש פלוגות ברגימנט ההוסרים האירי ה־8 המלכותי של המלך בצבא הבריטי. לקראת סוף המלחמה טנקים אלו שירתו גם כחלק מרגימנט הטנקים ה־3 המלכותי, הטנקים הוכיחו את עמידותם לתנאי מזג האוויר הקשים ואת יכולות הלחימה וכוח האש שלהם. טנקי צנטוריון נשלחו גם כחלק מכוח המשימה הבריטי לחצי האי סיני בשנת 1956 במהלך מבצע קדש ובהמשך, במהלך מלחמת וייטנאם שירתו צנטוריונים גם בצבא אוסטרליה.

בצבא הבריטי המשיכו דגמים המבוססים על הצנטוריון לשרת עד לשנות ה־90 של המאה ה־20, כשהם לוקחים חלק במלחמת המפרץ. בדרום אפריקה נמצאים שדרוגים מקומיים של הצנטוריון ("אוליפנט"; פיל) בשירות הצבא עד היום. בצה"ל, אף על פי שטנקי השוט (ראה בהמשך) כבר לא משרתים ביחידות השריון, נגמ"שים רבים המבוססים עליו עדיין משרתים ביחידות השונות, בהם הפומ"ה, הנגמ"חון והנקפדון.

השוט בשירות צה"ל

שוט הוא השם שניתן לצנטוריון כשנכנס לשירות בחיל השריון של צה"ל בשנת 1959. השם בא מן הפסוק:

"קוֹל שוֹט וְקוֹל רַעַשׁ אוֹפָן וְסוּס דוֹהֵר וּמֶרְכָּבָה מְרַקֵדָה."

— ספר נחום, פרק ג', פסוק ב'

'שוט מטאור' מוצג במצעד יום העצמאות שהתקיים בתל אביב ב־1965. ניתן לראות את המדוכות הבריטיות משני צידי התותח, הפנס הקדמי הבודד והאגזוזים המעוגלים על גג סיפון המנוע מאחור.

טנקי שוט מטאור בנגב בתקופת ההמתנה שלפני מלחמת ששת הימים, 1967.

שוט קל (סימן א') במהלך הלחימה בחזית הדרומית, מלחמת יום הכיפורים.

שוט מטאור

צה"ל רכש צנטוריונים מדגמי סימן 3 וסימן 5. הטנקים נרכשו כגרוטאות במחיר של כ-3,000 ליש"ט לטנק. השם שוט מטאור ניתן לטנק צנטוריון בעל מנוע בנזין עם קירור מים מדגם "מטאור". לטנק זה היה מנוע נוסף (שהיה מורכב במקורו במכונית מוריס), וזה שימש להפעלת גנרטור לטעינת מצברים כשהמנוע הראשי לא עבד. הטנק נטל חלק במלחמת ששת הימים (כ־400 טנקים), במהלכה גם נלקחו שלל כמה עשרות צנטוריונים ירדניים.

שוט קל

לאחר מלחמת ששת הימים הובהר הצורך להשביח ולהתאים את הטנק לצורכי צה"ל, בעיקר בשל טווח נסיעה לא מספיק ומנוע המטאור המיושן. ישראל בחנה מספר חלופות למנוע השוט ולבסוף נבחר מנוע הדיזל AVD-S-1790-2A של טלדיין קונטיננטל, בעיקר משום שמנוע זה התאים גם לטנק M48A2 (מגח) שהיה גם הוא בתהליך של השבחה והתאמה לצורכי צה"ל. החלפת המנוע, שלמעשה הייתה החלפת חטיבת הכוח כולה, הצריכה גם שינוי מבני של תא המנוע בהגדלה והגבהה של סיפון המנוע. חטיבת הכוח החדשה, בעלת קירור האוויר, כללה גם תיבת הילוכים אוטומטית מסוג "אליסון CD-850-6", מה שהקל מאוד על הנהיגה בטנק למרחקים גדולים. חטיבת הכוח החדשה והמנוע שבה שיפרו את מהירות הטנק וטווח הנסיעה שלו, ומשום שהיה מנוע סולר, גם פחת סיכויי הדליקה במנוע ובכך השתפרה שרידות הצוות.

במאי 1970, לאחר כשלוש שנות פיתוח, יצאו ראשוני השוטים המשודרגים שנקראו "שוט קל", שם שהורכב מהאות הראשונה והאחרונה בשם יצרן המנוע החדש "קונטיננטל". החלפת חטיבת הכוח הובילה להסרה של צינורות הפליטה (אגזוז) והחלפתם בבתי מסנן וכאמור הגדלה של סיפון המנוע, בנוסף הורכב מכל דלק נוסף להארכת טווח הנסיעה. מספר שינויים שהחלו להתבצע על השוט מטאור הופיעו באופן מלא בשוט קל, בהם שדרוג כל הכלים לתותח L7‏ 105 מ"מ והסרתם של הזרקור והמדוכות המקוריות (משגרי מדוכות עשן). בנוסף הוחלפו הפנסים הקדמיים המקוריים בכאלו שהיו בשימוש כלי רכב אחרים בצה"ל.

שדרוג התותח התברר כמכריע ומשפיע. קצב האש של צוות מיומן בעזרת התותח הזה היה גבוה, ועמד על מעל ל־15 פגזים בדקה, בעוד שלטנקים הסובייטיים, דוגמת הT-54/55, שהיה טנק מקביל לצנטוריון, היה קצב אש אשר עמד על 4–5 פגזים בדקה. יתרון זה של טנקי הצנטוריון המשודרגים היה בעל הכרעה משפיעה ומכרעת בקרבות ברמת הגולן במלחמת יום הכיפורים, בהם הצליח חיל השריון, שהיה מצויד בטנקי שוט קל, לבלום כוחות שריון סורי בעלי עדיפות מספרית ניכרת.

לאחר פיתוח השוט קל (סימן א'), פותחו סימן ב' וסימן ג' במהלך שנות ה-70 של המאה ה-20. אלו כללו שדרוגים למערכות האש ובקרת הצריח ושיפור נוסף למנוע כולל הוספת פתחי פליטה על גבי סיפון המנוע בחלק האחורי של הטנק. דגם ב' הוסב לצידוד הידראולי במקום מערכת הצידוד החשמלית המקורית, אך ללא מערכת ייצוב לתותח המאפשרת ירי בתנועה, בשונה מדגם א' שכלל מערכת ייצוב גזרתית. בדגם ג' הותקנה מערכת ייצוב חדשה^{[דרוש מקור]}.

לקראת סוף שנות ה־70 שודרגו חלק מהטנקים למפרט "ברק־אור" (שוט קל סימן ד'). זהו שוט קל שנוסף לו מיגון ריאקטיבי מסוג בלייזר, שרוול תרמי, הוספת עמוד מטרולוגי על גג הצריח והוספת משגרי מדוכות בצורת "קסטה" (קופסה מלבנית המכילה את המדוכות במצב מוכן לשיגור). המיגון הריאקטיבי, שהורכב גם על טנקי המגח, התבסס על מסקנות בעיקר ממלחמת יום הכיפורים על איומי נשק הנ"ט בשדה הקרב. כאשר טנקי סימן ד' היו בשימוש בלחימה במלחמת לבנון הראשונה בשנת 1982, הוכיח מיגון זה את עצמו נגד נשק הנ"ט (בעיקר סאגר ו־RPG) שלא כמו במלחמת יום הכיפורים בה לא היה מענה מספק לנשק זה. בנוסף הותקנה בדגם המשופר מערכת בקרת אש מסוג נחל עוז א' שכללה מחשב ירי דיגיטלי וכן קבוצת מחשב עם חיישנים.

טנקי השוט יצאו משירות בחטיבות השריון הסדירות בשנת 1992. בעת שחטיבה 188, שהייתה החטיבה הסדירה האחרונה שהייתה מצוידת בטנקי שוט, הוסבה למרכבה סימן 3. בחטיבות המילואים נמשך השימוש בשוט עד שנת 2002 אז יצאו אחרוני השוטים משרות צה"ל. עם זאת, עד היום מצויים בצה"ל כלים מסוגים שונים המתבססים על התובה של טנק השוט, בהם נגמ"שים ונגמ"שי הנדסה שונים.

נגמ"שים ישראליים מבוססי שוט

נגמשו"ט הנדסי בפעילות (1988). הנגמשו"ט הוא אביהם של הפומ"ה, הנגמחו"ן והנקפדון.

פומ"ה - פורץ מכשולים הנדסי שנמצא עד היום בשירות חיל ההנדסה הקרבית.

ערך מורחב – נגמ"שים כבדים בצה"ל

רצפתו העבה והעמידה של השוט הביאה להסבת חלק מהטנקים לנושאי גייסות משוריינים, תוך הסרת הצריח והוספת מיגון כבד. בהתחלה החל הנגמשו"ט כנגמ"ש שייעודו בעיקר הנדסה קרבית אך בהמשך שימש גם כנגמ"ש כבד עבור חיל הרגלים ודגמיו עברו שיפורים, שיכלולים והתמחויות בהתאם לייעודם.

דגמי נושאי הגייסות על בסיס טנק השוט:

• פומ"ה – נגמ"ש הנדסה קרבית חמוש בכמה מקלעי מאג שאחד מהם הוא מאג רפא"ל המאפשר ירי, כוון ותפעול מתוך הנגמ"ש, במדוכות עשן, ובעמדת דרקונית. מדוגם באמצעים הנדסיים. לפעמים גם עם כף או מנגנון לפינוי מוקשים (מחרשה, מגוב נוכרי או אחר) וגורר צפע שריון או חמוש במערכת רקטות ריצוף נגד שדות מוקשים. הפומ"ה מדוגם בתוספות מיגון כולל (לרוב) מערכת מיגון נגד נשק כימי וביולוגי. נמצא בשימוש חיל ההנדסה הקרבית עד היום.
• נגמשוט/נגמחון/נקפדון – שלושה דורות של מיגון בסדר עולה. נגמ"ש חי"ר והנדסה קרבית ששימש בעיקר בדרום לבנון עקב ריבוי המטענים. היום הוא בשימוש צה"ל בשטחים ובגבול הצפון. חמוש במקלעים ובמדוכות עשן. הנגמחון נהפך לרק"ם בט"ש פופולרי בתקופת האינתיפאדה השנייה הודות למיגון הגחון שלו וצריח התצפית העילי הפסיבי. בנקפדון הוספה תקרה נגד ירי שטוח או תלול מסלול (פצמ"רים וצלפים).
• נגמפ"ופ – רכב תצפית משוריין בשירות חיל האיסוף הקרבי.
• נקפומ"ה – נקפדון עם דלת פריקה קדמית שנועד ליחידת יהל"ם.

דגמים עיקריים

צנטוריון סימן 3 בשירות הצבא השווייצרי, 2006.

צנטוריון סימן 12 במוזיאון השריון במונסטר, צפון גרמניה.

אוליפנט סימן 1B בשירות דרום אפריקה.

סטרידסווגן 102 שוודי באימון.

• צנטוריון סימן 1: הדגם הראשוני בעל תותח 17 ליטראות.
• צנטוריון סימן 2: קדמת הצריח ובסיס התותח הורכב ממתכת יצוקה.
• צנטוריון סימן 3: שדרוג לתותח 20 ליטראות (84 מ"מ).
• צנטוריון סימן 4: גרסה בעלת תותח הוביצר 90 מ"מ.
• צנטוריון סימן 5: הוספה של מקלע בראונינג 0.3 בעמדה מקבילה לתותח (מקלע מקביל) ובעמדת מפקד על הצריח.
  • סימן 5\1: עיבוי השריון הקדמי של התובה, הוספת מקלע בראונינג 0.5 כמקלע מקביל נוסף.
  • סימן 5\2: שדרוג לתותח 105 מ"מ.
  • טנק גישור FV4002: פותח בשנת 1963, צנטוריון סימן 5 המותאם לנשיאת גשר למעבר כלי רכב מעל תעלה ברוחב עד 14 מטרים.
  • טנק הנדסה AVRE 165: פותח בשנת 1963, גרסה בעלת תותח 165 מ"מ להשמדה ופינוי מכשולים בדרך.
• צנטוריון סימן 7: גרסה בעלת תושבת מנוע משודרגת.
• צנטוריון סימן 8: השריון בבסיס התותח שודרג.

• שוט מטאור: השם הניתן לדגמים הבסיסיים שרכשה ישראל, בעלי מנוע בנזין מסוג מטאור.
• שוט קל: התאמה של הצנטוריון המקורי לצורכי צה"ל; החלפת הממסרת והמנוע למנוע סולר, שדרוג לתותח L7 בקליבר 105 מ"מ ושינויים נוספים.
• שוט ברק-אור: שוט קל סימן ד', הדגם המתקדם ביותר של הצנטוריון בצה"ל. כלל מספר שיפורים בהם תוספת מיגון ריאקטיבי בלייזר, שרוול תרמי לתותח ועמוד מטאורולוגי על גג הצריח.
• נגמשוט, נגמחון ונקפדון: דגמים של נגמ"שים כבדים המבוססים על התובה של השוט קל.
• פומ"ה: רכב הנדסה קרבית המבוסס על התובה של השוט קל ובפרט על הנגמשוט.

• אוליפנט: שדרוג הצנטוריון על ידי צבא דרום אפריקה בסיוע ישראלי. הוא נכנס לשירות בשנת 1978 לאחר שראשוני הצנטוריונים הגיעו בתחילת שנות ה־50, במשך שנים אלו נעשו מספר שדרוגים כמו החלפת מנוע ושדרוג התותח. האוליפנט שהיה התוצאה הסופית של פרויקט הפיתוח והשדרוג ואחד השלבים החשובים שבו, כלל חטיבת כח חדשה לצד שיפורים ושדרוגים רבים בטנק.
  • אוליפנט סימן 1A: פותח בשנת 1985 וכלל חטיבת כח חדשה (750 כ"ס), תותח ה־L7 ‏105 מ"מ ותושבת לזרקור מעל התותח.
  • אוליפנט סימן 1B: שדרוג נרחב שפותח בשנת 1991, המזקו"ם נבנה מחדש מהיסוד כולל שינוי ברצפת התובה, חטיבת הכח הוחלפה פעם נוספת (הפעם ל־950 כ"ס), מערכת בקרת האש שופרה גם היא עם יכולות ראיית לילה וסימון לייזר.
  • אוליפנט סימן 2: צריח חדש על בסיס האוליפנט 1B, בעל יכולת לשאת תותח 105 מ"מ או תותח 120 מ"מ.

• סטרידסווגן 81: השם השוודי לכ־80 טנקי צנטוריון סימן 3 וכ־160 טנקי סימן 5, אשר נרכשו בשנת 1955.
  • ברגנינגסבנדווגן 81: הכינוי לטנק הפינוי והסיוע המבוסס על הצנטריון.
• סטרידסווגן 101: השם השוודי לכ־110 טנקי צנטוריון סימן 10 אשר נרכשו בשנת 1958.
• סטרידסווגן 102: הכינוי הניתן לשדרוג כוח האש של טנקי הסטר' 81 לכדי תותח 105 מ"מ (1966).
• סטרידסווגן 104: שדרוג חטיבת הכח של הסטר' 102 בדומה לזו בשוט קל סימן א' הצה"לי, והוספת פלטות מיגון ריאקטיבי בקדמת הטנק והצריח.

משתמשים

מפה של מפעילי הצנטוריון. מקרא: כחול - מפעילות בהווה, אדום - מפעילות לשעבר.

מפעילות נוכחיות

• : צה"ל הפעיל טנקי שוט מטאור ושוט קל (שדרוגים של הצנטוריון) בשנים 1959–2002, ומפעיל נגמ"שים כבדים מבוססי שוט ונגמ"ש הנדסה פומ"ה עד היום.
• : הפעיל בעבר טנקים, מפעיל היום את התמסח - נגמ"ש המבוסס על תובת צנטוריון.
• : בשימוש צבא לוב החופשית.
• : מצוי בדגמים משופרים בשם אוליפנט.

מפעילות לשעבר

• : הוחלף בצ'יפטיין.
• : הוחלף בלאופרד 1.
• : שימש כתותחים נייחים בבונקרים.
• : צבא קנדה הזמין 274 טנקי צנטוריון סימן 3, 9 טנקי חילוץ ו־4 טנקי גישור. מאוחר יותר רכש טנקי צנטוריון סימן 5. בסופו של דבר טנקי צנטוריון רבים נמכרו לישראל, שהסבה אותם לטנקי שוט קל עם מנוע דיזל.
• : הוחלף בלאופרד 1.
• : הוחלף בטנקי T-55,‏ T-62,‏ פטון M60A3 ו־M1A1 אברמס.
• : הוחלפו בטנקים סובייטים.
• (בשנת 1977)
• : הוחלף בלאופרד 1.
• : 63 טנקי צנטוריון סימן 3 וסימן 7 נרכשו מהודו ומאוחר יותר נרכשו טנקי שוט מישראל, כולם שודרגו לשוט קל עם מנוע דיזל ותותח L7‏ 105 מ"מ.‏
• : הוחלף ב־Stridsvagn 122, גרסה של הלאופרד 2A5S
• : הוחלף בלאופרד 2.

ראו גם

• טנקים בשירות צה"ל

לקריאה נוספת

• Simon Dunstan, Centurion Universal Tank 1943 - 2003, Oxford, UK: ‏Osprey Publishing, 2003.
• Marsh Gelbert, Modern Israeli tanks and infantry carriers 1985 - 2004, Oxford, UK: Osprey Publishing, 2004.

קישורים חיצוניים

מידע:

• סקירה על טנקי השוט, אתר Israeli-weapons
• דגמי טנק השוט בצה"ל, כולל תמונות רבות וסקירה על הדגמים, בפורום צבא וביטחון, פרש
• צנטוריון, מערכות 126, פברואר 1960
• ר. מ. אוגורקיביץ', ‏ה"צנטוריון" והמגמה לטנק "אחיד", מערכות 179, יוני 1966
• שיר אהרון ברם, תה בטנק: איך הגיעה ערכת חליטה והרתחה לתוך טנקי הצנטוריון?, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, 14 בדצמבר 2021

תמונות:

• תמונת הטנק
• תמונה של שוט ברק־אור