שארל פרנסואה ז'ורז'-פיקו

שארל פרנסואה ז'ורז'-פיקו
François Georges-Picot

פרנסואה ז'ורז פיקו
לידה	21 בדצמבר 1870 פריז, צרפת
פטירה	20 ביוני 1951 (בגיל 80) פריז, צרפת
מדינה	צרפת
תפקיד	שגריר צרפת בבולגריה (1920–1925) נציב עליון (1917–1919) Mayor of 18th arrondissement of Paris (1940–1941) שגריר צרפת בארגנטינה (1927–1928) Consul General of France in Beirut (1914–1914)
פרסים והוקרה	מפקד בלגיון הכבוד
חתימה

פרנסואה ז'ורז'-פּיקוֹ (בצרפתית: François Georges-Picot;‏ 21 בדצמבר 1870 – 20 ביוני 1951) היה דיפלומט צרפתי שייצג את צרפת במהלך המשא ומתן לחתימת הסכם סייקס–פיקו.

כבוגר לימודי משפטים הפך לעורך דין בבית המשפט לערעורים של פריז ב-1893 לפני שפנה לדיפלומטיה ב-1895. הוא התחיל כנספח של השגרירויות בקופנהגן ובבייג'ינג ב- 1896. זמן קצר לפני תחילת מלחמת העולם הראשונה מונה הדיפלומט הצרפתי לקונסול צרפת בביירות. עם פרוץ המלחמה הוא נסע לקהיר ומשם ניהל קשרים עם הנוצרים המרונים בלבנון. הוא נקרא לפריז באביב 1915 על ידי משרד החוץ כאשר פירוק האימפריה העות'מאנית התגבש בהדרגה.

ז'ורז'-פיקו היה איש משרד החוץ הצרפתי. בשנת 1915 הגיע ללונדון על מנת לקיים משא ומתן עם הדיפלומט הבריטי מארק סייקס לקביעת אזורי השליטה של שתי המעצמות בנחלה של האימפריה העות'מאנית במזרח התיכון, לקראת סיום מלחמת העולם הראשונה. ההסכם נחתם ב-16 במאי 1916.

בשנת 1917 נתמנה ז'ורז'-פיקו לתפקיד המושל הכללי הצרפתי של סוריה ולבנון.

ב-1897 נישא למארי פוקה, ולזוג נולדו שלושה ילדים. פיקו הוא גם קרוב משפחה (אח של סבתו) של נשיא צרפת לשעבר, ולרי ז'יסקאר ד'אסטן.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא שארל פרנסואה ז'ורז'-פיקו בוויקישיתוף

הערות שוליים

ערך זה הוא קצרמר בנושא דיפלומטים ובנושא צרפתים. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.