רצונו של אדם – כבודו

רְצוֹנוֹ שֶׁל אָדָם – כְּבוֹדוֹ, הוא ביטוי שמקורו בספרות חז"ל, ופירושו: שיש לכבד רצונו של אדם אף במקרים אשר בעיני המתבונן, אין הרצון עולה בטובתו של האדם. השימוש הנפוץ בפתגם הוא כאשר אדם מוותר על איזו זכות או טובה המגיעה לו, ובמקרים מסוימים כאשר אדם מעוניין לעשות דבר שאינו מכבד אותו ואף אולי מזיק לו (באופן שאינו מסוכן), ומכיוון שהאדם מתעקש שכך הוא רוצה, אין לנו להתווכח עמו, מפני שרצונו של אדם - הוא כבודו.

הביטוי שימש לאורך השנים בספרות חז"ל, בכתבי מפרשים ופוסקים שונים ואף שגור בעברית המודרנית. בשימושים מודרניים מובא הביטוי כמעין אסמכתא מוסרית לעידוד זכויות פרט או זכויות משפטיות ורפואיות שונות.

מקור הביטוי

הביטוי העתיק ביותר המוכר נמצא בתלמוד הירושלמי, בלשון נקבה, כאשר מסופר על אמו של רבי ישמעאל, שמרוב יראת כבוד שרחשה לבנהּ על היותו מגדולי הדור, רצתה לשתות מים עכורים שבהם רחצה רגליו של בנה, ורבי ישמעאל סירב משום שהדבר מבזה את כבודה של אמו, ואמרו לו חכמים שאדרבה, מכיוון שכך רצונה, זהו כבודה:

אפשר שאין רבי ישמעאל נוהג בכבוד אבותיו? אמרו לה: מה עשה לך? אמרה: בשעה שיוצא מבית הועידה אני רוצה לרחוץ את רגליו ולשתות את אותם מים, והוא לא מניח לי. אמרו לו: הואיל והוא רצונה - הוא כבודה

— תלמוד ירושלמי, מסכת פאה, פרק א', הלכה א'

ראו גם

• הסתכנות מרצון
• אדם קרוב אצל עצמו
• בטלה דעתו אצל כל אדם

קישורים חיצוניים

• רְצוֹנוֹ שֶׁל אָדָם - כְּבוֹדוֹ, באתר הניבים נִיבוֹנָכוֹן
• מט"ח, רְצוֹנוֹ שֶׁל אָדָם – כְּבוֹדוֹ
• פורטל הדף היומי, רצונו של אדם כבודו, הרחבה ועיון במושג

הערות שוליים

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.