אדם קרוב אצל עצמו

אדם קרוב אצל עצמו הוא כלל תלמודי שמשמעותו היא שאדם אינו נאמן להעיד על עצמו, לטובתו או אף לרעתו.

מקור הכלל

מקור ראשון בו מופיע ביטוי זה נמצא בתלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ט', עמוד ב', לגבי אדם המופיע לפני בית הדין ומעיד על עצמו ועל אדם נוסף שקיימו משכב זכר, נחלקו שם האמוראים האם ניתן להתייחס לעדותו, משום שזה סותר את הכלל "אין אדם משים עצמו רשע" – רבא פוסק, ובמקרה זה הלכה כמותו, שעדותו של אדם אינה חלה על עצמו ולכן עדותו אינה קבילה.

קיימות שתי שיטות בראשונים לגבי גדר הקרבה:

קיימת השוואה מלאה בין אדם המעיד על עצמו לבין קרוב המעיד על אחד משבעת הקרובים שמנו חכמים, כלומר: אדם אינו נאמן להעיד בין על עצמו ובין על קרוביו.^[1] לשיטה זו לומדים דין זה מהפסוק האוסר על קרובים להעיד^[2], ובקל וחומר אם כשמעיד על אחיו פסול מעדות, כל שכן על עצמו.^[3]
הפסול קיים רק על אדם הרוצה להעיד על עצמו בין לטובתו ובין לרעתו, אבל אם רוצה להעיד על אחד משבעת קרוביו נחשבת העדות כעדות פסולה, כלומר: עדות של עצמו בטילה מעיקרה, כאילו לא נשמעה אף פעם, מה שאין כן עדות קרובים, חל עליה שם עדות, אלא שהיא עדות פסולה.^[4] לשיטה זו דין זה נלמד מ"לא יקום עד אחד, על פי שני עדים או על פי שלשה עדים יקום דבר"^[5], חז"ל דרשו: במקיימי דבר הכתוב מדבר, דהיינו העדים, ולא בעושי הדבר.^[6]

למחלוקת זו קיימים מספר מקרי נפקא מינה

לשיטה הראשונה ”נמצא אחד מהם קרוב או פסול עדותן בטלה” מדבר גם על האדם עצמו אם רואה את המקרה.^[7]
לשיטה הראשונה דין כיוון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד שייך כי יש עליו דין עד, אולם לשיטה השנייה אין עליו דין עד וההגדה הראשונה לא נחשבת.^[8]

^ ראו רש"י, מסכת סנהדרין, דף ט', עמוד ב', ד"ה רבא
^ "לא יומתו אבות על בנים מה ת"ל אם ללמד שלא יומתו אבות בעון בנים ובנים בעון אבות הרי כבר נאמר (דברים כד, טז) איש בחטאו יומתו אלא לא יומתו אבות על בנים בעדות בנים ובנים לא יומתו על אבות בעדות אבות" תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף כ"ז, עמוד ב'
^ ערוך, ערך קרוב.
^ ראו פסקי הרא"ש, מסכת מכות, פרק א', סימן יג/י"ד
^ ספר דברים, פרק י"ט, פסוק ט"ו
^ תלמוד בבלי, מסכת מכות, דף ו', עמוד א'
^ תלמוד בבלי, מסכת מכות, דף ה', עמוד א'
^ שו"ת זיכרון יוסף, אבן העזר ז