רפאל בנבנשתי

רפאל בנבנשתי
לידה	22 במאי 1937 (בן 87); ירושלים, פלשתינה (א"י)
מדינה	ישראל
השכלה	האוניברסיטה העברית בירושלים

רפאל (רפי) בנבנשתי (נולד ב-22 במאי 1937) הוא כלכלן והיסטוריון כלכלי המחזיק מניות יסוד במרכז ישראל פלסטין למחקר ומידע.

ביוגרפיה

רפאל בנבנשתי נולד וגדל בירושלים, נצר למשפחת רבנים ידועה בסלוניקי. הוא בנו של חתן פרס ישראל, דוד בנבנשתי, ואחיו של מירון בנבנשתי, שהיה סגן ראש עיריית ירושלים.

בשנים 1959–1963 למד בנבנשתי כלכלה וגאוגרפיה לתואר ראשון באוניברסיטה העברית בירושלים. בשנים 1963–1966 היה מנהל אגף התכנון במשרד התעשייה והמסחר. בשנים 1967-1970 שימש בנבנשתי מנהל המחלקה לתכנון ענפי ברשות לתכנון כלכלי וב-1968 השתתף בכתיבת תוכנית הפיתוח לעזה והגדה המערבית.

בשנים 1970–1975 עבד ככלכלן בכיר בחברה להשקעות של הבנק העולמי (IFC) בוושינגטון. לאחר מכן, שימש במשך שבע שנים מנהל רשות ההשקעות (משרד האוצר)^[1] של ישראל (ראה קישור לארכיון רשות ההשקעות (משרד האוצר) בקישורים). בתקופה זאת, יזם עם עמיתיו אברהם אשרי ויוסי ורדי מסע עולמי לגיוס השקעות בענפי הטכנולוגיה המתקדמת, שהוכתר בהקמת קרנות הון סיכון להשקעות בישראל ובהקמת מפעלים של משקיעי חוץ בכל רחבי ישראל, בהם מפעלי המוליכים למחצה בירושלים (אינטל) ובמגדל העמק (טאואר סמיקונדקטור).

בשנים 1984–1989 השתתף בנבנשתי בצוות שהקים את הארגון FIAS - Facility for Investment climate Advisory Services^[2] במסגרת הבנק העולמי. הארגון מספק ייעוץ למדינות מתפתחות לגבי הדרך להגדלת השקעות זרות בכלכלתן. בשנים 1990-2003 שימש כיועץ בכיר חיצוני לבנק העולמי בנושאי השקעות חוץ. במסגרת עבודתו יעץ בנבנשתי לארבעים מדינות בכל רחבי העולם על מדיניות ההשקעות הרצויה. בין השאר יעץ לממשלת סין בשנת 1986 על מדיניות ההשקעות מחו"ל הרצויה עם פתיחתה למערב, וסייע לממשלת לסוטו בשנים 1989–1995 להגדיל את התעסוקה בתעשייה המקומית פי חמישה, ל-40,000 עובדים^[3]. (ראה בקישורים מספר דוח״ות בנבנשתי של FIAS שהוגשו לממשלות שונות ביניהן סין, הודו, אינדונזיה ורבות אחרות)

בשנים 1993 עד 1995 היה יו״ר החברה למפעלי כלכלה ותרבות של עובדי המדינה (חברת האם של בנק יהב), ארגן מחדש את פעילות החברה והנהיג ביטוח בריאות שיניים לעובדי המדינה.

בשנים 1993–2001 שימש בנבנשתי יועץ לשר האוצר של ישראל ולשר לשיתוף פעולה אזורי בקידום פרויקטים אזוריים (ראה קישור לארכיון המשרד לשיתוף פעולה אזורי בקישורים). בשנת 1994, הכין יחד עם יוסי ורדי, לקראת ועידת קזבלנקה (הועידה הכלכלית הראשונה למזרח התיכון וצפון אפריקה), את תוכנית "האופציות לפיתוח ולשיתוף פעולה אזורי", מסמך הכולל הצעות להשקת עשרות פרויקטים כלכליים, שמדינת ישראל, הרשות הפלסטינית ושכנותיהן הערביות יכלו לממש ביחד, כולל: חיבור תשתיות של מים, חשמל, תובלה ותקשורת; פיתוח אזורי תיירות, תעשייה ואחסון משותפים; הקמה של חוות חקלאיות; כרייה של תעלות; סלילה של כבישים ואיחוד של נמלי ים^[4].

בנבנשתי היה גם שותף במשא ומתן להסכם השלום בין ישראל לירדן והיה בין מעצבי הרעיון החדש של פרויקט תעלת הימים (מובל ים סוף - ים המלח). יחד עם חברת תה"ל בשנים 1998–2000, עיבד בנבנשתי מתאר חדש של פרויקט תעלת הימים^[5] בשם "מובל השלום" והציג אותה בירדן^[6]. הוא עודד את בדיקת הכדאיות של הפרויקט החדש במסגרת עבודתו במשרד לשיתוף פעולה אזורי^[7]. הפרויקט נבדק על ידי הבנק העולמי בליווי ועדה של נציגי ישראל, ירדן והרשות הפלסטינית בהשקעה של 15 מיליון דולר. התוצאות הסופיות של הבדיקה התפרסמו בשנת 2014. בין השותפים לבדיקה יש הסכמה שההמלצה תהיה לבצע את הפרויקט בצורה מודולרית ובשלבים. השלב הראשון יהיה ניסיוני לפרויקט כולו כדי למזער הסיכונים האקולוגיים^[8].

בנבנשתי היה יו"ר משותף של הוועדה המשותפת של ישראל, ירדן וארצות הברית שבחנה את תוכניות פיתוח לבקעת הירדן וים המלח במסגרת הסכם השלום עם ירדן^[9]. בשנים 2000–2002 יזם וקידם ביחד עם שרון פרדו ויוליה זיפלינגר, במסגרת המשרד לשיתוף פעולה אזורי, את פרויקט הכרזת דרך הבשמים בנגב כאתרי מורשת עולמית. בשנים 2008–2010 שימש יועץ לצוות המכין את תמ"א 13 לים המלח^[10].

מאז שנת 2000 הוא בעל מניות יסוד והיה יו"ר של הארגון מרכז ישראל פלסטין למחקר ומידע.

בשנים 2003–2006 השלים תואר מוסמך לגאוגרפיה באוניברסיטה העברית בירושלים, והגיש עבודה שכותרתה הייתה "השפעת גורמים פוליטיים וכלכליים על היקף המסחר במוצרי מותרות ומסלוליו בתקופת האימפריה הרומית". ביולי 2012 אושרה עבודת מחקר שלו באוניברסיטה העברית בירושלים במסלול בין חוגי: היסטוריה, כלכלה וגאוגרפיה ואושר לו התואר דוקטור לפילוסופיה. כותרת העבודה הייתה "מוסדות כלכליים של המסחר האשורי העתיק במאות ה-20 עד ה-18 לפני הספירה". בשנת 2016 פרסם ספר בהיסטוריה כלכלית בהוצאת מגנס בשם "הכלכלה בשחר ההיסטוריה". בשנת 2024 פרסם ספר בגרמניה בשם דומה באנגלית (ראה פרסומים).

בנבנשתי הוא סא"ל בדימ', השתתף בכל מלחמות ישראל ממלחמת סיני עד מלחמת לבנון הראשונה. בין השאר היה בין מטהרי הכוכים בקרב המיתלה במלחמת סיני; מפקד הקו העירוני, (ראה) הקרב על ירושלים במלחמת ששת הימים; מפקד גזרה בעמק הירדן ועמק בית שאן במלחמת ההתשה בבקעת הירדן (1969; 1970); התנדב לשירות במילואים, כעובד הבנק העולמי בוושינגטון בחופשה, במלחמת יום הכיפורים; הקים בשנת 1975 את גדוד המילואים 5035^[11] בחטיבת הבקעה; מאוחר יותר כיהן כסמח"ט בחטיבה 266.

היה רקדן בלהקת הסטודנטים של האוניברסיטה העברית בירושלים ובלהקת רינה ניקובה. היה שחקן כדורסל בהפועל ירושלים לנוער וזכה עם קבוצתו (הפועל ׳דרור׳) באליפות הארץ בשנת 1955. זכה עם קבוצתו ׳נח״ל החוף׳ באליפות צה״ל בצעדת ארבעת הימים בשנת 1956 וייצג את ישראל בצעדה דומה בהולנד באותה שנה. הוביל את קבוצתו ׳נח״ל החוף׳ לזכיה באליפות צה״ל בריצת שדה ל-20 ק״מ בשנת 1957. היה בעל רשיון טייס בישראל ובארה״ב.

חבר המועצה לשלום ולביטחון. חבר באגודת הידידים של הקונסרבטוריון הישראלי למוזיקה תל אביב.

השתתף בעריכת הויקיפדיה וערך מספר ערכים מומלצים כמו: ים המלח, תעלת הימים, חטיבת ירושלים והשתתף בעריכת שומר, המסחר האשורי העתיק ואחרים.

חיים אישיים

בנבנשתי אלמן, אב לשתי בנות ובן, סב לשש נכדות ונכדים וסבא רבא לנין.

פרסומים

הכלכלה בשחר ההיסטוריה: מוסדות כלכליים במסופוטמיה באלף השלישי ותחילת האלף השני לפסה"נ. הוצאת מאגנס, ירושלים 2016. ISBN 978-965-493-862-4.
Economic Life at the Dawn of History: The Birth of Market Economy in the Third and Early Second Millennia BCE” DeGruyter, Berlin, 2024. ISBN 978-311-106-510-6>

עורך שותף:

Development options for regional cooperation, עורכים: יוסי ורדי ורפי בנבנשתי, ירושלים: משרד האוצר ומשרד החוץ, 1994
Development options for cooperation : the Middle East/East Mediterranean region, עורכים: יוסי ורדי ורפי בנבנשתי, ירושלים: משרד האוצר ומשרד החוץ, 1995
Regional environmental cooperation and development options, עורכים: יוסי ורדי ורפי בנבנשתי, ירושלים: משרד האוצר ומשרד החוץ, 1996, באתר משרד החוץ
Partnerships in Development, עורכים: רפי בנבנשתי ויוסי ורדי, ירושלים: משרד האוצר ומשרד החוץ, 30 בספטמבר 1997, באתר משרד החוץ

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

^ בתקופה בה פעל ברשות ההשקעות הייתה היחידה (30 עובדים) במשרד האוצר עם משרדים בירושלים ותל אביב ושמונה משרדים באירופה ובארה״ב.
^ החברה להשקעות של הבנק העולמי - FIAS/IFC
^ הנס הכלכלי במדינת לסוטו
^ סבר פלוצקר, מה בין ועידת קזבלנקה לוועידת עמאן, באתר ynet, 3 ביוני 2005
^ מודל בנבנשתי של מובל השלום
^ הצגת מובל השלום בירדן 2000
^ מאת אורה קורן, ‏התמ"ס: הסכם חברון יביא לקפיצת מדרגה בקשרים עם מדינות וחברות רב-לאומיות, באתר גלובס, 16 בינואר 1997
^ הסטנדרטים הירוקים של תעלת הימים | Opinion, באתר TheMarker‏, 29 באפריל 2013
^ דליה טל, ‏התהליך המדיני יחזיר לחיים פרויקטים משותפים בתשתית במיליארדי שקלים, באתר גלובס, 8 בפברואר 2005
^ תמ"א 13 לים המלח וחופיו
^ קישור לאתר גדוד הבוקע 5035 - משפחה לוחמת

[1] בתקופה בה פעל ברשות ההשקעות הייתה היחידה (30 עובדים) במשרד האוצר עם משרדים בירושלים ותל אביב ושמונה משרדים באירופה ובארה״ב.

[2] החברה להשקעות של הבנק העולמי - FIAS/IFC

[3] הנס הכלכלי במדינת לסוטו

[4] סבר פלוצקר, מה בין ועידת קזבלנקה לוועידת עמאן, באתר ynet, 3 ביוני 2005

[5] מודל בנבנשתי של מובל השלום

[6] הצגת מובל השלום בירדן 2000

[7] מאת אורה קורן, ‏התמ"ס: הסכם חברון יביא לקפיצת מדרגה בקשרים עם מדינות וחברות רב-לאומיות, באתר גלובס, 16 בינואר 1997

[8] הסטנדרטים הירוקים של תעלת הימים | Opinion, באתר TheMarker‏, 29 באפריל 2013

[9] דליה טל, ‏התהליך המדיני יחזיר לחיים פרויקטים משותפים בתשתית במיליארדי שקלים, באתר גלובס, 8 בפברואר 2005

[10] תמ"א 13 לים המלח וחופיו

[11] קישור לאתר גדוד הבוקע 5035 - משפחה לוחמת

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]