רשות ההשקעות (משרד האוצר)
| מידע כללי | |
|---|---|
| מדינה |
ישראל  |
| משרד אחראי | משרד האוצר, משרד המסחר והתעשיה (בהתחלה) |
| תאריך הקמה |
1960 |
| תאריך פירוק |
1986 |
| סוכנות מחליפה | היחידה לקשרים בינלאומיים במשרד האוצר |
  | |
רשות ההשקעות הייתה יחידה ממשלתית בישראל שפעלה בשנים 1960–1986.
הקמה ושיוך לשני משרדי ממשלה
[עריכת קוד מקור | עריכה]רשות ההשקעות הוקמה בשנת 1960 ולראשה מונה צבי דינשטיין. היא נקראה בתחילה "הזרוע השלישית", עקב היותה זרוע נוספת של ישראל לגיוס הון מחו"ל בנוסף ל"בּוֹנְדְּס". משרד רשות ההשקעות היה משותף למשרד האוצר ולמשרד המסחר והתעשייה. לרשות היו משרדים בארץ, בתל אביב ובחו"ל, בארצות הברית ואירופה. במשך שנות ה-60 ותחילת ה-70 התנהלו ויכוחים תקופתיים על מיקום המשרד בין משרדי האוצר והתעשייה והמסחר.
שיוך בלעדי למשרד האוצר
[עריכת קוד מקור | עריכה]עם הזמן נפרדה היחידה ממשרד המסחר והתעשייה והפכה ליחידה במשרד האוצר. בשנת 1975 הוחלט במשרד האוצר על חיזוק רשות ההשקעות על ידי מינוי אביגדור ברטל, יו"ר בתי הזיקוק כמנהל הרשות. עם פרישתו בשנת 1977 התמנה רפי בנבנשתי למנהל הרשות.
בתקופתו היחידה הייתה בנויה ממשרד ראשי בירושלים, משרד בתל אביב ומשרדים אזוריים בארצות הברית ואירופה. חלק מהנציגויות הכלכליות בחו"ל כמו: בריטניה, צרפת, וגרמניה היו מתואמות בנושאי השקעות על ידי רשות ההשקעות. ברשות עבדו כ־30 עובדים מהם 10 בארץ וכ-20 בחו"ל. מנהל רשות ההשקעות פעל במשותף עם מנהל מרכז ההשקעות במשרד המסחר והתעשייה (במסגרת מִנהלת מרכז ההשקעות) שעסק בעיקר בניהול מערכת תמריצי ההשקעות לפי החוק לעידוד השקעות הון – 1950 (מענקים והקלות במס).
מדיניות
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנים 1977–1978 גובשה מדיניות שיווק נמרצת של ישראל כמקום מועדף להשקעות ובמיוחד להשקעות עתירות מדע. המדיניות הייתה מבוססת על ההכרה שלישראל יתרון יחסי בתחום כוח אדם מקצועי ברמה גבוהה, מסורת של השקעות בתחומי המדעים והטכנולוגיה המתקדמת, הסכמי סחר עם ארצות הברית ואירופה המאפשרים חדירה קלה לשווקים הגדולים בעולם ומערכת תמריצי השקעות מתקדמת המתחרה בתמריצים המוצעים על ידי מדינות אחרות כמו אירלנד ואחרות.
מדיניות השיווק כללה השקעות נרחבות בפרסום כולל: חוברות תדמית, חוברות מידע, מוספים בעיתונים כלכליים מובילים, סרטים, כנסים וועידות כלכליות. מדיניות השיווק הודרכה על ידי מחקרי שוק בהם אתרו המפעלים בחו"ל (במיוחד בארצות הברית) שבהם כדאי להשקיע מאמצי שיווק ואיתור עובדים ישראלים בחברות כדי להסתייע בהם במאמצי השיווק של ישראל. הנציגים הישראליים בחו"ל פנו לחברות, הציגו בפניהם את חומרי הפרסום והזמינו אותם לביקורים בישראל. נציגי החברות שביקרו בישראל זכו לטיפול צמוד של נציגי הרשות בישראל. אנשי הרשות ליוו את תהליך קבלת ההחלטות של החברות ודאגו להשיג את האישורים הנדרשים להקמת מפעלים בישראל. גם לאחר הקמת המפעלים היה ליווי של המפעלים לאתר בעיות בפעילותם.
מדיניות השיווק והטיפול הצמוד במשקיעים הביאו לגידול ניכר של השקעות במיוחד מארצות הברית. בין הענפים שזכו להצלחה גדולה היה ענף המוליכים למחצה (סמי קונדקטורים) . בתחילת שנות ה־80 החליטו החברות אינטל ונשיונל סמי קונדקטורס להקים מפעלים ליצור המוליכים למחצה בישראל. חברת מוטורולה שקלה גם היא להקים מפעל בישראל אך לא מימשה את כוונותיה בגלל משבר בענף באמצע שנות ה־80. השקעות חברות אלה הביאו להשקעות של עשרות חברות נוספות בתחומים מגוונים (ראה נספח פעולות רשות ההשקעות). בנוסף לפעולות בתחום תעשיות עתירות מדע פעלה הרשות ביזום השקעות מדרום אפריקה בתחום מבני תעשייה ומלונות והשקעות מקנדה וארצות הברית במרכזי קניות גדולים במתכונת המקובלת בחו"ל. רשות ההשקעות עסקה גם בעידוד ההשקעות במחקר ופיתוח במיוחד מארצות הברית במסגרת ארגון המשותף לישראל ולממשלת ארצות הברית והשקעות פרטיות במסגרת שותפויות מוגבלות. בסוף שנת 1984 סיים רפי בנבנשתי את תפקידו כמנהל רשות ההשקעות.
ביטול כיחידה נפרדת
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1986 המשרד אוחד עם היחידה לקשרים בינלאומיים במשרד האוצר וחדל לתפקד כיחידה נפרדת.