רנסי

רנסי
**Le Raincy**
	סמל רנסי סמל רנסי
	בית העירייה של רנסי
מדינה	צרפת
חבל	איל-דה-פראנס
מחוז	סן-סן-דני
רובע	רנסי
ראש העיר	Éric Raoult
עיר אם	פריז
שפה רשמית	צרפתית
תאריך ייסוד	20 במאי 1869
שטח	2.24 קמ"ר
גובה	51–114 מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ בעיר	14,778 (1 בינואר 2022)
‑ צפיפות	6,400 נפש לקמ"ר (2012)
קואורדינטות	48°54′00″N 2°31′00″E / 48.90000°N 2.51667°E
אזור זמן	UTC +1
	האתר הרשמי
	מפת מיקום; מפה מפורטת; (למפת צרפת רגילה) פריז מרסיי ליון טולוז ניס נאנט שטרסבורג מונפלייה בורדו ליל רן ריימס לה האבר סנט אטיין אנז'ה גרנובל דיז'ון קורסיקה ספרד שווייץ גרמניה בלגיה לו. איטליה הממלכה המאוחדת תעלת למאנש הים התיכון האוקיינוס; האטלנטי; רנסי

רנסי (בצרפתית Le Raincy) היא קומונה בעלת 14,000 תושבים, השוכנת בפרווריה המזרחיים של פריז, במרחק של כ-13 קילומטרים ממרכז פריז.

הקומונה שייכת לקנטון רנסי ברובע רנסי במחוז סן-סן-דני, בחבל איל-דה-פראנס.

למרות אוכלוסייתה הקטנה יחסית לקומונות האחרות מסביב, התפתחותה כמרכז מנהלי, לצד הקמת מספר רב של בתי ספר, הפכה את רנסי לקומונה החשובה באזור.

היסטוריה

במאות ה-17 וה-18 נודעה רנסי בעיקר כמקום משכנה של טירת רנסי (Château du Raincy).

כנסיית סן-לואי ברנסי (Église Saint-Louis du Raincy) הוקמה בשנת 1858 באסם של חוות הטירה הישנה. בתחילה הייתה קפלה פשוטה, ובשנת 1869 הפכה לכנסיית רובע בהוראת הבישוף מוורסאי.

הקומונה של רנסי נוצרה בצו קיסרי מ-20 במאי 1869 על ידי ניתוק חלק מליברי.

מקור שמה של העיר ככל הנראה במילה הלטינית reincendere - "לשרוף שוב", אולי בשל שריפות בשולי היער. המנזר המכונה רמסה (Remse) נוסד על ידי בודואן דה וילפיקס, ובסביבות שנת 1130 הקים שם כנסייה לנזירים ממסדר מנזר טירון (Abbaye de la Sainte-Trinité de Tiron), שהשתייך לדיוקסיה של שארטר. במאה ה-16 מדווחים שמשפחת ג'וליאן הייתה הבעלים של אחוזה בקרחת רנסי.

בשנת 1633 נרכשו "אדמות הרינסים" על ידי ז'אק בורדייה (צר'), חבר מועצת המדינה ומנהל כספים של המלך לואי ה-13. בורדייה בנה ב-1640, באתר המנזר הבנדיקטיני שחרב, טירה בעלת הוד מלכותי שנשאה את חותמם של האדריכל לואי לה וו ושל מעצב הגנים אנדרה לה נוטר. הצייר שארל לה ברן ניהל את פרטי עיצוב הפנים, וציירים רבים פעלו שם. האורוות יכלו להכיל יותר מ-200 סוסים, והפארק, אחד הגדולים באזור, השתרע על יותר מ-240 הקטאר. הטירה המפוארת התחרתה בארמון ורסאי. עלויות הקמתה היו אדירות וכמעט בלעו את כל הונו של בורדייה. המלך לואי ה-14 ואמו אן מאוסטריה הגיעו לחנוכת הטירה ששֶמע גדולתה הגיע לחצר המלוכה.

בסביבות 1652 קיבל בורדייה אישור לסגור את הפארק הצמוד לטירה, שעד אז היה חלק בלתי נפרד מהיער העצום של בונדי (צר'), שאף היא הייתה בשליטתו. ב-1663, לאחר מותו של ז'אק בורדייה, עברו נחלאותיו לשליטת הנסיכה אנה גונזגה.

בטירת רנסי התאחרו אישים נודעים, בהם בהם לואי ה-14, לואי החמישה עשר, מלך צרפת, לואי השני, נסיך דה קונדה, הצאר פטר הגדול, דוכסי אורליאן, מאדאם דה מונטסון (צר') בת זוגו של לואי פיליפ הראשון, דוכס אורליאן, הקורטיזנה הסקוטית גרייס אליוט (אנ') ואשת החברה ז'ולייט רקמייה. בשנת 1664, בנוכחות אנה גונזאגה, הציג מולייר את מופע הבכורה של טרטיף.

ב-1684 נפטרה הנסיכה והאחוזה עברה לרשות לואי השני, נסיך דה קונדה. היא נמכרה ב-1694 למרקיז דה ליברי (Livry), לואי סנגווין (Louis Sanguin), שאיחד את נחלות ליברי ורנסי. בשנת 1769 קנה לואי פיליפ הראשון, דוכס אורליאן את האחוזה של רנסי וחידש את הפארק ב"סגנון האנגלי", שלא היה מקובל עד אז בצרפת. בסביבות 1773 נוספו בפארק מפלי מים מלאכותיים וכן מבני משק, כגון רפתות ומלונות כלבים שנדרשו לציד. נבנתה אמת מים שזרימתם תוגברה באמצעות משאבת כיבוי אש. המים נשאבו ממפלס מי תהום בעומק 75 מ' ועברו דרך הפארק באפיק נחל מלאכותי. הנחל נשפך לאגם שבמרכזו נבנה ביתן על גבי סלע. הפארק הוקף בחומה שבה נפערו שערים.

הטירה נתפסה במהלך המהפכה הצרפתית על ידי הסנקילוטים וראשם של בעליה נערף בגיליוטינה. נפוליון בונפרטה רכש אותה ב-1811, ועם מפלתו ב-1814 שוכנו בה יחידות של הצבא הפרוסי שגרמו למקום הרס ניכר. הטירה נהרסה ב-1819. בהתפרעויות שליוו את מהפכות 1848 בצרפת נפגע הפארק על מתקניו, וב-1852 הוחרם על ידי המדינה. שטחי הפארק פוצלו לחלקות, ועליהן נבנו בתים שיצרו את העיר של רנסי.

הקומונה של רנסי נוסדה ב-20 במאי 1869 על ידי חלקים שפרשו מהערים ליברי-גארגן (Livry-Gargan) וקלישי-סוס-בו (Clichy-sous-Bois) שהצטרפו יחד עם חלק קטן נוסף שפרש מהעיר גני (Gagny) לקומונה חדשה.

תחבורה

ברנסי ישנה תחנה של הרכבת הפרוורית RER בקו E.

יהדות

בעיר קיימת קהילה יהודית גדולה ויש בה מספר בתי כנסת פעילים, מקווה טהרה וכן מוסדות חינוך, בהם ישיבת "חזון ברוך" שהקים הרב יעקב טולידאנו ואחריו עמד בראשה בנו הרב יהודה טולידאנו.