קריית מטלון
 | |
| "ינשופים", פסל מחומרים ממוחזרים ויציקת בטון, מאת אמיליו מוגילנר | |
| מידע | |
|---|---|
| עיר | פתח תקווה |
| תאריך ייסוד | 1945 |
| על שם | משה יצחק מטלון |
| קואורדינטות | 32°05′23″N 34°51′19″E / 32.08969167°N 34.85539167°E |
| שכונות נוספות בפתח תקווה | |
|
(למפת גוש דן רגילה)   קריית מטלון  מצפון: __ רמת השרון, __ הוד השרון מצפון, ממזרח ומדרום: __ מועצה אזורית דרום השרון מדרום: __ מועצה אזורית חבל מודיעין, __ גני תקווה, __ קריית אונו מדרום-מערב: __ רמת גן ממערב: __ בני ברק, __ תל אביב | |
  | |
קריית מטלון היא שכונת מגורים ותיקה במערב פתח תקווה עם בנייה צמודת קרקע בחלקה המערבי של השכונה ומתחם תעסוקה בשם רמת סיב בחלקה המזרחי של השכונה. השכונה נמצאת בסמוך למחלף גהה, מדרום לציר ז'בוטינסקי, מצפון לגבעת שמואל וממערב לדרך רבין ולשכונת נווה עוז. השכונה עצמה מנותקת משאר אזורי המגורים של העיר, וצמודה דווקא לשכונות המגורים של גבעת שמואל.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]קריית מטלון הוקמה על ידי משפחת מטלון אשר קנתה את האדמות מהברון מנשה. משפחת מטלון העסיקה את משפחת פנחס לניהול הפרדס מתחילת שנות ה-30 עד סוף שנות ה-40. בפברואר 1935 פורסמו מודעות על פתיחת הרשמה לרכישת מגרשים בשכונה אותה כינו המייסדים, משה קרסו, משה מטלון, יהודה מוזס ומרקו כהן, "גן ברון מנשה"[1]. יוזמה זאת כנראה לא הבשילה, ולקראת סוף 1944 שווקה חברה א"י לבניין וקבלנות[2], של מטלון וקרסו וילות מוכנות מוקפות עצי פרי על מגרשים פרטיים של חצי דונם[3]. תוכנית השכונה, שנכללה בתוכנית בניין ערים של פתח תקווה, כללה 300 בתים[4] ואזור מסחר מרוכז[5], עם אפשרות להרחבה לאלפי משפחות[6]. לפרדס הייתה באר פרטית שסיפקה מים לפרדס ולתושבי השכונה. הרוכשים היו ברובם הגדול ספרדים[7], רבים מהם עולים חדשים מבולגריה. בספטמבר 1945 דווח שבשכונה כ-50 משפחות ושבאותה עת נקבעה חוקה לשכונה[6]. בתחילת 1946 דווח שבשכונה 125 בתים העומדים על תילם[4]. בספטמבר 1946 נפתחו בשכונה שתי כיתות, לילדי כיתות א-ב, כסניף של בית הספר יק"א פיק"א[8]. במרץ 1947 הונח אבן פינה לבית כנסת בשכונה. בשכונה התגוררו אז כ-200 משפחות[5]. ביוני 1947 נפתח בשכונה בית פועלים[9]. במרץ 1952 נחנך בשכונה מבנה בית ספר בן ארבע כיתות[10]. בספטמבר 1952 התרחש עימות על השימוש במבנה בין הזרם הכללי שהשתמש בבניין עד אז, ולמדו בבית ספרו כ-200 תלמידים, לבין זרם העובדים שביקש להשתמש במבנה בתמיכת עיריית פתח תקווה שהייתה בידי מפלגות השמאל[11]. כיום בית הספר לא פעיל ופועלת בו האוניברסיטה הסינית בישראל.
בסוף שנת 1976 הועברה הבאר לעיריית פתח תקווה ביחד עם הבית אשר בו התגוררה משפחת פנחס אשר נקרא עד היום "בית הבאר".
אזור התעשייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אזור התעשייה נקרא על-שם שכונת המגורים בפתח תקווה השוכנת ממערב לו, ונקראה על שמו של משה יצחק מטלון, שנמנה עם מקימיה. שם נוסף של אזור התעשייה הוא "רמת סיב", עקב ריבוי מפעלי הסיבים ששכנו במקום בעבר. מאותה סיבה, אחד הרחובות הראשיים באזור התעשייה נקרא "הסיבים". האזור הוקם במחצית השנייה של שנות ה-40 של המאה ה-20 ביוזמת התאחדות התעשיינים בישראל[12].
אזור התעשייה משתרע על שטח של כ-2,000 דונם ופועלים בו כ-800 חברות ועסקים. אזור תעשייה זה הוא השלישי בהיקפו בפתח תקווה, אחרי קריית אריה וסגולה.
בין החברות הפועלות בקריית מטלון ניתן למנות את AIG, שומרה, בזק בינלאומי, 012, ECI, פורשה ישראל ושטראוס גרופ, טבע.[13]
בעשור השני של המאה ה-21 התפתח בקריית מטלון מתחם בילוי ונפתחו בו פאבים, בתי קפה ומסעדות רבות. לב המתחם נמצא במזרח אזור התעשייה, ב"יכין סנטר", שמרכז מספר רב של בתי קפה ומסעדות.[14]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ גן ברון מנשה, הארץ, 26 בפברואר 1935
גן ברון מנשה, דבר, 1 במרץ 1935 - ^ מר קרוסבי בפתח תקווה, הַבֹּקֶר, 13 ביולי 1945
- ^ וילה מוכנה, הארץ, 13 באוקטובר 1944
רק וילות אחדות נותרו, הארץ, 6 בנובמבר 1944 - ^ 1 2 קרית מטלון, הַבֹּקֶר, 6 בפברואר 1946
- ^ 1 2 הונח היםוד לבנין בית הכנסת בקרית מטלון, הַבֹּקֶר, 26 במרץ 1947
- ^ 1 2 קרית מטלון, הד-המזרח, 7 בספטמבר 1945
- ^ פתח תקווה, שיעורי ערב לעברית, הד-המזרח, 27 באפריל 1945
- ^ ב"אם המושבות", הצופה, 5 בספטמבר 1946
- ^ נפתח בית פועלים בקרית מטלון, קול העם, 23 ביוני 1947
- ^ חונך בית ספר בקרית מטלון, חרות, 26 במרץ 1952
- ^ זרם העובדים חדר בכוח לביה"ס הכללי בקרית מטלון, חרות, 10 בספטמבר 1952
חוסל הסכסוך בקריית מטלון, מעריב, 14 בספטמבר 1952 - ^ סיור בבתי־חרושת בפתח־תקוה, קול העם, 18 בדצמבר 1947
- ^ יעל גל-און, רמת סיב: משרדים למכירה החל בגודל של 25 מ"ר ברוטו, באתר כלכליסט, 11 בפברואר 2018
- ^ אורי חודי, אושר בוועדה המחוזית: מרכז מסחר ותעסוקה בפתח-תקווה, באתר גלובס, 17 ביוני 2018
