רכבת הוותיקן
 | |
| תחנת הרכבת של הוותיקן במבט מכיוון צפון. הקרונות הנראים בתמונה משמשים למטען. מצד ימין למעלה נראה השער בחומה הדרומית של קריית הוותיקן, כשדלתותיו מוגפות | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג |
קו רכבת  |
| מיקום |
קריית הוותיקן |
| מדינה |
קריית הוותיקן |
| בעלים |
הכס הקדוש |
| מפעיל |
Ferrovie dello Stato Italiane |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה | ?–1934 |
| תאריך פתיחה רשמי |
1934 |
| מידות | |
| אורך |
0.4 ק"מ |
| קואורדינטות | 41°54′04″N 12°27′04″E / 41.901011111111°N 12.451169444444°E |
| אתר רשמי | |
|
(למפת קריית הוותיקן רגילה) | |
  | |
רכבת הוותיקן (באיטלקית: Ferrovia Vaticana) היא שמם של תחנת רכבת ומסילת רכבת קצרה המצויים בתחומי קריית הוותיקן ברומא שבאיטליה. הם נפתחו ב-1934, בימי כהונת האפיפיור פיוס האחד עשר. ממדיהם עושים אותם לשירות הרכבת הלאומי הקצר ביותר בעולם. המסילה מחוברת לרשת המסילות של איטליה ומאפשרת תנועת נוסעים ומטענים אל קריית הוותיקן וממנה.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מקורה של רכבת הוותיקן הוא במסגרת ההסכמים הלטראניים שנעשו בשנת 1929 בין הכס הקדוש לבין איטליה וקבעו את מעמדה של קריית הוותיקן כמדינה ריבונית. באותה שנה החלה בנייתם של תחנת הרכבת בתחומי קריית הוותיקן, המסילה שבה והחיבור בינה לבין רשת הרכבות האיטלקית. המשרד לעבודות ציבוריות של איטליה ביצע את העבודות. איטליה מימנה את העבודות שנעשו מחוץ לתחומי קריית הוותיקן, ואילו העבודות בתוכה מומנו מכספי פיצויים שהובטחו לכס הקדוש מאיטליה במסגרת ההסכמים הלטראניים. ב-1932 נכנס הקטר הראשון לתחומי קריית הוותיקן. בניין התחנה בתכנונו של ג'וזפה מומו (אנ') הושלם בשנת 1933 והיא נפתחה רשמית ב-2 באוקטובר 1934. באותה שנה אושררה אמנה משלימה בעניין הרכבת בין הכס הקדוש לבין איטליה, והמסילה והתחנה הועברו רשמית לריבונות הכס הקדוש.
ב-1944, במהלך כיבוש רומא על ידי גרמניה הנאצית, חנתה רכבת תחמושת גרמנית ברציף תחנת הוותיקן והתחנה הותקפה מהאוויר על ידי מטוסי בעלות הברית - הפגיעה היחידה בתחומי קריית הוותיקן במהלך מלחמת העולם השנייה.
ב-1962 היה יוחנן העשרים ושלושה לאפיפיור הראשון שעשה שימוש ברכבת הוותיקן, במסגרת מסע עלייה לרגל שקיים ללורטו ולאסיזי. שלוש שנים קודם התיר יוחנן ה-23 את העברתו הזמנית של ארון האפיפיור פיוס העשירי לוונציה באמצעות הרכבת.
האפיפיור יוחנן פאולוס השני עשה ברכבת שימוש סמלי מספר פעמים החל ב-1979, אך יצא באמצעותה מרומא לראשונה רק ב-2002.
האפיפיור בנדיקטוס השישה עשר ערך מסע עלייה לרגל לאסיזי באמצעות הרכבת ב-2011.
שירות הנוסעים
[עריכת קוד מקור | עריכה]השימוש העיקרי ברכבת הוא לצורך הובלת מטענים אל קריית הוותיקן. עם זאת, ב-2015 החל לפעול לראשונה שירות נוסעים סדיר מתחנת הרכבת של הוותיקן, ביוזמת האפיפיור פרנציסקוס. שירות רכבת שבועי, הפתוח לקהל הרחב המבקר במוזיאוני הוותיקן, יוצא מדי שבת אל קסטל גנדולפו (אנ') שמדרום לרומא, מקום מושב אחוזת האפיפיור. הרכבת שבה באותו יום מקסטל גנדולפו ומסיימת את דרכה בתוך רומא, מחוץ לקריית הוותיקן. הנסיעה הראשונה בשירות הייתה נסיעה למוזמנים, שיצאה ב-11 בספטמבר 2015. אותה רכבת נגררה על ידי קטר קיטור, ששימש גם את משפחת המלוכה האיטלקית ואת האפיפיור יוחנן ה-23 במסעו ב-1962.
תיאור
[עריכת קוד מקור | עריכה]
תחנת הרכבת של הוותיקן ממוקמת בקרבת החומה הדרומית של הקריה, במרחק קצר מדרום מערב לבזיליקת פטרוס הקדוש. מסילת רכבת באורך של 290 מטר מתמשכת מן החומה צפונה לצד רציף התחנה ואל תוך מנהרה, המתמשכת מתחת לגנים האיטלקיים שבחלקה המערבי של הקריה. מן המנהרה מתפצלים דרומה שני מסעפים נוספים, הממוקמים מצפון-מערב למבנה התחנה. הם משמשים להצבת קרונות מטען (ועל כן אורך המסילה הכולל בתחומי קריית הוותיקן עולה על 290 מטר). המסילה יוצאת את קריית הוותיקן דרומה דרך שער בחומה, שבו שני שערי הזזה מברזל (במשקל 35.5 טון כל אחד), המוגפים בכל עת שאיננו נמצא בשימוש. על קשת השער קבוע תבליט שלט האצולה של האפיפיור פיוס האחד-עשר.
570 מטר מדרום לחומת הוותיקן מגיעה המסילה אל תחנת הרכבת סן פייטרו (אנ') ברומא, מקום החיבור שלה לרשת מסילות הרכבת של איטליה. בדרכה לשם היא חולפת על גבי ויאדוקט שנבנה למטרה זו מעל רחובות רומא שמתחתיו. אורכו הוא 143 מטר ובו שמונה קשתות.
מסילת הרכבת היא בעלת רוחב סטנדרטי וחשמלית, ומשרת בה ציוד נייד השייך כולו לתאגיד הרכבת הלאומי האיטלקי (אנ'). טרקטור שנתרם בשנת 2007 על ידי חברת פיאט משמש במקום קטר לגרירת קרונות מטען בתוך תחומי הקריה.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של רכבת הוותיקן (באיטלקית)
