רייב

רייב (באנגלית: Rave) הוא סגנון מוזיקלי, תנועה חברתית אך בעיקר - מסיבת ריקודים המתבססת על מוזיקה אלקטרונית.

הרייב היא מסיבה, לעיתים ספונטנית, לרוב במרחב פתוח או בחלל שייעודו המקורי לאו דווקא קשור בחיי הלילה. ברייב לרוב תתנגן מוזיקה אלקטרונית: טכנו, אסיד-טכנו, האוס, טראנס או הארדסטייל בידי תקליטן. המיקום הלא-שגרתי של מסיבת הרייב נועד להקשות על המשטרה להפריע לחוגגים. סצנת הרייב מזוהה עם שימוש בסוגי סמים שונים, דוגמת MDMA, GHB ו-LSD. מחקר שנעשה בארצות הברית מצא התאמה גבוהה בין השתתפות במסיבות אלו לבין צריכתם סמים אלו^[1].

מסיבת רייב היא לרוב יוזמה קהילתית, קבוצת חברים אחראית על ארגון המסיבה כאשר התועלת הכלכלית מגביית דמי כניסה ומכירת משקאות אלכוהוליים לא נחשבת כעומדת בראש סולם העדיפויות.

התפתחות תרבות הרייב

בסוף שנות השמונים נולדו מסיבות הרייב ואיתן הוגדר תת-ז'אנר מוזיקלי, המכונה רייב. הרייב הפך לתופעה שסחפה אחריה צעירים רבים באזורים מסוימים של אנגליה. לימים, נודעו סביבותיו של הכביש M25 Orbital כמוקד למסיבות אלו. הרכב המוזיקה האלקטרונית אורביטל (Orbital) נקרא על שם הכביש. התופעה, בתחילתה, עוררה השראה בצעירים שהשתתפו במסיבות, והוגדרה על ידם כ"המהפכה הצעירה הגדולה ביותר מזה עשורים", וסומנה על ידם כהבטחה רבה בעקבות התאחדות של צעירים כה רבים תחת אותה המוזיקה ואותה האמונה, ו"פירוק המחסומים המעמדיים, הפוליטיים והגזעיים"^[2].

באותן שנים, השמועות על המסיבות הגיעו לסן פרנסיסקו, לוס אנג'לס וכן דטרויט (בחוף המזרחי) והן הפכו למוקדים הראשונים למסיבות רייב בארצות הברית.

שנות ה-80 באנגליה הייתה תקופה טעונה מאוד מבחינה פוליטית, תחת שלטונה של מרגרט תאצ'ר, עם אג'נדה שמרנית ונאו-ליברלית ברורה, שיצרה חיכוך ישיר עם מעמד הפועלים האנגלי. אף על פי שהמוזיקה והתרבות התייחסה כבר אז בעיקר למסיבות ומועדונים, תנועות שונות ניסו להשתמש במסיבות רייב כדי למשוך צעירים למחאות פוליטיות אנטי-ממסדיות^[2].

על רקע התדמית האנטי-ממסדית של תרבות הרייב, ועם התרבותם של גורמים עברייניים בהפקת מסיבות הרייב, בעיקר בהקשר סחר בסמים, החלה התנועה לסבול מפשיטות משטרתיות, שהובילו למספר תקריות אלימות, והוציאו את מסיבות הרייב אל מחוץ למתחמי הבילוי הלגיטימיים^[2].

בשנת 1992, על רקע תדמית מורכבת של תנועת הרייב, שסוקרה לא פעם בהיסטריה בתקשורת סביב התנגדות למשטרה, לממסד ולחוק, נחגג פסטיבל קסלמורטון קומון (אנ'), אליה הגיעו למעלה מ-20,000 חוגגים. החוגגים עוררו זעם גדול בקרב המקומיים כאשר השאירו אחריהם שאריות רבות של אשפה והרעישו ונהגו בחוסר התחשבות. הפסטיבל והבעיות שעורר סוקר על ידי התקשורת שהציגה את ה"רייברים" כאנרכיסטים חסרי חוק, ולאחר פשיטה משטרתית בה נעצרו 13 ממארגני הפסטיבל, הגיע תדמית הרייב לשפל בנקודה שנחשבת לתחילת הסוף של תקופת השיא הקצרה של הרייב כתרבות המאחדת סביבה צעירים רבים^[2].

בעקבות הפסטיבל נחקקו באנגליה מספר חוקים אשר התרו למשטרה לעצור אנשים שנחשדים שהם עלולים להתפרע, הביאו הלכה למעשה למצב בו כל מי שמשתתף במסיבת רייב, בכל סדר גודל, היה עלול למצוא עצמו במעצר משטרתי. חוקים אלו גרמו למהומות בלונדון, ויצרו פיצול בין חברי תנועת הרייב הדועכת^[2]^[3].

במהלך שנות ה-90 השתנה מושג הרייב באופן מובהק יותר מתנועה חברתית לסגנון מסיבות, אם כי במקרים מסוימים במקומות שונים בעולם לעיתים עדיין מתאחדים צעירים יחד במסיבות רייב כמחאה חברתית או פוליטית, בניסיון לשחזר את תפיסתה המקורית של תרבות הרייב. מקרים כאלו קרו, למשל, בברלין של שנות ה-90, ובטביליסי של העשור השני של המאה ה-21^[4].

בישראל

במקביל לאינתיפאדה השנייה, התקיימו בישראל שתי מסיבות בשם "רייב נגד הכיבוש" שהביעו מחאה נגד צעדי הממשלה נגד הפלסטינים וקראו לחזרה לגבולות 1967. מסיבות אלה היו ממקורות ההשראה לסרט הבועה של גל אוחובסקי ואיתן פוקס^[5] (2006) ולסרט צווארון כחול לבן של נועם קפלן (2004).

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא רייב בוויקישיתוף

הערות שוליים

^ Illicit Drug Use among Rave Attendees in a Nationally Representative Sample of US High School Seniors, The National Center for Biotechnology, USA
^ ¹ ² ³ ⁴ ⁵ House, techno and rave culture: The social and political ramifications, Decoded Magazine
^ Can dance music and politics really mix?, Independent
^ Tbilisi and the politics of raving, מגזין המוזיקה Resident Advisor
^ Macho Man: The Disco Era and Gay America's "coming Out"

[1] Illicit Drug Use among Rave Attendees in a Nationally Representative Sample of US High School Seniors, The National Center for Biotechnology, USA

[הערה_מספר_24760411:0-2] ¹ ² ³ ⁴ ⁵ House, techno and rave culture: The social and political ramifications, Decoded Magazine

[3] Can dance music and politics really mix?, Independent

[4] Tbilisi and the politics of raving, מגזין המוזיקה Resident Advisor

[5] Macho Man: The Disco Era and Gay America's "coming Out"

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]