מוזיק קונקרט

מוזיק קונקרט (מושג הלקוח מצרפתית: Musique concrète כלומר מוזיקה ממשית או מוזיקה קונקרטית) היא תנועת אוונגרד מוזיקלית שהתפתחה החל מסוף שנות הארבעים בצרפת ומהווה את אחד הבסיסים למוזיקה האלקטרונית של ימינו. אבי התנועה הוא פייר שפר.

התחלה

הופעתו של המושג לראשונה היא ביומנו של שפר, ב-15 במאי 1948. התנגדותו של שפר הייתה להפשטה שראה במוזיקה האינסטרומנטלית. שפר רצה לעשות שימוש בצלילים יומיומיים או בכאלה שניתן למצוא בעולם כבסיס לחומר מוזיקלי חדש. שפר ועמיתו פייר אנרי הקליטו צלילים על גבי תקליטים ולאחר מכן על גבי סרטים מגנטיים שהפכו לנגישים בתחילת שנות החמישים. המעבר לשימוש בסרטים מגנטיים במקום תקליטים הקל מאוד על תהליכי ההקלטה, העריכה ועיבוד הקול - מה שעזר לפיתוח התנועה.

הצלילים בהם עסק שפר לאו דווקא תאמו לתווים. שפר סבר כי המוזיקה המערבית מגבילה עצמה קשות באמצעות קשירה אל קולות המושמעים על ידי כלי נגינה בהוראת תווים. לפיו, על מנת להתנסות, עלינו להקשיב לקולות הנמצאים "מחוץ לעולם המוזיקה". יחד עם זאת, שפר לא התנגד לסדר וארגון - לפי משנתו מרבית העבודה מגיעה אחרי תהליך ההקלטה. בכל צליל שהוקלט ראה שפר אינסוף צלילים פוטנציאליים אותם ניתן להפיק באמצעות מניפולציה של צליל זה. בין יתר האמצעים, השתמשו שפר ואנרי בהאטה והאצה של הצליל, ערבול מספר צלילים, שינוי גובה הצליל והחשוב ביותר - מונטאז' של הצלילים. רעש הופך למוזיקה, לפי שפר, באמצעות המניפולציה עליו והסידור שלו.

יצירתו הראשונה של שפר, Étude aux chemins de fer (אטיוד הרכבות), מורכבת מהקלטות של רכבות. עם זאת, עיקרון נוסף של שפר היה שיש ליצור הפרדה בין קהל המאזינים למקור הקול. בכך הוא לא התכוון שהמאזין לא יוכל לזהות את הגורם שיצר את הקול, אלא שהוא לא יוגבל על ידי כך - ויוכל להמשיך משם הלאה בהתמקדות בקול עצמו. על המאזין לפי שפר לא להיות מכוון למאמץ מתמשך של זיהוי מקורות הקולות אלא להאזין לפעולתם הטהורה עליו בתור צלילים. אחת הדרכים ליצור הפרדה זו הייתה המניפולציה של הקול המוקלט.

היצירות המוזיקליות של התנועה

ב-5 באוקטובר 1948 זכו 5 יצירות של שפר להשמעה פומבית ראשונה, בפריז. היצירות נקראו בכללן Cinq études de bruits (חמישה אטיודים של רעש) וכללו:

1. Déconcertante ou Étude aux tourniquets
2. Imposée ou Étude aux chemins de fer
3. Concertante ou Étude pour orchestre
4. Composée ou Étude au piano
5. Pathétique ou Étude aux casseroles

חמש היצירות היו כמובן מוקלטות לחלוטין, ללא אף חלק בביצוע חי.

מלחינים מפורסמים שנחשבים כשייכים לתנועה מלבד שפר ואנרי הם דליה דרבישייר ואדגר וארז. גם לפייר בולז וליאניס קסנאקיס ישנן יצירות המשויכות לתנועה.

התארגנות התנועה

ב-1951 הקים שפר יחד עם אנרי את "הקבוצה למחקר המוזיק קונקרט" (Groupe de Recherche de Musique Concrète) ששכנה ב-RTF - רשות השידור הצרפתית הלאומית דאז. הקבוצה הקימה אולפן ובין השנים 1951 ל-1953 הופקו בו 12 יצירות מוזיקליות.

בשנת 1958, לאור חוסר שביעות רצון מהתנהלות הקבוצה, הקים שפר את "הקבוצה למחקר מוזיקלי" (Groupe de Recherches Musicales) ששכנה מאוחר יותר ב-ORTF - שמה החדש של רשות השידור הצרפתית. הקבוצה קיימת עד היום.

תופעות מקבילות

בתחילת שנות החמישים החל קרלהיינץ שטוקהאוזן לעבוד בתחום המוזיקה האלקטרונית. גם הוא השתמש בהקלטות של צלילים מצויים, אולם בניגוד לתנועת המוזיקה הקונקרטית, הוא גם החל לסנתז צלילים באמצעות מתנדים. שפר לא רצה לעבוד עם מתנד לצורך יצירת צליל שאינו נובע מן העולם ובניגוד אליו שטוקהאוזן רצה לפתח את האפשרות הזאת לצד האפשרות של הקלטת צלילים מצויים ועיבוד שלהם. הוויכוח בין שפר לשטוקהאוזן לא מנע מהאחרון ליטול חלק בפעילות "הקבוצה למחקר המוזיק קונקרט" תחת שפר.

ראו גם

• מוזיקה אלקטרונית

לקריאה נוספת

• Pierre Schaeffer, A la Recherche d’une Musique Concrète, Paris: Éditions du Seuil, 1952. (בצרפתית)
• Pierre Schaeffer, Traité des Objets Musicaux, Paris: Éditions du Seuil, 1966. (בצרפתית)

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מוזיק קונקרט בוויקישיתוף

• מוזיק קונקרט, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• מוזיקת קונקרט, דף שער בספרייה הלאומית