לדלג לתוכן

רחוב קנז מיכאילובה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
רחוב קנז מיכאילובה
מידע כללי
על שם מיכאילו אוברנוביץ' השלישי עריכת הנתון בוויקינתונים
אורך 790 מ' עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום
ערים ראשיות בלגרד עריכת הנתון בוויקינתונים
קואורדינטות 44°49′04″N 20°27′25″E / 44.817777777778°N 20.456944444444°E / 44.817777777778; 20.456944444444
מפה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

רחוב קנז מיכאילובה (מילולית: הנסיך מיכאילו, בתעתיק אנגלי: Knez Mihailova; באלפבית קירילי: Улица кнеза Михаила) הוא אזור המדרחוב ושדרת הקניות הראשית בבלגרד, ומוגן על פי חוק כאחד מציוני הדרך העתיקים והיקרים ביותר של העיר. הוא נקרא על שם נסיך סרביה מיכאילו אוברנוביץ', שמונצח רכוב על סוס בכיכר הרפובליקה הסמוכה אליה. הרחוב כולל מספר מבנים ואחוזות שנבנו בסוף שנות ה-70 של המאה ה-19.

ב-1964, כשהיה באורך קילומטר אחד, הוגדר כיחידה תרבותית-היסטורית בסרביה, המונומנט התרבותי הראשון מסוגו בבלגרד.[1] בשנת 1979 הוא הועלה ליחידות התרבות-היסטוריות מרחביות בעלות חשיבות רבה, וככזה מוגן על ידי הרפובליקה של סרביה.[2]

היסטוריה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

התקופה הרומית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרחוב עוקב אחר מתווה מרכזה של העיר הרומית סינגדונום, שכן אחת מדרכי הגישה הראשיות לעיר תואמת את הרחוב המודרני כיום.[2] הציר המרכזי של התפתחות העיר הייתה לאורך הרחוב, שהיה נתיב התקשורת העיקרי (via cardo).[3]

המבצר מן התקופה הרומית היה עשוי עפר ועץ, והשתרע באזור העיר העתיקה של היום בין כיכר הסטודנטים ורחוב קנז מיכאילובה. בחלק זה התגלו הקברים הרומיים העתיקים ביותר, המתוארכים למאה ה-1 ותחילת המאה ה-2 לספירת הנוצרים. המרחצאות הרומיים היו ממוקמים ברחוב צ'יקה ליובינה. בה התגלו בשנת 2008 שרידי בית מהמאה ה-4, שכללו חלק מהרצפה ואת מפתן דלת הכניסה הראשית. חלקים מהקירות עוטרו בציורי קיר.[3][4] אמת מים שימשה להולכת מים מאזור קומודראז' המודרני. בשלב מסוים הוא הצטרף לאמת המים ממוקרי לוג ולאחר מכן המשיך הלאה אל המחנה הצבאי הרומי. גם מוקרי לוג וגם קומודראז' הן גבעות, ולכן הזווית הטבעית אפשרה למים לזרום במורד אל סינגדונום.[5] אמות מים עברו דרך טרזייה, המרכז המודרני של בלגרד ולאורך רחוב קנז מיכאילובה.[6]

בשנת 2004, כאשר החלה החפירה העתידית לקניון רצ'יסבה, התגלו במקום שרידי שכבות עתיקות שכללו גם את שרידי תוואי הסוללה הדרום-מערבית והתעלה הכפולה לכיוון רחוב קראליה פטרה. התעלה מהמאה ה-3 הייתה קבורה ומלאה במטבעות, מנורות, קרמיקה וכדי חרס. בסמוך ליישוב זה, בפינת קנז מיכאילובה וקרליה פטרה, התגלה אזור מרוצף אבן מהמאה ה-2. זה היה מרחב ציבורי, שנמצא ממש לפני הכניסה למבצר. כמעט בכל אתר בנייה ברחוב מיכאילו וברחובות הסמוכים בהם מעורבת חפירה ליסודות, מתגלות עתיקות. ממצאים דומים התגלו ב-Kosančićev Venac וב-Tadeuša Košćuškog. שרידים של הקסטרום הרומי מהמאה ה-2 התגלו מתחת ל-Tadeuša Košćuškog במהלך השחזור ביוני 2009. הם נשמרו בכך שנקברו מחדש. ברחוב Cincar Jankova התגלו חמישה קברים מסוף המאה ה-1 וכך גם שלוש התעלות. ארכאולוגים ציפו למצוא תוואי דרום מזרחי של חומות הקסטרום, אך בשל הבליה באזור ויישור השטח, התוואי נהרס לאורך השנים.[7]

תקופת הכיבושים העות'מאניים והאוסטרו-הונגריים של בלגרד

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופת הכיבוש העות'מאני, במחצית הראשונה של המאה ה-16, תיקנו העות'מאנים את אמת המים הרומית הישנה ובנו אחת חדשה לאורך הרחוב עם מזרקות שתייה, שכן השכונות לא יכלו להתפתח ללא מי שתייה. הם גם בנו גנים וחמישה מסגדים עם מהאלות צמודות. כאשר האוסטרים כבשו את בלגרד ב-1717 הם הרסו את הבתים והמסגדים הישנים ובנו מבנים חדשים.[2]

המאה ה-19

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופה זו, נסיך סרביה אלכסנדר קאראג'ורג'ביץ', בנה סביל (česma), אשר נודע בשם מזרקת דליסקה, על שם הרחוב בו נבנתה. היא נהרסה ונבנתה שלוש פעמים בתקופת המאה ה-19. גלגולה הרביעי והנוכחי של המזרקה, נבנה בשנת 1987 במסגרת שחזור גדול של הרחוב, שהסב אותו למדרחוב. המזרקה הנוכחית אינה באותו מיקום כמו הישנה ואינה זהה מבחינת ארכיטקטורה, אך שמרה על אלמנטים רבים מהעיצובים הקודמים.[8] כיום היא ממוקמת מול ארמון "זורה" (המארח את מכון סרבנטס), היא פוסלה על ידי אלכסנדר דרוקו משיש ונצ'אק לבן, ומתוארת כ"אנדרטת המזרקה הישנה".[9]

בתקופה זו, הרחוב לא היה ציר רציף, אלא היה רצף של סמטאות קטנות יותר. מלבד רחוב Delijska, שקיבל את שמו בתקופה העות'מאנית, נקראו חלקים נוספים על ידי משרד הפנים ב-8 בפברואר 1848: Kalemegdanska (קטע שיוצא מרחוב Kralja Petra המודרני לפארק Kalemegdan) ו־Vojvodina (מKralja Petra ועד ה-Terazije). כיום נותר קטע קצר מרחוב דלייסקה והוא מקביל היום לרחוב קנז מיכאילובה המודרני. זהו הרחוב היחיד בבלגרד ששמו שרד מהתקופה העות'מאנית.[10]

באמצע המאה ה-19 גבל חלקו העליון של הרחוב בגנו של הנסיך אלכסנדר קאראג'ורג'ביץ'. לאחר יישום תוכנית ההסדרה של העיר בלגרד משנת 1867 על ידי אמיליאן ג'וסימוביץ', הרחוב קיבל במהרה את המראה והארכיטקטורה הנוכחיים שלו. תוכניתו של יוסימוביץ' סימנה את תחילתו של השינוי הרחב יותר של תכנון העיר לסגנון עירוניות מערבית.[2] לפני ג'וסימוביץ', רק חלק קצר ממה שהוא היום קנז מיכאילובה, הנקרא "Delijska street", התקיים בפועל כרחוב. העבודות לבניית הרחוב החדש החלו באביב 1869.[11] תוכניתו של יוסימוביץ' הפכה בהצלחה את הציר החלקי לרחוב שחיבר ישירות את מרכז העיר בלגרד עם מצודת בלגרד,[12] בכך הוקמה תקשורת ישירה בין השכונות הפנימיות והחיצוניות של העיר.[13] מועצת העיר ייסדה את הוועדה הראשונה שלה לשמות רחובות ב-1864. הוועדה עבדה 6 שנים, וקנז מיכאילובה היה הרחוב הראשון שנבחר לו שם מתוך עבודת הוועדה.[10]

בתים נבנו ברחוב על ידי המשפחות המשפיעות והעשירות ביותר בחברה הסרבית, רובם עסקו במסחר. בשנת 1870, שנתיים לאחר ההתנקשות בנסיך מיכאילו אוברנוביץ', רשויות העיר קראו לרחוב באופן רשמי – Ulica Kneza Mihaila (רחוב הנסיך מיכאל) במקום "Delijska".[2] הקפנה Hajduk Veljko הוקמה ברחוב, והייתה המקום הראשון בו יכלו בני בלגראד לשמוע את הפונוגרף מנגן, בשנת 1896, בעוד שב-1906 הוא הקפנה הוסבה לבית הקולנוע הראשון בעיר.[14]

המאה ה-20

[עריכת קוד מקור | עריכה]
רחוב הנסיך מיכאילוב הופך למדרחוב

בתחילת המאה ה-20, הסוחר העשיר ולאדה מיטיץ' פתח את חנות הכלבו הראשונה בבלגרד בקנז מיכאילובה 41. זה היה הבניין הראשון שתוכנן במיוחד להיות חנות גדולה ומודרנית. מיטיץ' יישם חידושים כמו תשלום באשראי ופרסום מודרני של הסחורה.[12]

שנים ספורות לאחר המלחמה, כחלק מתפיסה אנטי דתית, גופים קומוניסטיים אסרו על תהלוכות דתיות (litije (אנ')) בטענה שהן כוללות "גורמים ריאקציוניים". כאשר הארכיבישוף מקנטרברי ביקר בבלגרד במאי 1946, קהל עצום של אנשים התאסף באופן ספונטני בקנז מיכאילובה, ויצר למעשה תהלוכה. כיוון שהשלטון הקומוניסטי זיהה זאת כאירוע אנטי-משטרי, שלחו השלטונות את סוכני ה-OZNA מהמטה שלהם באוביליצ'ב ונאק הסמוך. בעקבות כך התרחשה אלימות משטרתית מאסיבית כלפי משתתפי התהלוכה, שהביאה לעשרות פצועים ועצורים.[15]

ב-1949, מתנדבים צעירים, חברי פעולות עבודת הנוער (ORA) (אנ'), השתתפו בשיקום הרחוב.[2] בשנת 1980 התקבלה תוכנית הרגולציה המפורטת לרחוב וסביבתו ההיסטורית, שתוקפה פג בשנת 2021.[16]

בסוף המאה ה-20, מאזור קניות ברובו, הוא התפתח למרכז התרבותי של העיר. בשנת 1987 בוצע שיקום גדול של קנז מיכאילובה והסבתו למדרחוב. לאחר שישה חודשים של עבודות בנייה, הרחוב נפתח ב-20 באוקטובר 1987. הוא היה מרוצף בלוחות הגרניט השחורים מיאבלניצה. ניטעה שדרת עצי אלון באמצע הרחוב, והוצבו גם מנורות במראה המשחזרות במראן את מנורות הגז ההיסטוריות. לוח הנצחה לאמיליאן ג'וסימוביץ' הוצב ליד מסעדת Ruski car במהלך השחזור, עם הסרת המדרכה הישנה, נמצא לוח ישן שהוקדש למתנדבים הצעירים ששיחזרו את הרחוב ב-1949 ושני השלטים מוצגים כעת זה ליד זה.[2]

כל הפרויקט של השחזור פותח על ידי האדריכל והאורבניסט ברניסלב ג'ובין.[2] העבודות החלו במאי 1987 והסתיימו תוך שישה חודשים, ב-20 באוקטובר. הם כללו גם הכנסת הסקה מרכזית לבנייני הרחוב במקום הסקות פרטיות. ועדת המומחים ניסתה לשנות את הפרויקט, במיוחד את סלילת ה 940 מטרים (3,080 רגל) קטע ארוך מממסעדת "Ruski car" לפארק קלמגדן. המקטע, שרוחבו 16 עד 28 מטרים (52 עד 92 רגל) וכיסה 13,500 מטרים רבועים (145,000 רגל רבוע), היה אמור להיות מרוצף בלוחות עבים של גרניט, אך הוועדה התנגדה לכך. המכון לשימור אנדרטאות עיר, לעומת זאת, התנגד לנטיעת שדרת עצי האלון, שבה 14 עצים, משום שלפני השיקום לא היו עצים ברחוב. ג'ובין הצליח לדחוף את שני הרעיונות שלו.[16] בשנת 1988 שוחזרו גם אזור מסביב לארמון אלבניה, מלון מג'סטיק וקולנוע "ג'דראן", ומזרקה חדשה ומיני אמפיתיאטרון הוצבו בקטע של הרחוב שבו הוא נכנס לכיכר הרפובליקה.[2]

המאה ה-21

[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי הדיווחים, נכון לאמצע העשור השני של המאה ה-21, חלק גדול מהנדל"ן ברחוב נמצא בבעלות אילי הון סרבים כמו דראגן ד'וריץ', מירוסלב מישקוביץ', מיודאג קוסטיץ', פיליפ זפטר, רדומיר ז'באניץ', ווג'ין לאזארביץ', טאהיר אנדוביץ' ורדיאבויה דראזביץ'.[17]

באוקטובר 2020 הוכרזה תוכנית רגולטורית חדשה ומפורטת המיועדת לאזור בעיר העתיקה של בלגרד התחום ברחובות Knez Mihailova, Kralja Petra, Uzun Mirkova, Studentski Trg, Vase Čarapića, כיכר הרפובליקה, Sremska, Maršala Birjuzova, Carice Milice, Cara Lazara, Gračanička ו-Pariska, ומשתרע על פני 18 הקטאר (44 acre). היסטוריונים ואנשי שימור אמנות הציעו להרחיב את היחידה המרחבית של קנז מיכאלובה (הוכרזה ב-1964) כך שתכלול את כיכר הרפובליקה, האזור הירוק לאורך רחוב פאריסקה ובלוקים המקיפים את ארמון אלבניה.[16]

מבנים בולטים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מטה האקדמיה הסרבית למדעים ולאמנויות ב"קנז מיכאילובה"
בניין בנק מסחרי
פינת כיכר הרפובליקה עם מסעדת "Ruski car".
  • מלון סרפסקה קרונה, הממוקם ברחוב קנז מיכאלובה 56, נבנה בשנת 1869 בסגנון הרומנטי. באותה תקופה הוא נחשב מלון מודרני ביותר בבלגרד. בין 1945 ל-1970 בניין זה אירח את הספרייה הלאומית של סרביה. כיום, הבניין מכיל את הספרייה העירונית של בלגרד.
  • הבית של מרקו סטואנוביץ', רחוב קנז מיכאלובה 53–55, נבנה בשנת 1889 כבית פרטי של עורך הדין מרקו סטואנוביץ, בסגנון הרנסאנס. בשנת 1937, האקדמיה לאמנות נוסדה ומוקמה בבניין, כעת נמצאת שם הגלריה של האקדמיה לאמנות.
  • שכונת בתים פרטיים, רחוב קנז מיכאלובה 46, 48 ו-50, שנבנה בשנות ה-1870, מייצג את תחילת הפסקת הקשר עם הארכיטקטורה הבלקנית המסורתית: כל אחד משלושת הבניינים נוצר באותה צורה, סגנון מעבר מרומנטיזם לרנסאנס. הבלוק מורכב משלושה מבנים:
    • הבית של כריסטינה קומנודי, הממוקם ברחוב קנז מיכאלובה 50, נבנה בשנת 1870 על ידי הסוחר והבנקאי הסרבי ממוצא היווני ג'ג'ואן קומנודי כבניין פינתי בצומת רחובות קנז מיכאלובה ודוברובאצ'קה (כיום רחוב קרל'יה פטרה). הבית נבנה בשטחו של הבית הפרטי של קומנודי. קומנודי כינה את הבניין החדש על שם אשתו, כריסנטה, הידועה גם כריסטינה. בשנות ה-1880, הבניין החדש אירח את הבנק הלאומי של ממלכת סרביה ואחר כך את הקונסוליות של בלגיה ובריטניה. הבניין נרכש מאוחר יותר על ידי ניקולא ד'קיקי (1841-1918), סוחר תושב בלגרד ממוצא ארומני. לאחר מותו, בצוואתו, הוא העביר את הבניין (כמו שני נכסים אחרים בעיר) לידי ארגון בשם Beogradska trgovačka omladina (סוחרים צעירים בבלגרד) בתנאים שהם משתמשים בכספים שנוצרו בשלושת הנכסים כדי להקים בית חולים בשם "Nikola ו-evgenija Kiki Endowment", אשר בעזרתם שאף ד'קיקי לספק עזרה רפואית ושירותים לסוחרים עניים. בין השנים 1937 ל-1940 נבנה בית חולים ברחוב זווצ'אנסקה 9.
    • קריסטינה מהנה, הממוקמת ברחוב קנז מיכאלובה 48, נבנתה בשנת 1869 כבניין מנהלי-מסחרי שבו האחים קרסטיץ פתחו מלון תחת אותו שם, ובו נערכו פגישות של אספת העירייה של בלגרד עד בניית בניין האספה עצמו. כיום הבניין מכיל את המשרדים של המפלגה הליברלית התנועה הסרבית להתחדשות (SPO), חנות הבגדים מונה, חנות הספרים של פלאטון, ומאז 2004 מסעדה Via del Gusto.
    • הבית של ויל'קו סאביץ, הממוקם ברחוב קנז מיכאלובה 46, נבנה בשנת 1869 כבית מגורים עם חנויות. הוא עבר הרבה שינויים במראהו המקורי. מאז 1950, הוא מארח את המסעדה "קולאראק".[18]
  • בניין האקדמיה הסרבית למדעים ואומנויות, הממוקם ברחוב קנז מיכאלובה 35, נבנה משנת 1923 עד 1924 על פי תוכניות משנת 1912 של דרגוטין ד'ורדביץ' ואנדרה סטואנוביץ', בסגנון אקדמי עם אלמנטים של היפרדות (זציון). הבניין מכיל את גלריית האקדמיה, ספרית האקדמיה, אחת העשירות ביותר בבלגרד, כמו גם את ארכיון האקדמיה המכיל חומרים רבים על ההיסטוריה הסרבית. לצד אלו אולם הרצאות, חנות ספרים וחנות מזכרות.
  • בניין קרן ניקולא ספסיץ', רחוב קנז מיכאלובה 33, שנבנה בשנת 1889, על ידי עיצוב של האדריכל קונסטנטין ג'ובנוביץ' בסגנון הרנסאנס, כבית מגורים של הסוחר המקומי ניקולא ספסיץ' (1840–1916).
  • מעבר ניקולא ספסיץ', רחוב קנז מיכאלובה 19, נבנה בשנת 1912 בסגנון ההיפרדות (זציון).
  • בית הקפה גרקה קרליקה (מילולית: המלכה היוונית), רחוב קנז מיכאלובה 51, נבנה בשנת 1835 בסגנון האקדמי. אחד הבניינים השמורים ביותר בלגרד, הוא היה פונדק מקומי בשם "דזפוטוב האן" עד שג'ואן קומנודי רכש אותו ושינה את שמו לקוד גרקה מלכייה (מלכת יוון).
  • Ruscki Car (הצאר הרוסי) קפה ומסעדה, בפינת הרחובות קנז מיכאלובה ואובילצ'ב ונאק שנבנה בשנת 1926 בסגנון האר נובו המאוחר והאר דקו המוקדם.
  • מלון רוסיה, רחוב קנז מיכאלובה 38, נבנה בשנת 1870, כיום הוא מכיל את משרדי העסקים של החברה "רודנפ".
  • ארמון פרוגרס, רחוב קנז מיכאלובה 27. במיקום לשעבר של גלריית האמנות המפורסמת "סבסטיאן". בשנת 1996 העיר הסכימה לחברה "Progres" להקים בניין במקום, אך החברה חויבה על ידי העיר כי החלק הפונה לרחוב חייב להישאר גלריה. עם הזמן, זה הפך להיות ידוע בשם "גלריית פרוגרס". ביוני 2019, החברה הרוסה החליטה למכור את הבניין בחלקים, ואחד החלקים המוצא למכירה הייתה הגלריה, כאשר החברה ביקשה 6 מיליון יורו עבורה. הממשל העירוני התערב, והצהיר כי הקונה יהיה מחויב להמשיך בשימוש המפורסם של החלל כגלריה, או שהעיר תשתלט על חלל הגלריה בתמורה לחובות שיש לחברת "פרוגרס" לעיר.[19] העיר דחפה גם על כך שהגלריה תוכרז כאנדרטה תרבותית, וכך הוכרזה על ידי הממשלה הסרבית באוגוסט 2019. פסל הברונזה של מרקורי על בסיס מסתובב, מדרגות מונומנטליות ומאפיינים אחרים יצטרכו להישמר. העיר טענה כי הכוונה של פרוגרס היא לפתוח בית הימורים או "קפנה" במקום ופנתה לממשלה להורות להפסיק את המכירה. "Progres" הפחיתה את המחיר ל-5.3 מיליון יורו, אך ויתרה על המכירה במאי 2020 (תקופת מחלת נגיף הקורונה.[20][21]

בהווה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
רחוב קנז מיכאלובה בלילה (ינואר 2012)

קנז מיכאלובה הוא נקודת מפגש נפוצה עבור בלגראדים. הרחוב זכה בתואר אחד מהמדרחובים היפים ביותר בדרום מזרח אירופה וניתן שמוע בו את המייתה הרחוב הסואן מאנשים ותיירים. אלפי אנשים מטיילים ברחוב מדי יום מכיוון שזהו השביל הקצר ביותר מ־Terazije לפארק ולמבצר קלמגדן.

הרחוב הוא ביתם של האקדמיה הסרבית למדעים ואמנויות (SANU), Instituto Cervantes, מכון גתה, Institut français de Serbie, כמו גם חנויות מובילות רבות אחרות וכמה בתי קפה.

בדצמבר 2006, מגזין BusinessWeek כלל את הרחוב כאחד מאתרי הקניות הבולטים של אירופה לחג המולד.[22] אפשר למצוא מותגי ביגוד בינלאומיים כמו מנגו, זארה, גאפ, נייקי גברים ונשים, ריפליי, דיזל, טרנובה, ספורה, ניו לוק, סברובסקי, צ'זארה פאצ'יוטי, טלי ווייג'ל, מיס סיקסטי, באטה, באלי, אלדו, Adidas, Vapiano, Monsoon Accessorize ועוד הרבה חנויות.

יתר על כן, הנציגויות של חברות תעופה שונות כגון Aeroflot, flydubai, Emirates, Qantas, Turkish Airlines, Qatar Airways, Ethiopian Airlines, Singapore Airlines ואייר פראנס ממוקמות בקנז מיכאילובה.

מבחינת שווי הנדל"ן, הנכסים ברחוב קנז מיכאילובה ובסביבתו הם מהיקרים ביותר בבלגרד. האישור האחרון לכך התרחש בסוף נובמבר 2007 כאשר מבנה בגודל 485 מ"ר השייך לחברה הממשלתית Jugoexport נמכר תמורת 15 מיליון אירו, אשר מסתכם בכ-32,000 אירו למ"ר (כ-35,741 דולר נכון לתעריפים באוגוסט 2016).[23]

קניון ראג'יצ'בה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

סמוך לקצה הרחוב, בין קנז מיכאלובה ל-Uzun Mirkova, נבנה מתחם גדול של קניון Rajićeva. זה היה המיקום של ביתו של הפוליטיקאי Toma Vučić Perišić.הוא נהרס ב-1950 ונבנתה במקומו כיכר הטרוליבוס, שנקראה ראג'יצ'בה, על שם הרחוב. בשנת 2000 הוכרזה תחרות עיצוב אדריכלי למיקום זה והפרויקט הזוכה היה זה של מילאנו ולדימיר לויאניקה. בשנת 2003 הוצאו הטרוליבוסים מהמקום ובשנת 2009 ניתן היתר הבנייה של הממשלה. הבנייה עצמה הייתה בעייתית וארוכה. אדריכלים עמיתים היו בעיקר נגד הפרויקט. זוראן מנביץ', נשיא מועדון האדריכלים לשעבר, כינה את הפרויקט "מפלצתי" בעוד שחבר האקדמיה לארכיטקטורה, ברנקו בוז'וביץ', אמר שיש הרבה סוגיות תרבותיות מדוע לא צריך לבנות את זה, וציין רק אחת מהן, העתיקות הרומאיות שנחפרו במקום ונשתמרו בעיר העתיקה של בלגרד מתחת לאדמה. בעיה נוספת הייתה ההשבה, שכן בתים רבים הוחרמו על ידי השלטונות הקומוניסטיים היוגוסלביים לאחר מלחמת העולם השנייה. הבנייה נמשכה שנים. המשקיע הישראלי, "ABD", חברת בת של אשטרום, ציינה את הסיבות לכך כתהליך ארוך ומסובך של קבלת היתרים, בעלות על נכסים בלתי מוסדרים, חיפושים ארכאולוגיים ובעיות פיננסיות עקב המשבר הכלכלי העולמי. המתחם מורכב מקניון, הראשון במרכז בלגרד, בשטח של 15,300 מטרים רבועים (165,000 רגל רבוע), שנפתח ב-14 בספטמבר 2017. בקניון יש חניון תת-קרקעי עם 450 מקומות חניה. חלק גדול בהרבה, מלון מאמא מקלט מפואר בשטח 60,000 מטרים רבועים (650,000 רגל רבוע) נפתח במרץ 2018.[24][25][26]

הביקורת על הקמת הקניון נמשכה, הן על מיקומו בחלק הישן של מרכז העיר בלגרד והן על מראה הבניין עצמו, שמתואר כאדריכלות שאינה מתאימה למיקום או כ"גוף זר בקנז מיכאילובה".[27][28] האדריכל בויאן קובצ'ביץ' אמר כי המבנה גדול פי שניים ממה שהיה מותר בהתחלה וכי, ביכולתו ובמראהו, הוא שם נרדף לאלימות נגד העיר. הוא שאל: "האם ראג'יצ'בה מביא מזל לבלגרד? בקושי".[29] הסופר והשגריר לשעבר דראגן וליקיץ' כינה אותו "תועבה אדריכלית בלב בלגרד – מלתעות פלדה של הקניון שבלע את בניין הספרייה העירונית", בהתייחסו למבנה כמערת ראג'יצ'בה.[30] האדריכל סלובוגן מלדיני אמר כי הפרויקט הרס הן את הארכאולוגיה המקומית והן את הגרעין האדריכלי של העיר,[31] וכי האזור המוגן של קנז מיכאלובה הושפל על ידו.[32]

האדריכל הסרבי המפורסם Mihajlo Mitrović, לעומת זאת, שיבח את הפרויקט ואמר כי מדובר בגאווה של האדריכלות העכשווית בעולם.[33] הפרויקט זכה בפרס לארכיטקטורה בסלון האדריכלים של בלגרד והאדריכלית סניזנה ריסטיץ' כתבה: "יש הרבה ויכוחים על האובייקט הזה. אלה מתנגדים לאובייקט המודרני בליבת העיר העתיקה ומבקשים לראות בית מלוטש ואקלקטי כמו המבנים הללו עם חזיתות מהמאה ה-19, אחרים מוצאים הרבה איכות בבניין המודרני הזה של שטח פתוח וכיכר טרוליבוסים".[34] גם האדריכל ברניסלב סטויקוב שיבח את הבניין ואת הכיכר הקטנה בצד קנז מיכאילובה, וציין כי האדריכל ניצח את המשקיע, שכן הבניין מלא באור ואוויר.[35]

פרויקטים עתידיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

במשך עשרות שנים, מנהרה ארוכה בת 200 מטרים (660 רגל) הוצעה בקטע הסיום של הרחוב. היא תלווה את התוואי של רחוב פאריסקה, בין הרחובות גרצ'אניצ'קה ואוזון מירקובה, ותאפשר להפוך את מפלס הקרקע לרמה עם מזרקה. הרחבה זו של רחוב קנז מיכאלובה תיצור אזור הולכי רגל רציף מהטרזייה, כיכר הרפובליקה וארמון אלבניה ועד לפארק קלמגדן, מבצר בלגרד והנהרות סאווה והדנובה. התכנון עלה כחלק משלב הראשון של המטרו של בלגרד, בין השנים 1973-1982.[36]

גרסה קצת יותר ארוכה של מנהרה, שתעבור מרחוב Gračanička לאנדרטה של Rigas Feraios ברחוב Tadeuša Košćuškog, עלתה מחדש בשנת 2012, בשילוב עם פרויקט חיבור נמל סאוומלה והמבצר. במרץ 2012 פורסם כי הבנייה תחל עד סוף השנה. עם זאת, המתכננים של גרסת שנות ה-70 היו נגד הביצוע, משום שסברו שהמתחם כולו יכול להתקיים רק אם כבר יהיו קווי רכבת תחתית מתפקדים, שנכון ל-2018, עדיין לא בנויים. בשל המחיר, הפסקה כללית של בניית הרכבת התחתית ושינויים מתמשכים במסלוליה, הפרויקט טרם יצא לפועל.[36][37]

ראו גם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא רחוב קנז מיכאילובה בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ Daliborka Mučibabić (22 במאי 2021). Крунски венац и Светосавски плато - културна добра [Krunski Venac and Saint Sava Plateau – cultural monuments]. Politika (בסרבית). p. 14. {{cite news}}: (עזרה)
  2. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 "Pešačko carstvo od trideset leta".
  3. ^ 1 2 Српска енциклопедија, том 1, књига 2, Београд-Буштрање. Novi Sad, Belgrade: Matica Srpska, Serbian Academy of Sciences and Arts, Zavod za udžbenike. 2011. p. 37. ISBN 978-86-7946-097-4. {{cite encyclopedia}}: פרמטר לא ידוע |trans_title= (הצעה: |trans-title=) (עזרה)
  4. ^ Енциклопедија српског народа. Zavod za udžbenike, Belgrade. 2008. p. 1006. ISBN 978-86-17-15732-4. {{cite encyclopedia}}: פרמטר לא ידוע |trans_title= (הצעה: |trans-title=) (עזרה)
  5. ^ Branka Jakšić (24 בספטמבר 2017). "Pogled s neba i podzemne avanture" [View from the sky and underground adventures]. Politika (בסרבית). {{cite news}}: (עזרה)
  6. ^ Daliborka Mučibabić (4 בינואר 2017). "Pešačko carstvo od trideset leta" [Pedestrian empire of 30 years]. Politika (בסרבית). {{cite news}}: (עזרה)
  7. ^ Marija Brakočević (16 ביוני 2009), "Beograd na ostacima Rimskog carstva", Politika (בסרבית): 1 & 9 {{citation}}: (עזרה); פרמטר לא ידוע |trans_title= (הצעה: |trans-title=) (עזרה)
  8. ^ Dejan Aleksić (30 באפריל 2018). "Svaka nova fontana malo umetničko delo" [Every new fountain (will be) a small work of art]. Politika (בסרבית). p. 19. {{cite news}}: (עזרה)
  9. ^ Miloš Lazić (30 באוקטובר 2023). "Kad pločnici zamene oblutke" [When sidewalks replace cobblestone]. Politika (בסרבית). {{cite news}}: (עזרה)
  10. ^ 1 2 Goran Vesić (31 בינואר 2019). Како су улице добијале имена [How the streets were named]. Politika (בסרבית). p. 18. {{cite news}}: (עזרה)
  11. ^ "Iz Starog Beograda – Knez Mihailova ulica (reprint from 11 December 1966)", Politika (בסרבית), 11 בדצמבר 2016 {{citation}}: (עזרה)
  12. ^ 1 2 Daliborka Mučibabić (31 בדצמבר 2017), "Beograd vodila od čaršije do metropole", Politika (בסרבית): 31 {{citation}}: (עזרה); פרמטר לא ידוע |trans_title= (הצעה: |trans-title=) (עזרה)
  13. ^ Svetlana Brnović Mitić (26 באוגוסט 2019). "Ličnosti koje su ozelenile Beograd" [People who made Belgrade greener]. Politika (בסרבית). p. 13. {{cite news}}: (עזרה)
  14. ^ Goran Vesić (14 בספטמבר 2018). "Прва европска кафана - у Београду" [First European kafana - in Belgrade]. Politika (בסרבית). p. 12. {{cite news}}: (עזרה)
  15. ^ Srđan Cvetković (2021). Отпор комунистичком режиму у Србији 1945-1991 [Resistance to Communist regime 1945-1991]. Politika (as a feuilleton: Chapter 2 - Кафане и славе као уточишта/Kafanas and slavas and sanctuaries, 15 March 2022, page 21). Catena Mundi. ISBN 9788663431645.
  16. ^ 1 2 3 Daliborka Mučibabić (3 בדצמבר 2020). "Novi kroj za očuvanje Knez Mihailove" [New tailoring for the preservation of Knez Mihailova]. Politika (בסרבית). p. 16. {{cite news}}: (עזרה)
  17. ^ Oni su vlasnici Knez Mihailove;Blic, 29 June 2014
  18. ^ Mirjana Nikić (19 במרץ 2021). Дом студентских боема [Home of bohemian students]. Politika-Moja kuća (בסרבית). p. 1. {{cite news}}: (עזרה)
  19. ^ Milan Janković (24 ביוני 2019). "Vesić zapanjen: "Progres" prodaje galeriju" [Vesić flabbergasted: Progres is selling the gallery]. Politika (בסרבית). p. 15. {{cite news}}: (עזרה)
  20. ^ Daliborka Mučibabić (31 בינואר 2020). "Vesić: Prodaja galerije "Progres" – prljav posao" [Vesić: Selling of the gallery "Progres" - dirty job]. Politika (בסרבית). p. 19. {{cite news}}: (עזרה)
  21. ^ Daliborka Mučibabić (30 במאי 2020). "Galerija "Progres" nije na prodaju" ["Progres" gallery is not for sale]. Politika (בסרבית). p. 12. {{cite news}}: (עזרה)
  22. ^ Dan Carlin. "Christmas Lights Up European Shopping". אורכב מ-המקור ב-28 בינואר 2008. {{cite web}}: (עזרה)
  23. ^ Kvadrat lokala "Jugoeksporta" prodat za 32.000 evra, November 29, 2007 (אורכב 17.01.2008 בארכיון Wayback Machine)
  24. ^ J.V. (13 במאי 2004). ""Slučaj Rajićeva", srećom bez žrtava" (בסרבית). Glas Javnosti. {{cite web}}: (עזרה)
  25. ^ Daliborka Mučibabić (29 ביולי 2017), "Prvi šoping mol na kraju Knez Mihailove - 14. septembra", Politika (בסרבית): 15 {{citation}}: (עזרה)
  26. ^ Tanjug (26 בפברואר 2019). "Hotel u TC Rajićeva" [Hotel in SM Rajićeva] (בסרבית). B92. {{cite web}}: (עזרה)
  27. ^ Daliborka Mučibabić (14 בספטמבר 2017), "Prestižna lokacija adut "Rajićeve"", Politika (בסרבית): 16 {{citation}}: (עזרה)
  28. ^ Zvonko Štern (29 בינואר 2018). "Nepodnošljiva lakoća naruživanja Beograda" [Unbearable lightness of spoiling Belgrade]. Politika (בסרבית). {{cite news}}: (עזרה)
  29. ^ Bojan Kovačević (23 ביוני 2018). "Чланак ка чланству" [One article closer to the membership]. Politika-Kulturni dodatak, Year LXII, No. 11 (בסרבית). p. 06. {{cite news}}: (עזרה)
  30. ^ Dragan Velikić (5 ביולי 2018). "Ožiljci koje vlast ostavlja na licu Beograda nikada neće izbledeti" [scars which government makes on the face of Belgrade will never fade away] (בסרבית). NIN. {{cite web}}: (עזרה)
  31. ^ Minja Miletić (interview with Slobodan Maldini) (5 ביולי 2018). "Zgrada "Ikarusa" bila jedinstvena u Beogradu" [The "Ikarus" building was unique in Belgrade] (בסרבית). N1. אורכב מ-המקור ב-7 ביולי 2018. נבדק ב-27 ביולי 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  32. ^ Slobodan Maldini (3 באוגוסט 2018). "Dnevnik zabluda: betoniranje Gardoša" [Fallacy diary: concreting of Gardoš] (בסרבית). Večernje Novosti. {{cite web}}: (עזרה)
  33. ^ Mihajlo Mitrović (14 באוקטובר 2017), "Novi beogradski likovni gen", Politika-Kulturni dodatak (בסרבית): 09 {{citation}}: (עזרה); פרמטר לא ידוע |trans_title= (הצעה: |trans-title=) (עזרה)
  34. ^ Snežana Ristić (14 באפריל 2018). "О крхкости и чврстини" [Of fragility and strength]. Politika-Kulturni dodatak (בסרבית). p. 10. {{cite news}}: (עזרה)
  35. ^ Branislav Stojkov (9 ביוני 2018). "Културна моћ архитекте" [Cultural power of an architect]. Politika-Kulturni dodatak, Year LXII, No. 9 (בסרבית). p. 07. {{cite news}}: (עזרה)
  36. ^ 1 2 Daliborka Mučibabić, Dejan Aleksić (30 בספטמבר 2018). "Нови саобраћајни тунели под водом, кроз брдо и центар града" [New traffic tunnels under water, through the hill and downtown]. Politika (בסרבית). {{cite news}}: (עזרה)
  37. ^ Daliborka Mučibabić (4 במרץ 2012). "Ulice pešacima – tuneli saobraćaju" [Streets to pedestrians - tunnels for traffic]. Politika (בסרבית). {{cite news}}: (עזרה)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=רחוב_קנז_מיכאילובה&oldid=39758738"