רחוב ליליינבלום
 | |
| קולנוע עדן | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| על שם | משה לייב ליליינבלום, מראשי תנועת חובבי ציון ברוסיה |
| מיקום | |
| מדינה | ישראל |
| עיר | תל אביב |
| רובע | 5 |
| שכונה | תל אביב הקטנה |
| אתרים | ראינוע עדן, בית הספר תחכמוני, בניין מלון אלקונין-צנטרל |
| קואורדינטות | 32°03′44″N 34°46′12″E / 32.062201°N 34.769958°E |
|
(למפת תל אביב רגילה)   רחוב ליליינבלום   | |
  | |
רחוב ליליינבלום בתל אביב הוא מראשוני הרחובות בעיר זו, והוא קרוי על שמו של משה לייב ליליינבלום.
מבנה
[עריכת קוד מקור | עריכה]תחילתו ברחוב פינס בשכונת נווה צדק, והוא נמשך מזרחה עד רחוב אלנבי. בקצהו, שבשכונת נווה צדק, הוקם בשנת 1913 "ראינוע עדן", בית הראינוע הראשון של תל אביב, שהפך לימים לבית קולנוע ופעל עד שנת 1974. מול הראינוע הוקם קיוסק לשירותם של באי הראינוע. בחלקו המערבי של הרחוב נמצא גם בית הספר "תחכמוני", שהוחלף לאחר-מכן לבית ספר "אולפנית בני עקיבא תל אביב".
בהמשכו של הרחוב נמצאים משרדי הנהלות של בנקים, כחלק ממתחם הבנקאות שכולל גם את רחוב יהודה הלוי ורחוב הרצל הסמוכים. ברחוב נמצאים משרדי הנהלה של בנק לאומי ובנק דיסקונט, ובעבר נמצאו בו ההנהלות של בנק המזרחי והבנק למסחר. בפינת הרחובות ליליינבלום והרצל ניצב אחד מחמשת הבתים הראשונים שנבנו בתל אביב, ביתו של יחזקאל דנין (סוכובולסקי).
בפינת הרחובות ליליינבלום ונחלת בנימין נמצא סניפו הראשי של בנק ישראל בתל אביב, שנבנה בשנת 1937 (שימש בשנים 1937-1944 את בנק אשראי). במקום בו נמצא בניין זה שכנו בעבר שני בניינים שנבנו לאחר מלחמת העולם הראשונה על ידי שלמה פיינגולד: בית הדואר והטלגרף וביתו הפרטי של פיינגולד.
בפינת הרחובות לילינבלום והרצל נמצא "בית שיף" שבו שכן מוזיאון הרצלילינבלום להיסטוריה של הבנקאות בתל אביב עד סגירתו ב-2019.
בתקופה שבה נאסרה על תושבי ישראל החזקה של מטבע זר היה רחוב ליליינבלום, בחלקו שבין רחוב הרצל לרחוב אלנבי, מרכז פעילותם של חלפני כספים, שהחליפו באופן בלתי חוקי, אך גלוי למדי, מטבע ישראלי בדולרים, ולהפך. באותה תקופה צמד המילים רחוב ליליינבלום הפך לכינוי נפוץ לשוק השחור במטבע זר. שערו של "הדולר השחור", שנקבע על ידי חלפנים אלה, ובפרט הפער בינו ובין השער הרשמי של הדולר, היווה מדד למצב המשק. כאשר הפער היה גדול מדי, היה נציג של בנק ישראל מגדיל בסתר את ההיצע של הדולר השחור[1].
בליליינבלום 9 שוכן בניין שהיה פעם מלון אלקונין-צנטרל, בית המלון הראשון בעיר שהוקם ב-1913 ואירח מנהיגים ואישים חשובים רבים. המקום פעל כמלון עד שנות ה-40 והוסב לאחר מכן לבית דירות. בשנות ה-70 ננטש המבנה ומאז הוא סובל מהזנחה רבה על אף שהוגדר כמבנה לשימור.
במספר 27 שכן ביתו הדו-קומתי של ד"ר יהודה לייב פוחובסקי בו שכן בית היולדות הראשון בתל אביב, בית חולים גלעד.
בשנות העשרים של המאה העשרים הקים ד"ר יוסף צבי שטיין מרפאה שהייתה מיועדת לחולים מעוטי יכולת. את המרפאה השנייה הקים ברחוב שבזי[2][3].
עיריית תל אביב הציבה שלוש לוחיות זיכרון ברחוב:
- ליליינבלום 41 - הפיקוד העליון של ההגנה.
- ליליינבום 11 - לוחית זיכרון ללוחם האצ"ל אריה יצחקי שנהרג בפיצוץ במפעל תחמושת של האצ"ל שהיה בבניין ב-6 באוגוסט 1939.
- ליליינבלום 7 - בית הספר תחכמוני שהיה מקום לאימוני ההגנה.
גלריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]-
בית הכנסת "קול יהודה" בתכנון האדריכל יהודה מגידוביץ -
הקיוסק השני שנבנה בתל אביב -
הקיוסק המחודש ברחוב לילינבלום בתל אביב -
ליליינבלום 41 -
ליליינבלום 11 -
ליליינבלום 7
_memorial_plaque_in_Lilienblum_st.,_Tel_Aviv.JPG)
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- דוד הכהן, לילינבלום 9: המלון הראשון בתל אביב, באתר ynet, 13 בספטמבר 2005
- מיכאל יעקובסון: סיבוב בבית הכנסת קול יהודה ברחוב לילינבלום, באתר 'חלון אחורי', 12 באוקטובר 2019
 |
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ צבי לביא, השוק השחור: המרד העממי הראשון, באתר ynet, 5 במאי 2008
- ^ ד"ר אפרים סיני, "במלוא העין - מעולמו של רופא", צ'ריקובר מוציאים לאור בע"מ, 1994, עמוד 137
- ^ ניסים לוי, יעל לוי, "רופאיה של ארץ-ישראל 1799-1948", הוצאת איתי בחור, מרץ 2012, מהדורה שנייה, עמודים 405-406