רות שפירא (מתרגמת)

רות שפירא

לידה	1 ביולי 1949 (בת 75) הלסינקי, פינלנד
שם לידה	Ruth Geronik = רות גרוניק
מדינה	ישראל
לאום	ישראלית, פינית
מקום לימודים	אוניברסיטת תל אביב
שפות היצירה	עברית
סוגה	פרוזה, עיון
תקופת הפעילות	מ-1981
פרסים והוקרה	אות מסדר כוכב הקוטב (2016) פרס היצירה למתרגם משפה מיוחדת (2004) פרס יצחק שדה (2019)

רות שפירא (נולדה ב-1 ביולי 1949, בהלסינקי, פינלנד) היא מתרגמת, סופרת ועיתונאית ישראלית ובעלת עיטור מסדר כוכב הצפון המלכותי השוודי .

ביוגרפיה

שפירא נולדה בהלסינקי לאיווט (לבית סוֹבָּק) וג'ורג' גֶרוֹנִיק. אביה, שמוצא משפחתו ברוסיה הלבנה, היה מהנדס. אמה, שנולדה בעיר מֶמֶל (בליטא) והיגרה עם משפחתה לפינלנד ב־1934 עם ראשית גילויי האנטישמיות, הייתה מורה וסגנית מנהל בית הספר היהודי בהלסינקי.

בצעירותה למדה שפירא בבית הספר היהודי בהלסינקי, ששפת ההוראה בו הייתה פינית. בביתה, כמו בבתי יהודים רבים בפינלנד של אותם ימים, דיברו שוודית, שבגלל קרבתה ליידיש היה ליהודים קל יותר ללמוד (שוודית הייתה ועודנה שפה רשמית בפינלנד).

בשנת 1962, כשהייתה בת שלוש־עשרה, עלתה משפחתה לישראל והתיישבה ברמת השרון, שם למדה שפירא בבית הספר התיכון "השרון" (לימים תיכון "רוטברג"). אותו סיימה בשנת 1968. בשירותה בצה"ל שירתה בממר"ם.

לאחר שחרורה מצה"ל החלה ללמוד ספרות אנגלית באוניברסיטה העברית בירושלים. את לימודי התואר הראשון סיימה בסופו של דבר באוניברסיטת תל אביב, שם למדה גם לתואר שני בספרות אנגלית.

בשנת 1972 נישאה ליגאל שפירא, אך כשנה לאחר חתונתם נהרג בעלה ליד העיר סואץ, שעות ספורות לאחר שנכנסה לתוקפה הפסקת האש בסוף מלחמת יום הכיפורים.

שפירא לא נישאה בשנית. היא מתגוררת בתל אביב עם בתה, נעם לין, שאותה אימצה בשנת 1997 בווייטנאם (סיפור האימוץ מתואר בספרה של שפירא הירח אותו ירח: אודיסיאה לווייטנאם).

קריירה מקצועית

עבודה כעיתונאית

בשנת 1981 החלה שפירא לעבוד בעיתון מעריב, ובתפקידה האחרון שימשה ככתבת העיתון לענייני תרבות (1997-1992).

שפירא כתבה גם כעיתונאית עצמאית (פרילנסרית) ופרסמה כתבות וראיונות בתחומי תרבות שונים, תחקירים ורשימות ביקורת בעיתונים יומיים (ידיעות אחרונות, הארץ וג'רוזלם פוסט) ובכתבי עת (עיתון 77, סטודיו, הורים וילדים ואחרים).

עבודה כמתרגמת

בראשית שנות השמונים החלה שפירא לעסוק בתרגום, בזכות שליטתה בשפות הסקנדינביות (שוודית, נורווגית, דנית) ובאנגלית. היא תרגמה עשרות ספרים שפורסמו במיטב הוצאות הספרים בארץ ובהן: עם עובד, הקיבוץ המאוחד, ידיעות ספרים, כתר, כנרת זמורה ביתן, מודן, מטר, אריה ניר, פן, בבל, אחוזת בית והוצאת יד ושם.

שפירא נחשבת למי שהביאה לארץ את מיטב רבי המכר מארצות הצפון. בין הסופרים הרבים שאת יצירותיהם תרגמה אפשר למצוא את לארס גוסטפסון, אינגמר ברגמן, סטיג לרסון, יורן רוזנברג, אסטריד לינדגרן, הנינג מנקל, קמילה לקברג ואליזבת אוֹסבּרינק (שתורגמו כולם משוודית) ואת יו נסבו (שתורגם מנורווגית). רשימה חלקית של ספרים שתרגמה שפירא מובאת בהמשך.

בנוסף תרגמה שפירא טקסטים אקדמיים, מאמרים בקטלוגים של תערוכות, מאמרים וכתבות בעיתונות.

פעילות בתחום התרבות

מאז סוף שנות השבעים עסקה שפירא בתפקידים שונים בתחום התרבות:

• ניהלה את פעולות התרבות בבית ציוני אמריקה (1981-1979).
• הייתה חברה בוועדת רפרטואר בתחום התיאטרון של "אמנות לעם" (1997-1993).
• הייתה חברה במערכת תוכניות התרבות בטלוויזיה הישראלית (1992).
• עסקה בהוראת כתיבה יוצרת במכון לקידום נוער שוחר אמנות ומדע בניהולה של ד"ר אריקה לנדאו (1985-6).

בין השנים 2004 ו־2006 כיהנה שפירא כנספחת התרבות בשגרירות ישראל בסטוקהולם.

השכלה

• תואר ראשון בספרות אנגלית ואמריקאית (אוניברסיטת תל אביב)
• לימודים לקראת תואר שני בספרות אנגלית (אוניברסיטת תל אביב)

ספרים שכתבה

• הירח אותו ירח: אודיסיאה לווייטנאם, הוצאת פרדס, 2015
• בקולן: נשים בישראל בצל אובדן ומלחמות, ידיעות ספרים, 2019

ספרים שתרגמה (רשימה חלקית)

משוודית

• לארס גוסטפסון, ההצרחה השלישית של ברנארד פוי (עם עובד)
• אינגמר ברגמן, לטרנה מגיקה (עם עובד)
• הנינג מנקל, רוצחים ללא פנים (כנרת-זב"ם)
• הנינג מנקל, הסחת דעת (כנרת-זב"ם)
• הנינג מנקל, הכלבים בריגה (כנרת-זב"ם)
• הנינג מנקל, הפירמידה (כתר)
• הנינג מנקל, האיש מסין (כתר)
• סטיג לרסון, נערה עם קעקוע דרקון (מודן)
• סטיג לרסון, הנערה ששיחקה באש (מודן)
• סטיג לרסון, הנערה שבעטה בקן הצרעות (מודן)
• יונס יונסון, הזקן בן המאה שיצא מהחלון ונעלם (כתר)
• יונס יונסון, האנאלפביתית שידעה לספור (כתר)
• יונס יונסון, הרוצח שחלם על מקום בגן עדן (כתר)
• יורן רוזנברג, עצירה קצרה בדרך מאושוויץ (ידיעות ספרים)
• אסטריד לינדגרן, ילד ושמו אמיל (ידיעות ספרים)
• אסטריד לינדגרן, התעלולים של אמיל (ידיעות ספרים)
• אסטריד לינדגרן, אמיל שוב איתנו (ידיעות ספרים)
• הוקן נסר, דג חמקמק (הכורסא)

מנורווגית

• הרמן סכנוביץ, חצוצרן באושוויץ (הוצאת יד ושם)
• יו נסבו, כוכב השטן (בבל)
• יו נסבו, איש השלג (בבל)
• יו נסבו, העטלף (בבל)
• יו נסבו, התיקנים (בבל)
• יו נסבו, רוח רפאים (בבל)

מדנית

• דורתה נורס, מראה, כתף, איתות (אחוזת בית, בדפוס)

מאנגלית

• שלמה גיורא שוהם, "אנטישמיות", (צ'ריקובר)

עיטורים ופרסים

• בשנת 2019 זכתה בפרס יצחק שדה לספרות צבאית על ספרה בקולן: נשים בישראל בצל אובדן ומלחמות.
• בשנת 2016 זכתה שפירא בעיטור מסדר כוכב הצפון המלכותי השוודי. מעמד אביר במסדר כוכב הצפון ניתן על ידי ממשלת שוודיה, ומטעם מלך שוודיה, מאז אמצע המאה ה־18. מאז 1975 מקבלים אותו אזרחים זרים שתרמו לקידום האינטרסים של שוודיה בתחומים שונים בטריטוריות זרות. שפירא היא הישראלית השלישית שזכתה בתואר (אחרי העיתונאי טדי פרויס ויבואן "וולוו" בישראל, ישראל קז).
• בשנת 2004 זכתה שפירא בפרס שרת החינוך והתרבות למתרגם משפה ייחודית.

לקריאה נוספת

• דפנה לוי מראיינת את רות שפירא עם צאת ספרה הראשון, שבועון לאישה, 23 במרס 2015

קישורים חיצוניים

• רות שפירא, ברשת החברתית פייסבוק
• סיפור חייו של בעלה, יגאל שפירא, באתר יזכור
• גילי איזיקוביץ, המתרגמת רות שפירא תקבל אות כבוד על תרומתה להפצת התרבות השוודית בישראל, באתר הארץ, 9 ביולי 2016
• ציפי ארצי כותבת על הספר "הירח אותו ירח: אודיסיאה לווייטנאם" בקפה דה-מרקר (17 בפברואר 2015)
• "שאיש לא ייקח אותה ממני", דפנה לוי מראיינת את רות שפירא, בבלוג "המדור לחיפוש קרובים", 23 במרס 2015
• אילת נגב, רות שפירא מגוללת את סיפור המסע שערכה לווייטנאם כדי לאמץ את בתה ומספרת על אושר שנמהל בכאב של אשה אחרת, באתר הארץ, 29 במרסי 2015
• עופרה עופר אורן, "הירח אותו ירח": מסע של אהבה, בבלוג "סופרת ספרים", 7 באפריל 2015
• סמדר שיר, מביטה לשכול בעיניים, באתר "ידיעות אחרונות", 23 בפברואר 2019
• עופרה עופר אורן, "בקולן – נשים בישראל בצל אובדן ומלחמות": מאחורי כל חלל יש עולם ומלואו, בבלוג "סופרת ספרים", 18 במרץ 2019