לדלג לתוכן

רות פייג'

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
רות פייג'
Ruth Page
לידה 22 במרץ 1899
אינדיאנפוליס, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 7 באפריל 1991 (בגיל 92)
שיקגו, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות גרייסלנד עריכת הנתון בוויקינתונים
מעסיק Federal Theatre Project עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

רות פייגאנגלית: Ruth Page;‏ 22 במרץ 189917 באפריל 1991) הייתה בלרינה וכוריאוגרפית אמריקאית, שיצרה בלטים חדשניים על נושאים אמריקאיים.

פייג' הייתה נשואה לעורך הדין תומאס הארט פישר משנת 1925 עד 1969, ולצייר אנדרה דלפו מ-1993 עד מותה ב-1991. היא קבורה בבית הקברות גרייסלנד בשיקגו. אחיה של פייג', אירווין פייג', היה רופא ומדען בעל שם.

מחול המוות: "סימפוניה ויזואלית" לפי יצירתו של סן-סאנס, בביצוע אדולף בולם (נעורים), רות פייג' (אהבה) ואולין האולנד (מוות)

רות פייג' נולדה באינדיאנפוליס בשנת 1899 ולמדה מחול באופן מקצועי אצל יאן זלווסקי, אדולף בולם, אנריקו צ'קטי, האראלד קרויצברג ומרי ויגמן. היא הופיעה לראשונה בברודוויי ב-1917, ואחר עם להקתה של אנה פבלובה במסע הופעותיה בדרום אמריקה בשנת 1918, ובתיאטרון אודיטוריום בשיקגו ב"יום הולדת האינפנטה" של ג'ון אולדן קרפנטר ב-1919. היא רקדה ללא הפסקה במשך ארבעים השנים הבאות, עם בלט אינטיים של אדולף בולם, בברודוויי ב"מיוזיק בוקס רוויו" של אירווינג ברלין, עם איחוד האמנויות של שיקגו, בלט רוס של דיאגילב, מטרופוליטן אופרה, פסטיבל רוויניה ולהקות האופרה של שיקגו, בלט רוס דה מונטה קרלו, להקת לה בלט אמריקן, יצרה כוריאוגרפיות לכל הלהקות האלה פרט לאחת, כתבה את הכוריאוגרפיה להצגת ברודוויי "מוזיקה בלבי" ב-1947, וכיהנה כמנהלת/כוריאוגרפית לכל אחת מן מן הלהקות השונות שלה עצמה בשיקגו עד לאמצע שנות ה-70'. ב-1937 יצרה את "מתכונת אמריקאית" (שכונה במקור "אישה אמריקאית"), שמקובל לראות בו את הבלט הפמיניסטי הראשון שנוצר בארצות הברית. בתקופה שבין 1943 ל-1946 ערכה ניסויים ב"פואמות ריקוד", ששילבו את עניינה בשירה ובתנועה; התוצאה הייתה "מחולות עם מילים ומוזיקה"

המופעים החדשניים האלה אפשרו לה לתת קול לסובייקטיביות שלה כאישה ולחתור תחת הסטריאוטיפים שרווחו בעולם הבלט שבשליטת גברים.[1]בין מאות יצירות מחול שיצרה יש ציוני דרך בבלט האמריקאי, מחולות עם מילים ומוזיקה, וה"אופרה-אל תוך-בלטים" החדשני שלה.[2][3]

הבלטים של פייג' הושבו לבמה ובוצעו בלהקות בלט ברחבי ארצות הברית, בהן שיקגו, מילווקי, סינסינטי, פיטסברג, ניו יורק ותיאטרון המחול של הרלם, כמו גם באירופה.

רות הסריטה את הבלטים שלה לכל אורך הקריירה שלה וכמה מהם, בהם "פרנקי וג'וני", "האלמנה העליזה" ו"בילי סנדיי" היו לסרטי טלוויזיה זוכי-פרסים. כבר ב-1958, הופיעו חברים בלהקתה, בלט האופרה של שיקגו, בתוכנית של אד סאליבן.

כשרונותיה ככוריאוגרפית יצרו מספר רב של בלטים למוזיקה של מלחינים קלאסיים רבים, בהם מלחיני אופרה. בין היצירות שלהן כתבה כוריאוגרפיה: הסונאטה הפאתטית של בטהובן, "קללת פאוסט" של ברליוז, כרמן של ביזה, הנסיך איגור של בורודין, "אדריאנה לקוברר" של פרנצ'סקו צ'יליאה, "לה פאבוריטה" של דוניצטי, "האהבה המכשפת" של דה פאיה, אמריקאי בפריז של גרשווין, האלמנה העליזה של להאר, "תאיס" של מאסנה, כרמינה בוראנה של אורף, "לה ג'וקונדה" של פונקיילי, בולרו של ראוול, העטלף של יוהאן שטראוס הבן, שלומית של ריכרד שטראוס, "גלתיאה היפה" של סופה, רומיאו ויוליה ומפצח האגוזים של צ'ייקובסקי, "מיניון" של תומא, ואאידה, כוחו של גורל, איל טרובטורה ולה טרוויאטה של ורדי.[4]

רות פייג' היא נושא שני סרטי תעודה זוכי פרסים: "אוריגינל אמריקאי" (הפקות אוטר) ו"רות פייג': רקדנית חד-פעמית" (הפקות תיאה פלום). מורשת רות פייג' שמורה בכמה ארכיבים גדולים, בהם מחלקת המחול במרכז לינקולן, אוסף המחול של אן ברצל בספריית ניוברי ואריבי הסרטים של שיקגו.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא רות פייג' בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]