לדלג לתוכן

רומנוס הראשון, קיסר האימפריה הביזנטית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף רומנוס הראשון)
רומנוס הראשון, קיסר האימפריה הביזנטית
Ρωμανός ο Πρώτος o Λακαπηνός
לידה 870 עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 15 ביוני 948 (בגיל 78 בערך)
קונסטנטינופול, האימפריה הביזנטית עריכת הנתון בוויקינתונים
שם מלא רוֹמָנוּס הָרִאשׁוֹן לָקַפֶּנּוֹס
מדינה האימפריה הביזנטיתהאימפריה הביזנטית האימפריה הביזנטית
מקום קבורה כנסיית השליחים הקדושים
דת נצרות יוונית-אורתודוקסית
בן או בת זוג תאודורה עריכת הנתון בוויקינתונים
שושלת לקפנוסית
אב Theophylaktos Abastaktos עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים Christopher Lekapenos
Theophylact of Constantinople
Vasilios Lekapenos
הלנה לקפנה
Stephen Lekapenos
Konstantinos Lekapenos
Agatha Lekapene עריכת הנתון בוויקינתונים
קיסר האימפריה הביזנטית השותף
17 בדצמבר 919דצמבר 944
(כ־25 שנים)
שותף לשלטון קונסטנטינוס השביעי פורפירוגנטוס
לאו השישי (שליט יחיד)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
רומנוס הראשון במטבע מתקופתו
ציור מהמאה ה-11 או 12 של רומנוס

רומנוס הראשוןיוונית ביזנטית: Ρωμανός Α΄ Λακαπηνός, רוֹמָנוֹס הָרִאשׁוֹן לָקַפֶּנּוֹס;‏ 87015 ביוני 948) היה גנרל בשורות הצבא הביזנטי ממוצא ארמני, אשר עלה לשלטון בתור קיסר האימפריה הביזנטית בין השנים 920944, כאשר הודח מהשלטון. רומנוס שלט בתור קיסר שותף לצידו של קונסטנטינוס השביעי פורפירוגנטוס, שהתחתן עם הלנה, בתו של רומנוס. רומנוס הראשון היה סבא רבא של רומנוס השלישי, קיסר האימפריה הביזנטית.

עלייתו לכוח

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אביו של רומנוס הראשון, תאופילאקטוס אבסטקטוס, החל דרכו בתור איכר ממוצא ארמני באסיה הקטנה. במהלך שירותו הצבאי הציל את בסיליוס הראשון, קיסר האימפריה הביזנטית במערכות המלחמה של האחרון נגד הח'ליפות העבאסית. בתמורה העלה בסיליוס את תאופילאקטוס לחבר המשמר הקיסרי. רומנוס, יליד 870, החל דרכו בדומה לאביו ועלה בדרגות הצבא הביזנטי עד אשר מונה למושל הצבאי של סאמוס, אי ביזנטי בים האגאי. כאשר נפטר לאו השישי, קיסר האימפריה הביזנטית בשנת 912, המשיכה היריבות בנוגע לירושת בנו, קונסטנטינוס השביעי שנולד לפני שהוריו התחתנו. דודו של קונסטנטינוס השתמש בכך כדי להכתיר עצמו בתור אלכסנדר השלישי, קיסר האימפריה הביזנטית. שלטונו נמשך שנה אחת בלבד אך במהלכו הצליח לעורר מלחמה נוספת בין האימפריה הביזנטית והאימפריה הבולגרית הראשונה שהייתה תחת הנהגתו של המצביא המחונן סימאון הראשון, קיסר בולגריה.

לאחר מותו של אלכסנדר השלישי בשנת 913 הוסדר הסכם שלום עם הבולגרים וקונסטנטינוס השביעי, בנו של לאו השישי, מונה לקיסר. קונסטנטינוס עם זאת היה צעיר מכדי לקחת את מושכות השלטון ולכן מונו שני עוצרים במקומו, אלו היו אמו, זואי קרבונופסינה והפטריארך האקומני של קונסטנטינופול. בשנת 919 פרץ משבר פנימי בתוך העוצרות שהביא לגירושה של זואי. רומנוס השתמש בפרצה זאת והשתמש בכוחו הצבאי כבעל המוצב הצבאי היחיד בתוך קונסטנטינופול כדי להפוך לעוצר בשותפות עם הפטריארך האקומני של קונסטנטינופול. בשנת 922 הצליח להביא לסיום העוצרות ומונה להיות לקיסר האימפריה הביזנטית בשותפות עם קונסטנטינוס השביעי. קונסטנטינוס היה עדיין די צעיר מכדי לנהל את האימפריה ולכן רומנוס הראשון הפך לשליט בפועל והקיסר הראשון מהשושלת הלקפנוסית. טענתו של רומנוס לכתר הביזנטי חוזקה כאשר בתו הצעירה, הלנה, התחתנה עם קונסטנטינוס השביעי, מה שקישר אותה עם השושלת המקדונית השלטת.

מדיניות פנים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי הנצרות האורתודוקסית אסור לאדם להינשא פעם שלישית. לאורך שלטונו, שתי נשותיו הראשונות של הקיסר לאו השישי נפטרו קודם שנולד לו יורש ולכן הוא נישא פעם שלישית. נישואיו השלישיים התבצעו נגד הכנסייה האורתודוקסית וגררו מאבק תאולוגי פנימי אשר נודע בתור הטטרגאמי. בשנת 920 הצליח רומנוס הראשון להביא להסדר בקרע שנוצר בכנסייה בין תומכי ומתנגדי לאו השישי. בהסדר נקבע כי מורשתו של לאו השישי לא תיפגע אם כי נישואיו הרביעיים עם זואי קרבונופסינה הפכו ללא-חוקיים. בכך שהביא להסדר זה בתוך הכנסייה האורתודוקסית, השפעתו של רומנוס הראשון על הכנסייה גברה ובהמשך חיזק מעמדו עליה עוד יותר כאשר בשנת 925 מינה את אחד מבניו להיות הפטריארך האקומני של קונסטנטינופול – ראש הכנסייה האורתודוקסית – לאחר מותו של הפטריארך הקודם, ניקולאס הראשון.

במהלך שלטונו פעל רומנוס הראשון לשפר את חלוקת השטחים באימפריה ולהסדיר את הסמכויות הקבועות בין בעלי האדמות והאיכרים שעיבדו את האדמות בשבילם. רומנוס המציא מערכת שקבעה עדיפויות והסדירה בבירור את הסדר שבו ניתן לרכוש אדמות איכרים. כך, קרובי משפחה לבעלי אדמות, בעלים משותפים של אדמות ושכנים לבעלים קיבלו עדיפות בסדר הורשת הנחלות. היה זה סדר שנקבע בקפידה; רק כשאף אחד בקטגוריות אלה (קרובי משפחה, בעלים משותפים או שכנים) לא הצליח לרכוש את הקרקע, השטחים הוצעו למכירה פתוחה בפני גורמים חיצוניים. רומנוס אף הבין כי בהחלט עשויה להיות הפרה של עקרונות אלה והוא הכריז כי יהיה צורך להחזיר רכוש שנרכש שלא כדין, ללא תמורה מן הצד המחזיר. חוקים אלו נועדו במטרה להסדיר את ירושת השטחים ולהגדיר את מעמד החוק ביחס אליהם.

מדיניות חוץ

[עריכת קוד מקור | עריכה]

המלחמות עם בולגריה לא הסתיימו. גם הביזנטים וגם הבולגרים ידעו כי בכוחה של העיר קונסטנטינופול לעמוד בפני מצור בולגרי. סימאון, קיסר בולגריה, פעל להשיג ברית עם השושלת הפאטמית אשר השתתפה במצור ימי על העיר קונסטנטינופול. לאחר שגם זה נכשל להביא לנפילתה של קונסטנטינופול, רומנוס הראשון שיחד את סימאון להביא להסדר שיסיים את המאבק. תשלום שנתי נקבע שיינתן לאימפריה הבולגרית מידי הביזנטים והממשל הביזנטי הכיר בשליט הבולגרי בתור קיסר בולגריה. בתמורה הממשל הבולגרי הכיר בשליט הביזנטי בתור קיסר הרומאים, מה שהוביל לסיום הטענה הבולגרית לירושת האימפריה הרומית. בהמשך, במטרה לחזק את הקשרים עם בולגריה, רומנוס חיתן את נכדתו מריה עם יורשו של סימאון, פטר הראשון, קיסר בולגריה. לאחר הסדר המאבק עם הבולגרים הניע רומנוס את רוב כוחותיו של הצבא הביזנטי לעבר הגבול המזרחי עם האימפריה המוסלמית.

הח'ליפות המוסלמית העבאסית איבדה עם הזמן מכוחה על האימפריה המוסלמית הגדולה. בעוד שלטונה באזור הסובב את הבירה בגדאד נותר חזק, העולם המוסלמי התחלק בין ממלכות יריבות וחלקן, כגון השושלת הפאטמית, אף אתגרה את מעמד בית עבאס. בשנת 934 יצאה משלחת ביזנטית מאזור קפדוקיה וצלחה בכיבוש מלטיה לגבולות חבל כורדיסטן. יריבם הגדול ביותר של הביזנטים בחזית המזרחית היה סיף אל-דאולה, האמיר של חלב ומוסול (בצפון סוריה וצפון עיראק המודרניות בהתאמה). בשנת 944, לאחר מאבקים ממושכים, הצליחו הביזנטים לכבוש את העיר אדסה בצפון מסופוטמיה. בשנת 941, רוס של קייב בהנהגתו של איגור, נסיך קייב, החלה במתקפה ימית דרך הים השחור לעבר קונסטנטינופול. הכוחות הרוסים נפלו אל מול האש היוונית.

רומנוס הראשון תכנן להפוך את שושלתו לזאת של שליטי האימפריה הביזנטית במקום השושלת המקדונית אך בנו הבכור, כריסטופרוס, נפטר בשנת 931 ושני הבנים שנותרו, שהיו ביריבות עם אביהם, שיתפו פעולה עם קונסטנטינוס השביעי והדיחו את רומנוס הראשון בשנת 944. רומנוס טען בהינתן מותו בטרם עת של כריסטופרוס כי אפשרי שהדבר היה לטובת האימפריה שכן הביא לקביעתו של קונסטנטינוס השביעי כשליט יחיד ביחד עם בת זוגו שהייתה בתו של רומנוס. לאחר ההפיכה של בניו נגדו, רומנוס הקדיש את זמנו לחיי דת ועבר להתגורר במנזר. עבר התמיכה של המוסד הדתי בשושלת המקדונית, קונסטנטינוס הצליח לשמר את מעמדו כאשר שני בניו הנותרים של רומנוס גורשו מחצר המלוכה ב-27 בינואר 945. קונסטנטינוס, בן ה-39, הפך לשליט עצמאי של האימפריה הביזנטית ושושלתו המשיכה לשלוט באימפריה. רומנוס המשיך חייו במנזר באיי הנסיכים מול חופי קונסטנטינופול, נפטר ב-15 ביוני 948.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]