רולו מיי
 | |
| לידה |
21 באפריל 1909 אדה, ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה |
22 באוקטובר 1994 (בגיל 85) טיבורון, ארצות הברית |
| מקום לימודים |
|
| מוסדות | |
| פרסים והוקרה |
פרס ראלף וולדו אמרסון (1970) |
  | |
רולו מיי (באנגלית: Rollo May; 21 באפריל 1909 – 22 באוקטובר 1994) היה פסיכולוג אקזיסטנציאליסט אמריקאי בן המאה ה-20, ממייסדי הזרם השלישי בפסיכולוגיה ומחברו של הספר רב-ההשפעה Love and Will.
למרות שהוא מזוהה על פי רוב עם הפסיכולוגיה ההומניסטית, הוא נבדל מפסיכולוגים הומניסטים כגון אברהם מאסלו וקרל רוג'רס במודעותו החדה כלפי המימד הטראגי שבקיום האנושי. מיי היה חבר קרוב של הפילוסוף האמריקאי יליד-גרמניה פאול טיליך. בין עבודותיו הנודעות ביותר של רולו מיי נמצאים הספרים Love and will ו-The Courage to Create, באנלוגיה המכבדת את ספרו של טיליך The Courage to Be.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-21 באפריל 1909 נולד רולו מיי בעיירה הקטנה אדה שבאוהיו. במהלך ילדותו נאלץ להתמודד עם בעיות משפחתיות לא-מעטות, אשר נגרמו בין השאר מן הגירושים של הוריו והתמוטטות העצבים שסבלה אחותו. מיי למד לתואר ראשון ב-Michigan State College וב-Oberlin College. לאחר מכן, נסע ללמד זמן-מה ביוון, וכשחזר למד ב-Union Theological Seminary עד 1938, וזכה ב-BD (ידוע גם כ-BDiv - בוגר בתאולוגיה, או באנגלית: Bachelor of Divinity). את לימודיו האקדמיים הוא סיים ב-1949 בליגת הקיסוס, עם דוקטורט בפסיכולוגיה קלינית מאוניברסיטת קולומביה.
את שנותיו האחרונות הוא בילה במפרץ סן פרנסיסקו אשר לחופיה של קליפורניה, שם הוא נפטר ב-22 באוקטובר 1994, בן 85.
משנתו
[עריכת קוד מקור | עריכה]רולו מיי הושפע מההומניזם האמריקאי והשקיע משאבים רבים ליישב את הפסיכולוגיה האקזיסטנציאליסטית עם זרמים אחרים בפסיכולוגיה, בייחוד עם תורתו של פרויד.
מיי הגדיר כמה מונחים אקזיסנציאליסטים מסורתיים בצורה שונה במקצת מן המקובל, בין השאר הוא גם המציא מילים חדשות לתיאור מושגים אקזיסטנציאליסטים מסורתיים. לדוגמה, יעוד או "גורל" (destiny) עשוי להיות "היזרקות" (thrownness) בשילוב עם "הצנחה" (fallenness) - החלק בקיום שלנו הנקבע בשבילנו, במטרה ליצור את חיינו. את המילה "אומץ" ("courage") הוא גייס כדי לתאר תופעה ספציפית מאוד, את התמודדתו של האדם מול חרדתו וההתעלות מעלה.
בדומה לתאוריית הצרכים של אברהם מאסלו, לתאוריית השלבים הפסיכו-חברתית של אריק אריקסון, וכמו פסיכולוגים הומניסטיים רבים בני תקופתו, רולו הבחין בין מספר שלבים התפתחותיים:
- תמימות (Innocence) – השלב הקדם-אגואיסטי, קדם-מודעות-עצמית של העולל. התמים עושה אך ורק מה שהוא חייב לעשות. יחד עם זאת, לתמים יש רצון ברמה מסוימת, במובן של דחף להגשים את צרכיו.
- התמרדות (Rebellion) – האדם המרדני רוצה חירות (חופש), אך חסרה לו עדיין ההבנה של האחריות הבאה ביחד עם עצמאות.
- החלטה (Decision) – שלב ביניים בחייו של אדם, בו הוא צריך להתנתק מהוריו ולעבור לשלב הרגיל, השלב הבא של ההתפתחות. בשלב ההחלטה האדם חייב להחליט באיזה שביל מטפורי בחייו הוא יבחר ללכת, וכמו כן להגשים צרכים מרדניים משלב ההתמרדות.
- רגיל (Ordinary) – האגו הבוגר הנורמלי למד מהי אחריות אך מצא אותה דורשנית מדי, ולכן הוא מחפש מפלט בקונפורמיות ובערכים מסורתיים.
- יצירתי (Creative) – הבוגר האותנטי, השלב האקזיסנציאליסטי, מעבר לאגו ולמימוש-עצמי (או הגשמה עצמית). זהו האדם המקבל עליו את גורלו ומתמודד מול חרדותיו באומץ (ראה את ההגדרות של מיי למונחים האלה בתחילת השער "השגים").
אולם אלו אינם שלבים במובן המסורתי של המילה, כגון תאוריית ההתפתחות הקוגניטיבית של ז'אן פיאז'ה בפסיכולוגיה התפתחותית; לדוגמה, ילד עשוי להיות "תמים", "רגיל", או "'יצירתי" לעיתים, ומבוגר עלול להיות "מרדני". ההקשר היחידי לגילאים מסוימים הוא בהתבלטות של שלב אחד על-פני האחרים. "התמרדות", למשל, מתבלטת במיוחד בקרב בני-השנתיים ואצל המתבגרים.
מיי תפס את המהפכה המינית של שנות השישים והשבעים, ואת המסחור של מין ופורנוגרפיה, כבעלי השפעה על החברה וכגורמים העיקריים לרעיון במוחותיהם של מבוגרים שמין ואהבה לא בהכרח קשורים זה בזה. מיי טען שהרגש הופרד מן ההיגיון, כך שחיפוש אחר מערכות יחסים המבוססות על יחסי מין גרידא, הנמנעות מהדחף הטבעי להיקשר לאדם אחר וליצור חיים חדשים, הפכו למקובלות בחברה. הוא גם האמין שהתפתחות המתירנות המינית יכולה להוביל את החברה המודרנית להחמיץ התעוררות במישורים גבוהים יותר. מיי הציע שהדרך היחידה לתקן את הרעיונות הציניים בהם מחזיק הדור היא לגלות מחדש את החשיבות שבדאגה לאחר, אותה מיי תיאר כרגש ההפוך לאפתיה. בספרו מ-1969, Love and Will (עמוד 29), אף הרחיק לכת ואמר כי: "Hate is not the opposite of love; apathy is."[1]
ספרו הראשון, The Meaning of Anxiety, בוסס בעיקרו על עבודת הדוקטורט שלו, שהושפעה רבות מקריאתו בכתביו של הפילוסוף סרן קירקגור בן המאה ה-19, אותו מחשיבים רבים כאבי האקזיסטנציאליזם. מיי הגדיר חרדה (anxiety) כ"החשש המגורה כתוצאה מאיום על ערך כלשהו הנתפס על ידי האינדיבידואל כחיוני לקיומו כ'עצמי'" (תרגום חופשי)[2]. הוא גם ציטט את קירקגור: "חרדה היא סחרחורת הנובעת מן החופש". ב-1956 מיי ערך את הספר Existence ביחד עם ארנסט אנג'ל והנרי אלנברגר (פסיכיאטר שווייצרי, היסטוריון רפואי וקרימינולוג, הנחשב על ידי רבים כמייסד ההיסטוריוגרפיה של הפסיכיאטריה). Existence עזר להציג את הפסיכולוגיה האקזיסטנציאליסטית בארצות הברית.
ביבליוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- גילוי ההוויה - פסיכולוגיה, הוצאת רשפים.
- הזעקה למיתוס, הוצאת שמעוני [כתר].
- The Meaning of Anxiety (1950), W W Norton 1996 revised edition
- Man’s Search for Himself (1953), Delta 1973 reprint
- Existence (1956), Jason Aronson 1994 reprint
- The Art of Counseling (1965), Gardner Press 1989 rev. edition
- Psychology and the Human Dilemma (1967), W W Norton 1996 reprint
- Love and Will (1969), W W Norton, Delta 1989 reprint
- Power and Innocence: A Search for the Sources of Violence (1972), W W Norton 1998 reprint
- The Courage to Create (1975), W W Norton 1994 reprint
- Freedom and Destiny (1981), W W Norton 1999 edition
- My Quest for Beauty (1985), Saybrook Publishing
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
רולו מיי, ברשת החברתית Goodreads- רולו מיי באתר Mythos & Logos (באנגלית)
- "הדילמה האנושית" - ריאיון עם רולו מיי (באנגלית)
רולו מיי (1909-1994), דף שער בספרייה הלאומית
- Saybrook Graduate School's Historical Origins (באנגלית)
- C. George Boeree, Rollo May (באנגלית)