רודולף שילדקראוט

רודולף שילדקראוט
Rudolph Schildkraut
	שילדקראוט, 1901
	שילדקראוט, 1901
לידה	27 באפריל 1862; קונסטנטינופול, האימפריה העות'מאנית (היום איסטנבול, טורקיה)
פטירה	15 ביולי 1930 (בגיל 68); בית העלמין הוליווד לנצח, לוס אנג'לס, ארצות הברית
מקום קבורה	בית הקברות הוליווד פוראבר
מדינה	ארצות הברית, ממלכת רומניה, האימפריה העות'מאנית, האימפריה האוסטרו-הונגרית
תקופת הפעילות	1885–1930 (כ־45 שנים)
עיסוק	שחקן
בת זוג	ארנה ווינשטיין
צאצאים	ג'וזף שילדקראוט
	פרופיל ב-IMDb

רודולף שילדקראוט (27 באפריל 1862 – 15 ביולי 1930) היה שחקן תיאטרון וקולנוע אוסטרי-יהודי, ששיחק באירופה ובארצות הברית, והיה פעיל בתיאטרון יידיש.

ילדותו

שילדקראוט נולד בקונסטנטינופול בירת האימפריה העות'מאנית למשפחה יהודית. הוא גדל בבראילה שברומניה שבו הוריו ניהלו בית מלון, שם רודולף נחשף לשחקני תיאטרון יידיש שהתארחו לעיתים קרובות.^[1] הוא למד בגימנסיה בסיביו אבל פרש ממנו באמצע גיל הנעורים כדי להצטרף לקבוצת תיאטרון נודדת שהופיע בגרמנית.^[2]

קריירה

שילדקראוט הופיע לראשונה בתחילת שנות השמונים של המאה התשעה עשרה בשופרון שבאימפריה האוסטרו-הונגרית. הוא קיבל את החוזה הראשון שלו בשנת 1885 כששיחק בתיאטרון בקרמס. בתקופה הזאת שיחק במחזות תיאטרון כגון "הגולדמנטש", "הטוחן וילדו", "נרזיב", "השמוק", "אוריאל אקוסטה" ו"האכלן הסגול".^[3]

בשנת 1893 עבר לווינה ושיחק בתיאטרון ריימונד בקומדיות ואופרטות, למשל את המחזות "דמיון אזוק" ו"פעם". אולם הוא לא הסתפק בתפקידים אלו מכיוון שרצה לשחק בתפקידים יותר רציניים ודרמטיים. לכן הוא התמחה אצל שחקן הטרגדיה הדגול פרידריך מיטרורצר (1844–1897) ששיווק את היכולות של רודולף. בתקופה הזאת התחתן עם ארנה ויינשטיין, ב 22 במרץ 1895 נולד לזוג בן יחיד בשם ג'וזף שילדקראוט, שגם נהיה שחקן מפורסם.^[4]

בשנת 1898 לאחר מותו של פרידריך עבר לתיאטרון קרל שבו, בין היתר, גילם את הדמות וורם במחזה "מזימה ואהבה". בשנת 1900 הוא עבר לתיאטרון הגרמני בהמבורג, והופיע במחוזות שכללו בין היתר את "שמחת החיים", "צדק", "המלך ליר", "הסוחר מוונציה", "משוחררים על תנאי", "השודדים", "שריפת סנט ג'ון" ו"אגדת חורף".^[3]

ב-1905 עבר לתיאטרון הגרמני בברלין, שם הוא הפך לאחד השחקנים החשובים בחבורת התיאטרון של מקס ריינהרדט. בהופעתו הראשונה הוא שיחק את הדמות שיילוק, במחזה "הסוחר מוונציה" (1905). הוא הצליח מאוד בתפקיד הזה וזכה לשבחים על ידי השחקן הנודע פריץ קורטנר כ"אנדרטה לאמנות המשחק". תפקידים מרכזיים אחרים היו תפקידו הראשי כמלך ליר במחזה "המלך ליר" (1908), הדמות מפיסטו ב"הייתי פאוסט" (1909), מולי חסן ב"פייסקו" (1909) של פרידריך שילר, את הקברן ב"המלט" (1909). הוא גם הופיע במגוון מחזות נוספים לדוגמה ב"אל נקמות", "המפקח הכללי", "ליסיסטרטה", "מפיסטופלים", "הצל", "מעיין הקדושים" של ג'ון מילינגטון סינג ו"הלילה השנים עשר".^[3]

בין השנים 1910–1913 שילדקראוט עבר זמנית לארצות הברית, הוא הופיע בשפה הגרמנית בתיאטרון ארמון אירווינג בניו יורק. שם הוא שיחק במחזות כגון "פלאקסמן המחנך", "השודדים", "קינג ליר" ו"קירשנבאום". בתקופה הזאת התחיל לשחק בתיאטרון יידיש, הוא הופיע בתיאטרונים של קסלר ושרה אדלר בברוקלין.^[5]

כשחזר לאירופה התחיל להופיע בראינוע ושיחק בכמה סרטים. הופעתו הראשונה הייתה בשנת 1913 בדמות שיילוק בסרט "השיילוק מקרקוב", שמבוסס באופן חלקי על המחזה של שייקספיר "הסוחר מוונציה". סרטו האחרון מתוצרת אירופה היה ביוגרפיה של מייסד הציונות המודרנית תיאודור הרצל, שבו שיחק גם ג'וזף בנו, בה גילם את רודולף את "ישראל הנאבקת" ובנו יוסף את "ישראל הסובלת".^[3]

בשנת 1920, עבר עם משפחתו לארצות הברית לצמיתות. רודולף ערך את הופעת הבכורה שלה באותה השנה בתיאטרון לאומנות יידיש בהצגה "כוחות שקטים" שבתקופה הזאת הופיע במתחם מדיסון סקוור גארדן השנייה שבניו יורק. הוא גם הופיע בדמות שיילוק בהצגה "השיילוק מקרקוב" שהתבסס על הסרט.^[5]

משנת 1922 שיחק גם בשפה האנגלית, הופעתו בשפה היה במחזה "אל נקמות" בתיאטרון פראווינס-טאוון בגריניץ' וילג'. הוא שיחק במחזה "המלך ליר" באנגלית בתיאטרון הגילדה. בשנת 1925 רודולף הקים תיאטרון אמנותי יהודי בשפת יידיש בברונקס.^[4] בחמש שנותיו האחרונות הופיע בעשר הפקות הוליוודיות.^[6]

בשנת 1928 רודולף וארנה שילדקראוט קיבלו אזרחות אמריקאית.^[3]

פולמוסים סביבו

בין השנים 1910-1913, בתקופה ששילדקראוט הופיע בניו יורק, הוא לא הצליח לבסס את מעמדו בתיאטרון בשפה האנגלית. יצאו שמועות שזה לא קרה בגלל מחלה במערכת העצבים. אולם, סופר היידיש הדגול שלום עליכם כתב במכתב שהוא לא האמין לתירוץ הזה, למרות ששלום עליכם העריץ את שילדקראוט וכינה אותו "הגדול".^[7]

ב-19 בפברואר 1923 הופיע שילדקראוט בהפקה של המחזה אל נקמות של שלום אש באנגלית, בניו יורק. שילדקראוט עזר להפיק את המחזה ושיחק בהצגה הראשונה שלו ב-1907, בתיאטרון הגרמני.^[8] המחזה עוסק ביהודי, בעל בית זונות, שמנסה להשיג כבוד בקהילתו על ידי רכישת ספר תורה ושידוך בתו לתלמיד ישיבה. ההצגה מתרחשת בבית זונות, (כוללת זונות יהודיות) ויש בה סצנה לסבית.^[9] אולם, ההופעות הופסקו ב -6 במרץ, כאשר כל השחקנים (כולל שילדקראוט), המפיק הארי וויינברגר, ואחד מבעלי התיאטרון נעצרו הואשמו בגין הפרת חוק העונשין של המדינה, ומאוחר יותר הורשעו בתועבה ונקנסו.^[10]^[5] וויינברגר, שהיה גם עורך דין בולט, הציג את הקבוצה במשפט. העד הראשי נגד המחזה היה הרב יוסף זילברמן, שאמר בראיון לעיתון היהודי הפורוורד: "המחזה הזה משמיץ את הדת היהודית. אפילו האנטישמי הגדול ביותר לא יכול היה לכתוב דבר כזה".^[11] אולם, ב-1924 אחרי שהוגש ערעור על ההרשעה הפסיקה התבטלה.

שילדקראוט שיחק בסרט "מלך המלכים" (1927) מאת ססיל ב. דה-מיל, בו גילם את הכהן הגדול קיפא. על בסיס אפיונו בחלק זה הוא הואשם בסיוע מודע לפרשנות האנטישמית לצליבת ישו. מנגד שילדקרוט טען שהוא שיחק את הדמות של הכהן הגדול באופן אומנותי ודרמטי וכי הפרשנות האנטישמית נבעה מהכיתובים, שראה רק לאחר עשיית הסרט. רודולף אמר שהוא כועס מאוד על הבמאי והמפיק ושהוא מתחרט על השתתפותו בסרט.^[5]

מותו

ב-15 ביולי 1930 כשעבד באולפן קולנוע בלוס אנג'לס שילדקראוט נפטר מהתקף לב, הוא היה בן 68. הוא נקבר בבית העלמין של הוליווד לנצח בהוליווד, קליפורניה. בשנת 1940, עשר שנים לאחר מותו, אשתו ארנה נפטרה. בשנת 1964 בנו ג'וזף נפטר בגיל 68, גם הוא מהתקף לב.^[12]^[3]

פילמוגרפיה

שיילוק מקרקוב (1913)^[13] – יצחק לוי
איוון קושולה (1914) – איוון קושולה
לצחוק באג'אזו (1915) – המוזיקאי רודולף
הטיפש של הגורל (1915, קצר)
הדיבור השמיני (1915, קצר) – בלוק הספקולנט
שד ואדם (1915) – אלכס פינק
שלמיל (1915) – שלמיל
חייט בר המזל (1916) – מאסטר חייט שרמק
שיר הערש (1916)
סודיות (1916) – ארץ
זיוף ההון (1916)
הלב הרוקד (1916, קצר)
לחימה חופשית (1919, קצר)
הפשה (1919, קצר)
חטא הנעורים (1919, קצר)
מוזיקאי החצר (1919, קצר)
צדק (1920)
נלחם לשווא (1920, קצר)
תיאודור הרצל (1921) – ישראל המתאבקת
עמו (1925) – דייוויד קומינסקי
אפריל הצעיר (1926) – המלך סטפן
חברים בגן עדן (1926) – אברהם לזינסקי
מלך המלכים (1927) – קיפא, הכהן הגדול
הרופא הקאנטרי (1927) – ד"ר עמוס רינקר
נבל בהוק (1927) – יצחק אברמס
האירוע המרכזי (1927) – ריגן האב
תענוג טורקי (1927) – עבדול חסן
נכנסת ספינה (1928) (המכונה גם ארצי) – פיטר פלזניק
כריסטינה (1929) – ניקלאס (הסרט האחרון בו שיחק)

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא רודולף שילדקראוט בוויקישיתוף

רודולף שילדקראוט, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
רודולף שילדקראוט, באתר AllMovie (באנגלית)
רודולף שילדקראוט, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
רודולף שילדקראוט, באתר "Find a Grave" (באנגלית)

הערות שוליים

^ Joel Berkowitz, Shakespeare on the American Yiddish Stage, University of Iowa Press, 2005-04. (באנגלית)
^ W. Fritz: Schildkraut, Rudolf. In: Österreichisches Biographisches Lexikon 1815–1950 (ÖBL). Band 10, Verlag der Österreichischen Akademie der Wissenschaften, Wien 1994, ISBN 3-7001-2186-5, S. 132 f. (Direktlinks auf S. 132, S. 133).
^ ¹ ² ³ ⁴ ⁵ ⁶ https://findingaids.loc.gov/db/search/xq/searchMfer02.xq?_id=loc.music.eadmus.mu017010&_faSection=printDownload&_faSubsection=otherfindaid&_dmdid=d12582e5
^ ¹ ² Ralph-Günther Patocka: Schildkraut, Rudolf. In: New German Biography (NDB). Volume 22, Duncker & Humblot, Berlin 2005, ISBN 3-428-11203-2, p. 757 f. ( Digitized version ).
^ ¹ ² ³ ⁴ Postal, Bernard. "Rudolph Schildkraut The Last of the Theatre's Titans." (1930).
^ /https://www.imdb.com/name/nm0771585
^ Ber Kotlerman, Disenchanted Tailor in "Illusion": Sholem Aleichem behind the Scenes of Early Jewish Cinema, 1913-16 (Bloomington, Indiana, 2014), p. 38 https://www.amazon.com/Disenchanted-Tailor-Illusion-Aleichem-1913-16/dp/089357418X
^ Curtin, Kaier (1987). "The First Lesbian Character Ever Seen on an English-language Stage". We Can Always Call Them Bulgarians: The Emergence of Lesbians and Gay Men on the American Stage. Boston, Massachusetts: Alyson Publications. pp. 25–42. ISBN 0-932870-36-8.
^ Der Goṭ fun neḳome a drame in dray aḳṭen | Yiddish Book Center, www.yiddishbookcenter.org
^ Forward Association, Broadway Cast of ‘God Of Vengeance’ Arrested on Obscenity Charges, The Forward (באנגלית אמריקאית)
^ Stahl, Nanette (2004). Sholem Asch reconsidered. Beinecke Rare Book and Manuscript Library. ISBN 0845731521. OCLC 54279902.
^ Ralph-Günther Patocka: Schildkraut, Rudolf. In: Neue Deutsche Biographie (NDB). Band 22, Duncker & Humblot, Berlin 2005, ISBN 3-428-11203-2, S. 757 f. (Digitalisat).
^ Rudolph Schildkraut, IMDb

[1] Joel Berkowitz, Shakespeare on the American Yiddish Stage, University of Iowa Press, 2005-04. (באנגלית)

[2] W. Fritz: Schildkraut, Rudolf. In: Österreichisches Biographisches Lexikon 1815–1950 (ÖBL). Band 10, Verlag der Österreichischen Akademie der Wissenschaften, Wien 1994, ISBN 3-7001-2186-5, S. 132 f. (Direktlinks auf S. 132, S. 133).

[findungsaids-3] ¹ ² ³ ⁴ ⁵ ⁶ https://findingaids.loc.gov/db/search/xq/searchMfer02.xq?_id=loc.music.eadmus.mu017010&_faSection=printDownload&_faSubsection=otherfindaid&_dmdid=d12582e5

[Ralph-Günther757-4] ¹ ² Ralph-Günther Patocka: Schildkraut, Rudolf. In: New German Biography (NDB). Volume 22, Duncker & Humblot, Berlin 2005, ISBN 3-428-11203-2, p. 757 f. ( Digitized version ).

[Postal-5] ¹ ² ³ ⁴ Postal, Bernard. "Rudolph Schildkraut The Last of the Theatre's Titans." (1930).

[6] /https://www.imdb.com/name/nm0771585

[7] Ber Kotlerman, Disenchanted Tailor in "Illusion": Sholem Aleichem behind the Scenes of Early Jewish Cinema, 1913-16 (Bloomington, Indiana, 2014), p. 38 https://www.amazon.com/Disenchanted-Tailor-Illusion-Aleichem-1913-16/dp/089357418X

[8] Curtin, Kaier (1987). "The First Lesbian Character Ever Seen on an English-language Stage". We Can Always Call Them Bulgarians: The Emergence of Lesbians and Gay Men on the American Stage. Boston, Massachusetts: Alyson Publications. pp. 25–42. ISBN 0-932870-36-8.

[9] Der Goṭ fun neḳome a drame in dray aḳṭen | Yiddish Book Center, www.yiddishbookcenter.org

[10] Forward Association, Broadway Cast of ‘God Of Vengeance’ Arrested on Obscenity Charges, The Forward (באנגלית אמריקאית)

[11] Stahl, Nanette (2004). Sholem Asch reconsidered. Beinecke Rare Book and Manuscript Library. ISBN 0845731521. OCLC 54279902.

[12] Ralph-Günther Patocka: Schildkraut, Rudolf. In: Neue Deutsche Biographie (NDB). Band 22, Duncker & Humblot, Berlin 2005, ISBN 3-428-11203-2, S. 757 f. (Digitalisat).

[13] Rudolph Schildkraut, IMDb

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]