רודולף וייל
גנרל רודולף וייל | |
לידה |
10 בדצמבר 1883 שטוטגרט, האימפריה הגרמנית |
---|---|
פטירה |
19 במרץ 1956 (בגיל 72) שטוטגרט, גרמניה המערבית |
מדינה | גרמניה |
השתייכות |
האימפריה הגרמנית רפובליקת ויימאר גרמניה הנאצית |
תקופת הפעילות | 1904–1945 (כ־41 שנים) |
דרגה | גנרל חיל השריון (ורמאכט) |
תפקידים בשירות | |
מפקד דיוויזיית הפאנצר ה-2 מפקד קורפוס הפאנצר ה-48 מפקד המחוז הצבאי החמישי | |
פעולות ומבצעים | |
מלחמת העולם הראשונה מלחמת העולם השנייה | |
עיטורים | |
גנרל רודולף וייל (בגרמנית: Rudolf Veiel; 10 בדצמבר 1883 – 19 במרץ 1956) היה מפקד בכיר בוורמאכט שפיקד על כוחות במלחמת העולם השנייה.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
קריירה מוקדמת[עריכת קוד מקור | עריכה]
וייל נולד ב-10 בדצמבר 1883 בשטוטגרט, שהשתייכה לאימפריה הגרמנית. בשנת 1904 התגייס לצבא הגרמני הקיסרי, והצטרף לרגימנט האולנים ה-19 (וירטמברג ה-1 - המלך קרל). עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה הועבר וייל לרגימנט הדרגונים במילואים הוירטמברגי, ומונה למפקד פלוגה, וב-24 בדצמבר 1914 הועלה לדרגת ריטמייסטר. על פעולותיו בקרבות קיבל את עיטורי צלב הברזל דרגה ראשונה ושנייה, וצלב הכבוד של מלחמת העולם 1914/1918.
לאחר המלחמה נשאר וייל ברייכסווהר, ומילא בו תפקידי פיקוד ומטה. ב-1 ביוני 1923 מונה וייל למפקד פלוגה 2 ברגימנט הפרשים ה-10 (הפרוסי), וב-1 בפברואר 1927 הועלה לדרגת מיור, ומונה לקצין מטה בדיוויזיית הפרשים ה-3 של הרייכסווהר. ב-1 באפריל 1931 הועלה לדרגת אוברסט לוטננט, וב-1 בנובמבר 1932 מונה לתפקיד פיקודי ברגימנט הפרשים ה-18. ב-1 בפברואר 1933 מונה למפקד רגימנט הפרשים ה-18, וב-1 בדצמבר 1933 הועלה לדרגת אוברסט. ב-15 באוקטובר 1935 מונה למפקד חטיבת הרובאים ה-2, וב-1 בינואר 1937 הועלה לדרגת גנרל מיור. ב-1 בפברואר 1938 מונה למפקד דיוויזיית הפאנצר ה-2, והשתתף עימה בסיפוח אוסטריה לגרמניה.
מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
עם פרוץ המלחמה היה וייל מפקד דיוויזיית הפאנצר ה-2, ולחם עימה במהלך המערכה בפולין כחלק מהקורפוס ה-18 במסגרת הארמייה ה-14, וב-1 באוקטובר 1939 הועלה לדרגת גנרל לוטננט. במהלך המערכה על צרפת לחם וייל עם הדיוויזיה שבפיקודו כחלק מהקורפוס הממונע ה-19 במסגרת קבוצת הפאנצר קלייסט וכבש את אבוויל ובזאת ניתק את כוחות בעלות הברית בבלגיה, ובשלב השני לחם כחלק מהקורפוס הממונע ה-39 במסגרת קבוצת הפאנצר גודריאן, ועל פעולותיו בקרבות קיבל וייל ב-3 ביוני 1940 את עיטור צלב האבירים של צלב הברזל. במהלך המערכה על יוון לחם וייל עם הדיוויזיה שבפיקודו כחלק מהקורפוס ה-18 במסגרת הארמייה ה-12, וכבש את סלוניקי. במהלך מבצע ברברוסה הייתה דיוויזיית הפאנצר ה-2 בעתודת הOKH, ולא השתתפה בלחימה. במהלך הקרב על מוסקבה לחם וייל עם הדיוויזיה שבפיקודו כחלק מהקורפוסים ה-40, ה-46 וה-5 לסירוגין, במסגרת ארמיית הפאנצר הרביעית. בדצמבר הועברה הדיוויזיה תחת פיקוד הקורפוס הממונע ה-41 במסגרת ארמיית הפאנצר השלישית, וב-4 בינואר 1942 הועברה הדיוויזיה יחד עם הקורפוס הממונע ה-41 תחת פיקוד הארמייה התשיעית.
ב-19 בפברואר 1942 מונה וייל למפקד הקורפוס הממונע ה-48 שהיה חלק מהארמייה השנייה במסגרת קבוצת ארמיות דרום, וב-1 באפריל 1942 הועלה וייל לדרגת גנרל חיל השריון. ב-5 במאי 1942 פרש וייל מתפקידו, וב-28 בספטמבר 1942 מונה וייל לאחראי התגבורות בקבוצת ארמיות מרכז. ב-10 ביוני 1943 פרש וייל מתפקידו, וב-1 בספטמבר 1943 מונה למפקד המחוז הצבאי החמישי.
ב-21 ביולי 1944 לאחר ניסיון החיסול של היטלר הודח וייל מתפקידו, עקב חשד שהיה מעורב בניסיון ההתנקשות. וייל הועבר לעתודת המילואים, ובסוף המלחמה נפל בשבי צבא ארצות הברית.
לאחר המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]
וייל שוחרר מהשבי ב-12 במאי 1947. לאחר שחרורו התגורר וייל בשטוטגרט עד למותו ב-19 במרץ 1956.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- רודולף וייל באתר lexikon-der-wehrmacht (בגרמנית)