רוברט קנטי
לידה |
1948 (בן 77 בערך) חיפה, פלשתינה (א"י) |
---|---|
מוקד פעילות | ישראל |
מקום לימודים | בית הספר ג'וליארד |
סוגה | מוזיקה קלאסית |
שפה מועדפת | עברית |
כלי נגינה | כינור |
רוברט קנטי (נולד ב-1948) הוא כנר ומנצח ישראלי.
קריירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]קנטי, יליד חיפה, למד בתחילה לנגן בכינור מאביו, ז'אק קנטי ובהמשך גם ממורים צבי רוטנברג ורמי שבלוב. בגיל 18 הוביל את אנסמבל פרו-מוזיקה בניצוחה של דליה אטלס. בגיל 20 היה אחד המובילים וסולן של התזמורת הקאמרית הישראלית בניצוחו של גארי ברתיני.
בשנת 1978 הזמינה אותו התזמורת הסימפונית חיפה להיות כנר ראשי בתזמורת.[1] בין השנים 1991–1994 היה כנר ראשי של תזמורת סימפונט רעננה.
קנטי הוא פרופסור של האקדמיה למוסיקה באסטנה (קזחסטן) ופרופסור כבוד של אוניברסיטת אינדיאנפוליס, בקמפוס אתונה לשעבר.
הוא מלמד כינור, מוזיקה קאמרית ומנצח תזמורת בקונסרבטוריון האקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים ובסניפיה.
את המשך חינוכו המוזיקלי קבל בארצות הברית, בבית הספר ג'וליארד בניו יורק, שם למד אצל איוואן גלאמיאן וסלי תומאס, רביעיית ג'וליארד. ניגן באופרה של ניו יורק והיה כנר ראשי בפסטיבלים שונים בארצות הברית, הקים את הרביעייה Hebrew Art School בניו יורק.
ב-1996 הקים וניהל פסטיבל מוזיקה בינלאומי ותחרות בינלאומית לכינור על שמו, הפסטיבל יחודו היה בכך שהיה פעם בכל שנה בארץ אחרת.
מאסטרו קנטי הקים את "האנסמבל הקאמרי הישראלי החדש" שניגן רפרטואר מגוון מבארוק ועד מוזיקה עכשווית, ונחשב לטוב מסוגו בישראל.
התזמורות שרוברט ניצח עליהן כוללות בין השאר את הפילהרמונית של ריגה, הפילהרמונית של סופיה, הפילהרמונית של נובוסיבירסק, התזמורת הקאמרית של מוסקבה, תזמורת מטרופוליטן ליסבון, אנסמבל הרמיטאז סנקט פטרבורג, סולני אסטנה, הפילהרמונית של אסטנה ועוד.
רוברט קנטי נותן כיתות אמן בכינור, בביצוע מוזיקה קאמרית ובניצוח באקדמיות חשובות ברחבי העולם – פריז, בריסל, מוסקבה, סנקט פטרבורג, אסטנה, טוקיו ועוד.[2]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- רוברט קנטי, ברשת החברתית LinkedIn
- רוברט קנטי, באתר Discogs (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ יואב איתיאל, הבטיחו כינורות עתיקים: זוג מוזיקאים מחיפה הורשע בהונאת מיליונים, באתר וואלה, 27 באוקטובר 2020
- ^ רויטל חובל, המנצח והכנרת רוברט ובלה קנטי נעצרו בחשד להונאת ענק, באתר הארץ, 13 בדצמבר 2011