ז'אק קנטי

ז'אק קנטי
Jacques Canetti

צילום מ-1960
לידה	30 במאי 1909 רוסה, ממלכת בולגריה
פטירה	7 ביוני 1997 (בגיל 88) סירן, צרפת
מדינה	צרפת
מקום קבורה	פר לשז
השכלה	בית הספר הגבוה ללימודי תעשייה וניהול בפריז
מקצוע	מנהל אמנותי ומפיק מוזיקלי
בת זוג	לוסיין ורנאי
jacques-canetti.com

טיילת המנציחה את שמו, פריז

קברו בפר לשז

נסים ז'אק קנטי (בצרפתית: Jacques Canetti,‏ 30 במאי 1909 רוסה-7 ביוני 1997 סירן) היה מנהל אמנותי ומפיק מוזיקלי צרפתי יהודי יליד בולגריה. פעל בין השאר, בניהול חברות התקליטים "פולידור" ופיליפס והיה דמות מרכזית בקידומם של השאנסון הצרפתי ומבצעיו באמצע המאה ה-20. זמרים וזמרים -יוצרים רבים זכו לטיפוחו בהתחלת הקריירה שלהם - למשל, אדית פיאף, שארל טרנה, האחים ז'אק, ז'ולייט גרקו, פליקס לקלר, שארל אזנבור, ז'ורז' בראסנס, ז'אק ברל, סרז' גינסבורג, גי ביאר, קלוד נוגארו, סרז' רג'אני, ז'אן מורו, רמון דבו, ז'אק איז'לן, מאיה קזביאנקה.

רקע משפחתי, ילדות וצעירות

נסים ז'אק קנטי נולד בשנת 1909 בעיר רוסה, בבולגריה, על הגדה הדרומית של הדנובה, בגבול עם רומניה. הוריו, ז'אק אליאס קנטי (1912-1881, יליד אדירנה) ומטילדה מזל לבית ארדיטי (1937-1886), היו שניהם בני משפחות של סוחרים מבוססים ששורשיהם ביהדות ספרד. אחיו הבכור, אליאס קנטי, היה לימים סופר מפורסם בשפה הגרמנית וחתן פרס נובל. אח אחר, ז'ורז' קנטי, היה לרופא וחוקר חשוב במכון פסטר בפריז והצטיין בחקר מחלת השחפת. כשהיה בן שנתיים, המשפחה עברה לגור בווינה ולאחר מכן עברה למנצ'סטר באנגליה. אחרי שהתייתם בגיל 3 בעקבות מות אביו מהתקף לב, המשיך לבלות ז'אק את ילדותו יחד עם אמו ואחיו בערים אירופיות שונות: וינה, ציריך, מינכן ואחרי כן בפרנקפורט ובלוזאן. בשנת 1927, בגיל 18, השתקע בצרפת ונרשם לבית הספר הגבוה ללימודי תעשייה וניהול בפריז (Haute École d'Études Commerciales). ידע על בוריין לדבר ולכתוב בארבע שפות.

התקופה שבין מלחמות העולם, פולידור, רדיו-סיטה

בגיל 20, חובב מושבע של מוזיקת ג'אז, הועסק ז'אק קנטי ככתב השבועון "מלודי מייקר", ארגן קונצרטים "ג'אז הוט" בכל הערים האוניברסיטאיות בצרפת וסייר ברחבי אירופה. הביא לראשונה לצרפת את לואי ארמסטרונג, קאב קאלוויי ודיוק אלינגטון. בנוסף לכך עמד מאחורי הקמת תזמורת הג'אז הראשונה של מוזיקאים שחורים בצרפת.

בשנת 1930, כשהוא בן 20 בלבד, אחרי שקרא מודעה שבה היה "דרוש צעיר אוהב מוזיקה ודובר גרמנית רהוטה", עזב ז'אק קנטי את בית הספר הגבוה ללימודי תעשייה וניהול בפריז, כדי להתקבל לחברת פולידור. שם היה אחראי בין השאר על הפקת תקליט של רביעיית גלימיר עם הרביעייה של מוריס ראוול. בשנת 1933 שכנע את מרלן דיטריך להקליט את הדיסק הראשון שלה בצרפתית (Assez (די) וMoi j'm'ennuie (משעמם לי). אולם הקריירה שלו כמקדם כישרונות צעירים זינקה במיוחד אחרי היכרותו עם מרסל בלשטיין-בלאנשה, המייסד של תחנת הרדיו "רדיו סיטה" (Radio Cité) שקיבל אותו כמנהל אמנותי של התחנה. בתוקף תפקידו זה הביא קנטי חידושים רבים בדגם של תוכניות הרדיו. ייסד תוכניות רדיו שהפכו לקלאסיקה, כדוגמת "המיוזיק-הול של הצעירים" (Le music-hall des jeunes), שפתחה את שעריה בפני כישרונות אלמונים כמו אדית פיאף, ואחר כך שארל טרנה. קנטי ערך גם את תוכנית הרדיו הראשונה המוקדשת לג'אז בצרפת. הלחין והקליט בחלילית את הג'ינגל הראשון של תחנת רדיו, יזם גם את התחרויות הראשונות בסגנון "כוכב נולד" ברדיו וניהל את ההקלטות הראשונות של אדית פיאף.

בימי מלחמת העולם השנייה

עם הכיבוש הנאצי, בעזרת השחקנית פרנסואז רוזה (Françoise Rosay), נמלט קנטי ל"אזור החופשי". הוא ארגן יחד איתה סיורי הופעות בדרום צרפת ובצפון אפריקה תוך כדי מעורבות בניהול תיאטראות ותחנות רדיו. בשנת 1943 ייסד יחד עם פייר-ז'ואן ואיאר את התיאטרון "לה טרואז אן" (théâtre des Trois Ânes) (תיאטרון "שלושת החמורים") ברחוב מוגדור באלג'יר.

בשנים 1947–1962 - "לה טרואה בודה"

בשנת 1947 בשובו לפריז, הקים בשדרות קלישי את אולם המופעים "לה טרואה בודה" (les Trois Baudets). בשנים 1948–1962 כיהן כמנהל אמנותי בחברת התקליטים פיליפס. באותה תקופה גילה וטיפח כוכבים רבים של השנסון הצרפתי. הפיק מופעיהם בכל המישורים - על תקליטים, ברדיו, בטלוויזיה, במיוחד בטלוויזיה הבליגית, באולמות מופעים כמו התיאטרון שלו "לה טרואה בודה" וסיורי הופעות.

מגלה הכישרונות

בשנת 1950 גילה קנטי בקוובק את פליקס לקלר הצעיר, שכישרונו חומק מעיני אנשי המקצוע בארץ מולדתו (ואף הזמר עצמו אינו בוטח במעלותיו), שכנע אותו לבוא לצרפת והבטיח כך את תהילתו בזירה הפריזאית. האמן האסיר תודה, הביע את אמונו המלא בקנטי ורשם את "נוכחותו האלהית" של זה כהערת אחריות בחוזה.

קנטי היה זה שבשנת 1954 איפשר לז'ק ברל את זינוקו לעולם המוזיקה על ידי השקת אלבומו הראשון. בין השנים 1958-1953, כשהוצאת התקליטים פיליפס דחה את ברל, נתן לו קנטי הזדמנויות להופיע שש פעמים ב"טרואה -בודה". ב-1967 בשיא תהילתו, ושכקנטי הפך למפיק עצמאי, אמר לו ברל: "בזכתוך יצאתי מן החור שלי, ובסך הכל, אמרת לי מה שהיה ככל הנראה ברור, וכפי שמתאים לקנטי, זה נתן לי את התנופה הנחוצה כדי שאוציא לפועל מה שרציתי בתוך תוכי [...]. אתה צריך להגיד לי תודה! האתי כבוד לשמך הטוב כמגלה כישרונות".

בשנים 1962-1947 הזניק קנטי ב"טרואה בודה" דור שלם של זמרים-יוצרים צרפתים: ז'ורז' בראסנס, גי ביאר, רוש ואזנבור, בוריס ויאן, פאטאשו, סרז' גינסבורג, פרנסיס למארק, מולוג'י, בובי לפואנט, ריסה בארייר, אן סילבסטר, מוריס פאנון, לני אסקודרו, קלוד נוגארו, אנרי סלבדור וכו'.

קנטי טיפח גם דור חדש של שחקנים וקומיקאים: פייר דאק, פרנסיס בלאנש, רובר לאמורה, פרנאן רנו, דארי קול, רמון דבו, פיליפ נוארה, זס'אן-פייר דארא, ז'אן יאן, קריסטיאן דיוואלה, ז'ראר סטי ואחרים.

אצלו הופיעו מבצעים גדולים כמו ז'ולייט גרקו, האחים ז'אק, קתרין סובאז',פיליפ קלה, "לה קאטר ברבי" (ארבעת המזוקנים), איזבל אוברה.

הוא חתם חוזים גם עם אנדרה קלאבו, פייר דידאן, ז'קלין פרנסואה, לוסיין ורנה, ארמן מסטראל, זיז ז'אנמר, לה גרסון דה לה רו, לה טרואז אוראס, ז'אן קלוד דרנאל, אגלאה, דריו מורנו וכו'. שיחק תפקיד חשוב בקריירה של המלחין והמעבד מישל לגראן. הפיק את המופעים הראשונים של איב רובר, רמון קנו, פייר דנינוס, פרנסואה בייאדו, עם מבצעים מגוונים כמו רוזי וארט, פייר אטקס, מישל רו, ז'ראר סטי, מישל דה רה.

סיורי ההופעות של קנטי

במקביל, ארגן ז'אק קנטי בכל קיץ, ולא רק לאמנים שגילה, אלא גם לאחרים שבטח בהם- את סיורי "רדיו פרוגרם", שכולם כינו אותם בשם "סיורי קנטי". הציע במות לארבעה עד עשרה אמנים, בהתחלה באולמות הפרובינציה ובמושבות - בתיאטראות עירוניים, אולמות שמחות, בתי קזינו ובאולמות תחת כיפת השמיים, ולאחר מכן ברחבי העולם. מופעים אלה שימשו כבתי ספר, בעלי קצב עבודה מסחרר, שבהם למדו האמנים הצעירים את מקצוע הבמה, בעוד הבכירים ביניהם הריצו את שיריהם החדשים לקראת העונה הפריזאית. כך סייר קנטי עם איב מונטאן בארצות הברית וביפן וארגן רסיטלים למוריס שבלייה.

החל משנת 1951 יצר בשביל חברת הדיסקים פיליפס את הקטלוג הייצוגי של השנסון הצרפתי. ה"פלר" של קנטי, נוכחותו והשפעתו הפכו שם דבר בענף אמנויות הזמר, הבמה והבידור. כשגילה כישרונות חדשים עבור החברות "פיליפס", "פולידור" ו"פונטנה", עשה זאת מתוך שכנוע שאמן צריך לפעמים שנים כדי לזנק בתודעת הציבור. התעקש החל משנת 1958 להוציא לאור את האלבומים הראשונים של סרז' גינסבורג, אף על פי שהמכירות לא עלו מעבר לכמה מאות עותקים.

אחרי 1962 - ז'אק קנטי הפקות

לוגו ז'אק קנטי הפקות

עזיבתו את פיליפס

בשנת 1962 הנהלת פיליפס אימצה את הכוכב הנולד ג'וני האלידיי בשביל הקלטות דיסקים "ווג" מתוך אמונה בפוטנציאל לפחות זמני של המוזיקה שלו. הוסבר לקנטי כי יש לעשות מאמצים מסחריים רבים על מנת לפתח את הקריירה של זמר-יוצר זה ושצריך להשקיע את כל האנרגיות על מנת לנצל את תנופת הרוק אנד רול שזכה להצלחה בלתי רגילה באמריקה. לעומת זאת קנטי סבר כי ז'אנר זה הוא רק גלגול חולף ומכוער של הג'אז. בנסיבות אלה הוא טרק את הדלת: התפטר מתוך כוונה לנצל את כישוריו כמנהל אמנותי בעד עצמו, כשמרבית האמנים החשובים שטיפח יבואו אחריו. אולם סעיף בחוזה עם פיליפס לא התיר לו להשתחרר אלא אחרי 30 חדשים נוספים והתנאי לשחרור היה הסכמה שלא יעבוד עם האמנים שהיו באחריותו בעת העבודה בפיליפס, פולידור ופונטנה.

הפקותיו העצמאיות

קנטי ייסד מאפס את "ז'אק קנטי הפקות" והיה למפיק ראשון של תקליטים עצמאיים, מן הסוג שלקח סיכונים תוך הליכה עד הסוף למען הגשמת מאווייו. אך מפני שהחתים כל כך הרבה אמנים עבור פיליפס בקושי נשארו זמרים שיעבדו איתו, חלקם שחקנים -זמרים. אחרי שראה את ז'אן מורו שרה "המערבולת" (Le Tourbillon) בסרטו של טריפו "ז'ול וג'ים" הקליט אותה בדיסק שירים מיצירותיו של סרז' רזבני. לאחר מכן שכנע את רזבני עצמו להקליט דיסק עם שירים מאת בוריס ויאן והפיק תקליט עם "הקול האונושי" של ז'אן קוקטו בביצועה של סימון סיניורה.

מאוחר יותר הפיק את הדיסק הראשון של הזמר בן 18, ז'אק איז'לן, ועוד דיסק של בריז'יט פונטן. כששם לבו אל תופעת הקפה-תיאטרון שפרחה ברובע סן ז'רמן דה פרה, חנך את האולם "בילבוקה" שבו הופיעו לראשונה שני זמרים צעירים אלה. עם זאת, בלי האמצעים שעמדו לרשותו פעם ובדיוק ברגע שהתליקטים הפכו לתעשייה המונית, הדורשת השקעות גדולת והולכות, לא הצליח קנטי לחזור לרמת ההצלחה משנותיו ב"פיליפס"

הפיק תקליטים של סימון סיניורה, פייר בראסר, מישל סימון, של קורה ווקר ורבים אחרים. יצר תקליטים אנתולוגיים המוקדשים למשוררים הגדולים של השנסון הצרפתי, כמו בוריס ויאן וז'אק פרוור.

בשנת 1967 "לה טרואה בודה" סגר את שעריו. בשנת 1978 פרסם את זכרונותיו: On cherche jeune homme aimant la musique ("דרוש צעיר אוהב מוזיקה") בהוצאת קלמן לוי בפריז. ב-1997 פרש. ילדיו, ברנאר ופרנסואז קנטי ימשיכו בניהולה של "ז'אק קנטי הפקות". המותג "ז'אק קנטי" המופץ על ידי "ואגראם מיוזיק", סווג בין 30 המותגים הראשונים בצרפת.

כל חייו, ידע ז'אק קנטי להישאר אדם דיסקרטי, נלהב, לוחמני ומתמיד. עמיתו, צ'רלי מרוואני, המנג'ר של ברברה שיער כי קנטי הציל את השנסון הצרפתית.

ז'אק קנטי נפטר ב-1997 ונקבר בבית הקברות פר לשז בפריז, בגוש 94. היו לו שלושה ילדים: קולט, פרנסואז וברנאר.

לקריאה נוספת

• Jacques Canetti, On cherche jeune homme aimant la musique, 1978, Calmann-Lévy, Paris, Alain Poulanges et

(דרוש צעיר אוהב מוזיקה) Janine Marc-Pezet, Le Théâtre des 3 baudets, Éditions du May, 1994

• Jacques Canetti, Mes 50 ans de chansons françaises, Flammarion, 2008, (176 pages et 1 CD)(ספר ודיסק, "50 שנותי של זמר צרפתי")
• Jacques Canetti, 50 ans de chanson française, Productions Jacques Canetti (4 CD et 1 DVD)

קישורים חיצוניים

• אתר האינטרנט הרשמי של ז'אק קנטי (בצרפתית)

מדיה וקבצים בנושא ז'אק קנטי בוויקישיתוף

• האתר של ז'אק קנטי הפקות
• [ttps://web.archive.org/web/20200531090503/http://www.nrj.fr/artistes-jacques-canetti.html על ז'אק קנטי באתר אן. אר. ז'י]
• כתבה על מותו במגזין הגרמני "דר שפיגל" 1997

• ז'אק קנטי, ברשת החברתית פייסבוק
• ז'אק קנטי, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
• ז'אק קנטי, ברשת החברתית אינסטגרם