רוברט קרהרט מרטון
 | |
| לידה |
31 ביולי 1944 (בן 80) ניו יורק, ניו יורק, ארצות הברית  |
|---|---|
| ענף מדעי |
כלכלה, מימון, asset pricing |
| מקום לימודים |
|
| מנחה לדוקטורט |
פול סמואלסון |
| מוסדות |
|
| תלמידי דוקטורט |
Jonathan E. Ingersoll, Emerson Philip Jones, Eric Richard Rosenfeld, Scott Phillip Mason, Mark Latham, James Flaude Gammill, Gerard Ivan Gennotte, Marshall Barry Goldman |
| פרסים והוקרה |
|
  | |
רוברט קרהרט מרטון (באנגלית: Robert Carhart Merton; נולד ב-31 ביולי 1944) הוא כלכלן אמריקאי ממוצא יהודי (מצד אביו), חתן פרס נובל לכלכלה. פרופסור בבית הספר לעסקים באוניברסיטת הרווארד.
קורות חיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]מרטון, יליד ניו יורק, הוא בוגר תואר ראשון באוניברסיטת קולומביה, מוסמך במכון הטכנולוגי של קליפורניה וב-1970 קיבל תואר דוקטור מ-MIT.
בשנות ה-70 המוקדמות עסק מרטון בפיתוח נוסחאות מתמטיות בתחום המימון הנוגעות להערכת אופציות. בעקבות עבודתם של המתמטיקאי פישר בלק והכלכלן מיירון שולס, כתב מרטון ב-1973 את המאמר "התאוריה של תמחור רציונלי של אופציות", והסב את המודל לנוסחה שהפכה לאחד הכלים המעשיים והפופולריים להערכת אופציות ונגזרים. העובדה ששמו של מרטון אינו מופיע בשם המודל אינה מפחיתה מערכה של תרומתו, ויש המכנים את המודל בשם "נוסחת בלק-שולס-מרטון". למעשה, מרטון עצמו הוא שטבע את המונח "נוסחת בלק ושולס".
מרטון הוא בנו של הסוציולוג רוברט קינג מרטון.
מודל בלק ושולס
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – מודל בלק ושולס
המודל של בלק ושולס הוא מודל מתמטי יישומי במלוא מובן המילה. הוא אומד את ערכה של אופציה מסוג קול (Call) או פוט (Put) בהינתן פרמטרים הנוגעים לשערי מניות וסחורות, התנהגות מחיריהן לאורך זמן, שער הריבית במשק ועוד. המודל נעשה דה פקטו לתקן בין-לאומי בשווקים הפיננסיים, בהם נסחרות אופציות על מגוון מניות, סחורות ונכסים פיננסיים אחרים בסכומים של טריליוני דולרים מדי שנה.
מרטון היה תלמידו של חתן פרס נובל לכלכלה פול סמואלסון, ואף זכה בעצמו בפרס בשנת 1997 יחד עם מיירון שולס על תרומתם בנושא האופציות (הכלכלן השלישי שתרם לנושא זה, פישר בלק, לא היה בחיים בעת קבלת הפרס).
פרשת LTCM
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – LTCM
בשנת 1994 הקימו שולס, מרטון ואחרים את קרן הגידור "Long-Term Capital Management" הידועה יותר בראשי התיבות LTCM. מנהל הקרן היה ג'ון מריוות'ר (John Meriwether), שולס ומרטון שימשו כדירקטורים. בשנים הראשונות הפליאה הקרן לעשות וצברה תשואות שנתיות מדהימות בשיעור של כ-40%. השניים, שהיו ממילא מוערכים בקהיליה הפיננסית והאקדמית, נתפסו לא רק כתאורטיקנים אלא גם כמי שיודעים לנהל כספים.
ב-1998 הגיעה עת משבר בשווקים הבין-לאומיים, שהגיע לשיאו באוגוסט-ספטמבר. הקרן הפסידה 4.6 מיליארד דולר אמריקאי תוך חודשים ספורים, וקריסתה איימה על יציבות השווקים הפיננסיים. הפרשה הסתיימה בהתערבות הבנק הפדרלי של ניו יורק והקרן נסגרה בשנת 2000.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- רוברט קרהרט מרטון, באתר פרס נובל (באנגלית)
- רוברט קרהרט מרטון, באתר פרויקט הגנאלוגיה במתמטיקה
- רוברט קרהרט מרטון, באתר SSRN
- רוברט קרהרט מרטון, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
| זוכי פרס נובל לכלכלה | ||
|---|---|---|
| 1969–1975 | פריש, טינברגן (1969) • סמואלסון (1970) • קוזנץ (1971) • היקס, ארו (1972) • לאונטיף (1973) • מירדאל, האייק (1974) • קנטורוביץ', קופמאנס (1975) | 
|
| 1976–2000 | פרידמן (1976) • אולין, מיד (1977) • סיימון (1978) • שולץ, לואיס (1979) • קליין (1980) • טובין (1981) • סטיגלר (1982) דברה (1983) • סטון (1984) • מודיליאני (1985) • ביוקנן (1986) • סולו (1987) • אלה (1988) • הוולמו (1989) • מרקוביץ, מילר, שארפ (1990) • קוז (1991) • בקר (1992) • פוגל, נורת' (1993) • הרסני, נאש, זלטן (1994) • לוקאס (1995) • מירליס, ויקרי (1996) • מרטון, שולס (1997) • סן (1998) • מנדל (1999) • הקמן, מקפאדן (2000) | |
| 2001 ואילך | אקרלוף, ספנס, שטיגליץ (2001) • כהנמן, סמית' (2002) • אנגל, גריינג'ר (2003) • קידלנד, פרסקוט (2004) • אומן, שלינג (2005) • פלפס (2006) • הורוביץ, מסקין, מאירסון (2007) • קרוגמן (2008) • אוסטרום, ויליאמסון (2009) • דיאמונד, מורטנסן, פיסרידס (2010) • סימס, סרג'נט (2011) • רות, שפלי (2012) • פאמה, הנסן, שילר (2013) • טירול (2014) • דיטון (2015) • הארט, הולמסטרום (2016) • ת'יילר (2017) • נורדהאוס, רומר (2018) • קרמר, באנרג'י, דופלו (2019) • מילגרום, וילסון (2020) • אימבנס, אנגריסט, קארד (2021) • ברננקי, דיימונד, דיבוויג (2022) • גולדין (2023) • אג'מולו, ג'ונסון, רובינסון (2024) | |