קנת' ארו

קנת' ארו
Kenneth Arrow
	צילום מ-1996
לידה	23 באוגוסט 1921; ניו יורק, ארצות הברית
פטירה	21 בפברואר 2017 (בגיל 95); פאלו אלטו, ארצות הברית
שם לידה	Kenneth Joseph Arrow
ענף מדעי	כלכלה, economics and politics, ספרות
מקום מגורים	קליפורניה, ניו יורק
מקום לימודים	אוניברסיטת קולומביה (1941); אוניברסיטת קולומביה (1951); הסיטי קולג' של ניו יורק; תיכון טאונסנד האריס; אוניברסיטת העיר ניו יורק ;
מנחה לדוקטורט	הארולד הוטלינג
מוסדות	אוניברסיטת שיקגו; מכון סנטה פה ;
תלמידי דוקטורט	ג'ון הרסני, Ted Bergstrom, Thomas Marschak, David Donaldson, David Bradford, Hajime Oniki, Dean Jamison, David A. Starrett, Michael Reich, Ross Starr, David M. Grether, סבסטיאן פיניירה, Alain A. Lewis, Jan Kmenta, מנחם יערי, Karl Shell, מיכאל ברונו, Esther-Mirjam Sent, Michael A. Schwarz, William Kip Viscusi, Michael Bruno, William Balson, Jerry Stewart Kelly, Elena Antoniadou, Luis Fernando Medina S., Peter Joseph Edward Stan, Junjie Edward Li, Takatoshi Ito, Herakles M. Polemarchakis, Pankaj Tandon, Daniel William Osborn, Meiring de Villiers, Andrea Prat, אריק מסקין, אברהם בז'ה, ננסי סטוקי, רוג'ר מאירסון, Prashant Parikh, מייקל ספנס, John Stuart Lane, Peter Ole Anderson, Walter P. Heller, Thomas D. Quint, Robert Clarence Lind, John Conlisk, John Geanakoplos, בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה
פרסים והוקרה	פרס ג'ון פון נוימן (2013); Kampé de Fériet Award (1998); פרס ג'ון פון נוימן (1986); עמית מכובד של האגודה האמריקאית לכלכלה; עמית האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים; חבר זר של החברה המלכותית (2006); המדליה הלאומית למדעים (2004); הרצאת ג'ון פון נוימן (1977); פרס נובל לכלכלה (1972); עמית המכון לסטטיסטיקה מתמטית (1951); מלגת גוגנהיים; עמית האיגוד האמריקני לסטטיסטיקה (1959); מדליית ג'ון בייטס קלארק (1957); עמית החברה האקונומטרית (1951) ;
	אתר רשמי

קנת' ג'וזף ארו (בשם מלא באנגלית: Kenneth Joseph Arrow; ‏23 באוגוסט 1921 – 21 בפברואר 2017) היה כלכלן יהודי אמריקאי, פרופסור באוניברסיטת סטנפורד. ארו זכה בפרס נובל לכלכלה ב-1972, בשיתוף עם ג'ון היקס על תרומתם לתאוריית שיווי המשקל הכללי בכלכלה, ולתאוריה של כלכלת רווחה. בן 51 בעת הזכייה, היה צעיר הזוכים בפרס נובל לכלכלה^[1]. בשנת 2004 זכה במדליה הלאומית למדעים, העיטור המדעי הנכבד ביותר שמחולק על ידי ארצות הברית, על מחקריו בנושאי קבלת החלטות בתנאי אי ודאות ומחקרו על נטילת סיכונים.

יחד עם פול סמואלסון, הוא נחשב לאחד מהמייסדים של הכלכלה הנאו-קלאסית המודרנית (שלאחר מלחמת העולם השנייה). רבים מתלמידיו לשעבר זכו בפרס נובל בעצמם.

התרומות הבולטות שלו הן מתחום של תאוריית הבחירה הציבורית, בעיקר משפט אי האפשרות של ארו; וכן עבודתו על ניתוח של שיווי משקל כללי. הוא הציב יסודות לכמה ענפים נוספים בכלכלה, ביניהם תאוריית הצמיחה האנדוגנית, כלכלת בריאות וכלכלת מידע.

קורות חיים

קנת' ארו נולד בניו יורק למשפחה יהודית שהיגרה מרומניה. אמו, ליליאן, נולדה ביאשי ואביו, הרי, היה יליד פודו אילואיי. ארו קיבל תואר ראשון מהסיטי קולג' של ניו יורק ב-1940, ותואר שני ודוקטורט מאוניברסיטת קולומביה ב-1941 ו-1951. משנת 1946 עבד במקביל למחקרו באוניברסיטת קולומביה גם כחוקר באוניברסיטת שיקגו, שם כיהן כפרופסור חבר. ארו הקים יחד עם פרופ' מנחם יערי את בית הספר קיץ לכלכלה תאורטית במכון ללימודים מתקדמים אשר באוניברסיטה העברית בירושלים ועמד בראשו במשך 19 שנה עד שנת 2007.

ארו היה אחיה של הכלכלנית אניטה סאמרס, דודו של הכלכלן לארי סאמרס, וגיסו של הכלכלן פול סמואלסון (אחיו של הכלכלן רוברט סמואלסון).

מחקריו

משפט ארו

משפט ארו הוצג בתיזה שלו לדוקטורט. הוא קובע שכלל הבחירה החברתי היחיד אשר מקיים שני תנאים בסיסיים (יעילות פארטו ובחירה בלתי-תלויה), הוא כלל הדיקטטור, בו פרט יחיד קובע באופן בלעדי את ההעדפות החברתיות (כלומר: לא קיים כלל בחירה כזה שהוא גם דמוקרטי).

שיווי משקל כללי בשוק

ביחד עם ז'ראר דברה, סיפק ארו את ההוכחה המדוקדקת הראשונה לקיומו של שיווי משקל כללי המנחה את השוק, בהינתן כמה הנחות מגבילות. ארו הרחיב את המודל כך שיעסוק גם בנושאי אי-ודאות, יציבות שיווי המשקל, ויעילותו של שיווי משקל תחרותי.

תאוריית הצמיחה האנדוגנית

ארו מילא תפקיד חיוני בראשית המחקר בתאוריית הצמיחה האנדוגנית (או: תאוריית הצמיחה החדשה), שניסתה להסביר את מקורם של שינויים טכנולוגיים, שנחשבים לגורם העיקרי שמאפשר צמיחה כלכלית. עד לפיתוחה של תאוריה זאת, ההנחה הייתה כי שינויים טכנולוגיים מתרחשים מסיבות אקסוגניות (חיצוניות למערכת)- כלומר, קורים ללא הסבר לסיבת התרחשותם מתוך המערכת הכלכלית. תאוריית הצמיחה האנדוגנית סיפקה הסבר כלכלי לסיבות לחדשנות של חברות - כך ששינויים טכנולוגיים וחדשנות באים מבפנים - מתוך המודל הכלכלי (אנדוגני - פנימי למערכת - ומכאן השם). בהמשך לעבודתו החלוצית של ארו, התפתחה ספרות מחקרית ענפה בנושא.

כלכלת מידע

במחקר חלוצי נוסף, חקר ארו את הבעיות הנגרמות עקב מידע א-סימטרי בשווקים. בעסקאות רבות, לאחד הצדדים (לרוב המוכר) יש יותר מידע על המוצר הנמכר מאשר לצד האחר. אסימטריה של מידע יוצרת תמריץ לצד שלו מידע רב יותר לרמות את הצד בעל המידע המועט יותר, ודבר זה עלול לגרום מצב של כשל שוק. כתוצאה מכך, התפתחו מספר מנגנוני שוק, ביניהם ערבויות ואימות על ידי צד שלישי, המאפשרים לשווקים עם מידע א-סימטרי לתפקד. ארו ניתח סוגיה זו בתחום הטיפול הרפואי (במחקר מ-1963, שכותרתו "אי-ודאות וכלכלת הרווחה של טיפול רפואי"). מאוחר יותר, נחקרו שווקים נוספים - בעיקר נכסים יד שנייה, מכירות פומביות ברשת וביטוח.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא קנת' ארו בוויקישיתוף

(הקישור אינו פעיל, 30.10.2020)
קנת' ארו, באתר פרס נובל (באנגלית)
קנת' ארו, באתר פרויקט הגנאלוגיה במתמטיקה
קנת' ארו, באתר dblp
קנת' ארו, באתר SSRN
על קנת' ארו (באנגלית)
אשר שכטר, לא נורא // זוכה פרס הנובל לכלכלה: "השלכות המשברים הפיננסיים נמשכים זמן רב - אבל קרו דברים גרועים יותר", באתר TheMarker‏, 27 ביולי 2012
אייל וינטר, "כיצד קנת' ארו חולל מהפכה בהבנתנו את הבחירות והחלטות גדולות אחרות שאנחנו מבצעים" (אורכב 16.03.2017 בארכיון Wayback Machine), פורבס, 24 בפברואר 2017 (באנגלית)
ירון כהן צמח, מי קובע מה טוב לכולם, באתר TheMarker‏, 24 באפריל 2017
קנת ארו, אנשי סגולה - יהודים זוכי פרס נובל, באתר בית התפוצות.
קנת' ארו, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
קנת' ארו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
ניתוח פוליטי מבוסס משפט ארו, אתר הבמה הרעיונית

הערות שוליים

^ עד לשנת 2019 בה זכתה בפרס אסתר דופלו בגיל 46

[1] עד לשנת 2019 בה זכתה בפרס אסתר דופלו בגיל 46

[1]

זוכי פרס נובל לכלכלה
1969–1975	פריש, טינברגן (1969) • סמואלסון (1970) • קוזנץ (1971) • היקס, ארו (1972) • לאונטיף (1973) • מירדאל, האייק (1974) • קנטורוביץ', קופמאנס (1975)
1976–2000	פרידמן (1976) • אולין, מיד (1977) • סיימון (1978) • שולץ, לואיס (1979) • קליין (1980) • טובין (1981) • סטיגלר (1982) דברה (1983) • סטון (1984) • מודיליאני (1985) • ביוקנן (1986) • סולו (1987) • אלה (1988) • הוולמו (1989) • מרקוביץ, מילר, שארפ (1990) • קוז (1991) • בקר (1992) • פוגל, נורת' (1993) • הרסני, נאש, זלטן (1994) • לוקאס (1995) • מירליס, ויקרי (1996) • מרטון, שולס (1997) • סן (1998) • מנדל (1999) • הקמן, מקפאדן (2000)
2001 ואילך	אקרלוף, ספנס, שטיגליץ (2001) • כהנמן, סמית' (2002) • אנגל, גריינג'ר (2003) • קידלנד, פרסקוט (2004) • אומן, שלינג (2005) • פלפס (2006) • הורוביץ, מסקין, מאירסון (2007) • קרוגמן (2008) • אוסטרום, ויליאמסון (2009) • דיאמונד, מורטנסן, פיסרידס (2010) • סימס, סרג'נט (2011) • רות, שפלי (2012) • פאמה, הנסן, שילר (2013) • טירול (2014) • דיטון (2015) • הארט, הולמסטרום (2016) • ת'יילר (2017) • נורדהאוס, רומר (2018) • קרמר, באנרג'י, דופלו (2019) • מילגרום, וילסון (2020) • אימבנס, אנגריסט, קארד (2021) • ברננקי, דיימונד, דיבוויג (2022) • גולדין (2023) • אג'מולו, ג'ונסון, רובינסון (2024)