לדלג לתוכן

רגלת הגינה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קריאת טבלת מיוןרגלת הגינה
Portulaca oleracea - רגלת הגינה
מצב שימור
conservation status: least concernנכחדנכחד בטבעסכנת הכחדה חמורהסכנת הכחדהפגיעקרוב לסיכוןללא חשש
conservation status: least concern
ללא חשש (LC)‏[1]
מיון מדעי
ממלכה: צומח
מערכה: בעלי פרחים
מחלקה: דו-פסיגיים קדומים
סדרה: ציפורנאים
משפחה: רגלתיים
סוג: Portulaca
מין: רגלת הגינה
שם מדעי
Portulaca oleracea
לינאוס, 1753
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
תקריב של רגלת גינה בפריחה.

רְגֵלַת הַגִּנָּה (שם מדעי: Portulaca oleracea) היא מין צמח בשרני וחד-שנתי, הנחשב לעיתים כעשב שוטה[2] ממשפחת הרְגֵלָתִיִּים (Portulacacea). לרגלה גבעולים ארוכים הנמשכים על-פני הקרקע, ענפיו אדמדמים, שבירים אך בשרניים. עליו מוארכים, אליפטיים ומזכירים ביצה בצורתם. הרגלה פורחת בחודשים פברואר-ספטמבר. פרחיו קטנים וצהובים, הפרחים נמצאים בהתפצלויות השריגים. הפרי נפתח בראשו ונראה ככיס המכיל זרעים קטנים (עד מילימטר) בצבע שחור או חום כהה.

רגלת הגינה נפוצה במזרח התיכון, אסיה, צפון אפריקה, ודרום אמריקה.

רגלת הבית ידועה בישראל גם בשמה בערבית "ריג'לה" או בשמה בכורדית-יהודית "פרפחינא". אזור התפוצה הטבעית של רגלת הגינה אינו כולל את ישראל, אך הצמח הופץ בארץ ישראל בידי האדם וכיום הוא מתפשט בה באופן טבעי (מין פולש). על מנת לנבוט, דורשת הרגלה אדמה לחה, ומידות גבוהות של אור וחום. בארץ ניתן למצוא אותה באזורים בעלי אקלים ים-תיכוני, בתות הספר, ערבות, מדבריות ואף בחרמון.[2]

הרגלה מוזכרת בתלמוד בשם "חלוגלוגות" בסיפור המתאר כיצד חכמים לא הבינו מה פירוש מילה זו. שפחתו של רבי קראה לצמח בשמו הארמי "פרפחיניה", וכך נודע לחכמים פירוש השם.[3]

  • הרגלה עשירה באומגה 3, ויטמין C, פלבנואידים וככלל משתמשים בה כעשב מרפא לצרכים רפואיים שונים בארצות רבות בעולם.[4]
  • הרגלה משמשת כתוסף לסלטים שונים והיא בעלת טעם חמצמץ קל לאחר טיגון.
  • בעבר יעץ פליניוס הזקן להחזיק בצמח זה כקמע כנגד רוחות רעות.[5]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ רגלת הגינה באתר הרשימה האדומה של IUCN
  2. ^ 1 2 דנין, אבינעם, הצומח לחופי הכנרת במיפלסים נמוכים. מתוך: הכנרת ימת החיים של ישראל, י. גל וא. שילר. מינהלת הכנרת והוצאת אריאל. 1987. :עמ' 69–71
  3. ^ תלמוד בבלי, מסכת ראש השנה, דף כ"ו, עמוד ב'. רש"י ד"ה "פרפחיני".
  4. ^ Plants Poisonous to Livestock - Cornell University Department of Animal Science
  5. ^ Megaloudi, Fragiska (2005). Wild and Cultivated Vegetables, Herbs and Spices in Greek Antiquity. Environmental Archaeology 10 (1): 73-82