דוד הנגיד
| לידה |
1222 כ"ד בטבת ד'תתקפ"ג |
|---|---|
| פטירה |
1300 (בגיל 78 בערך) א' באלול ה'ס' |
| מקום קבורה |
טבריה  |
| תקופת הפעילות |
?–1300 |
| אב |
אברהם בן הרמב"ם |
| צאצאים |
אברהם הנגיד |
| תפקידים נוספים |
נגיד מצרים |
  | |
רבי דוד הנגיד (כ"ד בטבת ד'תתקפ"ג, 19 בדצמבר 1222 − א' באלול ה'ס', 1300) היה בנו של רבי אברהם בן הרמב"ם (ראב"ם), וכיהן אחריו כנגיד לקהילות היהודים במצרים, סוריה וארץ ישראל.
תאריך לידתו
[עריכת קוד מקור | עריכה]בעבר שיערו כי נולד בשנת 1212, וכך כתב אליהו אשתור בספרו "תולדות היהודים במצרים וסוריה תחת שלטון הממלוכים". השערה זו הופרכה על ידי תעודה שנמצאה בגניזה הקהירית ומתייחסת ללידתו של רבי דוד.[1] ש"ד גויטיין הראה שהכתוב בתעודה זו מדוייק, והשערתו של אשתור איננה נכונה. למשל, התיאור במכתב אודות פטירת ידידו של ראב"ם, אברהם החסיד, שבועות מספר אחר כך, ובהתאמה בתעודה אחרת בגניזה נאמר שעזבונו של אברהם החסיד נמכר בפיקוחו של ראב"ם בראשית 1223.[2]
חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]נולד בקהיר בשנת 1222, ובהיותו בן 15 נפטר אביו. מונה לנגיד בסביבות שנת 1245. בשנות נגידותו הראשונות כיהן כנגיד תחת חסותו והדרכתו של סבו רבי חננאל בן שמואל. בשנת 1250 נוצר ערעור על כהונתו ורבי דוד ברח יחד עם סבו לירושלים או לאלכסנדריה. בשנת 1252 הוא חזר לשלטון עד שבשנת 1285 הודח פעם נוספת מנגידותו והיגר לעיר עכו. בזמן שהותו בעכו, ניהל מאבק נגד תנועת ההתנגדות לרמב"ם שהובילו רבי שלמה פטיט וחכמים נוספים. בשנת 1291 חזר למצרים ולכהונתו כנגיד.
נפטר בשנת 1300. על פי המסורת, הוא הובל לקבורה בטבריה ונטמן בסמוך לקבר הרמב"ם סבו. בשנת תרצ"ב (1922) נתגלתה לכאורה מצבת קבורתו, שעליה נכתב: ”זה קבר רבינו דוד נכדו של רבינו הגאון משה בן רבינו מימון מורינו מאור הגולה”. המצבה הועברה למוזיאון הקהילה היהודית בקהיר הנמצא בבית הכנסת שער השמים. הרב משה הלל הוכיח שמצבה זו היא זיוף מאוחר שנעשה על ידי האחים רבי יעקב משה ורבי ברוך טולידאנו[3].
בנו היה רבי אברהם הנגיד, אביו של רבי יהושע הנגיד.
חיבוריו
[עריכת קוד מקור | עריכה]על פי המסורת, לרבי דוד הנגיד מיוחסים שלשה חיבורים.
- "מדרש דוד" - ספר דרשות על התורה (על ספרי בראשית ושמות) שנכתב בלשון הערבית והיה פופולרי בארצות המזרח, ונהגו לקרוא ממנו בבתי הכנסיות בשבת לאחר תפילת מנחה.
- "מדרש דוד" - ביאור לפרקי אבות אשר גם הוא נכתב בערבית מדוברת, נהגו לקרוא בבתי הכנסת בשבתות שבין פסח ושבועות.[4]
- פירוש לספר 'נבואת הילד' העוסק בענייני אחרית הימים וקץ הגאולה (ספר זה לא נדפס מעולם).
החוקר יוסף ינון פנטון מעריך, שהספר מדרש דוד לא נתחבר על ידי רבי דוד אלא על ידי חכם אנונימי מאוחר מכיוון שסגנון המדרש אינו מתאים לתקופתו של רבי דוד. לפי השערתו של פנטון מכיוון שמדרש זה נכתב לצורך דרשות במנחה של שבת, וגם רבי דוד בן יהושע הנגיד (נינו של רבי דוד בר' אברהם) כתב ספר בשם "מדרש יקר חמדה" לצורך דרשות במנחה, הציבור בלבל בין השני הספרים בעלי אותה המטרה והחל לייחס גם את המדרש של החכם האנונימי לרבי דוד בר' יהושע הנגיד, ולאחר כמה דורות נוצר בלבול נוסף בין הסב לנינו והמדרש יוחס לרבי דוד הראשון[5].
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אלה אלמגור, כתבי היד של מדרשי ר' דוד הנגיד, הוצאת יד בן צבי, 1995
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- "מַיְמוּנִי, אברהם הנגיד בן הרמב"ם", יהודה דוד אייזנשטיין (עורך), אנציקלופדיה אוצר ישראל, ניו יורק: פרדס, תשי"ב, חלק ו, עמוד 175, באתר היברובוקס (הערך כולל פרק על דוד הנגיד)
- מרדכי מרגליות (עורך כללי), "דוד הנגיד", אנציקלופדיה לתולדות גדולי ישראל, תל אביב: י' צ'צ'יק, תש"ו, עמ' 404-402, באתר היברובוקס
- יוסף ינון פנטון, מורשתם הספרותית של צאצאי הרמב"ם, פעמים 97, סתיו תשס"ד
- מדרש דוד, ירושלים תש"ז, באתר היברובוקס
- פרקי אבות עם מדרש דוד, ירושלים תשנ"א, באתר היברובוקס
- פרקי אבות עם מדרש דוד, ירושלים תשנ"ג, באתר היברובוקס
דוד בן אברהם בן הרמב"ם, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ התעודה הראשונה בספרו הנ"ל של אשתור, כרך ג' עמ' 1.
- ^ ש"ד גויטיין, כתבי גניזה מן התקופה הממלוכית, תרביץ מא/א, תשל"ב, עמ' 73-74
- ^ משה הלל, חזון טברימון: תעודות מזויפות מבית היוצר של האחים טולידאנו בטבריה, ירושלים תשפ"ב, עמוד 235–281
- ^ שמואל אשכנזי, מדרש דוד; פירוש על מסכת אבות מאת ר' דוד הנגיד - מאמר ביקורת, במישור, גליון רכ, יט באלול תשד, באתר Academia.edu
- ^ יוסף ינון פנטון, מורשתם הספרותית של צאצאי הרמב"ם, פעמים 97, סתיו תשס"ד
| תקופת חייו של הרב דוד הנגיד על ציר הזמן |
|---|
 |
| הנגידים (ראשי היהודים) במצרים | ||
|---|---|---|
| לפני הגעתו של הרמב"ם | רבי פלטיאל • רבי יהודה בן סעדיה • רבי מבורך בן סעדיה • רבי משה בן מבורך • רבי שמואל בן חנניה • זוטא | |
| בתקופת הרמב"ם וצאצאיו | הרמב"ם • רבי אברהם בן הרמב"ם • רבי חננאל בן שמואל • רבי דוד מימוני • רבי אברהם מימוני • רבי יהושע מימוני • רבי דוד מימוני (השני) | |
| לאחר תקופת צאצאי הרמב"ם | רבי עמרם • רבי שמעון • רבי יוסף • רבי שלמה בן יוסף • רבי נתן הכהן שולאל • רבי יצחק הכהן שולאל | |
