ראש ממשלת פקיסטן

ראש ממשלת פקיסטן
وَزِیرِ اَعظَم
איוש נוכחי	שהבז שריף
תאריך כניסה לתפקיד	3 במרץ 2024
תחום שיפוט	פקיסטן
מעון	טריטוריית הבירה אסלאמאבאד
מושב המשרה	אסלאמאבאד
משך כהונה קצוב	5 שנים (כל עוד הוא נהנה מאמון האספה הלאומית)
ייסוד המשרה	14 באוגוסט 1947
איוש ראשון	ליקאת עלי ח'אן
	http://pmo.gov.pk

ראש ממשלת פקיסטן (באורדו: وَزِیرِ اَعظَم, "וזיר גדול") הוא ראש ממשלתה של פקיסטן המיועד כ"מנהל הכללי של הרפובליקה".^[1] ראש הממשלה מוביל את הרשות המבצעת ואת הממשלה, מפקח על הצמיחה הכלכלית, מוביל את האספה הלאומית, עומד בראש מועצת האינטרסים המשותפים וכן בראש הקבינט והוא בעל סמכות הפיקוד על הנשק הגרעיני.^[2]^[3]

משרה זו מציבה את מחזיקה בהנהגת העם ובשליטה בכל ענייני מדיניות החוץ והפנים. המחזיק האחרון בתפקיד זה היה עימראן ח'אן שהודח באפריל 2022 בהצבעת אי אמון בפרלמנט. ראש הממשלה נבחר על ידי חברי האספה הלאומית ולכן הוא בדרך כלל מנהיג מפלגת הרוב בפרלמנט. חוקת פקיסטן מעניקה את הסמכויות הביצועיות לראש הממשלה, הממונה על הרכב הקבינט, כמו כן על הרשות המבצעת, קבלת החלטות הממשלה, ומינויים והמלצות המחייבות אישור מבצעי של ראש הממשלה.

בראש ובראשונה משמש ראש הממשלה כיועץ הראשי לנשיא פקיסטן בעניינים קריטיים וממלא תפקיד משפיע בכל מינוי צבאי, במטרה להבטיח את השליטה על הצבא באמצעות ראשי המטות המשותפים.^[4]^[5] העמדה לא אוישה בשנים 1960–1973 ו-1977–1985 בשל החוק הצבאי שהנהיגה החונטה. בכל אחת מתקופות אלה הוענקו לנשיא החונטה הצבאית סמכויות של ראש הממשלה.

היסטוריה

תפקידו של ראש ממשלת פקיסטן נוצר מיד לאחר חלוקת הודו ולאחר שפקיסטן קיבלה את עצמאותה ב-1947. התפקיד התקיים לצד תפקידו של המושל הכללי של פקיסטן, שהיה נציגו של המונרך הפקיסטני (תפקיד שהתקיים מעצמאותה של פקיסטן ועד 1956 בתקופת מלוכתם של ג'ורג' השישי ובתו, אליזבת השנייה, מלכי הממלכה המאוחדת, שכן באותן שנים הייתה פקיסטן דומיניון). ראש הממשלה הראשון, ליקאת עלי ח'אן, מילא את תפקידי הביצוע העיקריים במדינה עד להירצחו ב-1951.^[6] אף על פי כן, סמכויותיו של ראש הממשלה החלו להצטמצם בהדרגה כתוצאה ממעורבותו התמידית של המושל הכללי. על אף שהגרסה של חוקת פקיסטן שנחקקה ב-1956 מעניקה לראש הממשלה מקום מרכזי, ששת ראשי הממשלה שכיהנו בין השנים 1951 – 1957 פוטרו על ידי המושלים הכלליים שכיהנו באותה תקופה. חוקה זו גם הסבה את תפקידו של המושל הכללי לתפקיד נשיא פקיסטן, והמדינה הוכרזה כרפובליקה אסלאמית.^[7] ב-1958 פיטר נשיא פקיסטן איסכנדר מירזא את ראש הממשלה השביעי, פירוז ח'אן נון כדי להטיל משטר צבאי. הנשיא מירזא עצמו הודח זמן לא רב לאחר מכן על ידי מפקד הצבא, הגנרל איוב ח'אן שהפך בעצמו להיות הנשיא הבא.

ב-1962 חוקק הנוסח השני של החוקה ועל פיו בוטלה לחלוטין משרת ראש הממשלה, וכל סמכויותיו ותפקידיו הועברו לנשיא.^[8] לאחר הבחירות לנשיאות של 1965 נמתחה ביקורת קשה על ריכוז היתר של הסמכויות בידי נושא משרה זו. לאחר הבחירות הכלליות של 1970 חודשה משרת ראש הממשלה ונורול אמין נבחר לתפקיד. המשא ומתן הבלתי מוצלח שהתנהל בין זולפיקר עלי בהוטו, שייח' מוג'יבור רחמן ויחיא ח'אן הוביל לפרוץ מלחמת העצמאות של בנגלדש. עם מעורבותה של הודו ופרוץ מלחמת הודו–פקיסטן השלישית והתבוסה שפקיסטן נחלה בה ב-1971 התמוטטה המערכת הנשיאותית כליל.

בחוקה המקיפה שכוננה ב-1973 נוצרה משרת ראש הממשלה מחדש, והוענקו לו סמכויות מרכזיות רבות יותר, ואילו תפקיד הנשיא הפך להיות טקסי יותר. על רקע התסיסה באגף הימני של הפוליטיקה הפקיסטנית, התחוללה ב-1977 הפיכה צבאית, ותפקיד ראש הממשלה בוטל שוב.

לאחר הבחירות הכלליות שנערכו ב-1985 חודשה שוב המשרה, ולתפקיד נבחר מוחמד ח'אן ג'וניג'ו. מאוחר יותר באותה שנה העבירה האספה הלאומית של פקיסטן את התיקון השמיני לחוקה, שהעניק לנשיא את הסמכות לפטר את ראש הממשלה ולפזר את האספה מבלי לקיים התייעצות מקדימה.^[9] בעקבות הבחירות הכלליות של 1988 נבחרה בנזיר בהוטו ממפלגת העם הפקיסטנית לאישה הראשונה בתפקיד ראש הממשלה במדינה מוסלמית.^[10]

מאבק הכוחות שהתחולל בין השנים 1988–1993 בין ראש הממשלה לבין הנשיא המשיך כאשר אירעו שלושה מקרים שונים שבהם פיטר הנשיא את ראש הממשלה. בבחירות הכלליות של 1997 הבטיחה מפלגת הליגה המוסלמית לעצמה רוב של שני שלישים באספה הלאומית וחוקקה את התיקונים ה-13 וה-14 שביטלו את התיקון השמיני. כך עלה בידו של נוואז שריף לרכז בידיו יותר סמכויות ביצועיות. בעקבות התערערות היחסים בין הממשלה האזרחית לבין הצבא, התחוללה ב-1999 הפיכה צבאית נוספת בראשותו של פרבז מושארף וב-2002 התקיימו בחירות כלליות.

במצב בו לא עלה בידה של אף מפלגה להשיג רוב, הוקמה ממשלת קואליציה וזפרוללה ח'אן ג'מאלי נבחר כראש הממשלה והעביר את התיקון ה-17 לחוקה, שהחזיר באופן חלקי לנשיא את הסמכות לפזר את האספה הלאומית, אך בכפיפות לאישור בית המשפט העליון של פקיסטן.^[11]

על רקע סוגיית הסמכות, התפטר ראש הממשלה ג'מאלי ב-2004 ובמקומו נבחר שווכת עזיז לאחר שהשיג את תמיכתם של 151 מתוך 191 חברי האספה הלאומית.^[12] התיקון ה-17 יצר מערכת ממשל נשיאותית-למחצה שאפשרה לנשיא להיות מעורב בניהול הרשות המבצעת והרשות המחוקקת.^[11] בבחירות הכלליות שנערכו ב-2008 ניצחה מפלגת העם הפקיסטנית ועלה כוחה של התנועה שהובילה לפיטוריו של מושארף.^[13] תנועה עממית אינטלקטואלית הובילה בסופו של דבר לפרישתו של מושארף ובמקומו נבחר לנשיאות אסיף עלי זרדארי. ב-2010 הפך התיקון ה-18 לחוקה על פניו את התיקון ה-17 ופקיסטן חזרה להיות דמוקרטיה פרלמנטרית. בנוסף, ביטל התיקון ה-18 את כל סמכויותיו של הנשיא לפזר את הפרלמנט.

ב-9 באפריל 2022 הודח עימראן ח'אן מראשות ממשלת פקיסטן בהצבעת אי אמון בפרלמנט הפקיסטני.^[14] זו הפעם הראשונה בה מודח ראש ממשלה במדינה בהצבעת אי אמון.

בסיס חוקתי

חוקת פקיסטן מתווה את מערך הכוחות על פיו נשיא פקיסטן הוא ראש המדינה שמייצג את "אחדות הרפובליקה". מערכת הממשלה בפקיסטן מבוסס על חוקה שרואה בראש הממשלה כ"ראש המערכת הביצועית של הרפובליקה".

"בכפוף לחוקה, הסמכות הביצועית של הפדרציה תבוצע בשם הנשיא על ידי הממשלה הפדרלית, שכוללת את ראש הממשלה ואת השרים הפדרליים, שיפעלו באמצעות ראש הממשלה, שיהיה ראש הרשות המבצעת של הפדרציה".^[15]

בנוסף, ראש הממשלה גם יושב בראש "מועצת האינטרסים המשותפים":

(1) תוקם מועצה לאינטרסים משותפים, שתמונה על ידי הנשיא.
(2) המועצה תכלול את:

(א) ראש הממשלה שישמש כיושב ראש המועצה.

(ב) השרים הראשיים של המחוזות.

(ג) שלושה חברי הממשלה הפדרלית שימונו על ידי ראש הממשלה מעת לעת.^[16]

ברוב הדמוקרטיות הפרלמנטריות תפקידי ראש המדינה הם טקסיים בעיקרם. ראש ממשלת פקיסטן הוא ראש הרשות המבצעת ובידיו האחריות הביצועית של הממשלה. בשל העובדה שפקיסטן היא דמוקרטיה פרלמנטרית, ראש הממשלה הוא בדרך כלל מנהיג מפלגה (או קואליציית מפלגות) הנהנית מרוב באספה הלאומית, הבית התחתון של הפרלמנט של פקיסטן. ראש הממשלה, יחד עם שאר השרים, צריך להיות חבר האספה הלאומית או להיבחר אליה תוך שישה חודשים מיום מינויו.^[15]

תפקידים וסמכויות

המעון הרשמי ומקום העבודה העיקרי של ראש הממשלה הוא "משרד ראש הממשלה" השוכן בצפון-מזרח אסלאמאבאד. ראש הממשלה הוא ראש הרשות המבצעת של פקיסטן. משעה שהשיג את אמונה של האספה הלאומית, מוזמן ראש הממשלה אל הנשיא כדי להיות מושבע לתפקידו ולהרכיב ממשלה.^[15] בפועל, ממנה ראש הממשלה את חברי הקבינט שמפקחים על הנושאים החשובים שבטיפול משרדי הממשלה השונים. בנוסף, ראש הממשלה מדווח לנשיא על כל החלטות הממשלה הנוגעות לניהול ענייני המדינה והצעות חקיקה.^[5]

ראש הממשלה, בהתייעצות עם חברי הקבינט, קובע לוחות זמנים מתאימים ונוכח בישיבות הפרלמנט המצריכות את מתן תשובותיו לשאלות חברי הפרלמנט לשרים. ראש הממשלה ממנה בעלי תפקידים במגוון תחומים, כולל:

מזכיר הממשלה.
המזכירים הראשיים של המחוזות.
פקידים בכירים וקצינים בכירים של הכוחות המזוינים של פקיסטן.
יושבי הראש של ארגונים חשובים כמו: רשות הדרכים הלאומית, חברת התעופה פקיסטן אינטרנשיונל איירליינס, חברת הספנות הלאומית (PNSC) ועוד.
יושבי הראש והחברים של ועדות פדרליות וגופים ציבוריים.
שגרירים.

משרדים ממשלתיים מסוימים לא כפופים לאף אחד משרי הקבינט אלא ישירות לראש הממשלה עצמו. ראש הממשלה אחראי בדרך כלל על:

ועדת התכנון
רשות הפיקוד הלאומית (האחראית על הנשק הגרעיני של פקיסטן)
המועצה לביטחון לאומי
ועדת התיאום הכלכלי
ועדת הקבינט לביטחון לאומי

ראש הממשלה מחזיק בידיו את השליטה על מאגר הנשק הגרעיני של פקיסטן ומייצג את המדינה במגוון משלחות, פגישות בדרג גבוה ובארגונים בינלאומיים שמצריכים את נוכחותו של בעל התפקיד הממשלתי הגבוה ביותר וכן פונה לאזרחי האומה במגוון נושאים בעלי חשיבות לאומית.^[3]

הדרישות לתפקיד

חוקת פקיסטן דורשת שראש הממשלה יהיה חבר האספה הלאומית של פקיסטן. בנוסף, הוא חייב להיות:

אזרח פקיסטן.
מוסלמי.
בן 25 שנים לפחות.
להיות בעל אופי טוב ולא ידוע כמי שמפר את איסורי דת האסלאם.
בעל ידע מספיק בתורת האסלאם ובחוקיה וכן להימנע מכל החטאים המוגדרים על ידי הדת.
להיות אדם, שלאחר הקמתה של פקיסטן, לא פעל כנגד שלמותה של פקיסטן או לא התנגד לאידאולוגית "שתי המדינות" (שעל בסיסה בוצעה חלוקת הודו)

בחירה והדחה

המועמדים לראשות הממשלה הם חברי האספה הלאומית או הסנאט של פקיסטן שנבחרו בבחירות ישירות על ידי ציבור הבוחרים בעקבות מערכת בחירות מטעם מפלגות פוליטיות. בדרך כלל, מנהיג מפלגת הרוב בפרלמנט נבחר להיות ראש הממשלה ומרכיב את הממשלה, בין אם על בסיס קואליציה ובין אם על בסיס רוב פשוט. המועמד לראשות הממשלה חייב לקבל את אמון חברי הפרלמנט לפני שהוא מוזמן לנשיא כדי לקבל את משימת הרכבת הממשלה.

את ראש הממשלה ניתן להדיח מתפקידו לפני תום תקופת כהונתו על ידי הצבעת אי-אמון בפרלמנט. אם הצבעת אי-האמון מועברת ברוב שיכלול לפחות עשרים אחוז מכלל חברי האספה, מסתיימת כהונתו של ראש הממשלה.^[15] בעבר, ראשי הממשלה (וממשלותיהם) פוטרו על ידי הנשיא מתוקף סמכותו על פי התיקון השמיני לחוקת פקיסטן שחוקק בשנת 1985, אך תיקון זה בוטל על ידי חקיקת התיקון ה-18 בשנת 2010.^[17] בנוסף, ראש הממשלה עצמו נהנה מחסינות משפטית מלאה מהליכים פליליים ואזרחיים ושום הליך משפטי המתנהל נגדו לא יכול להימשך במהלך תקופת כהונתו בתפקיד.^[18]

הישיבה בה האספה הלאומית מביעה אמון בראש הממשלה הנבחר מתקיימת ביום ה-21 שלאחר הבחירות הכלליות. ראש הממשלה מכהן עד לבחירות הכלליות הבאות (לפחות פעם בחמש שנים), אלא אם כן הוא מאבד את אמון הבית.

ראשי ממשלת פקיסטן

מספר	שם (שנות חיים)	תחילת כהונה	סיום כהונה	מערכות בחירות	מפלגה	הערות
1	ליקאת עלי ח'אן (1895–1951)	14 באוגוסט 1947	16 באוקטובר 1951 (נרצח בעת כהונתו)		הליגה המוסלמית	על פי עצת "האבות המייסדים של פקיסטן", מינה המושל הכללי של פקיסטן, מוחמד עלי ג'ינה, את שר האוצר ליקאת עלי ח'אן להרכיב ממשלה ב-1947. הוא נרצח ב-1951 וחוואג'ה נזימודין התמנה במקומו.
2	חוואג'ה נזימודין (1894–1964)	17 באוקטובר 1951	17 באפריל 1953		הליגה המוסלמית	נזימודין נבחר כראש הממשלה לאחר רצח עלי ליקאת ח'אן ב-1951. הוא סיים את תפקידו לאחר שהמושל הכללי, מאליק עולאם ח'אן פיטר את ממשלתו ב-1953.
3	מוחמד עלי בוגרה (1909–1963)	17 באפריל 1953	12 באוגוסט 1955		הליגה המוסלמית	דיפלומט ואישיות ידועה יחסית בפוליטיקה הפקיסטנית. ממשלתו פוטרה ב-1955 על ידי המושל הכללי לאחר הבחירות של 1954.
4	צ'אודהרי מוחמד עלי (1905–1980)	12 באוגוסט 1955	12 בספטמבר 1956		הליגה המוסלמית	מינוי ראשון לתפקיד מטעם הקואליציה של הליגה המוסלמית, ליגת אוואמי והמפלגה הרפובליקנית. הודח ממפלגתו שלו בעקבות הצבעת אי-אמון.
5	חוסיין שהיד סוהרוורדי (1892–1963)	12 בספטמבר 1956	17 באוקטובר 1957		ליגת אוואמי	אהוד בשל ידיעתו המקיפה בחוק ובמשפט. התפטר עקב השליטה על מפלגתו ואובדן התמיכה משותפיו לקואליציה.
6	אבראהים אסמאעיל צ'ונדריגר (1898–1968)	17 באוקטובר 1957	16 בדצמבר 1957		הליגה המוסלמית	הודח בעקבות הצבעת אי-אמון בהובלת המפלגה הרפובליקנית וליגת אוואמי.
7	סר פירוז ח'אן נון (1893–1970)	16 בדצמבר 1957	7 באוקטובר 1958		המפלגה הרפובליקנית	עורך דין. ממשלתו התמוטטה לאחר שהנשיא מטעם המפלגה, איסכנדר מירזא, הטיל משטר צבאי.
7 באוקטובר 1958 – 7 בדצמבר 1971 לא היה ראש ממשלה
8	נורול אמין (1893–1974)	7 בדצמבר 1971	20 בדצמבר 1971	1970	הליגה המוסלמית	לאחר הבחירות הכלליות של 1971 הטיל עליו הנשיא יחיא ח'אן להרכיב ממשלה. הוא היה גם סגן הנשיא הראשון והיחיד של פקיסטן בין השנים 1970–1972 והוביל את פקיסטן במלחמת הודו–פקיסטן השלישית ב-1971.
20 בדצמבר 1971 – 14 באוגוסט 1973 לא היה ראש ממשלה
9	זולפיקר עלי בהוטו (1928–1979)	14 באוגוסט 1973	5 ביולי 1977	1973	מפלגת העם הפקיסטנית	בהוטו התפטר מתפקידו כנשיא והיה לראש הממשלה לאחר ניסוח החוקה מחדש, שבמסגרתו נוצרה מערכת ממשל פרלמנטרית. הודח בהפיכה צבאית על ידי הגנרל מוחמד זיא אל-חאק שמונה על ידו כמפקד הצבא.
5 ביולי 1977 – 24 במרץ 1985 לא היה ראש ממשלה
10	מוחמד ח'אן ג'וניג'ו (1932–1993)	24 במרץ 1985	29 במאי 1988	1985	הליגה המוסלמית (עצמאי)	ג'וניג'ו נבחר בבחירות כמועמד עצמאי ללא שיוך מפלגתי, אך ייצג את הליגה המוסלמית. פוטר על ידי הנשיא בתוקף סמכותו על פי התיקון השמיני לחוקת פקיסטן.
29 במאי 1988 – 2 בדצמבר 1988 לא היה ראש ממשלה
11 (כהונה ראשונה)	בנזיר בהוטו (1953–2007)	2 בדצמבר 1988	6 באוגוסט 1990	1988	מפלגת העם הפקיסטנית	האישה הראשונה בתפקיד, האישה הראשונה בפקיסטן שעמדה בראש מפלגה ראשית והאישה הראשונה שהנהיגה מדינה אסלאמית.
ממלא מקום	ע'ולאם מוסטפא ג'תואי (1931–2009)	6 באוגוסט 1990	6 בנובמבר 1990		מפלגת העם הלאומית	מונה על ידי הנשיא ע'ולאם איסחאק ח'אן כממלא מקום ראש הממשלה.
12 (כהונה ראשונה)	נוואז שריף (נולד ב-1949)	6 בנובמבר 1990	18 ביולי 1993	1990	הליגה המוסלמית	פוטר על ידי הנשיא ע'ולאם איסחאק ח'אן, אך הפיטורין בוטלו על ידי בית המשפט העליון של פקיסטן. כצד של פשרה התפטרו שניהם מתפקידיהם.
ממלא מקום	מועינודין אחמד קורשי (1930–2016)	18 ביולי 1993	19 באוקטובר 1993		עצמאי	היה ממלא מקום ראש הממשלה לאחר התפטרותו של נוואז שריף.
11 (כהונה שנייה)	בנזיר בהוטו (1953–2007)	19 באוקטובר 1993	5 בנובמבר 1996	1993	מפלגת העם הפקיסטנית	נבחרה לכהונה שנייה. המשיכה בתפקידה לאחר הפיכה צבאית ב-1995. פוטרה על ידי הנשיא פארוק לע'ארי.
ממלא מקום	מאליכ מעראג' ח'אליד (1916–2003)	5 בנובמבר 1996	17 בפברואר 1997		עצמאי	מונה כממלא מקום ראש הממשלה לאחר פיטורי ממשלת בנזיר בהוטו.
12 (כהונה שנייה)	נוואז שריף (נולד ב-1949)	17 בפברואר 1997	12 באוקטובר 1999	1997	הליגה המוסלמית	נבחר לכהונה שנייה ומפלגתו זכתה לרוב מוחלט. הודח על ידי הגנרל פרבז מושארף בהפיכה צבאית.
12 באוקטובר 1999 – 23 בנובמבר 2002 לא היה ראש ממשלה
13	זפרוללה ח'אן ג'מאלי (נולד ב-1944)	23 בנובמבר 2002	26 ביוני 2004	2002	הליגה המוסלמית	המשיך את מדיניות הפנים והחוץ של פרבז מושארף, אך לא השלים את כהונתו והתפטר מתפקידו.
14	צ'אודהרי שוג'עת חוסיין (נולד ב-1946)	30 ביוני 2004	26 באוגוסט 2004		הליגה המוסלמית	נבחר באופן זמני על ידי הפרלמנט עד שהוחלף על ידי שווכת עזיז.
15	שווכת עזיז (נולד ב-1949)	28 באוגוסט 2004	15 בנובמבר 2007		הליגה המוסלמית	ראש הממשלה הראשון בפקיסטן שסיים את כהונתו עקב סיום כהונת הפרלמנט.
ממלא מקום	מוחמד מיאן סומרו (נולד ב-1950)	16 בנובמבר 2007	24 במרץ 2008		הליגה המוסלמית
16	יוסוף רזא גילאני (נולד ב-1952)	25 במרץ 2008	19 ביוני 2012	2008	מפלגת העם הפקיסטנית	בחירתו לפרלמנט נפסלה על ידי בית המשפט העליון עקב בזיון בית הדין.
17	רג'ה פרוויז אשרף (נולד ב-1950)	22 ביוני 2012	24 במרץ 2013		מפלגת העם הפקיסטנית
ממלא מקום	מיר הזאר ח'אן כהוסו (נולד ב-1929)	25 במרץ 2013	5 ביוני 2013		עצמאי	מונה כממלא מקום ראש הממשלה על ידי ועדת הבחירות המרכזית של פקיסטן.
12 (כהונה שלישית)	נוואז שריף (נולד ב-1949)	5 ביוני 2013	28 ביולי 2017	2013	הליגה המוסלמית	ראש הממשלה היחידי שכיהן בשלוש תקופות כהונה. המשך כהונתו נפסל על ידי בית המשפט העליון מאחר שהמשיך להיות מועסק בחברה זרה.
18	שאהיד ח'אקאן עבאסי (נולד ב-1958)	1 באוגוסט 2017	31 במאי 2018		הליגה המוסלמית	נבחר על ידי הפרלמנט לאחר פסילת כהונתו של נוואז שריף. תוקף כהונתו פקע לאחר שהוכרז על עריכת בחירות חדשות.
ממלא מקום	נסירול מולכ (נולד ב-1950)	1 ביוני 2018	26 ביולי 2018		עצמאי	מונה לתפקיד כמועמד מוסכם בין עבאסי לבין מנהיג האופוזיציה.
19	עימראן ח'אן	26 ביולי 2018	9 באפריל 2022	2018	התנועה למען הצדק	החל לכהן לאחר ניצחון סוחף בבחירות 2018. הודח בהצבעת אי אמון באפריל 2022
20	שהבז שריף	11 באפריל 2022	13 באוגוסט 2023		הליגה המוסלמית
ממלא מקום	אנואר אל חאק קקר (אנ')	14 באוגוסט 2023	3 במרץ 2024
20 (כהונה שנייה)	שהבז שריף	3 במרץ 2024	13 באוגוסט 2023	מכהן	הליגה המוסלמית