ראשתן גדול-ראש
 ראשתן גדול-ראש
| |
|---|---|
 ראשתנית צוללת עם גור
| |
| מצב שימור | |
 | |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| על־מחלקה: | בעלי ארבע רגליים |
| מחלקה: | יונקים |
| סדרה: | לווייתנאים |
| תת־סדרה: | לווייתני שיניים |
| על־משפחה: | דמויי ראשתן |
| משפחה: | רֹאשְׁתָנִיִּים |
| סוג: | ראשתן |
| מין: | ראשתן גדול-ראש |
| שם מדעי | |
 Physeter macrocephalusליניאוס, 1758 | |
| תחום תפוצה | |
 תפוצת הראשתן (בכחול)
| |
| |
ראשתן גדול-ראש או לווייתן זרע (שם מדעי: Physeter macrocephalus) הוא מין של לווייתן שיניים יחיד בסוגו (Physeter), הנמנה עם משפחת הראשתניים.[2] לראשתן מספר מאפיינים ייחודיים: הוא הגדול שבלווייתני השיניים – אורך גופו עשוי להגיע ל-18 מטרים ומעלה; מוחו הוא הגדול ביותר בעולם החי וראשו מהווה כשליש מגופו; הוא בעל החיים שמפיק את הרעש החזק ביותר; והיונק המסוגל לצלול לעומקים הגדולים ביותר. מקורו של השם "לווייתן זרע" בחומר הלבנבן בעל המרקם החלבי הנמצא בכמות גדולה בראשו, חומר שנחשב בתחילה בטעות לנוזל זרע, ואילו השם "ראשתן" נגזר מגודל ראשו. ממדי ראשו וצורתו המיוחדת, והיותו דמות ראשית ברומן המפורסם מובי דיק מאת הרמן מלוויל, הפכו את הראשתן לדמות קלאסית של לווייתן כפי שמופיעה ביצירות ספרותיות רבות, בציורים, באנימציות, וביצירות תרבותיות אחרות.
צבעו של הראשתן אפור כהה וגחונו אפור בהיר. ראשו גדול ותפוח, בעיקר אצל הזכר, וזהו גם מקור שמו. עד שנות ה-80 של המאה ה-20 ניצוד הראשתן באופן נרחב, וחל צמצום דרסטי באוכלוסייתו העולמית. הראשתן עדיין ניצוד בניגוד לחוק, אף שרשמית הוא מוגן ברחבי העולם. הראשתנים ניצודו בעיקר בשל החומר דמוי החֵלֶב שבראשם, אך גם בשל שומנם, ובשל ה"ענבר האפור" והריחני המצוי במעיים שלהם ושימש בעבר את תעשיית הבשמים.
מאפיינים פיזיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]אנטומיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הראשתן מתאפיין בראשו הגדול והתפוח שאורכו כשליש מאורך הגוף כולו. השם העברי "ראשתן" מתייחס למאפיין ייחודי זה, וכך גם השם המדעי macrocephalus, שנגזר ממילה יוונית עתיקה שפירושה "ראש גדול". דו-הצורתיות הזוויגית אצל הראשתן היא הבולטת ביותר מבין כל הלווייתנאים: הזכר, שאורך גופו 16–18 מטרים, גדול ב-30–50 אחוז מהנקבה, שאורך גופה 12–14 מטרים, ומשקלו כפול משלה: משקלו של הזכר כ-50 טון ושל הנקבה כ-25 טון. בשונה ממרבית הלווייתנאים הגדולים האחרים, שעורם חלק יחסית, גבו של הראשתן גבשושי ומחוספס.[3] צבעו אפור כהה וגחונו מעט בהיר יותר, אולם באור השמש הוא עשוי להיראות חום. ישנן גם תצפיות על פרטים לבקנים. מוחו של הראשתן גדול ממוחו של כל בעל-חיים אחר, ומשקלו הממוצע אצל זכרים בוגרים מגיע לכ-8–9 קילוגרם. אף על פי כן, המוח אינו גדול מאוד ביחס לממדי הגוף, ולא ידוע אם גודל מוחו קשור לאינטליגנציה שלו. בהיותו יונק, לבו הוא בן ארבעה מדורים, ומשקלו כ-125 קילוגרמים.
פתח הנשימה של הראשתן נמצא בצד השמאלי של קדמת ראשו. מכיוון שכך, סילון הנשיפה של הראשתן שונה מסילוני הנשיפה של שאר הלווייתנאים, בכך שהוא מכוון קדימה ושמאלה ולא ישירות כלפי מעלה. לראשתן אין סנפיר גבי של ממש, ובמקום זאת יש לו סדרת תלמים וגבשושיות באזור הגב התחתון. הגדול מבין התלמים הללו כונה בידי ציידי לווייתנים "דבשת", ולעיתים מזהים אותו בטעות כסנפיר גבי בשל צורתו ומיקומו. סנפירי הצד קטנים ביחס לגופו של הלווייתן: אורכם כ-1.5 מטרים ורוחבם כמטר אחד. הזנב דומה לזנבות האופייניים של מרבית הלווייתנאים, והוא עבה מאוד ומחולק לשתי אוּנוֹת. לפני שהראשתן צולל לעומק הים, הוא מבצע מעין "עמידת ראש", ובתוך כך מגלה את שתי האונות של זנבו. זנבו הגדול של הראשתן מסייע לו בצלילות כשהוא תר אחר מזונו.
לראשתן 20–26 זוגות של שיניים חרוטיות ושוות-צורה שכולן מצויות בלסת התחתונה. אורכה של כל שן 8 – 20 סנטימטרים, ומשקלה יכול להגיע לקילוגרם אחד. הראשתן אינו צריך שיניים על-מנת לצוד את הדיונונים, המהווים את מזונו העיקרי, ואף תועדו לווייתנים בריאים שהיו חסרי שיניים. השיניים משמשות, כפי הנראה, בקיבוע ובכוונון של טרף חלקלק. בלסת העליונה ישנן שיניים בסיסיות, אך הן מנוונות ובלתי מפותחות.
כתוצאה מציד הלווייתנים האינטנסיבי, קטן מספר הראשתנים בצורה דרסטית, בעיקר משום שהזכרים הגדולים והבריאים ניצודו בכמויות הגדולות ביותר, בשל החומר דמוי החלב המצוי בראשם (במאות ה-18 וה-19 היה לחומר זה ערך רב), ולפיכך הצטמצם המאגר הגנטי של הראשתנים הגדולים יותר. במוזיאון בננטקט שבמסצ'וסטס מוחזקת עצם לסת של ראשתן שאורכה 5.5 מטרים. היות שאורכה של עצם הלסת הוא 25%-20% מאורך הגוף כולו, נראה כי לווייתן זה הגיע לאורך של כ-28 מטרים ומשקלו עמד על כ-150 טונות. במוזיאון ניו-בדפורד נמצאת עצם לסת של ראשתן שאורכה 5.2 מטרים, ונראה כי אורכו של לווייתן זה היה כ-25.6 מטרים ומשקלו כ-120–130 טונות. יתרה מכך, רישומים שנמצאים במוזיאונים בניו-בדפורד ובננטקט ומתייחסים לכמות החלב שנלקח מלווייתנים שניצודו, מלמדים כי ראשתנים בממדים כאלה היו נפוצים בעבר. כיום, ראשתנים בדרך כלל אינם מגיעים לאורך של למעלה מ-18 מטרים ולמשקל הגדול מ-52 טונות. תצפיות מתועדות על ראשתנים גדולים במיוחד, מלמדות כי חלק מהראשתנים מגיעים לממדיו של הלווייתן המצוי (אולם הם קטנים מהלווייתן הכחול), ולכן הראשתן הוא הלווייתן השני או השלישי בגודלו מבין כלל הלווייתנים.
במצב רגיל, מהירות שחייתו של הראשתן היא פחות מ-10 קילומטרים לשעה. עם זאת, כאשר הוא חש מאוים או בעת מרדף, הוא יכול להגיע למהירות של 30 קמ"ש ואף יותר. כמו שאר לווייתני השיניים, גם הראשתן איבד את חוש הריח שלו, ואין לו בלוטות רוק. מעי הראשתן, כשהם פרוסים, מגיעים לאורך של כ-250 מטרים. מתחת לעור הראשתן ישנה שכבת שומן בעובי של כ-10–30 סנטימטרים.
הראשתן מחזיק במספר שיאים טבעיים:
- החיה בעלת השיניים הגדולה ביותר.[4]
- החיה בעלת המוח הגדול ביותר מבין כלל בעלי החיים. מוחו שוקל 8 - 9 קילוגרמים.
- הטורף הגדול ביותר, להוציא לווייתני מזיפות שניזונים מטרף קטן כמו פלנקטון.
- בעל החיים המסוגל לצלול לעומק הגדול ביותר: הראשתן צולל לעומקים של יותר משני קילומטרים, ומסוגל לעצור את נשימתו למשך שעתיים תמימות.[5]
- בעל החיים הרועש ביותר.[6][7] בניגוד ללווייתני מזיפות, שהצלילים המורכבים שהם מפיקים מכונים "שירת הלווייתן", הראשתן (כמו שאר לווייתני השיניים) מפיק צלילי "קליק" פשוטים יותר, שיכולים להגיע לעוצמה גדולה ומשמשים אותו למטרות שונות. עוצמת הנקישות של הראשתן גדול-הראש עשויה להגיע ליותר מ-200 דציבל, כפי שנמדדת במרחק של מטר אחד.
חֵלֶב הראשתן
[עריכת קוד מקור | עריכה]
חלב הראשתן הוא חומר לבנבן, נוזלי-למחצה ודמוי-שעווה המצוי בראשו של הראשתן. שמו הלועזי של חלב הראשתן, Spermaceti, נגזר מהמילים הלטיניות sperma ceti (שתי המילים הושאלו במקור מהיוונית) שמשמעותן "זרע הלווייתן", או בתרגום מילולי: "זרע המפלצת הימית". מכיוון שכך, נקרא הראשתן באנגלית sperm whale, ואף בעברית כינויו הוא "לווייתן זרע". חלב הראשתן איננו נוזל הזרע שלו, אולם כך חשבו בטעות ציידי לווייתנים בעבר. החלב מצוי ב"איבר החלב" (spermaceti organ) שמצוי מול ומעל גולגולתו וכן בקדמת ראשו, מעל לעצם הלסת העליונה. מעל עצם הגולגולת מצוי החלב כחומר לבן ורך, ואילו מעל לעצם הלסת העליונה החומר מוצק יותר.
התאוריה המקובלת במחקר גורסת כי איבר החלב הוא איבר איכון, המסייע לראשתן בטכניקה של איכון הד (התמצאות בסביבה על ידי הפקת גלי קול ועיבוד אינפורמציה מההד החוזר). צורתו של האיבר בכל זמן נתון, בין אם הוא מצטמצם או מתרחב, אמורה, על פי תאוריה זו, לכוון ולמקד את גלי הקול על-פי רצונו של הראשתן.[8] לראשתן ישנם שני פתחים המשמשים כנחיריים: האחד חיצוני, שממנו הוא נושף מים ואדי אוויר, והשני פנימי, ונמצא מול איבר החלב. תאוריה הנוגעת להתמצאות בעזרת גלי קול, גורסת כי השילוב בין צורת הגולגולת של הראשתן, בין הנחיר הפנימי ובין איבר החלב (שצורתו, גודלו ומרקמו ניתנים לשליטה על ידי הראשתן), מעניקים לראשתן יכולת מרשימה של הפקת מגוון קולות לכל כיוון, וקליטת ההד החוזר מהם לצורך התמצאות מדויקת ומהירה בסביבתו.
תאוריה נוספת טוענת גם כי גלי הקול שהראשתן מפיק, משמשים אותו כאיבר ציד. לדוגמה, החוקרים משערים שעל-מנת לצוד את הדיונונים הענקיים והמהירים, הראשתנים, שהם שחיינים מגושמים יחסית, מפיקים, תוך כדי המרדף הפיזי, גם אלומה ממוקדת של גלי קול המסוגלת להמם, ואולי אף להרוג, את הדיונונים (ראו הרחבה בנושא זה בפרק "תזונה, טורפים ותפוצה"). עם זאת, אין עדויות מחקריות שתומכות בתאוריה זו (בין השאר משום שציד הדיונונים מתבצע בעומקים שמקשים על עריכת מחקר מדעי). בה בעת, נמצא כי הנקישות הרמות ביותר שהשמיעו ראשתנים בקרבת דיונונים לא גרמו לתגובה מצדם, ואף לא לבריחתם. תאוריה אחרת, שמוזכרת בדרך אגב בספר מובי דיק, גורסת כי איבר החלב משמש את הראשתנים כמעין "איל ניגוח" בקרבות שנערכים בין הזכרים.[9] השערה זו גם מסבירה את שני מקרי הטביעה המתועדים היטב של שתי ספינות שננגחו בידי ראשתנים, כאשר הראשתנים שקלו רק כחמישית ממשקל הספינות.
תאוריה נוספת גורסת כי החלב משמש, בין השאר, כאיבר ציפה המסייע לראשתן בעת צלילתו. לפני הצלילה מוזרמים מים קרים מבעד לאיבר החלב, והחלב דמוי השעווה מתמצק ומתגבש. צפיפותו של החלב גדלה, וכך הראשתן יכול לצלול ללא השקעת אנרגיה. במהלך הצלילה מנצל הראשתן את החמצן ששאף קודם לכן להפקת חום, המנוצל להמסת החלב. בשלב זה, רק שחייתו של הראשתן מאפשרת לו להישאר במעמקים, וכאשר הוא מעוניין בכך הוא יכול לנצל את החלב המומס והדליל כדי לצוף ולעלות לפני המים ללא קושי. תאוריה זו, שהוצעה לראשונה במחקר משנת 1933,[10] התפתחה והתרחבה בשנות ה-70. עם זאת, רוב החוקרים נוטים לתמוך דווקא בתאוריות האחרות, בשל מספר "חורים" המצויים בתאוריה זו (היעדר רשת כלי-דם החודרת את איבר החלב והמאפשרת את חימומו, למשל).
חלב הראשתן היה חומר מבוקש בתעשיית ציד הלווייתנים במהלך המאות ה-18 וה-19 ואף במאה ה-20. לחלב היו שימושים מסחריים רבים, כגון שמן למנגנונים של שעונים, חומר סיכה לעדשות מצלמה, תוספת לשמנים תעשייתיים, תכשירי ניקוי וכן שימושים בתעשיית הקוסמטיקה ושימושים רבים ברוקחות וברפואה. בראשית ימיה של ארצות הברית שימש החלב המעובד כשמן מאור פופולרי, וזאת על אף שגם הנפט היה זמין כחומר בעירה.
ענבר אפור
[עריכת קוד מקור | עריכה]
מכיס המרה של הראשתן מופרש חומר הנקרא "ענבר אפור" (ambergris). זהו חומר אפור-שחור, ריחני, מוצק ודמוי-שעווה. מכיוון שמקורי דיונונים נמצאו בענבר האפור שבמעי הראשתנים, משערים החוקרים שהענבר האפור מסייע לראשתן לעכל את מקורם הכיטיני של הדיונונים – טרפו העיקרי. נראה כי הענבר מסייע לראשתן "לעטוף" חלקים חדים בטרפו שעלולים להזיק לקיבתו. לענבר האפור ריח ייחודי, מתקתק וחזק. בשל מאפייניו הייחודיים וריחו שימש בעבר הענבר האפור בתעשיית הבשמים, ושימש גם ליצירת תכשיטים שונים. ציידי הלווייתנים צדו ראשתנים על-מנת להשיג, בין השאר, חומר זה. לעיתים, ראשתנים מקיאים כמויות גדולות של ענבר אפור, והוא נפלט לבסוף אל החוף. כיום מעדיפים, במרבית המקרים, תחליפים סינתטיים על פני הענבר האפור, אם כי עדיין יש בו שימוש, בעיקר בתעשיית התכשיטים.
הענבר האפור מצוי בכמויות שונות בגופם של ראשתנים שונים, החל מ-14 גרמים ועד 45 קילוגרמים ואף יותר מכך. גרם אחד של ענבר אפור לא-מעובד עולה כ-10 דולרים אמריקאיים, ומחירו של ענבר באיכות טובה יכול להיות גבוה הרבה יותר. בארצות הברית, יבוא, קנייה או מכירה של ענבר אפור – גם כזה שנפלט לחוף באופן טבעי – מהווה הפרה של חוק הגנת היונקים הימיים משנת 1972.
התנהגות ומחזור חיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הראשתנים גדולי-הראש, לצד פילי הים, הם היונקים הצוללים לעומק הרב ביותר. הם יכולים לצלול לעומק של למעלה משני קילומטרים, והצלילה יכולה להמשך עד שעתיים. עם זאת, על פי רוב הם צוללים לעומק של עד 1,000 מטרים למשך כ-30–45 דקות. בין צלילה לצלילה, הראשתן עולה לפני המים על-מנת לנשום אוויר ונשאר בסמוך לפני המים בין שמונה לעשר דקות. בסדרה "The Most Extreme" ששודרה בערוץ האמריקאי "Animal Planet", דורגו הראשתנים כאתלטים השניים בטיבם, לאחר השחפיות הארקטיות. בגופם זורמים 2,830 ליטרים של דם, שיכול לשאת מספיק חמצן על מנת להגיע לעומקים כאלו.
מבחינה פיזיולוגית, לראשתן מספר אדפטציות המסייעות לו בהתמודדות עם שינויי הלחץ הגדולים בעת הצלילה. כלוב הצלעות שלו גמיש דיו על מנת לאפשר לריאות לקרוס בעומק רב, ולצורך כך מסייע גם המנח האלכסוני של הסרעפת. קריסת הריאות מפסיקה את מעבר החמצן מהבועיות לדם, וכך מופחתת סכנת יצירת הבועות בעליה לפני המים. קצב הלב יכול לרדת משמעותית על מנת למנוע בזבוז מהיר של חמצן. בשריריו של הראשתן מצוי חלבון קושר חמצן בשם מיוגלובין. קיומו של החלבון מאפשר את הפחתת זרם הדם לשרירים (שמצדם יפיקו אנרגיה בתהליכים אירוביים, כל עוד לא התכלה מלאי החמצן במיוגלובין, או בתהליכים אנאירוביים, כאשר התכלה מלאי החמצן במיוגלובין) ושמירת החמצן שבדם לאיברים כמו המוח והלב. בנוסף, גודלו הרב של הראשתן מקנה לו יתרון במשך הצלילה בעצירת הנשימה, שכן משך זמן זה תלוי בחלקו היות שהיחס בין סך מאגרי החמצן בגוף ובין צריכת החמצן גדל עם המסה.
חרף התאמתו של הראשתן לצלילה, השפעתן של צלילות תכופות לעומק רב היא שלילית וארוכת טווח. על-גבי שלדים של ראשתנים נצפו צלקות, שהן לרוב סימנים הדומים למחלת האמודאים (מחלה הנגרמת כתוצאה מבועות חנקן הנוצרות בעקבות מעבר מהיר מלחץ אטמוספירי גבוה לנמוך; Decompression sickness) אצל האדם. השלדים של הראשתנים המבוגרים היו המצולקים ביותר, בעוד שבשלדים של גורים צעירים כמעט ולא היו צלקות.[11] בשל העומק הרב אליו צוללים הראשתנים, הם לעיתים טובעים בעקבות הסתבכות בכבלים תת-ימיים.[12]
כשלושה רבעים מזמנו מבלה הראשתן בחיפוש אחר מזון. בזמן זה, הראשתנים שוחים במהירות ממוצעת של ארבעה קילומטרים לשעה, הם מצויים במבנה מפוזר יחסית, ולעיתים תכופות הם צוללים על מנת למצוא מזון. לפני כל צלילה הלווייתנים מוציאים את זנבם מהמים. התנהגות זו מאפשרת לחוקרים לצלם את הזנבות של הראשתנים. מכיוון שזנבו של כל ראשתן ייחודי לו, אלו שחוקרים את הקבוצה עורכים מעין קטלוג של הזנבות המאפשר את זיהוים. בזמן החיפוש אחר מזון, הראשתנים מפיקים קולות "קליק" רמים במרווח זמן של חצי שנייה בין קליק לקליק. כשהם מאתרים דיונון או מזון פוטנציאלי אחר, הם מגבירים את קצב הפקת הקליקים עד לאכילתו. לאחר מכן, הם ממשיכים בהשמעת קליקים בקצב הרגיל. ברבע הנותר מזמנם, אותו הם מבלים לרוב בשעות אחר הצהריים, הראשתנים עולים לפני המים ועורכים מעין פעילות חברתית. הקולות שהם משמיעים שונים מאלו שהם משמיעים בעת האכילה, והם ערוכים בסדרות ובמרווחים שונים. תבנית קליקים מעין זו מכונה "קודה" (Coda). מסתבר, שהקודות מהוות בסיס למבנה חברתי גדול יותר של הראשתנים הנקרא "שבט" (Clan). כל שבט מפוזר על פני 2,000 עד 10,000 קילומטרים רבועים, ומספר הנקבות המוערך בכל שבט נמדד בעשרות אלפים.
מחזור חיים ומבנה חברתי
[עריכת קוד מקור | עריכה]
החוקרים משערים שבמהלך האבולוציה התפתח הראשתן בתנאים סביבתיים יציבים ונוחים יחסית. ההתפתחות ה"קלה" יחסית וההסתגלות לתנאי הסביבה, גרמו לכך שלראשתן שיעור ילודה נמוך, תקופת ינקות והתבגרות ארוכה ותוחלת חיים גבוהה. הראשתנים הם פוליגמיים. אין להם עונת רבייה קבועה, אולם זו חלה בדרך כלל באביב, כאשר המזון מצוי בשפע ותנאי הסביבה טובים, והגורים נולדים בסתיו. בדרך כלל, הרבייה מתבצעת באזורים ממוזגים ובסביבות קו המשווה, במקומות שבהם מזג האוויר טוב והתנאים נוחים. הנקבות ממליטות אחת לארבע עד שבע שנים,[13] וההיריון נמשך לפחות 12 חודשים – ויכול להימשך עד 18 חודשים. כחלק מהחיזור והתחרות על הנקבות, הזכרים מטיילים בגפם בין קבוצות הנקבות, ולעיתים נלחמים זה בזה. לעיתים קרובות ניתן לראות על אפם של ראשתנים זכרים צלקות כתוצאה מקרבות אלו, שבמרבית המקרים אינם מסתיימים במוות. הגם שהזכרים כשירים להתרבות כבר בגיל 10–20 שנים, הם מתחילים בכך רק בסביבות גיל 27 משום שרק אז מעמדם החברתי מאפשר להם זאת.
בסוף ההיריון נולד כמעט תמיד גור יחיד - תאומים נדירים מאוד. בשעת ההמלטה, הגורים שוקלים בסביבות טון אחד ומגיעים לאורך של ארבעה מטרים. הגור נולד בסמוך לפני המים, ואמו מסייעת לו לעלות לנשום לראשונה מספר שניות לאחר לידתו. לעיתים נקבות מנוסות אחרות מסייעות לאם בעת ההמלטה. הגור יונק כ-20 קילוגרמים של חלב מדי יום, ונגמל מחלב אמו בגיל שבין שנתיים לשלוש שנים, אם כי הוא יכול לינוק מפעם לפעם גם זמן רב לאחר הגמילה. הזכרים מגיעים לבגרות מינית בגיל 10–20, אולם הם ממשיכים לגדול גם בשנות ה-30 וה-40 לחייהם ומגיעים לגודלם המלא רק בסביבות גיל 50–60. הנקבות מגיעות לבגרות מינית בגיל 8–11 שנים. תוחלת חייהם של הראשתנים איננה ידועה לאשורה, אך משערים שהם יכולים להגיע לסביבות גיל 70 ואף יותר מכך.
המבנה החברתי של הראשתנים הזכרים שונה מזה של הנקבות, כנראה בעקבות התנאים האבולוציוניים הנוחים שבהם התפתחו. הנקבות חיות בקבוצות יחד עם גוריהן (זכרים ונקבות כאחד), וגורים זכרים עוזבים את האמהות בגיל שש לערך ונודדים לאזורים מרוחקים יותר מקו המשווה. גודל הקבוצות משתנה - גודלן הממוצע נע סביב 20–40 פרטים, אולם נצפו גם קבוצות של למעלה מ-100 פרטים. כל קבוצה כוללת מספר "יחידות" (Units). כל יחידה כוללת כ-11 נקבות וגורים. היחידה מורכבת ממספר שושלות המבוססות על המין הנקבי, כלומר לעיתים תימצאנה באותה יחידה אם ובת בוגרות. היחידה החברתית מתבררת כקבוצה מאוד הומוגנית, כלומר הפרטים בה שוחים זה ליד זה ללא קשר לקשרים המשפחתיים ביניהם. נקבות הראשתן גדול-הראש נחשבות לאחד מבעלי החיים החברתיים ביותר. אחת הסיבות לכך היא שבתוך הקבוצה המטריארכלית של הנקבות וגוריהן, כשאחת מהאמהות הולכת לחפש מזון, נקבה אחרת תשגיח על גורה של הראשונה כמעין "בייביסיטר", ולעיתים אף תניק אותו.
המבנה החברתי של הזכרים שונה - אלו שאינם פעילים מינית מצטרפים ללהקת "רווקים" יחד עם זכרים נוספים, עד שהם מגיעים למעמד חברתי מספיק גבוה אשר מאפשר להם להזדווג ולהתרבות. ככל שהם גדלים, נוטים הזכרים להתפצל לקבוצות קטנות יותר (הזכרים המבוגרים יותר חיים בדרך-כלל בגפם) ולחיות רחוק יותר מקו המשווה. רק עשירית עד רבע מהזכרים הבוגרים באוכלוסייה מסוימת יכולים להתרבות.
תזונה, טורפים ותפוצה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
תזונתם של הראשתנים מתבססת על מינים שונים של בעלי-חיים ימיים, ובייחוד על דיונונים שמשקלם 100 גרם עד 100 ק"ג, תמנונאים ודגים שונים כמו בטאים. לעיתים נדירות יאכל אף דיונוני ענק, שמשקלם בבגרות עשוי להגיע לטון, או חלקים שלהם. נמצא כי זכרים החיים רחוק מקו המשווה (קווי רוחב גבוהים) ניזונים גם מכרישים החיים בסמוך לקרקעית הים או בעומק בינוני.[14] מכיוון שלחוקרים קשה להגיע לעומקים שבהם חיים דיונוני הענק, מידע רב אודותם נלמד משרידי דיונונים שנמצאו בבטנם של ראשתנים שנלכדו.
לא ברור כיצד הראשתן לוכד וטורף את דיונוני הענק המהירים ממנו. אחת ההשערות היא כי הוא נשאר בעומק רב בלי לזוז ומכין להם מארב, וכשהדיונונים חולפים על פניו הוא מפיק קול רב עוצמה, המוגבר באמצעות איבר החלב שלו, ומשתק אותם. לפי השערה זו, השיתוק מאפשר לראשתן לבלוע את הדיונון כמקשה אחת, מה שמסביר את העובדה שפגרי דיונונים שנמצאו בתכולות קיבות הראשתנים היו בחלק מהמקרים שלמים.
סיפורים אודות קרבות גדולים בין הראשתנים לבין דיונוני ענק הם כפי הנראה תיאור מופרז, היות שמשקלם של דיונוני הענק הגדולים ביותר נמוך בהרבה מזה של ראשתן צעיר המגיע למשקל של מספר טונות. עם זאת, הסברה הרווחת היא שהצלקות הגדולות המצויות על גופם של הראשתנים (ראו תמונה משמאל) הן למעשה טבעות ההצמדה שבקצות זרועותיהם של דיונונים. הדיונונים מהווים, ככל הנראה, את עיקר תזונתם של הראשתנים במים העמוקים, שכן אוכלוסיותיהם של דגים גדולים אחרים החיים במעמקים הידלדלו משמעותית בעקבות פעילות האדם.
משערים כי מקורם החד של הדיונונים שנאכלו על ידי הראשתן מגיע למעי של הלווייתן, ושם הוא מביא להפקתו של ענבר אפור, באופן דומה להפקת פנינים. גירוי המעי על ידי מקורם של הדיונונים ממריץ את הפרשתו של חומר סיכתי. הראשתנים גדולי-הראש אוכלים כמויות גדולות של מזון – בכל יום הם אוכלים מזון שמשקלו כשלושה אחוזים ממשקל גופם.
הטורף היחיד שתוקף את הראשתנים, מלבד האדם, הוא הלווייתן הקטלן (אורקה). לעיתים קרובות להקות גדולות של קטלנים מתבייתות על קבוצות של נקבות ראשתן וצאצאיהן. לרוב מנסים הקטלנים להפריד את הגורים מאמם ואז להרוג אותם. עם זאת, הראשתנים אינם חסרי אונים אל מול הקטלנים - הנקבות מתגוננות באמצעות יצירת מעגל מגונן סביב גוריהן, הפניית הזנבות כלפי חוץ ונענועם בחוזקה. בדרך זו, הנקבות מצליחות להדוף את הקטלנים כך שאף אחד מהם לא מצליח לחדור את המבנה המעגלי. להקות גדולות במיוחד של קטלנים עשויות לתקוף ולהרוג אף נקבות בוגרות. בניגוד לנקבות, הזכרים גדולים יותר וחזקים יותר, ואין להם טורפים ידועים, שכן אפילו הקטלנים, הידועים כטורפים האימתניים ביותר, אינם מסוגלים להתמודד עם חוזקם ותוקפנותם.
הראשתן גדול-הראש הוא מהמינים הקוסמופוליטיים ביותר בעולם, והוא נמצא בכל האוקיינוסים מלבד באזור אוקיינוס הקרח הצפוני. הוא מצוי גם בים התיכון, וראשתנים אף מזדמנים מדי פעם לחופי ישראל.[15] ראשתן שהגיע לחוף חיפה נראה בעבר במרחק של 2,800 ק"מ משם.[16] הראשתנים חיים בדרך כלל במים בעומקים בינוניים, מעדיפים לשהות במים עמוקים, ואינם רגילים לגופי מים לא עמוקים (מתחת ל-300 מטרים). הנקבות בדרך כלל אינן מתקרבות ליבשה ומתקבצות באזור קו המשווה ובמים ממוזגים (שטמפרטורת פני המים שלהם היא למעלה מ-15 מעלות צלזיוס) שעומקם מעל 1,000 מטרים. הזכרים הבוגרים מתקבצים בדרך כלל סמוך לאזורי הקטבים אבל שבים לקו המשווה לצורך רבייה. הם נמצאים בדרך-כלל בעומק רב, אולם גם במים "רדודים" בעומק 200–1,000 מטרים.[17] דפוסי הנדידה של הראשתנים אינם ידועים לאשורם. נראה שבאזורים מסוימים ישנן נדידות תלויות-עונה, אך באוכלוסיות החיות באזורים הטרופיים לא הובחנו נדידות בעונות ספציפיות. אוכלוסיית הראשתנים צפופה יותר סמוך למדפים יבשתיים ולקניונים תת-ימיים, כנראה מפני שבאזורים אלו קל יותר להשיג מזון. הראשתנים שוחים בדרך כלל במים עמוקים במרחק מה מהחוף, אולם הם עשויים להימצא קרוב לחוף באזורים שבהם המדף היבשתי צר.
אטימולוגיה והיסטוריה טקסונומית
[עריכת קוד מקור | עריכה]הראשתן גדול-הראש סווג לראשונה על ידי הטקסונום השוודי קארולוס לינאוס ב-1758, שזיהה ארבעה מינים בסוג Physeter. לאחר מכן, מומחים הבינו כי בסוג זה קיים רק מין אחד. במרבית הפרסומים המודרניים הראשתן מסווג כמין יחיד בסוגו ובמשפחת הראשתניים. עם זאת, הצעה אחרת למיון הראשתן קובעת את הראשתניים כעל-משפחה, Physeteroidea [18]. על-משפחה זו מכילה שני מינים נוספים מלבד הראשתן, הידועים בשם ראשתנים ננסיים (שם מדעי: Kogiidae). מיון מקביל נוסף מסווג את כל שלושת הראשתנים תחת משפחת Kogiidae, ומבטל את טקסון העל-משפחה.[19] לא ידועים תת-מינים של הראשתן.
במחקר שנערך בתחילת המאה ה-21 נמצא כי הראשתנים, יחד עם הראשתנים הננסיים, התפצלו מיתר לווייתני השיניים בתחילת האבולוציה של קבוצה זו - לפני כ-20 מיליוני שנים.[20]
מלבד המחלוקת בדבר מיונו של הראשתן, קיימת מחלוקת לגבי שמו המדעי הספציפי. ליניאוס השתמש בשני השמות במהדורה העשירית של הספר שכתב, "Systema Naturae" (בלטינית: "מערכת הטבע" או "שיטת הטבע"). בהמשך השתמשו חוקרים בשני השמות. ב-1986 הצהירו מספר חוקרים כי השינוי לשם הספציפי catodon אינו מוצדק, שכן הוא מבוסס על פרשנות מוטעית של החוקים הבינלאומיים לנומנקלטורה זואולוגית.[21] בהתאם, השתמשו חוקרים אלו בשם macrocephalus. נראה שהשם המקורי, Physeter macrocephalus, הוא הנכון, שכן סעיף 24 לחוקים העולמיים קובעים כי השם הנכון הוא זה שקבע החוקר הראשון שהעניק שם לטקסון.[22]
ציד, אוכלוסייה ושימור
[עריכת קוד מקור | עריכה]
מספר הראשתנים החיים כיום איננו ידוע, בין השאר בגלל העומקים אליהם הוא צולל, שאינם נגישים לחוקרים בכלים רגילים, וההערכות בנוגע למספרם שונות מאוד. הערכות גסות, שמסתמכות על סקרי-אוכלוסייה באזורים ספציפיים והשלכת התוצאות על האוכלוסייה הכללית, מונות כ-360,000 פרטים לערך, לעומת יותר ממיליון לפני שהחל הציד המסיבי.[14] עם זאת, הערכות אחרות קובעות את מספר הראשתנים למספר גדול פי כמה מהערכה זו, וישנן הערכות שמגיעות אף לשני מיליוני פרטים.[23] אף על פי שבאזורים מסוימים ממשיך ציד הראשתנים, בעיקר בשל הביקוש לבשר הראשתן, שומנו, הענבר האפור והחלב שבגופו, סיכויי שרידותו של הראשתן נראים טובים יותר מאלה של מיני לווייתנאים אחרים, והוא אחד מהנפוצים שבמיני הלווייתנים הגדולים. בעבר, לפני המצאת הצלצל המכני, היה ציד הלווייתנים קשה ומסוכן: סירות קטנות הורדו למים מסירת האם והספנים ניסו להתקרב ללווייתן ככל יכולתם ולנעוץ בו את הצלצלים הידניים. הראשתנים היו תוקפניים מאוד, ויכלו לתקוף את הסירה, לנגוח בה, להפיל את אנשיה למים או למחוץ אותה, ומספר ספינות על אנשיהן אכן טבעו כתוצאה מתקיפות ראשתנים. בשנת 1820, תקף ראשתן שאורכו נאמד בכ-26 מטרים ספינת ציד לווייתנים מננטקט. רק שמונה מתוך עשרים אנשי הצוות שרדו את התקיפה וחולצו לאחר מכן על ידי ספינות אחרות.
ציד הראשתנים פרח במהלך המאות ה-18, ה-19 וה-20. שומנו של הראשתן שימש להכנת נרות; הענבר האפור שימש להכנת תכשיטים, והיווה חומר משמר-ריח בתעשיית הבשמים; לחלב היו שימושים שונים, ובהם לייצור נרות, שמנים וחומרי-סיכה; הבשר השמן שימש למאכל. במהלך המאה ה-19 הצטמצם השימוש בשמן הלווייתנים למאור, בעקבות פיתוח טכנולוגיות חדשות. עם זאת, במשך תקופה ארוכה מראשית ימיה של ארצות הברית ובמיוחד באמצע המאה ה-19 שימש חלב הראשתן כשמן-מאור נפוץ בארצות הברית, ורבות מספינות ציד הלווייתנים שעסקו בציד ראשתנים היו אמריקאיות. הגם שהראשתן ניצוד במשך מאות שנים, הצמצום העיקרי באוכלוסייה התרחש בין שנות ה-40 לשנות ה-80 של המאה העשרים, בעקבות התפתחות אמצעים טכנולוגים שהקלו על הציד ותיעוש ציד הלווייתנים. בין 1800 ל-1987, ציידי הלווייתנים הרגו בין 436,000 ל-1,000,000 לווייתנים ואף יותר מכך.[24] מכאן, שהיקף ציד הראשתנים במאה ה-20 היה גבוה בערך פי שניים עד ארבעה מהיקף הציד במאה ה-19, שבה ניצודו כרבע מיליון ראשתנים.
החל משנות השמונים של המאה העשרים מוגן הראשתן בעולם כולו, וציד ראשתנים הוא עבירה על החוק. עם זאת, ציד לא חוקי או ציד למטרות מחקר לכאורה עדיין מתרחש: באזורי החופים של אינדונזיה עדיין ניצודים הראשתנים בקנה מידה קטן, וציידי לווייתנים יפנים ממשיכים לצוד ראשתנים. רשמית, הציד מתבצע למטרות מחקר אבל בפועל בשרם של רבים מהראשתנים מגיע לשווקים. דייגים בדרך כלל אינם מעלים בחכתם את יצורי המעמקים שהראשתן ניזון מהם, והזיהום שפוגע בחלקים רחבים באוקיינוסים משפיע פחות בשכבות המים העמוקות. על כל פנים, אוכלוסיות ראשתנים שונות עדיין מתאוששות מתקופת הציד - ובעיקר בדרום האוקיינוס השקט. ארגון השימור IUCN מסווג את מצב השימור של הראשתן כ"פגיע".[25] בנוסף, הראשתן נכלל בנספח 1 של אמנת CITES מאז 1985, ולפיכך גם המסחר במוצרים המופקים ממנו (חלב הראשתן, שיניו, ענבר אפור וכו') אסור במדינות רבות.
צפייה בראשתנים
[עריכת קוד מקור | עריכה]צפייה בראשתנים מספינות לצורכי מחקר או כאטרקציה תיירותית החליפה בעשרות השנים האחרונות את הציד. לא קל למצוא את הראשתנים ולצפות בהם, מכיוון שהם נוהגים לצלול למעמקים, להישאר זמן רב מתחת לפני הים, ולגמוא מרחקים גדולים. למרות זאת, בשל ממדיו ומאפייניו הפיזיים הייחודיים נעשה הראשתן פופולרי יחסית לצפייה. צופים בראשתנים משתמשים לעיתים קרובות בהידרופון כדי לשמוע את צלילי ה"קליק" שמשמיעים הראשתנים. בין אתרי הצפייה הפופולריים: קאיקורה (Kaikoura) שבאי הדרומי של ניו זילנד – שם המדף היבשתי הצר מאפשר לצפות בראשתנים מהחוף, מספר אזורים בנורווגיה הארקטית והאיים האזוריים – שם ניתן לצפות בראשתנים במשך השנה כולה, בניגוד ללווייתנים אחרים אותם ניתן לראות רק בעונת הנדידה. נראה שדומיניקה היא האי היחיד באיים הקאריביים שבו ניתן לצפות בנקבות ובגורי הראשתן במשך השנה כולה, וגם היא אתר צפייה פופולרי.
בחודש יוני 2020 נצפה ראשתן בחופי ישראל, לראשונה מאז הקמת המרכז לחקר, מידע וסיוע ליונקים בישראל, שהחל את מחקרו בנושא בשנת 1993. זוג לווייתנים: פרט צעיר ופרט בוגר, ככל הנראה נקבה (הסברה היא כי מדובר באם ובנה), נצפו מול חוף בצת שבצפון.[26]
בתרבות
[עריכת קוד מקור | עריכה]
דמותו של הראשתן מזוהה בתרבות במקרים רבים כארכיטיפ של "לווייתן" באופן כללי, ומזוהה כלווייתן בחיבורים ספרותיים רבים, בציורים ובאנימציה, בשירים וביצירות תרבותיות אחרות. זיהוי זה זכה לחיזוק משמעותי בזכות הרומן הידוע מובי דיק מאת הרמן מלוויל (1851), המספר על ספינת ציד לווייתנים שקברניטה, אחאב, רודף כאחוז דיבוק אחר ראשתן לבקן ענק בשם מובי-דיק, שבמסע ציד קודם כרת את רגלו. אף שהרומן הוא בעיקרו אלגוריה מורכבת, כלל בו מלוויל, שהפליג בעצמו בספינה לציד לווייתנים במשך שנה וחצי, תיאור מדויק של החיים על ספינת ציד, איתור לווייתנים, מעקב אחריהם וציד לווייתנים. מובי-דיק היה ספר שכוח עד שנות ה-20 של המאה העשרים, אך מהדורה מחודשת, מאוירת על ידי רוקוול קנט, זיכתה אותו בפופולריות מחודשת ואיוריו של קנט זוהו מאז בתרבות הפופולרית עם דמותו של הלווייתן.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ראשתן גדול-ראש, באתר ITIS (באנגלית)
- ראשתן גדול-ראש, באתר Animal Diversity Web (באנגלית)
- ראשתן גדול-ראש, בבסיס הנתונים ARKive (באנגלית)
- ראשתן גדול-ראש, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
- ראשתן גדול-ראש, באתר GBIF (באנגלית)
- צפריר רינת, לווייתן מסוג ראשתן נתגלה לראשונה קרוב לחופי ישראל, באתר וואלה
- נעה פישר, ראשתן באורך של כ-12 מטרים נמצא מת בחוף בשרון, באתר ynet, 28 באוגוסט 2023
- ד"ר יונת אשחר, שפת הלווייתנים, במדור "חדשות מדע" באתר של מכון דוידסון לחינוך מדעי, 27 במאי 2024
- לי קריסטק, The Sperm Whale, באתר unmuseum
- Sperm whale, באתר של נשיונל ג'יאוגרפיק
- Sperm whale, באתר National Oceanic and Atmospheric Administration
- פטר מדסן, Powerful Sound Sources in the Ocean: Sperm Whales and Military Sonars", באתר PBS
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ ראשתן גדול-ראש באתר הרשימה האדומה של IUCN
- ^ מילון בעלי חיים: נכר (תשל"ב), 1972, באתר האקדמיה ללשון העברית
- ^ Mark Carwardine (1994). On the Trail of the Whale. Chapter 1. Thunder Bay Publishing Co. ISBN 1-899074-00-7.
- ^ Website stating the largest known toothed mammal. Retrieved on 2007-03-19.
- ^ The Most Extreme Divers (Television about the top ten diving animals in the animal kingdom)
- ^ Møhl M. Wahlberg, P. T. Madsen, A. Heerfordt and A. Lund, The monopulsed nature of sperm whale clicks, J. Acoust. Soc. Am. 114, 1143-1153 (2003).
- ^ Sperm Whale "Voices" Used to Gauge Whales' Sizes - National Geographic
- ^ spermwhale.org - Cranford
- ^ Spermaceti as battering ram? Retrieved on 2007-03-19.
- ^ Raven ,H. C., and W. K. Gregory 1.9.33. The spermaceti organ and nasal passages of the sperm whale (Pbyseter catodon) and other odontocetes. American Museum Novitates 677:l-18.
- ^ Moore MJ, Early GA (2004). "Cumulative sperm whale bone damage and the bends". Science 306 (5705): 2215. PMID 15618509.
- ^ The Southwestern Company: "The Volume Library 1", page 65, 1987, ISBN 0-87197-208-5
- ^ Würsig, B., T.A. Jefferson, and D.J. Schmidly. 2000. The Marine Mammals of the Gulf of Mexico. College Station: Texas A&M University Press. 232 pp.
- ^ 1 2 Whitehead, H. 2003. Sperm whales, social evolution in the ocean. University of Chicago Press.
- ^ יעל (פרוינד) אברהם, פליפר ים תיכוני, דיוקן - מקור ראשון עמוד 28, 2 ביולי 2010
- ^
צפריר רינת, מסע אל ארץ הקודש: תועד המרחק הגדול ביותר שעבר לווייתן ראשתן בים התיכון, באתר הארץ, 16 במאי 2024
- ^ Reeves, R. R., and H. Whitehead. 1997. Status of the sperm whale, Physeter macrocephalus, in Canada. Canadian Field-Naturalist 111:293-307.
- ^ Mann, Connor, Tyack and Whitehead (Eds.) (2000). Cetacean Societies: Field Studies of Dolphins and Whales. Chicago: University of Chicago Press. ISBN 0-226-50341-0.
- ^ Mead and Brownell (1993). Order Cetacea. In Don E. Wilson and DeeAnn M. Reeder (Eds.), Mammal Species of the World: A Taxonomic and Geographic Reference (Smithsonian Series in Comparative Evolutionary Biology). Washington : Smithsonian Institution Press. ISBN 1-56098-217-9
- ^ Nikaido et al., Retroposon analysis of major cetacean lineages: The monophyly of toothed whales and the paraphyly of river dolphins, 2001
- ^ Jones, J.K., Jr., D.C. Carter, H.H. Genoways, R.S. Hoffman, D.W. Rice, and C. Jones. 1986. Revised checklist of North American mammals north of Mexico, 1986. Texas Tech. Univ., Occas. Papers 107:1-22.
- ^ Rice DW (1998) Marine mammals of the world: systematics and distribution. Society for Marine Mammalogy, Special Publication Number 4 (Wartzok D, Ed.), Lawrence, KS. USA.
- ^ Sebastian Oberthür, The International Convention for the Regulation of Whaling:From Over-Exploitation to Total Prohibition
- ^ Sperm Whales (Physeter macrocephalus). National Oceanic and Atmospheric Administration website
- ^ Cetacean Specialist Group (1996) Physeter macrocephalus. 2006 IUCN Red List of Threatened Species. IUCN 2006. Retrieved on 06 May 2006
- ^ נעה פישר, תיעוד נדיר: שני לווייתני ראשתן נצפו מול חופי הארץ, באתר ynet, 15 ביוני 2020
.jpg)
| משפחות בסדרת הלווייתנאים | ||
|---|---|---|
| תת-סדרת לווייתני מזיפות | לווייתנים אפורים • לווייתני ענק • בלניים • בלניים מפותחים | 
|
| תת-סדרת לווייתני שיניים | נהרתניים • דולפיניים • פוקניים • חדשיניים • ראשתניים • לווייתני מקור • איניים • ליפוטיים • פונטופוריים • ראשתנים ננסיים | |
