לדלג לתוכן

קרתה (עיר לויים)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שרידים שנמצאו בסיום עונת החפירות השלישית ב-1969, ככל הנראה של העיר המקראית "קרתה"

קרתה הייתה עיר מקראית בנחלת שבט זבולון, והיא אחת מארבעים ושמונה ערי הלויים, ערים בארץ ישראל שעם ישראל נצטווה בתורה להעניק ללויים ולכהנים. לדעת ויליאם פוקסוול אולברייט, חוקר מקרא, שם העיר "קרתה" מבוסס על השם "קרתן", שם נרדף לעיר המקראית קריתיים.[1][2] העיר מזוהה עם מבצר עתלית, אתר ארכאולוגי ובו מבצר צלבני (למרות שלא מוקמה בדיוק שם), או בשטח שבינו לבין ח'רבת דוצטרי, התיישבות אשר מוקמה ממזרחית לקרתה.[3]

העיר קרתה מצוינת בתנ"ך ביהושע כא, לד: ”וּלְמִשְׁפְּח֣וֹת בְּנֵֽי־מְרָרִי֮ הַלְוִיִּ֣ם הַנּוֹתָרִים֒ מֵאֵת֙ מַטֵּ֣ה זְבוּלֻ֔ן אֶֽת־יׇקְנְעָ֖ם וְאֶת־מִגְרָשֶׁ֑הָ אֶת־קַרְתָּ֖ה וְאֶת־מִגְרָשֶֽׁהָ”, שם מצוין שהלויים הנותרים קיבלו 4 ערים משבט זבולון מאלוהי היהדות, וביניהן קרתה.[4]

בכתבים היסטוריים מצוין כי בתקופה ההליניסטית בארץ ישראל, חרבה עתלית העתיקה, ותושביה הקימו את קרתה באזור סמוך אליה (כיום באזור ממוקם תל סחר, בסמוך למושב העובדים מגדים). קרתה מוזכרת גם בכתביו של הנוסע מבורדו משנת 333, שם הוא מכנה אותה בשם "מוטציו קרתה".[5]

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]