אברהם קריניצי
 | |||||
| ראש עיריית רמת גן, אברהם קריניצי, בלשכתו. | |||||
| לידה |
26 בדצמבר 1886 גרודנו, האימפריה הרוסית  | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| נהרג |
13 בנובמבר 1969 (בגיל 82) רמת גן, ישראל  | ||||
| מדינה |
ישראל | ||||
| מקום קבורה |
הפארק הלאומי (רמת גן)  | ||||
| עיסוק | תעשיין, פוליטיקאי, נגר וקצין | ||||
| מפלגה | הציונים הכלליים, המפלגה הליברלית | ||||
| |||||
| |||||
  | |||||
אברהם קריניצי (כ"ט בכסלו תרמ"ז, 26 בדצמבר 1886 – ד' בכסלו תש"ל, 13 בנובמבר 1969) היה מן הדמויות הבולטות ביישוב היהודי ערב הכרזת מדינת ישראל ובראשית דרכה, וראש עיריית רמת גן הראשון. כיהן כראש העיר מטעם מפלגת הציונים הכלליים (מאוחר יותר המפלגה הליברלית) משנת 1926 ועד למותו בתאונת דרכים, בשנת 1969.
קורות חיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]תחילת דרכו
[עריכת קוד מקור | עריכה]קריניצי נולד ליעקב וללאה לבית דב אברמוביץ בגרודנו שבאימפריה הרוסית (בתחומי בלארוס של ימינו). בגיל 15, מעיד קריניצי, נטש את "החדר" לטובת לימודי נגרות ופעילות ב"בונד", אותו נטש לטובת "הפועל הצעיר". בראשית העלייה השנייה החליט קריניצי לעלות, אולם כיוון שנחשב קטין ואביו סירב להרשות לו לעלות, הוא ניסה ל"גנוב" את הגבול, נתפס על ידי השומרים והוחזר לאחר כמה שבועות לביתו. לאחר שהתיר לו אביו לעלות הגיע קריניצי למשרד המרכזי של "חובבי ציון" באודסה ושם סייע לו המזכיר אלתר דרויאנוב להשיג אשרה עות'מאנית לצורך כניסה לארץ ישראל. קריניצי הגיע לאסטנבול, שם אזל לו כספו והוא מצא עבודה כנגר בעזרתו של יצחק נופך. לאחר שחסך מספיק כסף לרכישת כרטיס הפלגה, עלה קריניצי לארץ בחנוכה תרס"ו (1905).
לאחר הגעתו ארצה עבד כמה חודשים כנגר ברחובות ובראשון לציון. לאחר מכן עבר ליפו ועבד גם בפתח תקווה ותקופת מה היה נתון תחת השפעתו של מיכאל הלפרין[1], שקרא לנהוג תקיפות בהגנה נגד ערביי הארץ, והיה נוכח כשהלפרין נכנס לכלוב האריות בקרקס ביפו. כחבר פעיל ב"פועלי ציון" נטל חלק בארגון פועלי היקב ובעקבות שביתתם למען שיפור תנאי עבודתם פוטר מעבודתו כנגר.
עם העלייה בשיעור האבטלה בארץ ישראל, יצא קריניצי לקהיר, שם עבד כשנה במפעל בבעלות איטלקית. לאחר מכן, שב לארץ ישראל לפרק זמן קצר וב-1907 חזר לתקופה קצרה לרוסיה, בשל החובה כבעל נתינות רוסית, להתגייס לצבא הרוסי. קריניצי היה בין מארגני ההגנה העצמית היהודית בגרודנו יחד עם אליעזר וישראל שוחט, וזאב ז'בוטינסקי. היה מעורב גם בתכנון רצח הקצין הרוסי פולקובניק גריבוידוב, שהיה בין ראשי מארגני הפוגרומים ביהודים. בדרך נס הצליח קריניצי לחמוק מגיוס ושב לארץ ישראל, כשהוא מביא עמו מכונות ניסור חדשות, שאפשרו לו להקים בית חרושת ביפו, אך דרכו של זה לא צלחה. מאוחר יותר היה קריניצי מעורב בפעולות התיישבות וביטחון ונמנה עם ראשוני ארגון "ההגנה".
במלחמת העולם הראשונה
[עריכת קוד מקור | עריכה]כשהצטרפה טורקיה למלחמת העולם, היה קריניצי מראשוני העולים, נתיני הארצות הזרות, שקיבל את האזרחות העות'מאנית. בניגוד למרבית ה"מתעת'מנים", שהמירו את אזרחותם כדי להימנע מגירוש, עשה זאת קריניצי ממניעים אידאולוגיים. הוא שנא את הרוסים בשל הפוגרומים שחוללו ביהודים בחסות הצאר, לא נתן אמון בכוונותיהם של הבריטים וחשש שבהיעדר התמיכה היהודית בטורקיה ייהרס מפעל ההתיישבות הציונית. הממשל העות'מאני הטיל עליו בשנת 1915 את המשימה לפקח על כריתת העצים להסקת קטרי-הרכבות. במסגרת תפקידו חילק כמה מאות תעודות עבודה ליהודים ובכך מנע את גיוסם לצבא. בתחילת 1917 נשלח לדמשק לשמש כסגן מנהל טכני בדרגת קצין במפעל לתיקון תותחים וייצור תחמושת. בתקופת שהותו בדמשק סייע למאיר דיזנגוף ולמגורשי היישוב ששהו בעיר. בדמשק נולדה גם בתו שולמית. בסוף שנת 1917 נשלח ליפו וחזר ברכבת העות'מאנית האחרונה לדמשק. בדמשק התיר לו המפקד הגרמני להישאר בעיר ולא לסגת לאנטוליה. הוא הצטווה לפוצץ שם בניינים עם כניסת הצבא הבריטי לעיר, הוראה אותה לא ביצע.
לאחר שובו לארץ ישראל יצא למצרים, רכש שם מכונות ייצור והקים בתל אביב בשותפות עם ברוך גורלסקי בית-חרושת לרהיטים. קריניצי ארגן את המשטרה העירונית של תל אביב יחד עם סעדיה שושני ב-1921, נמנה עם מייסדי שכונת נחלת בנימין והשתתף בייסוד מרכז בעלי מלאכה.
פעילותו ברמת-גן
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1922 במסגרת הגרלת המגרשים ב"עיר גנים" (שמה הראשון של רמת-גן) ממזרח לתל אביב, רכש שטח של 15 דונמים (שלוש חלקות, 5 דונמים כל אחת) ובו הקים את ביתו החל משנת 1925. עם סיום הבנייה עבר לרמת גן ועד מהרה היה לדמות המרכזית בה. ב-1926 העניק הממשל הבריטי מעמד של מועצה מקומית למושבה רמת-גן הקטנה וקריניצי מונה לנשיא (יו"ר) המועצה הראשון. מאז ועד 1969 ניצח ב-12 מערכות בחירות ברציפות. הוא החזיק, ככל הנראה, בשיא עולמי כראש רשות מקומית: 43 שנים (24 שנים כראש המועצה ועוד 19 שנים כראש העירייה). הוא עמד תמיד בראש קואליציות של מפלגות מהמרכז והימין וכל הניסיונות להחליפו - עלו בתוהו. כבעל אמצעים מילא את תפקידו הציבורי ברמת-גן, כל השנים, ללא שכר.
קריניצי טיפח ופיתח את רמת-גן ממושבה קטנה בת 400 נפש לעיר הרביעית בגודלה במדינה, שבה 150 אלף נפש. הוא אימץ את השורות משירו של נתן אלתרמן - "נלבישך שלמת בטון ומלט - ונפרוש לך מרבדי גנים". לצד פיתוח עירוני מואץ והקמת מפעלי תעשייה שהגיעו ביזמתו לרמת-גן (עלית, פלאלום, צ. ד. ועוד), הוא נטע ברמת-גן עשרות גנים, יותר מבכל עיר אחרת בארץ.
אף שכל שנותיו היה חבר ה"הגנה", היה לו יחס מיוחד לאצ"ל וללח"י והם פעלו ברמת-גן בתמיכתו. הממשל הבריטי כינה את רמת-גן "האינקובטור של הטרור היהודי", וקריניצי ראה בכך מחמאה. בקיץ 1947 הוא נעצר על ידי הבריטים והוחזק במחנה המעצר בלטרון במשך חמישה שבועות, יחד עם ישראל רוקח, ראש עיריית תל אביב ועובד בן עמי, ראש מועצת נתניה[2].
עם קום המדינה התרכז בקליטת העלייה ובהקמת שני מפעלים גדולים: הפארק הלאומי ואצטדיון רמת גן. הוא היה הראשון מבין ראשי הערים שאימצו יחידה של צה"ל, ורמת-גן מתמידה באימוץ הצנחנים כל השנים.
בשנת 1963 רכש קריניצי, יחד עם ש. בצרי ו-א. סבידסקי את בית החרושת "ברבור", שהוקם בשנת 1953, וייצר אריחי קיר מקרמיקה[3].
היה חבר התנועה למען ארץ ישראל השלמה[4].
בנובמבר 1969, זמן קצר לאחר שנבחר לתפקיד ראש העירייה בפעם ה-12, נספה בתאונת דרכים יחד עם חתנו ישעיהו שמואלביץ (בעלה של שולמית) ונהגו ברוך עזאני. התאונה אירעה כאשר היו השלושה בדרכם חזרה לרמת גן ממפעל "ברבור" בעכו, שהיה בבעלותו של קריניצי. השלושה הובאו למנוחות בחלקת קבר מיוחדת בפארק הלאומי ברמת-גן[5].
בדצמבר 2016 הוסר הלוט מעל שלט הנצחה בחלקת הקבר בפארק הלאומי.
משפחתו
[עריכת קוד מקור | עריכה]
קריניצי היה נשוי שלוש פעמים. מאשתו הראשונה, בתיה לבית קרסיקוב, נולדו שני בנים (יהודה, בר כוכבא) ושתי בנות (שולמית, מרים). בשנת 1931 נישא לפרידה לבית נתן אהרונוביץ.[6] לאחר פטירתה ב-1941 נישא בשלישית ב-1942 לשרה לבית הברמן, ילידת 1897 בעיר קלן.[7] שרה נפטרה ב-1981. בנו, בר כוכבא, מן היהודים הבודדים ששירתו בחיל הספר העבר-ירדני, נישא ללאה לבית קרביצקי ב-1936 והשניים נמנו על מייסדי אבן יהודה. לשניים נולדו שלושה ילדים.
דמותו ומורשתו
[עריכת קוד מקור | עריכה]על שמו של קריניצי נקראים:
- קריית קריניצי - שכונה ברמת גן, הצמודה לתל השומר מצפון. הוקמה בשנת 1971.
- הרחוב בו שכן ביתו[8] ורחוב בנתניה
- ביתו - מוזיאון בית אברהם קריניצי. קריניצי הוריש בצוואתו את ביתו לעיריית רמת־גן בו שוכן גם הארכיון והמוזיאון לתולדות רמת-גן הפתוח לציבור[9]
- גן אברהם - גן ציבורי ברמת-גן (נקרא כבר ב-1947 על שמו), ושדרות אברהם הסמוכות לגן
- תלמי אברהם - חווה חקלאית שהוקמה מאחורי פרדס ברחוב הירדן (בין קולנוע קסם לרחוב נגבה). בתחילת שנות ה-60 עברה סמוך לפארק הלאומי.
- בית הספר המקצועי לנגרות ברמת-גן (בשיתוף פעולה עם אורט ישראל, הוקם ב-1961)
- מעלה אברהם - דרך בנגב שפרצו הצנחנים
קריניצי כתב שני ספרים אוטוביוגרפיים: "בכוח המעשה" (1950) ו"במו ידי" (1959). ספריו תורגמו לאנגלית וליידיש. הוא נהג לומר: "כל אחד יכול להיות ראש עיר, אך לא כל ראש עיר יכול להיות נגר". קריניצי ביטא בספרו "בכוח המעשה" את סלידתו ממה שכינה "ענווה חסודה"[10] ובחייו הרבה לפאר את עצמו ואת מעשיו, ואף ראה לעצמו זכות בכך. אתרים ומוסדות בעיר נקראו על שמו של קריניצי עוד בחייו, ושלטונו במוסדות העיר ובנעשה בה היו מוחלטים. בעת כהונתו, נהגה עיריית רמת גן לחלק לכל תלמיד בעיר את ספרו האוטוביוגרפי "בכח המעשה" כשי מיוחד. ביטוי הומוריסטי לכך ניתן באחת ההומורסקות של אפרים קישון בשם "גן ברמת גן": בהומורסקה מבקש קישון לבחור גן הולם לבנו רפי. בגן מטופח בעיר רמת גן מנסה הגננת להפגין בפניו את תבונת עוללי הגן, אך כאשר היא מנסה להציג בפניהם דמות "מלך" ממאנים ילדי הגן להבין את המונח ומתעקשים להשתטח למרגלותיה ולזעוק "יחי קריניצי!". קריניצי עצמו באר את המקור לתפישה של רמת גן כ"ממלכתו" באזכורים בספרו האוטוביוגרפי לכך שהשתיק את חברי המועצה[11], הקים בית ספר שלא על דעתה[12], והוסיף לכך בניית גנים רבים אותה כפה על המועצה גם נגד רצונה[13], גייס בריונים כדי להחריב מקום בו חשד שהוא בית בושת[14], וכן הלאה. רבים ברמת גן אף הלינו כי קריניצי, שלא קיבל משכורת מן העירייה, נהג לתבוע כי בתי הספר ומוסדות הציבור בה ירוהטו בתוצרי נגרייתו.
|
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מרדכי נאור, מראה מקום - רמת-גן: עבר-הווה-עתיד, הוצאת בית קריניצי, 2004, עמ' 24–29
- אייזיק רמבה, קריניצי: דיוקנו של איש רב-פעלים, הוצאת מסדה, 1968
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אברהם קריניצי - אבי העיר, באתר עיריית רמת גן
- דוד תדהר (עורך), "אברהם קריניצי", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ב (1947), עמ' 810
- אברהם קריניצי, ראש עיריית רמת-גן, נספה בתאונת דרכים, דבר, 14 בנובמבר 1969
- אברהם קריניצי נספה בתאונה (המשך), דבר, 14 בנובמבר 1969
חגיגות ט"ו בשבט ברמת גן בהשתתפות בן-גוריון, קריניצי ויגאל ידין. יומני כרמל פברואר 1951- שרה ורמי בן-ראובן, עץ הרימון, פרק מספר-בכתובים על נשים עבריות בדמשק: 1917-1918, חדשות בן עזר 506, 4 בינואר 2010
- יום הולדת 75 לראש עיריית רמת גן אברהם קריניצי, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים, 1963
אברהם קריניצי (1886-1969), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ קריניצי מעיד כי אותה תקופה ראו הוא וחבריו בתורת גורדון "דברים בטלים"
- ^ ישראל רוקח ואברהם קריניצי שוחררו ממעצרם, הַבֹּקֶר, 12 בספטמבר 1947, המשך
- ^ ראו: קריניצי בין רוכשי ביהח"ר "ברבור", קול העם, 20 במרץ 1963
- ^ סניף התנועה למען ארץ ישראל השלימה הוקם ברמת-גן, מעריב, 18 בינואר 1968
- ^ אברהם ק ר י נ י צ י, חתנו ונהגו נהרגו בתאונה ייקברו בחלקת־קבר בפארק הלאומי
- ^ דוד תדהר (עורך), "פרידה קריניצי", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ב (1947), עמ' 991
- ^ דוד תדהר (עורך), "שרה קריניצי", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך יג (1963), עמ' 4319
- ^ הרחוב נקרא קודם "יהלם"
- ^ צוואתו של קריניצי מאתר מוזיאון בית אברהם קריניצי
- ^ בכוח המעשה, עמ' 129
- ^ בכוח המעשה, עמ' 130
- ^ בכוח המעשה, עמ' 134
- ^ בכוח המעשה, עמ' 169-171
- ^ בכוח המעשה, עמ' 138
| ראשי עיריית רמת גן | ||
|---|---|---|
|
- בונדיסטים
- חברי הפועל הצעיר
- לוחמי ההגנה
- ראשי עיריית רמת גן
- ראשי עיריות בארץ ישראל בתקופת המנדט הבריטי
- אנשי העלייה השנייה
- הרוגי תאונות דרכים בישראל
- חברי התנועה למען ארץ ישראל השלמה
- ראשי רשויות מקומיות מטעם הציונים הכלליים
- נגרים ביישוב
- גרודנו: אישים
- ישראלים ילידי האימפריה הרוסית
- רמת גן: אישים
- ישראלים שנולדו ב-1886
- ישראלים שנפטרו ב-1969