קרטינגה
| |||
 | |||
| מרכז העיר | |||
| מדינה |
 ליטא | ||
|---|---|---|---|
| מחוז |
 מחוז קלייפדה | ||
| מחוז משנה | קרטינגה | ||
| חבל ארץ | זאמוט | ||
| גובה | 22 מטרים | ||
| אוכלוסייה | | ||
| ‑ בעיר | 17,207 (1 בינואר 2023) | ||
| קואורדינטות | 55°53′25″N 21°14′32″E / 55.89028°N 21.24222°E | ||
| אזור זמן | UTC +2 | ||
| http://www.kretinga.lt | |||
קרטינגה (בליטאית: ⓘⒾ; בגרמנית: Krottingen, קרוטינגן; ביידיש: קרעטינגע) היא עיר במערב ליטא השוכנת בסמוך לים הבלטי.
בקרטינגה התגוררו ליטאים, רוסים, גרמנים ויהודים. ראשית היישוב היהודי במקום בשנת 1663. במהלך מלחמת העולם הראשונה, נשרף מרכז העיירה על ידי הגרמנים כיוון שהייתה נקודת חיבור בין מאות רכבות, משאיות וקרוונים שעברו שם בדרך לחזית הרוסית. במלחמת העולם השנייה התרחש בקרטינגה טבח בקהילה היהודית על ידי הנאצים, מה שהיה לאחד ממקרי הטבח הראשונים של הנאצים. לאחר המלחמה שוקמה העיר. נכון לשנת 2015 מספר התושבים בקרטינגה הוא 18,732.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]קרטינגה היא בין העיירות הוותיקות ביותר בליטא. היא הוזכרה לראשונה בשנת 1253 במגילה של הבישוף היינריך מקורלנד כטירה קרטין. בשנת 1602 יאן קרול חודקייביץ בנה את כנסיית העץ הראשונה בקרטינגה והקים מנזר בנדיקטיני אליו הגיעו מאמינים רבים. כעבור כעשר שנים נבנתה כנסייה חדשה ובתוכה עוגב מרשים. בשנת 1610 נפתח בית הספר של הכנסייה.
בשנת 1609 הפך יאן קרול חודקייביץ את העיירה קרטינגה לעיר כאשר העניק לה את זכויות מגדבורג. סמל העיירה החדשה מתאר את מריה הבתולה הקדושה עם ישו התינוק בזרועותיה, ומריה הבתולה הוסיפה להיות פטרונית העיירה.
ב-1621 בית משפחת ספייחה השתלטו על העיר; הם שינו את סמל העיירה לקזימיר הקדוש. כנסיית המנזר נהרסה פעמיים, בשנים 1659 ו-1710 על ידי צבאות שוודיים. משפחת ספייחה עזרה לשקם ולשפץ את הכנסייה.
בשנת 1720 הוחלף השלטון בעיר והיא נוהלה על ידי משפחת מסאלסקי. איגנאצי יאקוב מסלאסקי פתח גימנסיה בשנת 1774. העיר איבדה את הזכויות המוניציפליות שלה לאחר חלוקת פולין.
במהלך המאה ה-19 העיר שגשגה והייתה לחלק מהאימפריה הרוסית. בשנת 1882 קו הטלפון הראשון בליטא חיבר את קרטינגה עם העיירות פלונגה וריטובה.
בשנת 1875, הרוזן טישקביצ'יוס החליט להקים את אחוזת משפחתו בקרטינגה; הוא רכש ארמון ישן ובנה אותו מחדש. הארמון עוצב בסגנון הוויקטוריאני המפואר ונבנתה חממה של צמחים אקזוטיים ופירות טרופיים. בשנת 1890 הותקן חשמל בבית האחוזה.
במהלך מלחמת העולם הראשונה, הגרמנים בנו מסילת רכבת המחברת בין קרטינגה, והעיירות באיוראי ופרייקולה. בשנת 1924 קרטינגה קיבלה חזרה את הזכויות המוניציפליות שלה. בתקופה שבין שתי מלחמות העולם, הכפר קרטינגסודיס, בצד השני של נהר אקמנה, שולב עם העיר. קרטינגה קיבלה חשיבות רבה יותר לאחר שנבנתה מסילת רכבת נוספת בשנת 1932 שחיברה אותה לשאולאי.
בתקופת הכיבוש הסובייטי הראשון, תחת הסכם ריבנטרופ–מולוטוב, תושבים מקומיים רבים נעצרו, ובמקרים מסוימים, הוצאו להורג ללא משפט או הוגלו לסיביר בעקבות שלטון טרור שהונהג באזור. הכלכלה המקומית נפגעה תחת הכיבוש הסובייטי, אשר הלאים בכוח את החוות באזור.
מאז הכרזת העצמאות של ליטא בשנת 1990, שוקמה העיר. בעיר קיימים אתרי אומנות והיסטוריה רבים. העיר קרטינגה מארחת את פסטיבלי מוזיקה עממית והצגות רבות. כמו כן מתקיימים בה פסטיבל קרטינגה, חגיגות בערב ליל קיץ (Joninės) ומרדי גרא (Užgavėnės). האחוזה העתיקה בעיר כיום משמשת כמוזיאון המכיל אוספים אמנותיים וארכאולוגיים. באזור נמצאים מקווה מים קמבריוני גאותרמי, ותחנת הכוח "וידמאנטאי".
יהודי קרטינגה
[עריכת קוד מקור | עריכה]באמצע המאה ה-18 יהודים רבים עברו להתגורר בקרטינגה בעקבות קבלת זכויות תנועה ממקום למקום ממלך פולין. בשנת 1847 חיו בקרטינגה 1,738 יהודים, ובשנת 1897 חיו בה 1,202 יהודים מתוך 3,418 (כ-35%) תושבים. בשנת 1923 חלה ירידה במספר התושבים היהודים בעיר, כ-904 יהודים מתוך 2,532 (36%) תושבים. מהשנה 1934 ועד תקופת השואה חלה ירידה נוספת ובעיר חיו בין 700 ל-800 יהודים (כ-17% מתוך כלל האוכלוסייה שמנתה כ-4,569 תושבים). בשנת 1900 כיהן הרב אריה לייב ליפקין, אחיין של רבי ישראל מסלנט, כאב בית דין של העיר. הוא נודע גם כמקובל, וכתב מספר ספרים בנושא.
בית כנסת
[עריכת קוד מקור | עריכה]ברחוב הקטן ששמו "שול", היה בית מדרש בו למדו בחברותא גמרא. בית המדרש היה פתוח במהלך כל היום וכל אחד יכול היה להיכנס אליו, גם בשבתות וחגים.
חינוך
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1860 הוקם בית ספר יהודי בקרטינגה, בו למדו היהודים שיעורי יהדות, מתמטיקה, רוסית וגרמנית.
בשנת 1910, הוקם בית ספר פרטי לבנים שהכיל שתי כיתות לימוד.
בשואה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ביום הראשון של המלחמה בין גרמניה לרוסיה נכנסו המשטרה הגרמנית וכוחות צבא גרמניים לקרטינגה. כל הגברים בעיירה נאספו בכיכר השוק על פי פקודת הצבא הגרמני, שם הפרידו את היהודים מהאוכלוסייה המקומית תוך כדי מעשי אלימות קשים והשפלה והכניסו אותם לבית הכנסת. ב-26 ביוני, נלקחו 120 גברים מבית הכנסת ועוד 20 גברים יהודים שנמצאו בבתים לבורות הירי שם הומתו בירייה. באותו יום נלקחו הנשים והילדים גם כן לשריפה. ב-28 ביוני נרצחו עוד 63 יהודים ובין 11 ל-18 ביולי נרצחו עוד 120 יהודים. בתחילת אוגוסט הגסטפו ציווה על הליטאים להרוג נשים וילדים יהודים. בתחילת ספטמבר נלקחו נשים וילדים יהודים לאסם שבעיירה. שם ציוו עליהם הגרמנים להוריד את בגדיהם ואז הכו אותם עד מוות. מי שלא מת מהמכות נורה. השמות של הנרצחים כתובים ביד ושם. לאחר המלחמה נותרו רק שבעה יהודים בקרטינגה.
מיוצאי קרטינגה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ברק יוסלביץ' (1809–1765) היה לוחם יהודי שלחם לחירות פולין במהלך מרד קושצ'ושקו והמלחמות הנפוליאוניות.
- יוסף ברקוביץ' (פול') (1789–1846) בנו של ברק יוסלביץ', היה שותף למרד הפולני שהתרחש ב-1831. היה הקפטן בחיל הפרשים.
- רבי אליהו לוינזון (1888–1822) – תלמידו של רבי ישראל מסלנט, שתדלן ובנקאי מפורסם. נקרא ע"ש העיר ר' אֶלֶה קרטינגר.
- הרב יחזקאל הכהן (1926–1843) - כונה ר' חַצֶה, מחבר "ילקוט יחזקאל"[1].
- אליעזר ליפמן זילברמן (1882–1818) - סופר, מייסד ועורך "המגיד"
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של קרטינגה- אתר העיירה הרשמי
- מידע על העיירה באתר seligman
- מידע על העיירה באתר jewishgen
- אלכסנדר קרוגלוב (רו') וקטרין רייכלט, קרטינגה, אנציקלופדיה של המחנות והגטאות (כרך II, חלק B, עמ' 1077–1078), מוזיאון ארצות הברית לזכר השואה והוצאת אוניברסיטת אינדיאנה, בלומינגטון ואינדיאנפוליס (באנגלית)
קרטינגה (ליטא), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ יחזקאל הכהן, ילקוט יחזקאל, מהדורה שנייה, סונדרלנד, תשע"ג, באתר אוצר החכמה.
בקרת זהויות  |
|
|---|