קרב קאופנס
 | ||||||||||||||||||
| מערכה: החזית הדרומית במלחמת העצמאות של ארצות הברית | ||||||||||||||||||
| מלחמה: מלחמת העצמאות של ארצות הברית | ||||||||||||||||||
| תאריך | 17 בינואר 1781 | |||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מקום | קאופנס, קרוליינה הדרומית | |||||||||||||||||
| קואורדינטות | 35°08′13″N 81°48′58″W / 35.136833333333°N 81.816°W | |||||||||||||||||
| תוצאה | ניצחון אמריקאי | |||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||
  | ||||||||||||||||||
קרב קאופנס (באנגלית: Battle of Cowpens) היה קרב במסגרת הזירה הדרומית של מלחמת העצמאות של ארצות הברית שנערך ב-17 בינואר 1781 בין כוחות הצבא הקונטיננטלי בפיקודו של דניאל מורגן לבין כוחות הצבא הבריטי בפיקודו של בנסטר טרלטון. הניצחון האמריקאי שהושג בקרב זה היווה את נקודת התפנית לכיבושה של קרוליינה הדרומית מידי האימפריה הבריטית.
הרקע לקרב
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-14 באוקטובר 1780 מינה ג'ורג' וושינגטון את נתנאל גרין כמפקד המחלקה הדרומית של כוחות הצבא הקונטיננטלי. משימתו של גרין לא הייתה פשוטה, שכן הקרוליינות סבלו ממספר אסונות במרוצת 1780, שהגרוע שבהם היה תפיסתו של צבא אמריקאי במצור על צ'ארלסטון ותבוסתו של צבא נוסף בקרב קמדן. ניצחונה של מיליציה אמריקנית על כוחות מלוכנים בקרב הרי המלכים באוקטובר 1780 משך מעט זמן, אך רובה של קרוליינה הדרומית היה עודנו תחת שליטה בריטית, והצבא הדרומי עליו קיבל גרין את הפיקוד מנה רק 2,300 חיילים מתוכם 949 חיילים סדירים.
ב-3 בדצמבר התייצב דניאל מורגן במטהו של גרין בשארלוט אשר בקרוליינה הצפונית. בתחילתה של המהפכה שירת מורגן, אשר היה בעל ניסיון צבאי רב אותו רכש במלחמת הצרפתים והאינדיאנים, במצור על בוסטון, והשתתף בפלישה לקנדה בשנת 1775 ובקרב המרכזי שלה - קרב קוויבק. בקרב זה, אשר הסתיים בתבוסה אמריקאית, נשבה מורגן על ידי הבריטים, אולם הוחזר במסגרת הסכם החזרת שבויים בינואר 1777 והוצב על ידי וושינגטון כמפקד יחידת רובאים של 500 רובאים מיומנים. מורגן ואנשיו מילאו תפקיד מרכזי בניצחון האמריקאי בקרב סרטוגה, אשר הייתה נקודת מפנה של המלחמה כולה. מאוכזב מחוסר הנכונות לקדמו ובעקבות פציעה ברגלו, פרש מורגן מהצבא בשנת 1779 אולם שב לאחר שנה עת קיבל מינוי של בריגדיר גנרל במסגרת הזירה הדרומית.
גרין חזה כי צבאו היה חלש מכדי לעמוד מול הכוחות הבריטים בקרב סדור וביצע מהלך לא קונבנציונלי - פיצול צבאו. חלק מן הצבא נשלח בפיקודו של מורגן אל מעבר לנהר קטאובה על מנת לחבור אל כוחות המיליציה אשר שכנו שם, לתפוס פיקוד עליהם, תוך מציאת מקורות אספקה נוספים בנוסף על אלו אשר שכנו סביב לשארלוט. צבאו של מורגן הגיע לנהר פקולט בחג המולד שם חברו לכוחות מיליציה מדרום קרוליינה בהנהגתו של אנדרו פיקנס כמו גם לאנשי מיליציה מג'ורג'יה ומהקרוליינות.
בינתיים תכנן לורד קורנווליס את חזרתו לקרוליינה הצפונית ועריכת הפלישה אותה דחה עקב ההפסד בהרי המלכים. כוחותיו של מורגן איימו על אגפו השמאלי, ובנוסף לכך קיבל קורנווליס מידע מוטעה כי יעדו של מורגן היה המוצב הבריטי ה-96 בקרוליינה הדרומית. על מנת לבלום ולהכות את מורגן ובכך להציל את המוצב, הורה קורנווליס ללוטננט קולונל בנסטר טרלטון לנוע מערבה ולפגוש במורגן.
טרלטון היה חייל צעיר בן 26 אשר זכה לקריירה מפוארת אשר החלה כאשר הוא וקבוצה קטנה לכדה את הגנרל צ'ארלס לי בניו ג'רזי בדצמבר 1776. הוא שירת במצור על צ'ארלסטון ובקרב קמדן, פיקד על הלגיון הבריטי, זכה בניצחונות בקרב מונקס קורנר, ובקרב פישינג קריק, ונודע לשמצה בקרב המורדים לאחר ניצחונו בקרב ווקסהואס שם טבחו אנשיו בחיילים אמריקאים אשר נכנעו בסופו של הקרב.
טרלטון והלגיון צעדו לכיוון מוצב 96 וגילו כי מורגן לא היה שם, אולם טרלטון החליט להמשיך ולרדוף אחריו למרות זאת, וקיבל לבקשתו תגבורת מלורד קורנווליס. טרלטון יצא לכיוונו המשוער של מורגן מעבר לנהר ברוד, וב-12 בינואר נודע לו מיקומו המדויק של צבאו של מורגן. ביודעו על המרדף, נסג מורגן צפונה וזאת על מנת להתחמק מצבאותיהם של טרלטון ושל קורנווליס, וב-16 בינואר הגיע לנהר ברוד שם גילה כי הוא מוצף ובלתי ניתן למעבר, ובערבו של יום הגיע לקאופנס, שטח מרעה ידוע לבקר המקומי, ובאותו לילה חברו אליו כוחותיו של פיקנס אשר סיירו באזור. מורגן החליט בנקודה זאת לעצור ולהילחם בכוחות הבריטים, וזאת על מנת להימנע מקרב בעת נסיגה והשהייה ותוך חצייתו של הנהר המוצף. טרלטון המשיך בצעידתו לכיוונו של מורגן אל תוך הלילה במקום לעצור למנוחה.
הכוחות הלוחמים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הכוח הקונטיננטלי
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- גדוד חי"ר של הצבא הקונטיננטלי תחת פיקודו של לוטננט קולונל ג'ון איגר האוורד (שלוש פלוגות מדלאוור, וירג'יניה ומרילנד, 60 חיילים כל אחת)
- פלוגת רגלים מווירג'יניה בפיקודו של קפטן ג'ון לווסון (75 חיילים)
- פלוגת רגלים מקרוליינה הדרומית בפיקודו של קפטן ג'וזף פיקנס (60 חיילים)
- פלוגת רגלים מקרוליינה הצפונית בפיקודו של קפטן הנרי קונלי (מספר לא ידוע של חיילים)
- גדוד מיליציה מווירג'יניה בפיקודו של פרנק טריפלט (160 חיילים)
- 2 פלוגות מיליציה מווירג'יניה בפיקודו של מייג'ור דייוויד קמפבל (50 חיילים)
- גדוד מיליציה מצפון קרוליינה תחת פיקודו של קולונל ג'וזף מקדוול (260-285 חיילים)
- חטיבה של ארבעה גדודי מיליציה מדרום קרוליינה תחת פיקודו של קולונל אנדרו פיקנס (כ-730 חיילים):
- גדוד של שלוש פלוגות מתוך הרגימנט הספרטני בפיקודו של לוטננט קולונל בנג'מין רובק.
- גדוד של 4 פלוגות מתוך הרגימנט הספרטני בפיקודו של קולונל ג'ון תומאס.
- גדוד של 4 פלוגות מתוך רגימנט הנהר הקטן בפיקודו של לוטננט קולונל ג'וזף הייס.
- גדוד של 7 פלוגות מתוך רגימנט יער פייר מפיקודו של קולונל תומאס ברנדון.
- שלוש פלוגות מיליציה מג'ורג'יה בפיקודו של מייג'ור קונינגהאם.
- יחידות דרגונים מקרוליינה הצפונית ומוירג'יניה (30 חיילים).
- יחידה של דרגונים מדרום קרוליינה בפיקוד מייג'ור ג'יימס מק'קל (25 חיילים)
- יחידה מתוך רגימנט הדרגונים הקלים השלישי בפיקודו של לוטננט קולונל ויליאם וושינגטון (82 חיילים).
- פלוגת מיליציה טירונה מקרוליינה הדרומית בפיקודו של מייג'ור בנג'מין ג'ולי (45 חיילים)
הכוח הבריטי
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הלגיון הבריטי אשר כלל 250 פרשים ו-200 רגלים.
- כוח מתוך רגימנט הדרגונים הקלים ה-17 (50 חיילים)
- סוללה מתוך רגימנט הארטילריה המלכותי עם 2 תותחי 3 פאונד.
- רגימנט הרובאים ה-7 המלכותי (177 חיילים)
- פלוגת רגלים קלה מתוך הרגימנט ה-16 (42 חיילים)
- הרגימנט ה-71 תחת פיקודו של מייג'ור ארתור מקארתור.
- פלוגה מתוך הרגימנט המלוכני "הנסיך מווילס" (31 חיילים)
- פלוגת מדריכים מלוכנים
תוכניתו של מורגן
[עריכת קוד מקור | עריכה]מורגן ידע כי שומה עליו לנצל את תוואי השטח של קאופנס ואת הזמן העומד לרשותו עד להגעתו של טרלטון לאזור. יתרה מזאת, הוא הכיר את יכולותיהם ומגבלותיהם של חייליו ושל חיילי יריבו, ידע כיצד יגיבו בסיטואציות שונות והשתמש בידע הזה על מנת לבנות את תוכנית הקרב שלו.
תוכניתו של מורגן לא הייתה שגרתית. הוא מיקם את כוחותיו בין הנהרות ברוד ופקלט ובכך מנע את האפשרות לנסיגת כוחותיו. הסיבה למהלך זה הייתה הבטחה כי כוחות המיליציה הלא מיומנים אשר היו תחת פיקודו לא יברחו משדה הקרב בהישמע היריות הראשונות של הקרב, בהשאירם את הכוחות הסדירים לבדם במערכה מול הבריטים, כפי שכבר עשו בעבר (לדוגמה בקרב קמדן). גבעה נמוכה נבחרה כמרכז שדה הקרב ועליה מוקמו הכוחות הסדירים והקונטיננטליים, כאשר אגפיהם נותרו חשופים, מורגן חזה כי טרלטון יתקוף את החזית ובנה את הטקטיקה שלו על פי תחזית זו. חיילי הרגלים סודרו בשלוש שורות, הראשונה הורכבה מאנשי המיליציה של מק'דאוול מקרוליינה הדרומית ואנשיו של קנינגהאם מג'ורג'יה, השנייה 300 מאנשי המיליציה של אנדרו פיקנס והשלישית מהחיילים הסדירים כשורה העיקרית.
בהבינו כי לא ניתן לסמוך על אנשי המיליציה חסרי האימון הנאות בקרב סדור, בייחוד מול מתקפת פרשים, קיבלו אנשיו של פיקנס הוראה שלא לעמוד ולהילחם. תחת זאת, הוא הורה להם לירות שני מטחי אש ולאחר מכן לסגת לכיוון אגפם השמאלי ולהיערך מחדש מאחורי השורה השלישית תחת הגנתם של הדרגונים של וושינגטון ומק'קל אשר נותרו בעתודה. תנועתם של השורות הראשונה והשנייה נועדה למסך את נוכחותה של השורה השלישית, זאת אשר מוקמה על הגבעה והורכבה מחייליו הטובים והמאומנים ביותר של מורגן - אנשי הצבא הקונטיננטלי וצבאות המדינות, כמו גם אנשי מיליציה מנוסים מורג'יניה ומג'ורג'יה. השורה השלישית הורכבה מחייליו הטובים ביותר של מורגן, 550 חיילים קונטיננטליים מדלאוור וממרילנד בפיקודו של הקולונל ג'ון אגר האוורד ואנשי המיליציה המנוסים מג'ורג'יה ומורג'יניה בפיקודם של הקולונלים טייט וטריפלט. מטרתו של מערך הכוחות הזה הייתה החלשת כוחותיו של טרלטון וזריעת בלבול בקרבם (שכן הם עמדו להתקיף את השורה השלישית במעלה הגבעה ולא בשטח מישורי) לפני שהכוחות יתקפו בחזרה במתקפת הנגד, ובניגוד לקרבות הקודמים בהם נסיגת המיליציה זרעה בלבול בשורות החיילים הקונטיננטליים חייליו של האוורד לא יושפעו מנסיגת המיליציה שכן הם יהיו מוכנים לכך, וכך יחזיקו מעמד בפני מתקפתם של הבריטים. כוחותיו של מורגן מוקמו כך שאגפם היה מוגן על ידי ערוצי נחל והוא התעקש כי ”הרעיון המרכזי היה הובלת בני [טרלטון] אל תוך מלכודת, כך שנוכל להביס את פרשיו ואת חייליו כאשר הם מטפסים על המדרון. כאשר הם יסתתרו מפני האש שלנו, אז נתקיף אותם”.
הכנותיו של טרלטון
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשעה 02:00 בבוקר 17 בינואר 1781, דחק טרלטון בכוחותיו והמשיך את צעדתו לכיוון קאופנס, ובכך השלימו הכוחות הבריטים חמישה ימים של צעדה מאומצת ללא כל אפשרות לנוח, לאכול ולאזור כוחות לקראת הקרב. אולם טרלטון היה בטוח בעליונות כוחותיו הסדירים והמאומנים אל מול כוחות המיליציה של מורגן אשר היו מכותרים בין נחלים מוצפים לבין חייליו של טרלטון. בהגיעו לאזור הלחימה הוא סידר את כוחותיו כך שהדרגונים הוצבו באגפים, והתותחים בין שורות הסדירים הבריטים לבין החיילים המלוכנים. תוכניתו של טרלטון הייתה פשוטה וישירה - רוב החיילים הרגלים יוצבו במבנה של שורות וינועו לכיוון כוחותיו של מורגן, תוך הגנתם של הדרגונים על אגפיהם, ו-250 חיילי הרגימנט ה-71 יישארו בעתודה מאחור בנוסף ל-200 פרשים מאנשי הלגיון אשר ינועו לכיוון הכוחות המורדים לאחר שבירת שורותיהם.
מהלך הקרב
[עריכת קוד מקור | עריכה]תוכניתו של מורגן עבדה כהלכה. הכוחות הבריטים התקדמו בשורות עוקבות בציפייה לניצחון קל רק על מנת להיתקל בשורה חזקה יותר וזאת לאחר שהותשו וספגו אבדות, ועומקו של קו ההגנה האמריקאי בלם את ההתקדמות הבריטית כהלכה. זמן קצר לפני הזריחה שלח טרלטון את הדרגונים שלו לתקוף את כוחות המיליציה של השורה הראשונה אשר במטח האש הראשון שלה קטלה 15 מהם. טרלטון הסיג את הדרגונים ושלח את הרגלים להתקפה וזאת ללא ניסיון להבין את מערך הכוחות האמריקאיים או לתת לשאר כוחותיו שהות לצאת מן היערות ולהיערך להתקפה סדורה. שורת המיליציה הראשונה המשיכה בירי תוך כדי נסיגתה לאחור והתאחדותה עם השורה השנייה בפיקודו של פיקנס. הבריטים תקפו שוב והשורה השנייה ירתה שני מטחי אש וגרמה בכך לבלבול רב בקרב הבריטים, אולם במהרה הם סודרו מחדש ותקפו בשנית בסיוע של כוחות דרגונים. ועם מתקפה זאת נסוגה השורה האמריקאית השנייה כמתוכנן לשמאל אל מאחורי השורה השלישית.
בראותם את נסיגת השורות הראשונות כנסיגה כללית של הכוחות האמריקאים התקדמו הבריטים ונתקלו בשורת הסדירים השלישית אשר המתינה להם דרוכה במעלה הגבעה. חיילי הרגימנט ה-71 הצטוו לאגף את האמריקאים מימין, אולם ג'ון הווארד זיהה את מאמץ האיגוף והורה למיליציה הווירג'ינית לפנות אל הסקוטים, אך בהמולת הקרב הוראתו של האוורד פורשה שלא כהלכה והכוחות החלו נסוגים. בראותם את נסיגת המיליציה החלו הבריטים לתקוף במעלה הגבעה שלא בתוך מבנה הקרב. מורגן הורה על ירי מטח אש אחיד ואנשי המיליציה עצרו את נסיגתם וסבו לאחור. מטח האש של הווירג'ינים נורה על הכוחות הבריטים ממרחק של כ-30 מטרים וזרע הרג רב ועצר את הסתערותם של הבריטים. עם עצירת ההסתערות הורה האוורד על הסתערות כידונים.
הכוחות הקונטיננטלים הסתערו עם כידוניהם על החיילים הבריטים המפוזרים. והמבנה המפוזר של כוחותיו של טרלטון החל להתמוטט: חלק נכנעו במקום, בעוד אחרים הסתובבו וברחו מן הזירה. חייליו של האוורד שבו את התותח הבריטי ופרשיו של וושינגטון הגיחו מצידו השמאלי של הקו האמריקאי ותקפו את אגפו הימיני של הכוח הבריטי מאחור. כוחות המיליציה בפיקודו של פיקנס אשר נסגו אל מאחורי הגבעה התארגנו מחדש ותקפו את הכוחות הבריטים מאגפם השמאלי וכוחות המיליציה של וירג'יניה, שנסיגתם המוטעית גרמה להתקפת הבריטים סבו ותקפו את הבריטים בחזית - כך נסגר מעגל של 360 מעלות סביב הכוחות הבריטים.
ההלם מהתקפה הפתאומית לצד ההפתעה של הופעתה של המיליציה אשר נסוגה באגפם השמאלי, היכן שפרשיהם אמורים היו להיות, הוכיחה את עצמה כהרת אסון בעבור כוחותיו המותשים של טרלטון, וכמחצית מן הכוחות הבריטים והמלוכנים מצאו את עצמם על האדמה פצועים או בריאים כתוצאה מן ההלם ויכלתם להילחם אבדה. בהילכדם בתנועת מלקחיים מחוכמת נכנעו רבים מהחיילים הבריטים ורק מיעוט מהכוחות של הרגימנט הסקוטי המשיכו להילחם. בראותו את המצב נסג טרלטון עצמו אל היחידה האורגנית היחידה אשר נותרה כקבוצה, פרשי הלגיון. הוא הורה להם לתקוף אך הם סירבו ונמלטו מן השדה, והסקוטים אשר כותרו בידי המיליציונים והקונטיננטליים, נכנעו לבסוף. טרלטון, נואש להציל את כוחותיו, ארגן סביבו כוח של כ-40 פרשים ובעזרתם ניסה להציל את שני התותחים אשר נישבו בידי האמריקאים, אך נסוג לאחר שפרשיו של וושינגטון בלמוהו ונמלט מן השדה גם כן.
האבדות הבריטיות היו גדולות, מתוך 1150 חיילים אשר היוו את מיטב הכוחות של לורד קורנווליס, נישבו 712 חיילים בידי האמריקנים, ונהרגו 110. צבאו של מורגן איבד כ-128 חיילים בפעולה זאת אשר נהרגו או נפצעו.
הנצחה
[עריכת קוד מקור | עריכה]באתר הקרב שוכן היום אתר הפארק הלאומי שדה הקרב בקאופנס ועל שם קרב זה הושקו 2 אניות של הצי האמריקאי בשם USS Cowpens - נושאת מטוסים קלה במלחמת העולם השנייה וסיירת טילים אשר עודנה בשירות.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- קרב קאופנס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- Hourihan, William J. (Winter 1998). "Historical Perspective: The Cowpens Staff Ride: A Study in Leadership". The Army Chaplaincy. אורכב מ-המקור ב-2007-06-24. נבדק ב-2007-12-10.
- Moncure, Lieutenant Colonel John (1996). "The Cowpens Staff Ride and Battlefield Tour". Command and General Staff College: Combined Arms Research Library. אורכב מ-המקור ב-2007-01-01. נבדק ב-2007-12-10.
- Parker, John W. "Historical Record of the Seventeenth Regiment of Light Dragoons, Lancers: Containing an Account of the Formation of the Regiment in 1759 and of Its Subsequent Services to 1841". Replications Company. נבדק ב-2007-12-10.
- Webb, Jonathan (2009). "Battle of Cowpens animated battle map". The Art of Battle. אורכב מ-המקור ב-2009-08-14. נבדק ב-2009-06-12.
- Withrow, Scott (2005). "The Battle of Cowpens". U.S. Department of the Interior: National Park Service: Cowpens National Battlefield South Carolina. נבדק ב-2007-12-10.
- Cagney, James (2010). "Animated History of the Battle of Cowpens". HistoryAnimated.com. אורכב מ-המקור ב-2011-04-04. נבדק ב-2010-06-25.
