קרב פנגדו

קרב פנגדו

אוקיו-אה של הקרב
מלחמה: מלחמת סין–יפן הראשונה
תאריכים	25 ביולי 1894
מקום	אסאן, קוריאה
קואורדינטות	37°05′48″N 126°34′58″E
תוצאה	ניצחון יפני
הצדדים הלוחמים האימפריה היפנית אימפריית צ'ינג הגדולה מפקדים צובואי קוזו פאנג בוצ'יאן כוחות 3 סיירות סיירת 2 ספינות תותחים ספינת תובלה אבדות אין ספינת תותחים טובעה ספינת תובלה טובעה ספינת תותחים נלכדה 500-600 הרוגים
(למפת קוריאה הדרומית מוגדלת)   סיאול פוסאן אינצ'ון דאיגו טג'אן קוואנגג'ו אולסן סוואן צ'נגוון צ'ג'ו קוריאה הצפונית יפן ים יפן הים הצהוב מצר קוריאה קרב פנגדו (למפת קוריאה הדרומית רגילה)   סיאול פוסאן אינצ'ון דאיגו טג'אן קוואנגג'ו אולסן סוואן צ'נגוון צ'ג'ו קוריאה הצפונית יפן ים יפן הים הצהוב מצר קוריאה קרב פנגדו

קרב פנגדו (ביפנית: 豊島沖海戦) היה הקרב הימי הראשון במלחמת סין–יפן הראשונה, שהתרחש ב-25 ביולי 1894 מול חופי העיר אסאן שבקוריאה. בקרב התעמתו סיירות הצי הקיסרי היפני עם ספינות צי בֶּייָאנְג של האימפריה הסינית.

רקע

בעקבות מרד טונגהאק, פלשו כוחות יפניים וכוחות סיניים לקוריאה. הסינים קיוו לשמר את מעמדתה של קוריאה כמדינת חסות תחתיהם, ואילו היפנים שאפו להרחיב את אזור ההשפעה שלהם. לשתי המדינות היו כוחות צבאיים בקוריאה, שהגיעו לבקשתן של סיעות שונות בתוך חצי האי. בעיר אסאן, הדרומית לסיאול, חנה חיל מצב סיני שמנה כ-3,500 חיילים, והאספקה נשלחה אליהם בדרך הים. היפנים שמו להם למטרה לכתר אותם שם ולהטיל על העיר מצור.

הנהגת צבא בייאנג התחלקה בין הקיסר גוואנגשו והמדינאי לי הונגז'אנג. הראשון דרש עמידה איתנה אל מול האויב, והשני רצה להגן על הצי השלו. לפיכך, הושגה פשרה לפיה ספינות שכבר היו באזור קוריאה ילוו משלוח של תגבורת לעיר אסאן.

הקרב

על פי רישומי הקרב היפניים, בוקר ה-25 ביולי הבחינו הסיירות היפניות "יושינו," "נאניווה" ו"אקיצושימה," שהפליגו מול אסאן, בסיירת הסינית "צ'יואן" ובספינת התותחים "קוואנג-יי," שיצאו מהעיר על מנת לפגוש בספינת התותחים "צאוצ'יאנג" שליוותה את ספינת האספקה "קאושינג" בדרכה לעיר. שני כלי השיט הסיניים לא השיבו הצדעה ליפנים, כנדרש מהם לפי תקנות השיט הבינלאומיות, וכשפנו הספינות היפניות דרום-מערבה, פתחו עליהם הסינים באש.

על פי הגרסה הסינית, אכן יצאו צ'יואן וקוואנג-יי מאסאן בבוקר ה-25 ביולי, על מנת לקבל את פני צאוצ'יאנג וקאושינג. בשעה 07:45, עת חלפו בסמוך לאי הקטן פנגדו ביציאה ממפרץ אסאן, פתחו עליהן באש הסיירות היפניות אקיצושימה, יושינו ואניווה. הסינים השיבו אש בשעה 07:52.

הקרב התרחש בטווחים קרובים, וצ'יואן ספגה נזק כבד ואיבדה את יכולת ההיגוי, אך יועץ צבאי גרמני שהיה על סיפונה הצליח להשיב לספינה יכולת תמרון. לאחר חילופי אש שנמשכו מעל שעה, יצרה הגעתה של ספינת התותחים קוואנג-יי לזירה הסחת דעת שאיפשרה לצ'יואן לסגת מהאזור. הסיירת היפנית יושינו פתחה במרדף שנמשך מעל למאה מילים ימיים, אך לא השיגה אותה, ואילו קוואנג-יי עלתה על שרטון, ומחסן התחמושת שלה התפוצץ.

באותה עת הופיעו בזירה ספינת התובלה קאושינג, שהניפה דגל ימי אזרחי בריטי, וספינת התותחים צאוצ'יאנג. הנאניווה, עליה פיקד היהאצ'ירו טוגו, פקדה עליה להתלוות אליה. לאחר שהקפטן הבריטי תומאס גאלסוורת'י מחה על הפרת הנייטרליות של בריטניה, הוא הסכים להתלוות לשייטת היפנית, והדבר קומם את החיילים הסינים שהיו על סיפון הספינה, שדרשו שיפליג חזרה לסין. לאחר משא ומתן בן ארבע שעות, במהלכו איימו החיילים על חייהם של הקפטן ושל צוותו, ניצלו האחרונים הזדמנות וזינקו למים. החיילים הסינים פתחו באש, אך הקפטן ואנשי צוותו הצליחו להגיע לנאניווה ולאחר שנמשו הבריטים מהמים, פתחו היפנים באש על קאושינג וטיבעו אותה. כמחצית מ-1,100 החיילים הסינים שהיו על סיפון הספינה טבעו, והשאר נאספו על ידי ספינה צרפתית שחלפה במקום או שהגיעו לאיים בסביבה. בשעה 14:00 יירטה אקיצושימה את צאוצ'ינג, ואילצה אותה להיכנע.

תוצאות הקרב

לקרב נודעה השפעה מכרעת על המערכה היבשתית. התגבורת, שמלבד החיילים כללה גם תריסר תותחים ואספקה צבאית, נמנעה מחיל המצב הסיני באסאן. בקרב סונגהוואן שנערך ארבעה ימים מאוחר יותר הובס חיל מצב זה על ידי היפנים, שנהנו מיתרון מספרי ומאספקה רבה יותר. הכרזת המלחמה הרשמית התפרסמה רק ב-1 באוגוסט 1894, לאחר קרב זה.

הסיירת היפנית נאניווה הייתה תחת פיקודו של היהאצ'ירו טוגו. הבעלים של הקאושינג, חברת ג'רדין, מת'סון ושות' (הידועה בעיקר בשל תפקידה המרכזי בסחר האופיום בסין) הביעה מחאה על הפגיעה ברכושה, ודרשה פיצויים מממשלת יפן. האירוע גרם לתקרית דיפלומטית בין יפן לבריטניה. ביקורת נוספת הוטחה ביפנים על כך שלא נעשו כל מאמצים למשות את הניצולים הסינים מהים, אך דרישות הפיצויים על כך בוטלו לאחר שחבר מושבעים בריטי קבע שהפעולה הייתה במסגרת החוק הבינלאומי בנוגע לטיפול במורדים.

בעקבות הקרב קיבל המשפט היפני את החוק המערבי בנוגע לשלל ימי.

ב-2000 ניסתה חברת חילוץ קוריאנית למשות את שרידי הקאושינג מהים, בהבטחה שהיא מכילה מטען של מטילי זהב וכסף, אך השבר נהרס במהלך פעולות החילוץ, ולא נמשו ממנו חפצי ערך.

לקריאה נוספת

• שילוני, בן-עמי. יפן המודרנית: תרבות והיסטוריה. הוצאת שוקן, 1997 (מהדורה מתוקנת ומורחבת 2002).

• Paine, S.C.M. The Sino-Japanese War of 1894-1895: Perception, Power, and Primacy. Cambridge University Press, 2003. ISBN 052161745-1

קישורים חיצוניים

• War Begins, Battle of Pung-do, Sinking of the Kowshing July 25, 1894.