קרב פלטאיה
 | ||||||||||||||||||
| מלחמה: מלחמת פרס–יוון | ||||||||||||||||||
| תאריך | 27 באוגוסט 479 לפנה"ס | |||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| קרב לפני | קרב סלמיס (קרב ימי) | |||||||||||||||||
| קרב אחרי | קרב מיקאלה | |||||||||||||||||
| מקום | פלטאיה, יוון | |||||||||||||||||
| קואורדינטות | 38°14′24″N 23°19′05″E / 38.24°N 23.318°E | |||||||||||||||||
| תוצאה | ניצחון יווני מוחץ | |||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||
  | ||||||||||||||||||
קרב פְּלַטַאיֶה היה הקרב הגדול האחרון על אדמת יוון במלחמת יוון-פרס. הקרב נערך ב-27 באוגוסט 479 לפנה"ס בין ברית של פולייס יווניות בהנהגת ספרטה ואתונה לבין האימפריה הפרסית.
רקע
[עריכת קוד מקור | עריכה]בעקבות התבוסה המוחצת של צי פרס בקרב סלמיס, נאלץ המלך הפרסי חשיארש לסגת עם חלק מצבאו חזרה לאסיה, והותיר את חתנו מרדוניוס כשליט האדמות היווניות הכבושות. מרדוניוס ניסה לפייס את אתונה והציע הסכם אי-לוחמה, שלטון אוטונומי ועזרה בשיקום העיר (שנפגעה במלחמה). אתונה דחתה את הצעתו, ושיגרה משלחת לספרטה כשהיא מבקשת סיוע כנגד הפרסים. הספרטנים, מצידם, גילו התלהבות מועטה לצאת לעזרת אתונה, והעדיפו להשקיע את מאמציהם במגננה על מולדתם ובבניית חומה באזור מצר קורינתוס בשער הפלופונסוס. מרדוניוס, בתגובה, כבש מחדש את אתונה, והציע שוב הסכם שלום, אך נדחה בשנית.
אתונה, מגארה ופלטאיה שיגרו שליחים נוספים לספרטה, בדרישה חוזרת לעזרה, אך הספרטנים המשיכו להסס, תוך שימוש בחגיגת הפסטיבל הדתי הייסינת'יה כתירוץ. בסופו של דבר הצליח חילאוס מטגיאה לשכנע את הספרטנים, כי הם נמצאים בסכנה גדולה – סירובם לשלוח עזרה יאלץ את האתונאים לחתום על הסכם שלום, ואז יעמדו הספרטנים לבדם מול הצבא הפרסי.
לפי הרודוטוס שלחה ספרטה 45,000 חיילים תחת פיקודו של פאוסניאס, אחיינו של לאונידס, הצבא הורכב מ-5,000 אזרחים ספרטנים, 5,000 פריוקים ו-35,000 הלוטים – היה זה הכוח הספרטני הגדול ביותר שהורכב מאז ומעולם. כששמע מרדוניוס על הצבא הספרטני, הורה על החרבה מוחלטת של אתונה והסיג את צבאו לעבר בת-בריתו תבאי, בתקווה לפתות לשם את הצבא היווני.
הקרב
[עריכת קוד מקור | עריכה]מרדוניוס ערך את צבאו בגדה הצפונית של נהר אזופוס בבויאוטיה, כאשר מישור פלטאיה נמצא בגדה הדרומית של הנהר, ואילו היוונים מיקמו את צבאם על מורדות הר כיתארון, בשטח שולט מדרום למישור פלטאיה, שהקל עליהם להתגונן מפני חיל הפרשים הפרסי. האתונאים מוקמו באגף השמאלי של המערך היווני, הספרטנים והטגיאים באגף הימני ואילו הכוחות של שאר ערי המדינה – מגארה, סיקיון, קורינתוס ועוד - תפסו את מרכז המערך.
בשלב זה כלל הצבא היווני המאוחד כוחות מקרוב ל-30 ערי מדינה, ולפי תיאורו של הרודוטוס כוחו הגיע לכ-110,000 חיילים, מתוכם 38,700 הופליטים (חי"ר כבד). שאר הצבא היו רגלים קלים, כמחציתם הלוטים ספרטנים.
לפי הרודוטוס, לרשות מרדוניוס עמד כוח של 300,000 לוחמים. קטסיאס (שכתב במאה הרביעית לפנה"ס, כשהוא מתבסס על ארכיונים פרסיים) לעומתו, כתב שהצבא הפרסי כלל כ-120,000 חיילים פרסים וכ-7,000 בעלי ברית יוונים.
שני הצבאות זה מול זה במשך עשרה ימים, עם התכתשויות קלות וללא הכרעה. בסופו של דבר, בתום מועצת מלחמה, החליט מרדוניוס להיערך למתקפה כוללת. לפי המקורות, אלכסנדר הראשון, מלך מוקדון, שהיה בן בריתם של הפרסים, חצה את נהר אזופוס בלילה, והזהיר את היוונים בדבר תוכניותיו של המפקד הפרסי.
כשמודיעין יקר זה באמתחתם, החלו היוונים להיערך לקרב. בנצלם את הניסיון הקרבי האתונאי מול הפרסים מקרב מרתון, החליפו הספרטנים והאתונאים צדדים, כך שהאתונאים יעמדו מול הכוח הפרסי העיקרי, והספרטנים מול בני בריתה היוונים של פרס. בטוח בעצמו, לאחר מה שנראה בעיניו כפחדנות ספרטנית, גם מרדוניוס ביצע חילוף בין אגפי צבאו. בלילה ה-12 לעימות בין הצדדים, כשהם סובלים מאספקה הולכת ומדלדלת, החל הצבא יווני בתזוזה.
בגלותו שהיוונים נטשו את עמדותיהם, מרדוניוס, כעת בטוח כפליים שהיוונים מבוהלים ונסוגים, שלח את צבאו למרדף, מבלי להבין כי הוא שולח את כוחותיו למלכודת. חיל הפרשים והקשתים הפרסים החלו תוקפים את האגף הספרטני כשחיל הרגלים נמצא בעקבותיהם, הספרטנים נסוגו בינתיים אל מורדות ההרים, שם הפרשים הפרסים התקשו בלחימה נגדם, כשהם סובלים מאבדות מועטות יחסית. באותה שעה, היו האתונאים עסוקים בלחימה מול בני תבאי.
החי"ר הכבד הפרסי היה, אומנם, עדיף במספריו, אך חלש הרבה יותר בחימושו מול הפלנקס היווני. מגן הנצרים הגדול שלהם היה עלוב לעומת מגנם עשוי הברונזה של ההופליטים. הפרסים יצרו חומת מגנים והחלו משגרים מטחי חיצים על הצד הספרטני, שעבר למתקפה. הרומחים הארוכים של היוונים העניקו להם יתרון משמעותי על החניתות והחרבות הקצרות של הפרסים, והקרב הפך במהרה לטבח – הגיס הפרסי הושמד ומפקדו, מרדוניוס, נהרג. בני בריתה היוונים של פרס, שלחמו מול האגף האתונאי החלו במנוסה, רק התבאים המשיכו להילחם באומץ, ונהדפו בסופו של דבר, לאחר שספגו 300 הרוגים. ארטבזוס, סגנו של מרדוניס, שניסה ללא הצלחה, לשכנע את מפקדו לא לצאת לקרב במישור, קיבל את הפיקוד על הצבא הפרסי, והורה על נסיגה מיידית.
לפי הרודוטוס, רק 43,000 פרסים שרדו את הקרב, כשהיוונים סופגים 159 הרוגים (91 ספרטנים, 16 טגיאים ו-52 אתונאים). לטענתו, שאר היוונים לא השתתפו בקרב, דבר שאינו מתיישב עם ההגיון. פלוטרכוס, לעומתו, מוסר אומדן של 1,360 אבדות. ההיסטוריונים אפורוס ודיודורוס דיווחו על יותר מ-10,000 הרוגים יוונים. יש לציין, שרבים מהדיווחים בתקופה זו מוטים ובלתי מדויקים, ולפיכך, מספר האבדות האמיתי בקרב יישאר עלום.
תוצאות הקרב
[עריכת קוד מקור | עריכה]לפי המקורות, כשהצי הפרסי בים האגאי, הושמד בקרב מיקאלה, לחופי איוניה, ניסו הפרסים תחת פיקודו של ארטבזוס, לסגת בדרך היבשה לאסיה הקטנה. הקרב סימן את סוף שלב המגננה היוונית במלחמת יוון-פרס, על אף שהפרסים המשיכו לבחוש בפוליטיקה היוונית, במשך שנים רבות, עד כיבושם בידי אלכסנדר הגדול, במאה הרביעית לפנה"ס. הייתה זו הפעם האחרונה שהפרסים ניסו לפלוש ליוון גופה.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- קרב פלטאיה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- קרב פלטאיה, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)
