קרב לונג איילנד
 | ||||||||||||||||||
| רגימנט הדלאוור בקרב לונג איילנד | ||||||||||||||||||
| מערכה: המערכה על ניו יורק וניו ג'רזי | ||||||||||||||||||
| מלחמה: מלחמת העצמאות של ארצות הברית | ||||||||||||||||||
| תאריכים | 27 באוגוסט 1776 | |||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מקום |
ברוקלין, לונג איילנד, ארצות הברית  | |||||||||||||||||
| קואורדינטות | 40°39′54″N 73°58′52″W / 40.665°N 73.981°W | |||||||||||||||||
| תוצאה | ניצחון בריטי | |||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||
  | ||||||||||||||||||
.svg){kind=small}
.svg){kind=small}
קרב לונג איילנד (באנגלית: Battle of Long Island), הידוע גם כקרב ברוקלין (Battle of Brooklyn) וכקרב ברוקלין הייטס (Battle of Brooklyn Heights), התרחש ב-27 באוגוסט 1776, לאחר שארצות הברית הכריזה על עצמאותה, והיה הקרב הגדול הראשון במלחמת העצמאות של ארצות הברית. הקרב התנהל בין הצבא הקונטיננטלי של ארצות הברית לבין הצבא הבריטי בצפון אמריקה. הקרב הסתיים בניצחון הצבא הבריטי ופתח את המערכה על ניו יורק וניו ג'רזי, שהסתיימה לבסוף בהשתלטות בריטית על העיר בעלת החשיבות האסטרטגית, ניו יורק, ובנסיגה מתמשכת של הצבא הקונטיננטלי.
רקע
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר נסיגת הבריטים מבוסטון ב-17 במרץ 1776, הוביל גנרל ג'ורג' וושינגטון את הצבא הקונטיננטלי לניו יורק על מנת להגן על הנמל שלה. וושינגטון הבין שעיר הנמל תהיה בסיס מצוין עבור הצי הבריטי במהלך המלחמה ולכן ביצר אותה והמתין להתקפה הבריטית. ביולי נחתו הכוחות הבריטיים, תחת פיקודו של גנרל ויליאם האו, מספר קילומטרים לאורך הנמל ממנהטן עד סטטן איילנד דליל האוכלוסין, שם, במשך חודש וחצי, תוגברו אט-אט על ידי ספינות במפרץ ניו-יורק התחתון, שהביאו לבסוף את סך הכוח שלהם ל-32,000 חיילים. עם שליטתו המוחלטת של הצי הבריטי על הכניסה לנמל, הבין וושינגטון היטב את הקושי בהחזקת העיר. מתוך אמונה שמנהטן תהיה המטרה הראשונה של הבריטים, העביר לשם וושינגטון את רוב כוחותיו.
הקרב
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-22 באוגוסט נחתו הבריטים בחופי מפרץ גרייבסנד, בדרום מערב מחוז קינגס. לאחר חמישה ימים של המתנה, תקפו הבריטים את עמדות האמריקנים בגואן הייטס. ללא ידיעת האמריקנים, הביא האו את עיקר כוחותיו אל עורף עמדותיהם, ותקף אותם זמן קצר לאחר מכן. האמריקנים נכנסו לפאניקה עקב ההתקפה הפתאומית וספגו הפסדים כבדים, אם כי עמידתם של 400 חיילים ממרילנד מנעה הפסדים גדולים בהרבה. שארית הצבא נסוגה לעבר מתחם ההגנה המרכזי בברוקלין הייטס. הבריטים נערכו למצור, אך בלילה שבין 29 ל-30 באוגוסט פינה וושינגטון את כל כוחותיו למנהטן, ללא אובדן חיי אדם או אספקה.
וושינגטון והצבא הקונטיננטלי נסוגו מניו יורק לחלוטין לאחר עוד כמה תבוסות, ולבסוף נסוגו דרך ניו ג'רזי לפנסילבניה.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- קרב לונג איילנד, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
